ממנון (מיתולוגיה)
 | |
| יציאתו של ממנון לטרויה. יוון, 525–550 לפנה"ס לערך. אגרטל דמויות שחורות (אנ'). המוזיאונים המלכותיים לאמנות והיסטוריה (אנ'), בריסל, בלגיה | |
| תפקיד | מלך אתיופיה |
|---|---|
| תרבות |
מיתולוגיה יוונית  |
| אלים מקבילים |
Ismandes |
| אב |
טיתונוס |
| אם |
אאוס |
| אחים |
Himera |
  | |
במיתולוגיה היוונית, ממנון (יוונית עתיקה: Μέμνων) היה מלך אתיופי ובנם של טיתונוס ואאוס. כלוחם, הוא נחשב כמעט שווה לאכילס ולהקטור במיומנותו. במהלך מלחמת טרויה הוא הביא צבא להגנת טרויה והרג את אנטילוכוס (אנ') במהלך קרב קשה. מותו של ממנון מזכיר את מותו של הקטור, מגן נוסף של טרויה שאכילס הרג גם אותו מתוך נקמה על חבר שנפל, פאטרוקלוס. לאחר מותו של ממנון, התרגש זאוס מדמעותיה של אאוס והעניק לו אלמוות.
בנם של אאוס וטיתונוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופרים רומיים וסופרים יוונים קלאסיים מאוחרים, כמו דיודורוס סיקולוס, האמינו שממנון היה יליד "אתיופיה", אזור גאוגרפי באפריקה, בדרך כלל מדרום למצרים. על מותו של ממנון מסופר באריכות באפוס האבוד "איתיופיס" (אנ'), שחובר לאחר ה"איליאדה" של הומרוס,[1] סביב המאה ה־7 לפנה״ס, ומיוחס על ידי סופרים עתיקים לארקטינוס ממילטוס (אנ'). מכיוון שמתוך היצירה ההיסטורית המקורית שרדו רק קטעים, רוב הידוע על ממנון מגיע מסופרים יוונים ורומיים פוסט־הומריים. הומרוס עצמו מזכיר את ממנון אזכור חולף בלבד באודיסיאה.[2]
לדברי משוררים יווניים עתיקים, אביו של ממנון, טיתונוס, נחטף מטרויה ידי אלת השחר אאוס ונלקח אל קצות תבל בחוף של אוקיינוס.[3] על פי ה"תאוגוניה" של הסיודוס, ילדה אאוס לטיתונוס את "ממנון עוטה שריון הברונזה, מלך האתיופים", ואת אמתיון (אנ').[4]
לדברי קווינטוס מסמירנה (אנ'), ממנון אמר בעצמו שהוא גדל אצל ההספרידות בחוף אוקיינוס ("נפילת טרויה",[5] ספר 2).
דיקטיס איש כרתים (אנ'), מחבר פסאודו־כרוניקה של מלחמת טרויה, כותב כי "ממנון, בנם של טיתונוס ואורורה (מקבילתה במיתולוגיה הרומית של אאוס), הגיע עם צבא גדול של הודים ואתיופים, צבא מדהים באמת שהורכב מאלפים רבים של גברים עם סוגים שונים של נשק, והצטיין מעבר לתקוות והתפילות אפילו של פריאמוס".[6]
ב"פוסטהומריקה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
קווינטוס מסמירנה כותב על ממנון ב"פוסטהומריקה" (אנ').
במסעו של ממנון מן האוקיינוס המערבי עם צבא האתיופים שלו, מגיע לטרויה מיד לאחר ויכוח בין פולידאמס (אנ'), הלנה ופריאמוס שבמרכזו עומדת השאלה האם המלך האתיופי יופיע בכלל. צבאו של ממנון מתואר כגדול מכדי לספור אותו והגעתו מתחילה משתה ענק לכבודו. כרגיל, שני המנהיגים (ממנון ובמקרה זה פריאמוס) מסיימים את ארוחת הערב בהחלפת סיפורי מלחמה מפוארים, וסיפוריו של ממנון מובילים את פריאמוס להכריז כי המלך האתיופי יהיה המושיע של טרויה. אף על פי כן, ממנון צנוע מאוד ומזהיר כי כוחו, כך הוא מקווה, ייראה בקרב, אם כי הוא מאמין שאין זה נבון להתרברב בארוחת הערב.
לפני הקרב של היום שלמחרת, האהבה האלוהית לממנון כל כך גדולה עד שזאוס גורם לכל שאר האלים האולימפיים להבטיח לא להתערב בלחימה. בקרב, ממנון הורג את בנו של נסטור, אנטילוכוס, לאחר שאנטילוכוס הרג את חברו היקר של ממנון, אאסופוס. בחיפושו אחר נקמה ועל אף גילו, נסטור מנסה להילחם בממנון אך הלוחם האתיופי מתעקש שלא יהיה זה צודק להילחם באיש זקן כזה, ומכבד את נסטור עד כדי כך שהוא מסרב להילחם. באופן זה, ממנון נתפס כדומה מאוד לאכילס – לשניהם מערכות ערכים חזקות שנראות בעין יפה בתרבות הלוחמים של התקופה.
כאשר ממנון מגיע לספינות היווניות, מתחנן נסטור בפני אכילס שילחם בו וינקום את מות אנטילוכוס, מה שמוביל להתנגשות בין שני הגברים בעוד שניהם לובשים שריון אלוהי שנעשה על ידי הפייסטוס, ובכך נוצרת הקבלה נוספת בין שני הלוחמים. זאוס מחבב את שניהם והופך כל אחד מהם לבלתי נלאה וענקי כך ששדה הקרב כולו יוכל לצפות בהם מתנגשים כאלים למחצה. בסופו של דבר, דוקר אכילס את ממנון דרך הלב, וגורם לכל צבאו להימלט באימה.
לכבודו של ממנון, אוספים האלים את כל טיפות הדם שנוטפות ממנו ומשתמשים בהן כדי ליצור נהר ענק שבכל יום שנה למותו יישא צחנה של בשר אדם. האתיופים שנשארו קרוב לממנון כדי לקבור את מנהיגם, הופכים לציפורים שמכונות "ממנונידס" (Memnonides) ובאות בכל שנה לקונן על קברו[7] ולהסיר אבק שנאסף עליו.
אצל פילוסטרטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילוסטרטוס מלמנוס, בחיבורו "תמונות", מתאר יצירת אמנות של סצנה המתארת את הריגת אנטילוכוס: "ממנון בבואו מאתיופיה הורג את אנטילוכוס, שהשליך עצמו לפני אביו, ונראה שהוא מטיל אימה בין האכאים – מאחר שלפני זמנו של ממנון גברים שחורים היו רק נושא לסיפור... ממנון עומד, נורא למראה, בצבא האתיופים, אוחז בחנית ולבוש עור אריה ולועג לאכילס".[8] בתיאורו יצירת אמנות נוספת המתארת את ממנון, הוא כותב: "זהו צבאו של ממנון; נשקם הונח בצד והם משכיבים את גופתו של מפקדם כדי להתאבל. הוא נפגע בחזהו... ראו באיזה אורך עצום הוא שוכב על האדמה, וכמה ארוך הוא צרור התלתלים שגידל... ראו את מבנהו, כמה חזק הוא, על אף שהאור נעלם מעיניו; את זקנו הפלומתי, כיצד הוא מתאים את גילו לזה של הורגו הצעיר. לא הייתם אומרים שעורו של ממנון הוא באמת שחור, משום שבשחור שבו ניכר סימן לאדמדמות".[9]
פסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריון היווני הרודוטוס (המאה ה־5 לפנה״ס) כינה את שושן "עירו של ממנון".[10] הרודוטוס מתאר שני פסלים חצובים גבוהים, שאחד מהם נמצא "בדרך מאפסוס לפוקיה" והאחר בדרך מסרדיס לסמירנה (אנ'). האיש שדמותו מופיעה בשני הפסלים אוחז בידו הימנית בכידון ובידו השמאלית בקשת וחצים וכך גם שאר נשקו – מצרי ואתיופי. על החזה שלו כתוב באותיות מצריות: "את הארץ הזאת רכשתי לי בכתפיים אלה". הרודוטוס מספר כי ישנם המזהים את האיש כממנון, אולם הוא עצמו חולק על כך, ומאמין שמדובר בדמותו של ססוסטריס (אנ').[11]
לדברי ההיסטוריון המצרי מנתון (המאה ה־3 לפנה״ס), ממנון והפרעה השמיני (או השביעי) של השושלת ה־18 אמנופיס (אנ') היו שניהם אותו מלך.[12] ישנם פסלים של אמנחותפ השלישי בנקרופוליס של תבאי במצרים שהיו ידועים לרומאים כפסלי הענק של ממנון. לפי פליניוס הזקן ואחרים, אחד הפסלים היה משמיע קול בשעות הבוקר, עם המגע הראשון של קרני השמש.[13]
הגאוגרף פאוסניאס (המאה ה־2 לספירה) מתאר כיצד התפעל מפסל ענק במצרים: "בתבאי המצרית, כאשר חציתי את הנילוס... ראיתי פסל, עדיין יושב, שהשמיע קול. רבים מכנים אותו ממנון, שלדבריהם מאתיופיה עבר במהירות על פני מצרים ועד שושן. התבאיים, עם זאת, אומרים שזהו פסל, לא של ממנון, אלא של יליד הארץ בשם פמנוף, ושמעתי שיש אומרים שמדובר בססוסטריס. פסל זה נשבר לשניים על ידי קמביסס (כנבוזי השני), וכיום מהראש עד לאמצע הוא מושלך למטה; אבל כל השאר יושב, וכל יום עם זריחת השמש הוא משמיע קול, ואת הצליל ניתן לדמות בצורה הטובה ביותר לזו של נבל או לירה כאשר נקרע מיתר".[14]
אבי האל תור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרולוג של "האדה הפרוזאית" מאת הסופר האיסלנדי סנורי סטורלוסון (המאה ה־12), ממנון נזכר כאביו של האל הגרמאני תור: "אחד המלכים ביניהם נקרא מונון או מנון (אנ') והוא נישא לבתו של המלך העליון פריאמוס, שנקראה טרואן (Tróán); נולד להם ילד בשם טרור (Trór), שאנו קוראים לו תור".[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ממנון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרגמנטים של האיתיופיס
- ^ הומרוס, אודיסיאה, שיר אחד עשר, סעיף 522: "יָפֶה לֹא הָיָה מִמֶּנּוּ, רַק מֶמְנוֹן הָאִישׁ הָאֱלֹהִי" (תרגום: טשרניחובסקי)
- ^ ההמנון ההומרי לאפרודיטה, שורות 218–227, בפרויקט בן־יהודה
- ^ הסיודוס, תאוגוניה, 984
- ^ קווינטוס מסמירנה, נפילת טרויה
- ^ דיקטיס איש כרתים, ספר 4, פסקה 4
- ^ ממנון, באנציקלופדיה בריטניקה
- ^ פילוסטרטוס הזקן, ספר 2, תמונה 7: אנטילוכוס
- ^ פילוסטרטוס הזקן, ספר 1, תמונה 7: ממנון
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, ספר 5, סעיף 54; ספר 7, סעיף 151
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, ספר 2, סעיף 106
- ^ מנתון, אגיפטיאקה, ספר 2
- ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 36, פרק 11
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר ראשון, פרק 41 (או 42), פסקה 3
- ^ אדה פרוזאית, פרולוג, III