אתלטיקו וילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אתלטיקו וילה
Escudo de Atlético Huila.svg
מידע כללי
שם מלא קלוב דפורטיבו אתלטיקו וילה S.A.
כינוי לוס אופיטס
תאריך ייסוד 29 בנובמבר 1990
אצטדיון אצטדיון גיירמו פלסס אלסיד,
נייבה, קולומביה
(תכולה: 27,000)
יו"ר חואן קרלוס פאטרויו
מאמן Álvaro de Jesús Gómez עריכת הנתון בוויקינתונים
ליגה ליגת העל הקולומביאנית
www.clubatleticohuila.com.co
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אתלטיקו וילהספרדית: Atlético Huila) הוא מועדון כדורגל קולומביאני מהעיר נייבה, שבמחוז וילה. המועדון נוסד ב-29 בנובמבר 1990, והוא אחד ממועדוני הכדורגל המקצועים הצעירים ביותר בקולומביה. העונות הטובות ביותר של המועדון הגיעו בשנות האלפיים המאוחרות; הם סיימו כסגנית בשנת 2007 וב-2009. ב-סיום עונת 2019 המועדון נשר לליגה השנייה לאחר 21 שנים. הם משחקים את משחקי הבית שלהם באצטדיון גיירמו פלסס אלסיד, שמכיל 27,000 מקומות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון נוסד בנובמבר 1990 במטרה שגם למחוז וילה תהיה קבוצת כדורגל מקצוענית. הקבוצה החלה את דרכה בבליגה השנייה ב-1991 וסיימה במקום הרביעי. בשנת 1992, תחת הדרכתו של המאמן אלברטו רוחאנה, הצליח להעפיל לראשונה לליגה הבכירה. באותה העונה, הצטיין גיירמו בריו וכבש 18 שערים, הכי הרבה בליגה. לאחר 4 שנים רעות בליגה הבכירה, שבה לא הצליחה הקבוצה להחלץ ממקומות התחתית בטבלה, ירדה וילה שוב לליגת המשנה לאחר שסיימה במקום האחרון בעונת 97–1996.

רפאל קוראלס הפך למאמן הקבוצה בעונת 98–1997 והוא הוביל אותם בחזרה לליגה הבכירה. הפעם המועדון הצליח יותר מהקמפיין הקודם וכבר בעונת הבכורה בליגה סיימה וילה במקום ה-9, ארבע נקודות פחות מכניסה לפלייאוף. בשנת 2001 סיימה וילה במקום הלפני אחרון, כאשר השוער הוותיק, הקטור בורגס והחלוץ ברנרדו רדין (שפרש בסיום העונה) לבשו את מדיה. אף על פי שסכנת ירידה תמיד נראתה באופק, המועדון חמק מירידה בשנת 2002 עקב הפרש שערים של שער אחד בלבד מול ריאל קרטאחנה ובשנת 2006 הם היו צריכים לנצח משחק פלייאוף כדי להישאר בליגה.

ב-2005 מונה לנשיא הקבוצה ראש מחוז וילה בעבר, חיימה לוסאדה פרדומו והביא עימו את ברנרדו רדין שיאמן שוב את הקבוצה. לראשונה בתולדותיה העפילה וילה לפלייאוף כשסיימה במקום השישי עם 26 נקודות, אבל לא הצליחה להעפיל לגמר מבית שכלל את אינדפנדיינטה סנטה פה, אנביגאדו ואונסה קלדס. את טורניר הקלאוסורה סיימה וילה במקום ה-16 ונפרדה בסיום הסמסטר מהמאמן רדין. ב-3 בדצמבר עברה הקבוצה טרגדיה כשהנשיא פרדומו נרצח על ידי לוחמי גרילה של ארגון הFARC.

בשנת 2006 וילה החתימה את המאמן המנוסה, נסטור אוטרו, אך טורניר אפרטורה רע במיוחד הותיר אותה במקום ה-15 ועם מחויבות לשפר את התוצאות בסמסטר השני על מנת להימנע מירידה לליגה השנייה. שחקנים מנוסים כויקטור בונייה, לאונרדו רוחאנו ובלמר אגילאר הוחתמו והקבוצה השתפרה משמעותית כאשר סיימה במקום הרביעי עם 31 נקודות והעפילה לפלייאוף בפעם השנייה בתולדותיה. למרות זאת, היא סיימה במקום ה-17 בטבלה השנתית המשוקללת ונאלצה לשחק במשחקי המבחן מול ויידופר מהליגה השנייה. בסיכום המשחקים ניצחה וילה 0–3 ונותרה בליגה הבכירה.

סגנית ב-2007 ו-2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטרו המשיך בקבוצה גם בשנה שאחרי ושוב הוביל את הקבוצה לשלב הפלייאוף. הפעם הקבוצה הרשימה גם בשלב זה וניצחון 0–2 על מיונאריוס במחזור האחרון, בשילוב של תיקו בין קוקוטה דפורטיבו לאינדפנדיינטה מדיין, העלה את וילה לראשונה בתולדותיה למשחק הגמר מול אתלטיקו נסיונל. אבל המטלה להתמודד מול קבוצה מנוסה כנסיונל בגמר היה קשה עבור ה'אופיטס', שהפסידו ב-13 ביוני בבית 0–1 משער של כרמלו ולנסיה וארבעה ימים מאוחר יותר, באצטדיון אטנאסיו חירארדוט, הפסידו 1–2 כדי לסיים טורניר מצוין כסגנית האלופה. את סמסטר האפרטורה לא סיימה וילה בצורה טובה ושוב הסתבכה בתחתית, כאשר גם בשנת 2008 סיימה הקבוצה בסופו של דבר במקום ה-17 והייתה צריכה שוב לשפר תוצאות ב-2009 כדי להימנע מירידה.

לאחר עזיבתו של המאמן אוטרו, הוחתם חבייר אלבארס, אבל לא הצליח לשפר את התוצאות והקבוצה סיימה את טורניר האפרטורה במקום ה-13. לקראת טורניר הקלאוסורה הקריטי, הוחתם המאמן גיירמו בריו, שהיה המבקיע המצטיין בהיסטוריה של המועדון וקיבל לראשונה בקריירה את הצ'אנס לאמן. הוא הצליח להוביל את הקבוצה אל הפלייאוף כשהיא מסיימת במקום השלישי ומעפילה לבית שכלל את אתלטיקו נסיונל, דפורטס טולימה ואינדפנדיינטה סנטה פה. וילה הפתיעה את כולם והעפילה שוב לגמר הפלייאוף אחרי שהביסה את סנטה פה 1–4 במחזור האחרון והפעם היריבה בגמר הייתה אינדפנדיינטה מדיין. במשחק הראשון באצטדיון גיירמו פלסס אלסיד הפסידה 0–1 ובגומלין במדיין המשחק הסתיים בתיקו 2-2, מה שגרם לוילה להפסיד הזדמנות שנייה בתוך שנתיים לזכות באליפות היסטורית. למרות ההגעה לגמר, באותה עונה העיב על ההצלחה של הקבוצה מקרה טראגי כפול, כאשר כוכבה הצעיר של הקבוצה, החלוץ הרנן קורדובה בן ה-20, נהרג בתאונת דרכים בדרך חזרה של הקבוצה ממשחק ליגה. יחד איתו נהרג גם חברו לקבוצה, הקשר מריו בלטרן. קורדובה היה אחיו הצעיר של ג'יובני קורדובה, שהיה אף הוא כדורגלן מוכשר שמצא את מותו בגיל צעיר. לאחר הטורניר המוצלח, העפילה הקבוצה לטורניר הקופה סודאמריקנה 2010. לצערה לא הגיעה רחוק כאשר גברה בסיבוב הראשון על טרוחייאנוס מוונצואלה 2-5 בסיכום המשחקים, אבל בסיבוב השני הובסה 1–5 בסיכום על ידי הקבוצה הבוליביאנית, קלוב סן חוסה.

ב-2012 הקבוצה פתחה טוב את טורניר האפרטורה וסיימה במקום הרביעי עם 29 נקודות, כאשר בשורותיה משחקים שחקנים כמו נלסון ברהונה, ג'ונתן אלבארס, אדיסון פלומינו וארמנדו קאריו. המאמן שוב היה נסטור אוטרו. ב-22 במאי הגיעה לנייבה קבוצת הפאר הספרדית, אתלטיקו מדריד, למשחק ידידות ראשון של וילה מול קבוצה אירופאית במסגרת חגיגות 400 שנה לעיר נייבה. אתלטיקו מדריד ניצחה 1–3. בפלייאוף המקומי וילה כשלה כישלון חרוץ וסיימה אחרונה עם נקודה אחת מתוך 18. לטורניר הקלאוסורה וילה נאלצה לשחק עם סגל חלש משמעותי עקב קריסה כלכלית שפגעה קשה בקבוצה בעקבוצת עזיבת שחקנים רבים ובסופו של דבר וילה הצליחה לנצח רק פעמיים מתוך 18 המשחקים.

ירידה לליגת המשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שני טורנירים לא טובים ב-2016 ו-2017, נותרה וילה במקום לא טוב בתחתית. באפרטורה של 2018 היא עוד הצליחה להעפיל לפלייאוף לפני שהודחה בידי אתלטיקו נסיונל, אבל בטורניר הקלאוסורה שוב נותרה בתחתית וניצחה ברגע האחרון מירידה. ב-2019 לא הצליחה הקבוצה להתרומם מהתחתית למרות מספר הזדמנויות שהיו לה, כולל במחזור האחרון, להתחמק מירידה ישירה לליגת המשנה, אבל בסופו של דבר לא צלחה את המשימה וירדה לליגה השנייה לראשונה מאז 1995/96.

הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל של אתלטיקו וילה

הסמל של המועדון הוא בצבעי הדגל של מחוז וילה, צהוב, ירוק ולבן, עם ראשי התיבות A ו-H של שם הקבוצה.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטיקו וילה משחקת באצטדיון גיירמו פלסס אלסיד הנמצא בעיר נייבה ויכול להכיל עד 22,000 צופים, אך רק 3,000 כיסאות. כל שאר האצטדיון בנוי מיציעי בטון. האצטדיון נפתח ב-1980 ושופץ פעמיים: פעם ב-1990 ואחר כך הורחב ב-2015. באצטדיון משחקות קבוצת הגברים וקבוצת הנשים של המועדון, שגם זכתה בקופה ליברטדורס לנשים ב-2018.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנית (2): 2007, 2009
זכייה (2): 1992, 1997

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתלטיקו וילה בוויקישיתוף