אינדפנדיינטה סנטה פה

**אינדפנדיינטה סנטה פה**
	סמל הקבוצה
מידע כללי
שם מלא	קלוב אינדפנדיינטה סנטה פה
כינוי	Los Cardenales, Expresso Rojo
תאריך ייסוד	28 בפברואר 1941
אצטדיון	אצטדיון אל קמפין, בוגוטה ; (תכולה: 36,343)
בעלים	פרלון S.A.S (52%)
נשיא	אדוארדו מנדס
מאמן	Hubert Bodhert
ליגה	ליגת העל הקולומביאנית
	independientesantafe.com
תלבושת
תלבושת בית	"> תלבושת חוץ

קלוב אינדפנדיינטה סנטה פה (בספרדית: Club Independiente Santa Fe S.A) ידוע כאינדפנדיינטה סנטה פה או רק סנטה פה הוא מועדון כדורגל מהעיר בוגוטה שבקולומביה. זהו אחד המועדונים הגדולים של הכדורגל הקולומביאני, המועדון הראשון שזכה באליפות הליגה המקצוענית^[1] והמועדון הקולומביאני הראשון שזכה בגביע סודאמריקנה ב-2015.^[2] כמו כן, הוא גם המועדון הקולומביאני הראשון שזכה בתואר מחוץ ליבשת אמריקה, כאשר זכה בגביע סורוגה בנק ב-2016. הוא המועדון השלישי בקולומביה מבחינת מספר התארים - 16 בסך הכל: תשע אליפויות קולומביה, שני גביעי קולומביה, שלושה גביעי סופרליגה ושני גביעים בינלאומיים: גביע סודאמריקנה וגביע סורוגה בנק. הקבוצה דורגה במקום השביעי בעולם בדירוג השנתי של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS) ב-2015.^[3] כמו כן, המועדון הוא אחד מתוך שלושה מועדונים שמעולם לא ירדו לליגה השנייה ומשחקים בליגה הראשונה מיום הקמתה. מדובר עם על מיונאריוס ואתלטיקו נסיונל. בין השחקנים המפורסמים שלבשו את מדי המועדון היו אלפונסו קניון, ארנסטו דיאס, ליידר פרסיאדו, אדולפו ולנסיה, ועומאר פרס. צבעי המועדון הם אדום ולבן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלופה המקצוענית הראשונה בקולומביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנטה פה נוסדה ב-28 בפברואר 1941 על ידי קבוצת חובבים שהיו ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. הם השתתפו בטורנירים הלא מקצועניים ששוחקו בקולומביה באותן שנים ולקחו שני תוארי אליפות. ב-1946 הגיע הניצחון הבינלאומי הראשון, כאשר גברה הקבוצה על פנמה ספורטינג מאקוודור 0-1 ואחר כך ניצחה גם את אוריון, סגנית אלופת קוסטה ריקה באותם ימים, 2-3. בניגוד לקולומביה, לקוסטה ריקה הייתה אז ליגה מקצוענית יחסית ותיקה ולכן התוצאה נחשבה כהפתעה. ב-1948 ייסדה דימיור את הליגה המקצוענית הראשונה בקולומביה. סנטה פה רשמה ניצחון יוקרתי במשחק ידידות על ולס סרספילד 1-0 לפני תחילת העונה. את משחקה הראשון בליגה המקצוענית, סיימה סנטה פה בתיקו 1-1 בחוץ מול דפורטס קלדס ואף על פי שלא נחשבה בין הפייבוריטיות, רשמה הקבוצה מאוחר יותר תוצאות מרשימות שכללו ניצחונות על אתלטיקו מוניסיפל, ג'וניור ברנקייה, אמריקה קאלי ואונסה דפורטיבו. הקלאסיקו הראשון מול מיונאריוס הסתיים בניצחונה של סנטה פה 3–5, כאשר המשחק יוצר עניין עצום והביקוש אליו היה גדול מאוד. בסופו של דבר הוכתרה סנטה פה כאלופה הראשונה בקולומביה לאחר סדרת ניצחונות מרשימה לקראת סיום הטורניר, כאשר היא מסיימת ככובשת המצטיינת עם 57 כיבושים וכסופגת הטובה ביותר עם 29 ספיגות בלבד.^[1]

האליפות השנייה של סנטה פה הגיעה רק כעבור עשור, אחרי שנגמרה תקופה "אל דוראדו". הקבוצה הורכבה ממקומיים וממספר שחקנים ארגנטינאים בולטים כמו חואן חוסה פררו, ששיחק לפני כן בבוקה ג'וניורס וולס סרספילד וכן חוסה ויסנטה גרקו ששנה קודם לכן היה המבקיע המצטיין של אינדפנדיינטה מדיין. התואר הושג בדרמטיות כאשר למחזור האחרון הגיעו סנטה פה ומיונאריוס צמודות בטבלה עם 46 נקודות כל אחת. המשחק של סנטה פה מול דפורטיבו מניסלס הסתיים מוקדם יותר מהמשחק של מיונאריוס ובניצחונה של סנטה פה 0–2 משערים של גרקו ופררו. השחקנים חיכו בציפייה למשחקה של מיונאריוס מול קוקוטה דפורטיבו, שהחזיקה מעמד מחצית שלמה מבלי לספוג וירדה להפסקה בתיקו 0-0, שהשאיר את סנטה פה אלופה. למחצית השנייה עלתה מיונאריוס נחושה יותר וכבשה צמד מהר מאוד, שהעלה אותם ליתרון 0–2 והעביר את התואר אליהם. אבל קוקוטה הראתה ספורטיביות מהי, כאשר נלחמה עד הרגע האחרון ועשתה את הבלתי ייאמן כשהישוותה ל-2-2 ולמרות ניסיונות רבים של הכחולים לנצח את המשחק, הוא הסתיים בתיקו ונתן את האות לחגיגות האליפות של סנטה פה.^[4]

בה-60 הוסיפה הקבוצה עוד שני תוארי אליפות ב-1960^[5] וב-1966. תואר האליפות האחרון היה תחת שיפוט שנוי במחלוקת במשחקה האחרון של סנטה פה מול אתלטיקו בוקרמנגה, אבל לבסוף האדומים ניצחו 0–1 וזכו בתואר הרביעי. השחקנים שבלטו באותה אליפות היו דליו גמבואה, אלפונסו קניון ועומאר לורנסו דוואני, שסיים כמלך השערים של הליגה עם 31 כיבושים.^[6] ב-1970 התקיים הטורניר הראשון של גביע סימון בוליבר. היה זה טורניר ידידות שארגנה ההתאחדות של ונצואלה והזמינה להשתתף בו קבוצות ממדינות שאותן שחרר סימון בוליבר. סנטה פה הוזמנה לטורניר הראשון ואף זכתה בו. בטורניר השתתפו גם ג'וניור ברנקייה ועוד שתי קבוצות מוונצואלה - דפורטיבו גליסיה ואוניון דפורטיבה קנריאס.

ב-1971 זכתה הקבוצה בתואר האליפות החמישי שלה. סנטה פה פגשה בגמר את אתלטיקו נסיונל ובתום צמד המפגשים התוצאה הייתה 0-0. כדי להכריע אלופה היה צריך משחק שלישי במגרש נייטרלי וקאלי נבחרה לארח אותו. סנטה פה הייתה בשליטה בחצי הראשון ואף עלתה ליתרון של 0–2 מצמד של מיגל אנחל ארסה, אבל נסיונל לא ויתרה והצליחה לאזן את התוצאה. לקראת הסיום נכנס פדרו אלסטה וכבש את שער הניצחון לסנטה פה שחגגה תואר אליפות נוסף.^[7] ארבע שני מאוחר יותר זכתה סנטה פה בתואר האליפות השישי שלה והאחרון לפני בצורת ארוכה מאוד.

37 שנות המתנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאליפות הבאה שלה נאלצה סנה פה לחכות המון זמן - 35 שנים ליתר דיוק. אבל עוד לפני כן, הצליחה הקבוצה לזכות בקופה קולומביה בשנת 1989. הליגה באותה שנה בוטלה אחרי הרצח של השופט, אלברו אורטגה והתואר היחיד שנותר היה הגביע. לגמר הגיעו סנטה פה ואוניון מגדלנה. במשחק הראשון שנערך בסנטה מרטה, הוציאה סנטה פה תיקו 0-0 יקר, שאיפשר לה לזכות בתואר לאחר ניצחון 1-2 בגומלין באצטדיון אל קמפין.

הזכייה הבאה בתואר הגביע הייתה בשנת 2009, כאשר הוחלט להחזיר את המפעל באופן קבוע אחרי שנים רבות של היעדרות. סנטה פה סיימה שנייה בבית שלה אחרי מיונאריוס ופגשה בשמינית הגמר את קוקוטה דפורטיבו. לאחר 5-5 בסיכום המפגשים, ניצחה סנטה פה בדו-קרב הפנדלים. ברבע הגמר פגשה הקבוצה את דפורטיבו פאסטו והפסידה 4-3 בסיכום. אלא שהשיטה של הגביע באותו הזמן איפשרה למספידה שהשיגה את התוצאה הצמודה ביותר להעפיל אף היא לחצי הגמר וכך קרה עם סנטה פה, שניצחה בשלב זה את אתלטיקו נסיונל שוב בדו-קרב פנדלים אחרי 4-4 בסיכום. בגמר פגשה סנטה פה שוב את דפורטיבו פאסטו, רק שהפעם הייתה ידה על העליונה ולאחר 2-2 בסיכום, סנטה פה זכתה בגביע לעיני הקהל הביתי שלה עם ניצחון בפנדלים 4-5.^[8]

למרות הזכייה בגביע, האוהדים חיכו לדבר האמיתי, תואר אליפות ראשון מאז 1975. בטורניר האפרטורה של 2012 זה אכן קרה ודווקא תחת אימונו של מאמן צעיר ולא מנוסה, ווילסון גוטיירס. מה שכן היה לסנטה פה זו קבוצה מצוינת שכללה שחקנים בולטים כגון השוער קמילו ורגאס, צמד הבלמים חוליאן קניונס ופרנסיסקו מסה, הקשר השמאלי, לואיס קרלוס אריאס, צמד החלוצים ג'ונתן קופטה והבוליביאני דייגו קבררה, אבל מעל כולם בלט הקפטן הארגנטינאי, עומאר פרס. זו קבוצה שנבנתה לאורך מספר שנים למעט שינויים קטנים מדי שנה ואת התוצאות הם הראו באותו טורניר של 2012. היריבה בגמר הייתה שוב דפורטיבו פאסטו ולאחר 1-1 במשחק הראשון, הכל היה מוכן בעיר הבירה בוגוטה לחגיגה ראשונה אחרי כמעט 37 שנים. את האצטדיון מילאו 37,000 אוהדי סנטה פה שראו את קופטה נותן את היתרון והניצחון לסנטה פה בדקה ה-71 ואת האליפות השביעית בתולדותיה.^[9]

שנה מאוחר יותר, עם שינויים קלים בסגל כמו הצטרפותם של צמד החלוצים ווילדר מדינה וכריסטיאן מרטינס בורחה, סנטה פה המשיכה להרשים. זה החל עם זכייה בתואר הסופרליגה דווקא על היריבה העירונית, מיונאריוס, כשניצחה במפגש הכפול 1-3,^[10] המשיך בקמפיין מרשים בקופה ליברטדורס כשהקבוצה נעצרת רק בחצי הגמר על ידי קלוב אולימפיה כשהיא מפסידה 1-2 בסיכום ונגמר בהפסד בגמר הליגה 0-2 מול אתלטיקו נסיונל, דווקא אחרי שסנטה פה הוציאה 0-0 באצטדיון אטנאסיו חירארדוט אבל הפסידה בביתה.

את האליפות השמינית שלה השיגה סנטה פה ב-2014 בטורניר הפינליססיון, תחת המאמן הארגנטינאי, גוסטבו קוסטס. את הליגה הסדירה סיימה סנטה פה במקום הראשון, שהיה מקנה לה עלייה לגמר במקרה ותסיים את שלב הפלייאוף בשוויון נקודות מול קבוצה אחרת. עוד לפני כן הגיעה סנטה פה לגמר הגביע הקולומביאני, עם טורניר כמעט מושלם שכלל הפסד אחד בלבד, אבל בגמר לא הצליחה לגבור על דפורטס טולימה והפסידה לה 2-3 בסיכום המשחקים.^[11] בשלב הבתים של הפלייאוף בליגה, הקבוצה ניצחה במחזור האחרון את אתלטיקו נסיונל במדיין וסיימה עם מספר נקודות זהה לאתלטיקו וילה, אבל עלתה על חשבונה למשחק הגמר מאחר שסיימה במקום גבוה יותר את הליגה הסדירה. במשחק הגמר פגשה סנטה פה אינדפנדיינטה מדיין. המשחק הראשון נערך באצטדיון אטנאסיו חירארדוט ולמרות פיגור של 0-1, סנטה פה הצליחה להתגבר במחצית השנייה על חסרונו של הקפטן פרס שיצא עקב פציעה ולכבוש פעמיים מרגלי ווילסון מורלו ופרנסיסקו מסה. ב-21 בדצמבר שוחק משחק הגומלין באצטדיון אל קמפין שהיה מלא באוהדים שרצו לחגוג את האליפות השמינית ואכן עשו זאת לאחר תיקו 1-1 בסיום.^[12]

האליפות התשיעית הגיעה בטורניר הפינליססיון של 2016 וגם הודות להשתתפות של אתלטיקו נסיונל בגביע העולם למועדונים. נסיונל הייתה הקבוצה הטובה ביותר בליגה ואת סנטה פה פגשה בחצי הגמר. במשחק הראשון בבוגוטה עלתה נסיונל עם ההרכב השני, מאחר שההרכב הראשון היה בהכנות לקראת הנסיעה ליפן לגביע העולם למועדונים, וסיימה בתיקו 1-1. בגומלין במדיין גם ההרכב השני לא היה זמין מאחר שכל הסגל המלא של הקבוצה היה צריך לטוס. כך יצא שסנטה פה התמודדה בגומלין מול קבוצת הנוער של נסיונל וניצחה אותה ללא קושי 0-4, כדי להעפיל לגמר. שם פגשה את דפורטס טולימה ולאחר 0-0 במשחק הראשון, ניצחה אותה בגומלין 1-0 וזכתה בתואר.^[13]

גם את הסופרליגה של 2017 הצליחה הקבוצה לקחת לאחר ניצחון על אינדפנדיינטה מדיין. המשחק הראשון נערך באצטדיון אטנאסיו חירארדוט והסתיים בתיקו 0-0. במשחק השני באל קמפין, גברה סנטה פה בתוצאה 0-1 וזכתה בפעם השלישית בתואר, הכי הרבה בקולומביה.^[14]

הקבוצה הראשונה מקולומביה שזוכה בקופה סודאמריקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדפנדיינטה סנטה פה היא הקבוצה הקולומביאנית הראשונה שזכתה גם בקופה סודאמריקנה. לאחר שאתלטיקו נסיונל כשלה פעמיים במשחקי הגמר של 2002 ו-2014, סנטה פה הצליחה להביא את הגביע השני בחשיבותו ביבשת לקולומביה. בשלב המוקדם פגשה סנטה פה את ליגה דה לוחה מאקוודור ולאחר 0-0 במשחק הראשון, ניצחה אותה ללא קושי בדומלין בבוגוטה 0-3. היריבה בסיבוב השני הייתה כבר יותר קשה, נסיונל מאורוגוואי. סנטה פה הצליחה להפתיע במשחק החוץ וניצחה 0-2, אבל דווקא בבית הפסידה 0-1. למזלה זה לא הספיק לאורוגוואים והיא העפילה לשמינית הגמר. אמלק מאקוודור הייתה היריבה בשלב זה ולאחר הפסד חוץ של 2-1, ניצחה סנטה פה בבית 0-1 והעפילה לשלב רבע הגמר בזכות חוק שערי החוץ. ברבע הגמר פגשו האדומים את אינדפנדיינטה מארגנטינה וניצחו במשחק הראשון בחוץ 0-1. המשימה בגומלין לא הייתה פשוטה, אבל סנטה פה עמדה בלחץ, סיימה בתיקו 1-1 והעפילה לשלב חצי הגמר. ספורטיבו לוקניו מפרגוואי הייתה זו שקיוותה לעצור את סנטה פה, אבל גם היא כשלה במשימה. תיקו 1-1 בפרגוואי ותיקו 0-0 בגומלין בקולומביה שוב העלו את סנטה פה כתוצאה משערי חוץ. היכולת שהפגינה סנטה פה בטורניר לא הייתה גבוהה, אבל הקבוצה הצליחה להוציא את התוצאות שלהם הייתה זקוקה. צמד משחקים הפריד בינה לבין הגביע, דווקא מול הורקאן המפתיעה. לאחר צמד משחקים חלשים שהסתיימו שניהם בתיקו 0-0, עברה ההכרעה לדו-קרב פנדלים ושם היה השוער הוותיק של סנטה פה, רובינסון ספאטה כדי להעניק את התואר הנכסף לקולומביאנים עם ניצחון 1-3 בדו-קרב.^[15]

בעקבות זכייתה, נקבע כי סנטה פה תשחק בגביע סורוגה בנק, מפגש שמתקיים משנת 2008 על אדמת יפן בין אלופת הליגה היפנית לבין מחזיקת הקופה סודאמריקנה. ב-10 באוגוסט 2016 פגשה סנטה פה את קשימה אנטלרס וניצחה אותה 0-1 משער של הומברטו אוסוריו בוטייו בדקה ה-78. תואר בינלאומי נוסף לקבוצה מבוגוטה.^[16]

הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הראשוני עוצב על ידי ארנסטו גמבואה ונשיאה הראשון של הקבוצה, גונסאלו רואדה קארו, בהשפעה אנגלית ברורה. הצבעים נלקחו מהדגל של בוגוטה, רק שאת הצהוב החליף לבן. הצלב האדום במרכז הוא הסמל לתקווה (FE בספרדית) ובקצות הזרועות שלו יש עלי פרחים, סמל לשלום. למטה נכתבו ראשי התיבות של שם הקבוצה: C.I.S.F. כמה שנים מאוחר יותר, הסמל הוחלף וזהו בעצם גם הסמל שמשמש עד היום. כיתוב של המילה SANTA FE בלבן על רקע אדום ונקודה אדומה בצד ימין למטה.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות העיקרית של סנטה פה הוא כמובן עם מיונאריוס, שכן מדובר גם על יריבות עירונית, הדרבי הגדול של בוגוטה. מאחר שגם מדובר בשתיים מבין שלוש הקבוצות היחידות במדינה ששיחקו בליגה הראשונה החל משנת הקמתה, הן גם היו הקבוצות הבולטות והשולטות בכדורגל הקולומביאני עד לסוף שנות ה-70. יריבות נוספת היא עם אתלטיקו נסיונל, הקלאסיקו האדום-ירוק כפי שהוא נקרא. שתי הקבוצות נפגשו שלוש פעמים בגמר הליגה, פעמיים מתוכם ניצחו הירוקים של נסיונל. בעשור השני של המאה ה-21 שתי הקבוצות הללו הן הדומיננטיות בליגה וגם בדרום אמריקה, כאשר שתיהן הופיעו בין 10 הקבוצות הטובות בעולם בשנת 2015 ו-2016 בדירוג שפרסמה הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל. היריבות השלישית היא ה"קלאסיקו האדום", המשחק שמתאר את המפגש בין סנטה פה לאמריקה קאלי. הקלאסיקו הזה היה בין המשחקים ה"חמים" של סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, כאשר אמריקה העבירה לרשותה מספר שחקנים בולטים של סנטה פה וכן הקבוצות נפגשו גם בגמר הגביע מרקונורטה 1999 וכן מספר פעמים בפלייאוף. כמו כן, נרשמו מספר תקריות אלימות בין שני מחנות האוהדים שאף גרמו בעבר להרוגים.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אצטדיון אל קמפין

אינדפנדיינטה סנטה פה משחקת את משחקיה הביתיים באצטדיון נמסיו קמצ'ו אל קמפין, המשמש גם כמגרשה הביתי של קבוצת מיונאריוס. הוא הוקם ב-10 באוגוסט 1938 ומכיל 36,343 מקומות ישיבה. הוא שופץ והורחב בשנת 2011 לקראת טורניר גביע העולם עד גיל 20 שנערך באותה שנה בקולומביה. אירח את משחק הגומלין בגמר גביע ליברטדורס בשנת 1989 שבו זכתה אתלטיקו נסיונל מול קלוב אולימפיה וכן את גמר הקופה אמריקה 2001 שבו ניצחה קולומביה את מקסיקו וזכתה לראשונה בתואר בין לאומי.