דפורטס טולימה

**דפורטס טולימה**
מידע כללי
שם מלא	Club Deportes Tolima S.A
כינוי	El Vinotinto y oro (הבורדו והזהב), Los Pijaos
תאריך ייסוד	18 בדצמבר 1954
אצטדיון	אצטדיון מנואל מוריו טורו, איבגה שבקולומביה ; (תכולה: 33,000)
בעלים	גבריאל קמרגו
נשיא	ססאר קמרגו
מאמן	הרנן טורס
ליגה	ליגת העל הקולומביאנית
	clubdeportestolima.com.co
תלבושת

דפורטס טולימה (בספרדית: Club Deportes Tolima S. A) הוא מועדון כדורגל קולומביאני מהעיר איבגה, המשחק בליגה הבכירה. המועדון נוסד ב-18 בדצמבר 1954 וצבעיו הם בורדו וזהב, מה שנתן לו את הכינוי Vinotinto y oro, שזה בספרדית "הבורדו והזהב". משחקי הבית של הקבוצה מתקיימים באצטדיון מנואל מוריו טורו שתכולתו היא 33,000 צופים. לאורך ההיסטוריה שלו, המועדון זכה בשני תוארי אליפות, ב-2003 וב-2018 וכן בגביע הקולומביאני ב-2014.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במאי 1947 נוסד מועדון הכדורגל קלוב דפורטיבו בוקה ג'וניורס דה איבגה על ידי הומברטו גונסאלס רואיס. ב-1954 הפך שם המועדון לקלוב דפורטס טולימה אבל את הופעת הבכורה בליגה המקצוענית עשה שנה מאוחר יותר, ב-1955. ראשי המועדון הציגו בפני ראש עיריית איבגה את רצונם להקים קבוצה שתתחרה בליגה המקצוענית ולשם כך קיבלו ממנו 10,000 פסו לבניית קבוצה שנבנתה על בסיס שחקנים ארגנטינאים והשתמשה בתלבושת של הקבוצה הארגנטינאית, ראסינג קלוב. את עונתה הראשונה סיימה במקום השביעי עם 20 נקודות. ב-1957 השיגה הקבוצה את המקום השני לראשונה בתולדותיה. הקבוצה הורכבה מארגנטינאים שחלקם הגיעו מקבוצת ראסינג קלוב וגם מרקוס קול, מהקולומביאנים הבולטים באותה תקופה, שיחק בקבוצה. טולימה סיימה בתיקו מול אינדפנדיינטה מדיין ודפורטיבו פריירה ונזקקה לשני משחקי בית-חוץ מול קוקוטה דפורטיבו כדי להכריע את זהות העולה לגמר. השיטה דאז הייתה שנויה במחלוקת ולאחר שוויון בין שתי הקבוצה, התוצאה הייתה 1-1 גם במשחק השלישי. בסופו של דבר לאחר הטלת מטבע נקבע כי קוקוטה היא זו ששיחקה ואף הפסידה בגמר לאינדפנדיינטה מדיין. במשחק נוסף על הזכות לסיים כסגנית, ניצחה טולימה את קוקוטה ורשמה הישג מכובד לקבוצה שרק שנתיים שיחקה כמקצוענית.

סגנות ב-1981 והופעת בכורה בקופה ליברטדורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981 ותחת הדרכתו של המאמן פדרו אוספינה החל מהמחזור ה-22, הצליחה טולימה להעפיל לפלייאוף ולגמר, שם הפסידה מול אתלטיקו נסיונל, כאשר שחקן הקבוצה, ויקטור הוגו דל ריו, סיים כמלך שערי ליגה עם 29 כיבושים. בעקבות ההגעה לגמר, הבטיחה טולימה לראשונה בתולדותיה את ההשתתפות בקופה ליבטדורס 1982 ולשם כך החתימה כמה שחקנים בעלי שם, ביניהם פרנסיסקו מטוראנה, ארנולדו איגוארן וחניו קבסאס. הקבוצה סיימה ראשונה בבית שכלל גם את אתלטיקו נסיונל ואת הקבוצות מוונצואלה, אסטודיאנטס מרידה ודפורטיבו טצ'ירה. בבית חצי הגמר כבר לא הצליחה להתקדם רחוק יותר וסיימה אחרונה אחרי קוברלואה הצ'ילאנית וקלוב אולימפיה מפרגוואי. את משחקיה הביתיים נאלצה טולימה לשחק באצטדיון אל קמפין לאחר תאונה שקרתה בסן בוניפסיו, שהיום קרוי מנואל מוריו טורו. האוהדים של טולימה עשו את הדרך מאיבגה לבוגוטה ומילאו את האצטדיון ובעיקר זכור המשחק מול אולימפיה, שבו נותרו כ-25,000 צופים מחוץ לאצטדיון לאחר שכבר התמלא לחלוטין.

בין השנים 1986–1990 כללה הקבוצה כמה מהשמות הגדולים של הכדורגל הקולומביאני, ביניהם פרנסיסקו מטוראנה, רדאמל גרסיה, אביו של רדאמל פלקאו, הקטור קינטבני, הרנן טורס ואלביירו אוסוריאגה, שנמכר מאוחר יותר לאתלטיקו נסיונל. בסוף עונת 1993 ירדה הקבוצה לראשונה לליגה השנייה, אבל כעבור עונה אחת חזרה לליגה הבכירה כאשר היא מנצחת בפלייאוף אחרי שסיימה את העונה הסדירה בהפרש ניכר על המקום השני.

השתתפות בגביע קונמבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנתיים הצליחה הקבוצה לשחק במפעל גביע קונמבול, לאחר שסיימה במקום הרביעי בליגה המקומית. בטורניר של 1996 הצליחה טולימה להגיע עד לשמינית הגמר, שם נתקלה בואסקו דה גאמה החזקה. ניצחון ביתי של 0–1 לא הספיק לקבוצה שהפסידה בברזיל 1-4 והודחה. שנה מאוחר יותר, הצליחה לשפר במעט את הישגה כאשר נעצרה ברבע הגמר. לאחר שניצחו בשלב השמינית את ריו ברנקו פוטבול קלוב 1-2 במשחק הראשון והפסידו 0–1 בגומלין, ניצחה טולימה 1–3 בבעיטות הכרעה ועלתה לרבע הגמר. שם פגשה את אוניברסיטריו מפרו. בביץ ניצחה טולימה 0–1 אבל בחוץ הפסידה 0–2 וראתה את הפרואנים חוגגים העפלה לחצי הגמר.

אליפות היסטורית ב-2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הקלאוסורה של 2003 הצליחה טולימה לזכות לראשונה בתולדותיה באליפות הליגה. סגל הקבוצה הורכב משחקנים ותיקים ומנוסים לצד צעירים מוכשרים שכלל שמות דוגמת הרננדו פאטיניו, ריקרדו סיסיליאנו, ג'ון צ'אריה, יוליאן אנצ'יקו, דייגו גומס, ארליי דינאס, אלכס קומאס והנרי סמבראנו. טולימה העפילה לפלייאוף ושובצה בבית שכלל את אתלטיקו נסיונל, אינדפנדיינטה מדיין וג'וניור ברנקייה. במשחק הראשון ניצחה הקבוצה את אתלטיקו נסיונל 1-2 באצטדיון אטנאסיו חירארדוט, כאשר ארליי דינאס כובש את אחד השערים ונבחר למצטיין. למחזור האחרון הגיעה הקבוצה כשהיא צריכה לנצח את נסיונל בהפרש של שני שערים, ושבמשחק המקביל ג'וניור תפסיד אבל גם לא תכבוש שער זכות. טולימה ניצחה את נסיונל 0–2 מצמד של ריקרדו סיסיליאנו, כולל שער בדקה האחרונה, כשבמקביל הפסידה ג'וניור במדיין בתוצאה 0–1.

במשחק הגמר פגשה קבוצה את דפורטיבו קאלי. במשחק הראשון באצטדיון מנואל מוריו טורו ניצחה טולימה 0–2 מצמד של הברזילאי רוג'יירו פריירה. במשחק הגומלין באצטדיון פסקואל גררו ניצחה דפורטיבו קאלי 1-3 וקבעה שוויון בסיכום המשחקים. מאחר שבקולומביה לא הונהג חוק שערי חוץ, שתי הקבוצות שיחקו 30 דקות נוספות שבסיומן לא נכבשו שערים. בדו-קרב הפנדלים הצליחה טולימה לנצח כאשר שוערה, דייגו גומס, מצליח להדוף שתי בעיטות וחורחה ארטיגס בבעיטה האחרונה מקנה לטולימה אליפות היסטורית בפעם הראשונה בתולדותיה.^[1]

ב-2006 רשמה את הישגה הטוב ביותר בגביע סודאמריקנה כאשר נעצרה בשלב ברבע הגמר. בשלב הראשון גברה טולימה על אינדפנדיינטה מדיין בבית 1–3 משערים של ג'ון צ'אריה, קרלוס דרווין קינטרו וחואן קרלוס אסקובר והעפילה לשלב הבא תודות לתיקו 1-1- בחילצה במשחק הגומלין, כשיוליאן אנצ'יקו כובש לזכותה. בשלב שמינית הגמר פגשה הקבוצה את מינרוס מוונצואלה וסיימה איתה בתיקו 1-1 במשחק הראשון באיבגה. משחק הגומלין הסתיים בתיקו 2-2 תודות לשערים של חורחה סרנה וג'ון צ'אריה וטולימה עלתה בזכות שערי החוץ. ברבע הגמר ניצחה טולימה בבית את המשחק הראשון מול פאצ'וקה המקסיקנית 1-2, אבל בגומלין היו אלו המקסיקנים ששלטו ללא עוררין וניצחו 1–5 כדי להעפיל לחצי הגמר.

זכייה בגביע הקולומביאני ובשתי אליפויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 11 שנים, חזרה טולימה לזכות בתואר, הפעם היה זה הגביע הקולומביאני. בליגה הקבוצה דשדשה, כאשר סיימה במקום האחרון בטורניר האפרטורה והעפילה לפלייאוף בטורניר הקלאוסורה בו סיימה במקום האחרון בבית שלה, שכלל את אינדפנדיינטה מדיין, דפורטיבו קאלי ואגילס פריירה. בגביע לעומת זאת היא סיימה ראשונה את הבית שלה שכלל את דפורטס קינדיו, אונסה קלדס, דפורטיבו פריירה, פורטלסה ואתלטיקו וילה. בשמינית הגמר פגשה את אינדפנדיינטה מדיין ועברה אותה וברבע הגמר גברה על אתלטיקו נסיונל החזקה. בחצי הגמר גברה טולימה על פטריוטס בויקה כדי להעפיל למשחק הגמר מול אינדפנדיינטה סנטה פה. ניצחון ביתי של 0–2 משערים של פליקס נוגרה ויימי צ'ארה בעשר הדקות האחרונות של המשחק הספיק לטולימה, שהפסידה 1–2 בגומלין (שער מצמק של אנדרס איברגואן) אבל זכתה בסופו של דבר בגביע.^[2]

תואר האליפות השני הושג בטורניר האפרטורה של 2018, טורניר שבו טולימה הציגה כדורגל טוב תחת הדרכתו של המאמן אלברטו גאמרו ועם שחקנים צעירים ומוכשרים כגון סבסטיאן וייה, אנג'לו רודריגס, יוהנדריי אורוסקו והשוער אלברו מונטרו. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום השלישי והעפילה לרבע גמר הפלייאוף, שם פגשה את אונסה קלדס. לאחר הפסד מינימלי בבחוץ, הצליחה טולימה להפוך את התוצאה בגומלין באצטדיון מנואל מוריו טורו בזכות ניצחון 0–3 משערים של עומר אלבורנוס, יוהנדריי אורוסקו ושער עצמי של פרלטה. בחצי הגמר פגשה טולימה את אינדפנדיינטה מדיין וגברה עליה בבית 0–1 משער של אנג'לו רודריגס. בגומלין הפסידה טולימה באותה תוצאה ובדו-קרב הפנדלים ניצחה טולימה 3–5. אל משחק הגמר הגיעה טולימה מול הקבוצה החזקה של אתלטיקו נסיונל, שגם ניצחה בחוץ 0–1. לא הרבה סיכוי היה לטולימה לבצע מהפך דווקא באצטדיון אטנאסיו חירארדוט, אבל היא עשתה זאת ובצורה דרמטית, עם ניצחון 1–2 כולל שער של דנוביס בנגרו בתוספת הזמן ששלח את הקבוצות להכרעה בפנדלים. בסופו של דבר שוב הייתה טולימה זו שניצחה 2–4 את בעיטות ההכרעה כשהשועא מונטרו הודף שתי בעיטות וזכתה באליפות השנייה בתולדותיה.

טולימה הפכה לחברת קבע בצמרת הליגה הקולומביאנית וב-2021 הצליחה לזכות האליפות השלישית בתולדותיה. הם צלחה את הדרך למרות קושי שאיתו התמודדה בכך שלאורך כל העונה כמעט, שיחקה במגרשים אחרים ולא באצטדיונה הביתי, ששופץ לקראת הקופה אמריקה 2021 שקולומביה הייתה אמורה לארח ואחר כך בשל ההתפרעויות שהיו במדינה. טולימה סיימה את העונה הסדירה במקום החמישי ןהןגרלה לשחק בפלייאוף מול דפורטיבו קאלי. טולימה חזרה לאצטדיונה הביתי המשחק הראשון שאותו הסתיים בניצחון מוחץ שלה 0–3. משחק הגומלין היה אמור להיות משוחק ב-25 באפריל, אך בשל המהומות שפרצו במדינה, נדחה המשחק ארבע פעמים עד כי היה חשש שהעונה לא תסתיים. בסופו של דבר שוחק המשחק רק ב-4 ביוני ואותו ניצחה קאלי 0–2, אז זה לא הספיק וטולימה העפילה לחצי הגמר. לה אקידד הייתה היריבה בחצי וטולימה סיימה את המשחק הראשון בתיקו 1-1 משער של יוהנדריי אורוסקו. פה גם איבדה הקבוצה את כוכבה הגדול, חמינטון קמפאס, שהצטרף לנבחרת קולומביה, אבל ידעה להתעלות ולנצח בחוץ 1–2 משערים של אנדריי אסטופיניאן וסרחיו מוסקרה. היריבה בגמר הייתה מיונאריוס ובמשחק הראשון באצטדיון מנואל מוריו טורו, סיימה בתיקו 1-1 כשחואן פרננדו קייסדו כובש לזכותה ומיונאריוס משווה בתוספת הזמן של המשחק. בגומלין באצטדיון אל קמפין, הייתה זו המארחת שעלתה ראשונה ליתרון, אבל במחצית השנייה ביצעה טולימה מהפך תוך 8 דקות וחואן פרננדו קייסדו כבש צמד, שנתן לטולימה ניצחון 1–2, 2-3 בסיכום שני המשחקים ואליפות שלישית בתולדותיה.