אתנוקרטיה בישראל

אתנוקרטיה היא צורת ממשל שבה קבוצה אתנית אחת שולטת במנגנוני המדינה ומחזיקה בעמדות הכוח באופן לא פרופורציונלי לחלקה באוכלוסייה. במשטר כזה, קבוצות מיעוט סובלות מאפליה שיטתית ועלולות להיות נתונות לדיכוי ולהפרת זכויות האדם שלהן.

אתנוקרטיה בשיח הפוליטי בישראל

המונח אתנוקרטיה הוטבע בשיח הישראלי על ידי החוקר אורן יפתחאל, כביקורת על המונח "דמוקרטיה אתנית" של הסוציולוג סמי סמוחה. לפי יפתחאל, משטר אתנוקרטי מכונן על ידי ולמען קבוצה אתנית דומיננטית, שחלק מחבריה מתגוררים גם מחוץ לגבולות המדינה. שלטון זה אינו דמוקרטי מלא, אך גם אינו סמכותני או עריצי, והוא מבוסס על "היגיון אתני" המדגיש זהויות לאומיות על פני אזרחות מלאה ושוויונית. לטענת יפתחאל, המשטר האתנוקרטי מטשטש את גבולות המדינה כאסטרטגיה לשליטה, כפי שבא לידי ביטוי בישראל במדיניות הקרקעות וההתיישבות. אתנוקרטיה מתקיימת במדינות בעלות מאפיינים דמוקרטיים חלקיים, שבהן קבוצה אתנית אחת מנכסת לעצמה את המדינה ופועלת להבטחת שליטתה בטריטוריה שנויה במחלוקת, תוך דחיקת קבוצות אחרות למעמד נחות. יפתחאל ואחרים סבורים כי המשטר בישראל מפר עקרונות דמוקרטיים בסיסיים, כגון הבדלה בחוק בין אזרחים על בסיס אתני, חשיפת המיעוט לעריצות הרוב, שמירה על גבולות מטושטשים, ואפליה רחבה של אזרחי ישראל הערבים. הרציונל של האתנוקרטיה, על פי המודל, הוא יצירת בידול פוליטי, תרבותי ומרחבי בין יהודים לערבים. תהליך זה, לטענת יפתחאל, נותן לגיטימציה לתהליכי "אתניזציה" פוליטית, שבמסגרתם "הון אתני" משמש לגיוס תמיכה, כפי שניתן לראות במפלגות כמו ש"ס, ישראל בעלייה, גשר ובל"ד.

הצד היהודי

כינונה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית" יצר, לשיטת יפתחאל, ריבוד זכויות על בסיס אתני, שבו רק ליהודים ניתנות זכויות מלאות. הדת היהודית משמשת במקרה זה כמכשיר פוליטי להגדרת "מיהו יהודי", והרבנות הופכת לשומר הסף של האזרחות המלאה. ביטוי לכך ניתן למצוא במצעי בחירות. לדוגמה, מצע מפלגת האיחוד הלאומי מ-2009 קבע כי: "ארץ ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי... נפעל לחיזוק אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית". באותו אופן, מצע ישראל ביתנו קבע כי: "לא סתם מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובסדר הזה - כמדינה שהיא קודם כל יהודית ורק אחר כך דמוקרטית... המענה היחיד לקונפליקט הישראלי-ערבי הוא חילופי שטחים ואוכלוסיות".

הצד הערבי

נתונים רבים מראים כי רוב הציבור הערבי בישראל משלים עם קיומה של המדינה.^{[דרוש מקור]} עמדה זו נובעת, בין היתר, משליטת הרשויות, מהשלמה עם המצב הקיים, ומרצון לשנות את אופי המדינה למערכת שוויונית יותר.^{[דרוש מקור]} עם זאת, ערביי ישראל מערערים על היסוד האתני-יהודי של המדינה ושואפים לשנות את מעמדם. מחקרים על עמדות הציבור הערבי מראים כי רובו מתנגד לאופייה היהודי-ציוני של המדינה ולסמליה, וכן למדיניות המפלה אותו, כגון חוק השבות, הקצאת קרקעות והדרתו ממוקדי קבלת החלטות. כמו כן, רוב הציבור הערבי שואף לשנות את מעמדו באמצעות דרישה לאוטונומיה מוסדית ולהפיכת המדינה לדו-לאומית, באופן המערער על יסודות המערכת הפוליטית הקיימת.

הוויכוח אל מול "הדמוקרטיה האתנית"

דמוקרטיה אתנית

מודל "הדמוקרטיה האתנית" של סמי סמוחה מתאר משטר המשלב מתן זכויות אזרחיות ופוליטיות לכלל האזרחים, לצד הבטחת שליטתה של הקבוצה האתנית הדומיננטית. על פי סמוחה, בדמוקרטיה אתנית המיעוטים, אף שהם מופלים, יכולים לנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי להיאבק על שיפור מעמדם. בישראל, המרכיב הדמוקרטי מעניק זכויות לכל, בעוד המרכיב האתני מעניק עליונות לרוב היהודי. עליונות זו מתבטאת בחוקים רשמיים כמו חוק השבות, ובנורמות בלתי-רשמיות, כמו אי-שיתוף מפלגות ערביות בקואליציה ואפליה תקציבית.

הוויכוח

מנגד, תומכי המונח "אתנוקרטיה", ובראשם יפתחאל, טוענים שבישראל קיימים סממנים דמוקרטיים, אך מבנה המשטר עצמו אינו דמוקרטי, מכיוון שהוא מפר עקרונות יסוד דמוקרטיים כמו אזרחות שוויונית, בחירות חופשיות והגנה על מיעוטים. לטענתם, בישראל יש פגיעה מבנית כמעט בכל העקרונות הללו.

נקודות מרכזיות

• תהליך הייהוד והיעדר אזרחות שוויונית: לטענת יפתחאל, תהליך ה"ייהוד" של המרחב, המבוסס על התפיסה שהמדינה שייכת לכלל העם היהודי, פוגע בעקרונות הדמוקרטיים של אזרחות שוויונית והגנה על מיעוטים. הגדרת המדינה כ"יהודית" ולא "ישראלית" נותנת לגיטימציה למדיניות מפלה כלפי אזרחיה הערבים, הבאה לידי ביטוי בחוקי יסוד כמו חוק השבות וחוק האזרחות, המגדירים את ישראל כמדינת העם היהודי.
• פגיעה בהגנה על המיעוט: יפתחאל חולק על קביעתו של סמוחה לפיה המיעוט הערבי יכול לקדם את ענייניו במערכת הקיימת. לטענתו, המערכת הפוליטית מדירה את הערבים באופן שיטתי מזירות מפתח (למשל, ועדת החוץ והביטחון) וחסרה מנגנונים דמוקרטיים בסיסיים להגנה על מיעוטים, כמו חוקה או זכויות וטו.
• טשטוש הגבולות והיעדר "דמוס": הביקורת המרכזית של יפתחאל נוגעת לגבולות המדינה. סמוחה מנתח את ישראל בגבולות הקו הירוק, אך לטענת יפתחאל, ישות כזו אינה קיימת בפועל. ההתיישבות היהודית בשטחים הכבושים יצרה מצב שבו אזרחים ישראלים (המתנחלים) חיים תחת החוק הישראלי, בעוד שכניהם הפלסטינים נתונים לממשל צבאי וחסרי זכויות פוליטיות. מצב זה, הנמשך עשרות שנים, מערער את קיומו של "דמוס" – גוף אזרחים מוגדר בטריטוריה נתונה – שהוא תנאי יסוד לדמוקרטיה. בנוסף, העצמת מעמדה הפוליטי של הפזורה היהודית מחלישה את עקרון ריבונות האזרחים.
• התעלמות מגורמים נוספים: ביקורת נוספת היא שהמודל של סמוחה מתעלם ממכשולים אחרים לדמוקרטיה בישראל, ובהם המיליטריזם והשפעתן של קבוצות דתיות וחרדיות, שחלקן רואות בדמוקרטיה ערך נחות לעומת שמירת צביונה היהודי של המדינה ומקדמות סדר יום לא-דמוקרטי.

לקריאה נוספת

יפתחאל, א. (2000), "אתנוקרטיה, גאוגרפיה ודמוקרטיה: הערות על הפוליטיקה של ייהוד הארץ", אלפיים (כתב עת) 19, עמ' 78–105. סמוחה, ס. (1999), "אופציית הסטטוס-קוו: ישראל כדמוקרטיה אתנית-מדינה יהודית-דמוקרטית", בתוך: שרה אוסצקי-לזר, אסעד גאנם, אילן פפה (עורכים), 7 דרכים-אופציות תאורטיות למעמד הערבים בישראל, גבעת חביבה: המכון לחקר השלום, עמ' 23–77.

ראו גם

• הנרטיב הדואלי (הסכסוך הישראלי-פלסטיני)

קישורים חיצוניים

יפתחאל, א. גנאם, א ורוחאנה, נ., האם תיתכן "דמוקרטיה אתנית"? יהודים, ערבים והמשטר הישראלי, ג'מאעה 6, 2000, עמ' 58–78. שאול אריאלי, סיון הירש־הפלר וגלעד הירשברגר, כשסמוטריץ' יהפוך "למלך הגדה המערבית", באתר הארץ, 27 ביולי 2023