בטין מרגלית אמיר

בטין מרגלית אמיר
Bettine Margalit Amir
לידה	28 במאי 1931 (בת 92); ביירות, הרפובליקה הלבנונית תחת המנדט הצרפתי
שם לידה	בטינה קרוק
מקום לימודים	אוניברסיטת בר-אילן
תקופת הפעילות	מ-1961
תחום יצירה	ציור, שירה
בן זוג	אהרן אמיר
צאצאים	גדי ואילן מרגלית
	www.bettineamir.com

בטין (בטינה) מרגלית אמיר (Bettine Margalit Amir; נולדה ב-28 במאי 1931) היא ציירת, אוצרת אמנות ומשוררת.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בביירות. הוריה, שלמה קרוק ורחל לבית רוזנטל, היגרו עם משפחותיהם ללבנון מפלשתינה בהפרש של כ-50 שנה; משפחת אִמה של בטין אמיר היגרה מבסרביה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית לצפת ולאחר מכן לטבריה. בתחילת המאה ה-20 עזבו את פלשתינה והיגרו לביירות. משפחת קרוק היגרה מרוסיה לא"י ב-1911. אביה החל ללמוד אמנות בבית הספר "בצלאל" בירושלים בניהולו של פרופ' בוריס שץ. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה מפלשתינה בשל נתינותם הרוסית של בני המשפחה. הם עברו למצרים ולאחר מכן לביירות, שם נפגשו שלמה ורחל.

בטין אמיר עלתה לישראל בשנת 1950. זמן קצר לפני עלייתה נישאה ליוסף מרגוליס, גיסו של המשפטן שניאור זלמן חשין, ולאחר שעלו ארצה עברתו את השם למרגלית.^[1] החלה בלימודי כתיבת שירה בשנת 1957. שיריה הראשונים יצאו לאור בכתב העת הספרותי "קשת" בשנת 1959. לאחר מערכת יחסים ארוכה, בשנת 1968 נישאה למשורר-סופר-עורך-מתרגם אהרן אמיר, חתן פרס ישראל, שנפטר בשנת 2008.^[2]^[1]

בשנים 1960–1963 השלימה לימודים בספרות צרפתית ופילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. בשנים 1963–1964 למדה ועבדה בבית הספר לציור ולפיסול בבת ים, בניהולו של פרופ' אריה מרגושילסקי.^[3]

בשנת 1963 התפרסם בפריז ספר השירה הראשון שלה: "Choc et Equillibre", בהוצאת הספרים Debresse (הוצאה-בת של הוצאת הספרים Julliard).^[4]^[5]

בשנת 1964 עבדה בטין אמיר בפריז עם הצייר הצרפתי פרדריק דלנגלאד (Frédéric Delanglade), ובשנת 1966 זכתה בתעודת כבוד בבניאל הבינלאומי בוישי, ושמה נוסף לקטלוג "בולאפי לאמנות מודרנית" Bolaffi d’Art Moderne.

בשנים 1969–1970 השתתפה בטין אמיר בסדנת דפוס של טוביה בארי באגודת "אמני אלחריזי" בתל אביב. בשנת 1970 הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בפריז תערוכתה “Terre Latine”.

בשנים 1975–1980 עבדה בתרפיה באמנות במרפאת בריאות הנפש ברמת חן. בשנים 1980–1982 עבדה בבית חולים לפסיכיאטריה בחיפה בתרפיה באמנויות. בשנת 1988 הוזמנה על ידי משרד הבריאות להעביר סדנאות במסגרת קורס בגריאטריה למדריך ולמעסיק למקצוע ריפוי בעיסוק, שהתקיים בבית החולים אסף הרופא.

בשנים 1982–1983 הייתה חברה ופעילה בוועידת ישראל-לבנון לידידות והתפתחות. רואיינה בעיתון היומי הלבנוני בצרפתית Le Reveil על ידי העיתונאית Nyla Hamangi.

משנת 1988 חברה באגודת הציירים. הופיעה בספר "Art 2000 - אמני ישראל – ציירים ופסלים" שיצא לאור בשנת 2000.

בשנת 2006 התפרסם בהוצאת כרמל ספר שיריה השני: "כל אשר לי". בטין אמיר כותבת ספר נוסף, ובו שירים וסיפורים קצרים.

לבטין אמיר שני בנים מנישואיה הראשונים.^[1] מתגוררת בתל אביב.

קריירה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תערוכתה החדשה של בטין צופנת הפתעה גם לאלה המכירים את עבודותיה הקודמות: תמונות ורישומים המצטיינים בעצמת-רגש, בחשיפה אישית כנה ומשכנעת ובספונטאניות מבוקרת היטב של צבעים עזים וצורות אקספרסיביות [...] המאפיין המיוחד ואולי הבולט ביותר של יצירתה הוא המחזוריות המעגלית. כמו בטבע, בחיים עצמם, כן בציוריה: מעגל נפתח ונסגר, וכל מעגל חדש ביצירתה צומח ומתפתח בדומה לעובר, או לספר, עד שהוא מגיע לגמר בישולו ויוצא לאוויר העולם כיצור מלא, מורכב, גמור [...] התמונות המוצגות בתערוכה זו קרובות ברוחן לאקספרסיוניזם הגרמני ולדיביפה הצרפתי [...] העניין הרב ביצירותיה של בטין טמון בהצלחתה להעביר, באמצעים אמנותיים בשלים, מסר כן שהוא בעת ובעונה אחת בעל השראה אישית צרופה ובעל משמעות אוניברסלית."

— פרופ' גילה בלס, "בטין חדשה", לקראת תערוכתה של בטין אמיר בגלריה שולמית בתל אביב, אוקטובר 1979.^[6]

"רק לפני חודשים אחדים הוזמנו לתערוכת ציורים של בטין, מלאי התפעלות מהמראות, ועתה אנו חוגגים את צאת ספר שיריה. הדימוי המיידי, שאותו אני מקשרת עם בטין, הוא זה של המוזות [...] והנה, בדרך כלל מברכים אמנים ויוצרים בברכתה של מוזה אחת מבין התשע, אבל בטין נטלה מהן כמה קבין: שירה, מוזיקה, ציור, ריקוד, ואני משוכנעת שיש כמה קבין נוספים באמתחתה שעדיין לא גילינו."

— פרופ' נילי כהן, על התערוכה "הנפש והריקוד" ועל ספר השירים "כל אשר לי", 18 בפברואר 2006.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1961 - תערוכת יחיד בגלריה "דוגית", תל אביב^[7]
1963 - תערוכת יחיד ב-Galerie I'lle en Seine, פריז
1964 - תערוכת יחיד בגלריה הבינלאומית, בין יהודה ,תל אביב^[8]
1964 - "Je Reve que Je Reve" ב-Galerie du Damier, פריז
1965 - תערוכת יחיד ב-Sehir Galerisinde, איסטנבול
1967 - "Exposition of New Works", גלריה 220, תל אביב
1970 - תערוכת יחיד ב-Eldorado Heights, Washington DC, USA
1971 - תערוכת יחיד, "עבודות אחרונות", גלריה קמחי, תל אביב
1971 - תערוכת יחיד, "עבודות אחרונות", גלריה נחמני, חיפה
1972 - תערוכת יחיד "אבן צומחת", גלריה ישראל, תל אביב
1973 - תערוכת יחיד בגלריית אנגל, ירושלים
1975 - תערוכת יחיד "השתקפויות", בית משה וחנה בן דוד, תל אביב
1975 - תערוכת יחיד, "עבודות חדשות", גלריה שולמית, תל אביב
1977 – תערוכת יחיד," בבואות " בבית גליה וז'ק
1979 - תערוכת יחיד, בגלריה שולמית בתל אביב^[9]
1981 - תערוכת יחיד "בקו וסליל", גלריה שולמית, תל אביב
1985 - תערוכת יחיד " מיתרי ים גלילי " בגלריית ירדן, טבריה
1987 - תערוכת יחיד " מראות כפולות" בגלריית המרתף, רעננה
1988 - תערוכת יחיד, "ארץ החוולה", גלריית קרלייל, תל אביב^[10]
1997 - תערוכת יחיד, "בימים האחרונים", משכן האמנים, הרצליה
1997 - תערוכת יחיד, "ויולנטו", violento " " ב-Galerie Nectar des Bourbons, פריז
1999 - תערוכת יחיד, "מעגלי סתיו", בית גבריאל, עמק הירדן
2000 - תערוכת יחיד, מרכז תרבות, כפר סבא
2006 - תערוכת יחיד, "הנפש והריקוד", משכן האמנים, הרצליה
2014 - תערוכת יחיד, "מעברים – Transitions", גלריה ספיר, תל אביב.

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1965 - "Terre Latine", 81st Salon de L'Union des Femmes Peintres, מוזיאון לאמנות מודרנית, פריז
1966 - תערוכה קבוצתית: Grand Biennale International de Vichy, France
1970 - בטין ציורים; אלי אילן פסלים, גלריה 220, תל אביב^[11]
1973 - בטין אמיר וברייס (ציורים), בית ליבוביץ, רמת גן
1991 - "מבט על מלחמת המפרץ", בית האמנים, תל אביב
1996 - "להבים וטרפים" – בטין אמיר (ציורים), רפי קראסו (פסלים), בית האמנים, תל אביב
2001 - בטין אמיר (ציורים) ומנשה קדישמן (פסלים), מרכז תרבות, כפר סבא
2001 – תערוכה קבוצתית "רטרוספקטיבה על מלחמת לבנון", מוזיאון בר דוד, ברעם
2003 - תערוכה קבוצתית, סלון הסתיו, אגודת אמני ישראל, בית האמנים, תל אביב.