בטי פייג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בטי פייג'
Bettie Page
בטי פייג' תצלום מ-1948
לידה 22 באפריל 1923
נאשוויל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בדצמבר 2008 (בגיל 85)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.bettiepage.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בטי פייג'אנגלית: Bettie Page; ‏22 באפריל 192311 בדצמבר 2008) הייתה דוגמנית פין-אפ ופטיש אמריקאית שהתפרסמה בשנות ה-50 בעיקר בזכות תצלומיה וסרטיה שנחשבו כנועזים לאותה תקופה. סימן ההיכר שלה היה שיער בצבע שחור עורב בסגנון הפייג'בוי עד כתפיה עם פוני מעוגל לפנים, וכן בשל הגישה התמימה והנאיבית שלה. בטי הייתה נערת האמצע של מגזין פלייבוי בשנת 1955. באותה שנה גם זכתה בתואר "נערת הפין-אפ העולמית". ב-1955, זומנה פייג' להעיד כחלק מחקירת וועדת סנאט להשפעות הפורנוגרפיה על בני נוער, ובעקבות זאת היא פרשה מעולם הדוגמנות. את שארית חייה חייתה פייג' בהתבודדות, והקדישה עצמה לאוונגליזם. במשך עשורים, היא נלחמה במחלות נפש, ואובחנה בסכיזופרניה אחרי שדקרה את בעלת ביתה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטי פייג' נולדה ב-22 באפריל, 1923, בנאשוויל שבטנסי. השנייה מתוך שישה ילדיהם של רוי ועדנה פייג'. רוי פייג' התעלל מינית בכל שלוש בנותיו. לאחר שהוריה התגרשו כשהייתה בת עשר, בטי בילתה תקופות בבתי יתומים יחד עם אחיותיה בזמן שאמן עבדה לחסוך כסף. אביה בילה זמן בכלא.[1] בטי הצליחה מאוד בלימודיה, וסיימה את בית ספר התיכון במקום שני בשכבתה, ועל כן זכתה במלגה ללמוד במכללת פיבודי באוניברסיטת ואנדרבילט, שם בנוסף ללימודיה עסקה בפעילויות משניות כמו עריכת העיתון וחוג הדרמה.[2]

פייג' נישאה לבילי ניל, אותו הכירה מן התיכון, בשנת 1943, בטקס פשוט בבית המשפט, לפני גיוסו לצבא. בטי עברה איתו במסגרת שירותו לסן פרנסיסקו, שם פייג' התחילה לדגמן, בחזרה לנאשוויל למיאמי ואף לפורט-או-פרנס שבהאיטי. כשחזרה לארצות הברית ב-1947, היא התגרשה מניל.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייג' עברה לניו יורק כדי להיות שחקנית, ונרשמה לשיעורי משחק. בניו יורק פייג' עברה אונס קבוצתי אלים.

יום אחד כשהתהלכה בטיילת בקוני איילנד, הכירה את ג'רי טיבס, שוטר וצלם חובבן שהאמין שהיא תתאים לצילומי פין-אפ. הם התחילו לעבוד ביחד, וטיגס יצר לבטי את הפורטפוליו הראשון שלה. ותוך זמן קצר היא כבר דגמנה עבור לוחות שנה ומגזינים. באותן שנים, נוסדו "מועדוני מצלמות" כדי לעקוף חוקים נגד צילום עירום. לכאורה, מטרתן הייתה לקדם "צילום אמנותי", אך בפועל היה זה כיסוי לייצור פורנוגרפיה. פייג' נייתה "דוגמנית מצלמה" פופולרית, ובשל חוסר המעצורים שלה מול המצלמה, שמה יצא לפניה בתחום הצילום האירוטי. היא עבדה בתחילה בעיקר עם הצלם קאס קאר, וב-1951 צילומיה הופיעו במגזינים לגברים דוגמת Wink, Titter, Eyefull ו-Beauty Parade.‏[3][4]

הצלחה כדוגמנית פין-אפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירווינג ופולה קלו, אח ואחות שניהלו עסק להפצת עוגות בדואר, ניצלו את רשת ההפצה שלהם והתחילו לקדם את בטי כדמות פטיש, כולל בצילומי בונדג' ו-BDSM, עם מחוכים ושוטים. היא הייתה דוגמנית הפטיש הראשונה לזכות בפרסום כלל-ארצי. בנוסף לצילומי סטילס אירווינג קלו גם יצר עשרות סרטי שחור-לבן עם פייג' על פי בקשותיהם של לקוחות פרטיים שלו. הסרטים היו ללא קול, וכללו סצנות של בונדג', ספנקינג, אילוף עבדים, חטיפה, ונושאי פטיש אחרים. פייג' עצמה החליפה בנקל בין דמויות של שולטות ונשלטות.

למרות שלסרטים האלה היה את הסגנון ואמצעי ההפצה של סרטי פורנו של התקופה (שהיו ידועים כסרטי "רווקים"), בסרטים של אירוויניג מעולם לא היו מעשי סקס בוטים או אפילו עירום מלא. פייג' התייחסה לנושא הבונדג' שבסרטים כך:

תמיד מתייחסים אלי בעיתונים ובמגזינים ובכל מקום כ"מלכת הבונדג'". אבל צילומי הבונדג' היחידים שעשיתי היו עבור אירווינג קלו ואחותו פולה. בדרך כלל בשבתות פעם בשבועיים היו סשנים של ארבע או חמש שעות עם ארבע או חמש דוגמניות ושני צלמים נוספים, וכדי לקבל תשלום היית צריכה לעשות שעה של בונדג'. וזו הסיבה שעשיתי את זה. לא היו לי רעיונות לכיוון הזה. אני לא מתנגדת לזה, אני חושבת שמותך לעשות מה שמתאים לך כל עוד זה לא פוגע באף אחד אחר — זו הייתה הפילוסופיה שלי מאז הייתי ילדה. אף פעם לא הסתכלתי על זה מגבוה. למעשה, היינו צוחקים מחלק מהבקשות שהגיעו מלקוחות בדואר, גם משופטים ועורכי דין ורופאים ואנדים בתפקידים גבוהים. אפילו אז בשנות ה-50 הם רצו את השוטים והקשירות וכל זה.[5]

ב-1953 פייג' נרשמה לשיעורי משחק בסטודיו של הרברט ברגהוף, מה שהוביל למספר תפקידים בטלוויזיה ובתיאטרון. בטלוויזיה היא הופיעה במספר תוכניות בידור, ובאוף-ברודווי בהצגות Time is a Thief ו-Sunday Costs Five Pesos. היא שחקה ורקדה בסרט הבורלסקה Striporama של ג'רלד אינטרטור, ובשני סרטי בורלסקה נוספים של קלו (Teaserama ו-Varietease), שכללו גם קטעי ריקודים אמניות הסטריפטיז לילי סיינט סיריל וטמפסט סטורם. הסטרים כולם היו נועזים במידה מסוימת, אך לא כללו עירום.

ב-1954, בחופשה במיאמי, פגשה פייג' את הצלמים ג'ן קולדוול, ה. ו. האנו, ובאני ייגר. ייגר צילמה סדרת צילומים של פייג' בפארק החיות Africa USA שבבוקה רטון בפלורידה, "Jungle Bettie". צילומים אלה הם מהמוכרים והמבוקשים ביותר בקריירה שלה. היא הצטלמה בעירום ובתלבושות בדגם פרוות נמר שפייג עצמה תפרה. האוסף פורסם בספר משנת 1994, Bettie Page Confidential.

ייגר שלחה תמונות של פייג' ליו הפנר, מייסם מגזין הגברים "פלייבוי", והוא בחר אחת מהן כתמונת האמצע לגליון ינואר 1955. בתמונה שבחר, פייג' עירומה חוץ מאשר כובע סנטה קלאוס שעל ראשה. ב-1955 פייג' זכתה בתואר, "Miss Pinup Girl of the World".[3] היא גם נודעה בכינויים "The Queen of Curves" ו-"The Dark Angel". בעוד דוגמניות פין-אפ בדרך כלל ספרו את הקריירות שלהן בחודשים, הקריירה של פייג' ארכה שנים, מתחילת שנות ה-1950 ועד 1957, והיא פרשה מרצונה כשעוד הייתה בשיא.[2] על פי מגזין The Atlantic, היא הייתה הדוגמנית המצולמת ביותר של המאה ה-20.

פרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרסום הזה משך את תשומת לבו של הסנאטור אסטס קפובר, דמוקרט מטנסי, שעמד בראש וועדת סנאט שחקרה את השפעת הפורנוגרפיה על נוער. פייג' זומנה להעיד בטענה שנער מת מחניקה-עצמית ארוטית כשהוא מסתכל על תמונתה. הטענה הייתה מפוברקת, אך קפובר היה מעוניין לפתח "ציד מכשפות" בנושא הפורנוגרפיה, כנראה כדי לקדם את הקריירה שלו. פייג' בסופו של דבר לא העידה, אך הזימון יצר הדים רבים בתקשורת, והיא נהייתה שלא במתכוון דמות מופת בהתנגדות ל"מקרתיאיזם המיני" של קפובר, וחלוצה של המהפכה המינית שבאה כמה שנים לאחר מכן, בשנות ה-60.

אירועים אלו, כמו גם תחושתה שבגיל 34 היא כבר מבוגרת מדי להמשיך לדגמן, הובילו את פייג' לפרוש. היא נסעה למיאמי במטרה לחיות מתחת לרדאר. היא אמצה שם מחדש את הנצרות האוונגליסטית שתמיד דגלה בה. היא ביקשה להפוך למיסיונרירת באפריקה, אך בקשתה נדחתה בשל כך שפייג' הייתה גרושה.[6]

בפולורידה היא נישאה פעמיים נוספות, לארמונד וולטרסון ולהארי ליר, והתגרשה משניהם. מעולם לא היו לה ילדים.

בשנת 1978 עברה פייג' לקליפורניה. במשך שנים רבות חיה מקצבאות ביטוח לאומי. היא חוותה התמוטטות עצבים, ודקרה את בעלת הבית שלה, אך זוכתה מאשמה בשל אי שפיות, ואושפזה. היא בילתה סך הכל כעשר שנים במוסדות לחולי נפש, בין השנים 1980-1992.

בשנות השמונים הפופולריות של דמותה ועבודתה של פייג' משנות ה-50 חוותה תחייה, אך פייג' עצמה סירבה להצטלם מאז פרישתה, כי רצתה לשמר את דמותה כשהייתה.[7] פייג' לא הייתה מודעת תחילה לפרסומה החדש - היא גילתה זאת לאחר שמארח התוכנית Lifestyles of the Rich and Famous רובין ליץ' ראיין אותה בטלפון, והיא צפתה לאחר מכן בפרק שעסק בה. פייג' הייתה חסרת כל באותה תקופה, וחייתה בבית קבוצתי. בעקבות פרסומה החדש היא החתימה את ג'יימס סוונסון כסוכן מקצועי, אך כאשר גם אחרי שלוש שנים היא לא קבלה אגורה בתמלוגים, היא פטרה אותו החתימה את סוכנות קרטיס, והתחילה לקבל תמלוגים שאפשרו לה להתפרנס בכבוד לראשונה מאז שנות ה-50.

לקראת סוף נובמבר 2008, חלה החמרה במצבה הרפואי של פייג'. ב-11 בדצמבר באותה שנה היא נפטרה בגיל 85 כתוצאה מהתקף לב.

קברה של בטי פייג' בלוס אנג'לס

דמותה ומורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמשיכה של פייג' היה האופן התמים ומלא שמחת החיים בו דיגמנה. פייג' גדלה כנוצרייה אדוקה, אך לא ראתה בעירום חטא אלא אופן לחגוג את הטבע. היא התגאתה עד סוף חייה בתקפיד ששיחקה בהפיכת צילומים מהסוג שפרסמה לחלק מהמיינסטרים, והיא נחשבת כחלוצה שסללה את הדרך עבור המהפכה המינית של שנות ה-1960.

בשנות ה-70 חזרה דמותה להתנוסס על מוצרים ועבודות אמנות, ובפרסומי נוסטלגיה, כמו אוסף הצילומים בשם A Nostalgic Look at Bettie Page, מבית ההוצאה לאור ארוס, שיצא ב-1976.

בשנות השמונים הדמות שלה כאייקון פין-אפ חוותה רנסאנס, ונוצר פולחן קאלט סביב דמותה. בניגוד לשנים הפעילות שלה בתחום, בהן מעריציה היו גברים, העניין החדש בה בא דווקא מצד נשים, והיא הפכה לאייקון פמיניסטי של זרמי פמיניזם סקס-פוזיטיב. בשנות התשעים, עם תחילת עידן האינטרנט, הפופולריות שלה רק גדלה עוד יותר, וממשיכה לגדול אף לאחר מותה. ב-2011 היא נמנתה ברשימת מגזין פורבס של הסלבריטים המרוויחים ביותר במקום 13, ב-2012 במקום 10, וב-2013 במקום 8. מאז מותה הרוויחה למעלה מ-$10 מיליון.[8]

הפופולריות המחודשת של פייג' גם הפכה אותה לאייקון של אופנה, וסלבריטיות רבות אמצו הופעות ששואבות ממנה השראה, ביניהן קייטי פרי, זואי דשנל, אנג'ליקה יוסטון ודבי מזר. בתי האופנה טיירי מוגלר וז'אן פול גוטייה יצאו בליינים מבוססי סגנון הפטיש של פייג', ובית האופנה דיור יצא בליין בהשראתה בסגנון שנות ה-40.[7] ב-2017, חברת הביגוד התחתון Playful Promises יצרה סערה ברשתות החברתיות כאשר השיקו ליין "בטי פייג'" חדש בהובלת מלכת הדראג ויולט צ'צ'קי, זוכת הכתר בעונה 7 של מרוץ הדראג של רו פול המזדהה כנזילה מגדרית. למרות תגובות חיוביות לרוב, מספר בולט של מגיבים בטוויטר בחרו להוקיע את החברה על בחירת דוגמנית שזוהתה כזכר בלידה, והתייחסו אליה בלשון זכר; התגובה התומכת של החברה זכתה לאהדה ברשת ובתקשורת, ו-Playful Promises הבטיחו ש"בטי פייג'" הבאה שלה תהיה אישה של צבע.[9]

מלכת הבורלסקה, דיטה וון טיז, מציינת את בטי פייג' כמודל חיקוי ומקור השראה שלה, ואף עיצבה את דמותה המקצועית על בסיס דמותה [10]

שני סרטים עלילתיים נעשו אודותיה: הראשון, "Bettie Page: Dark Angel" משנת 2004, בכיכובה של פייג' ריצ'רדס, יצא הישר ל-DVD; הוא התמתקד בתקופת אירווינג ופולה קלו (השנים 1953-1957), ושיחזר שישה סרטי פטיש אבודים שצילמה איתם. השני הוא "בטי פייג' הידועה לשמצה" משנת 2005, בבימויה של מרי הארון ובכיכובה של גרטשן מול. גרסת ה-DVD של הסרט כוללת חומר ארכיבי של פייג' מתפשטת ורוקדת בפני המצלמה.

הסרט התיעודי אודותיה, "בטי פייג' חושפת הכל", יצא באישורה של פייג' בשנת 2012, ובו היא מספרת במילותיה היא את קורות חייה, בסדרת ראיונות עם יוצר הסרט מארק מורי. הוא כולל גם ראיונות עם אישויות שהכירו אותה או עליהם השפיעה, כמו דיטה וון טיז, יו הפנר, רבקה רומיין, טמפסט סטורם, פולה קלו, מיימי ון דורן ונעמי קמפבל.[11][12][13]

ביוגרפיות שיצאו אודות בטי פייג' כוללות:

  • The Real Bettie Page: The Truth About the Queen of Pinups, Richard Foster, Carol Publishing Group, 1997
  • Bettie Page: The Life of a Pin-Up Legend Hardcover – February 1, 1996, by Karen Essex (Author),‎ James L. Swanson (Author),‎ Bettie Page (Author), General Pub Group (1996)

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות וקומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנות ה-80, ביסס אמן הקומיקס דייב סטיבנס את מושא האהבה של הגיבור קליף סיקורד ("הרוקטיר") על פייג'.
  • אמן הפין-אפ והיסטוריון התרבות דייב סילקי הוציא מספר פרסומים על פייג:
    • בשנות ה-90 בקומיקס בשם Bettie Page: Queen of the Nile
    • ב-1995 הוא פרסם ספר שולחן, Bettie Page: Queen of Hearts, הבוחן את השפעתה על תרבות הפופ, החל מספרות פאלפ, ופרסומות ועד אמנות חזותית.
    • ב-2007 פרסם את Bettie Page Rules!, ספר הבוחן את תקופת הפין-אפ מהפרספקטיבה של אחורי המצלמה.
  • ארוס קומיקס הוציאו מספר חוברות "בטי פייג'", שהפופולרית מביניהם היא Tor Love Bettie, המתארת סיפור אהבה בין פייג' למתאבק שהפך לאחד משחקניו של אד ווד, טור ג'ונסון.
  • באחד מתקצירי הביוגרפיה הבדיוניים שלו, הסופר הרלן אליסון כתב שהוא "כותב ביוגרפיה של בטי פייג' עבור קוראים צעירים".[14]

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנות ה-70 החלו מספר אמנים לצייר "ציורי בטי", ביניהם אריק סטנטון, אוליביה דה בררדיניס ורוברט בלו.
    • ב-1979 בלו הציג את ציוריו בתערוכה "Steps Into Space" במלרוז פלייס שבלוס אנג'לס.
    • דה בררדיניס יצרה דמות של פייג' עבור יצרן הג'ינס האיטלקי פיורוצ'י, וגם פרסמה את אוסף "ציורי בטי" שלה בספר Bettie Page by Olivia שיצא ב-2006.
  • הצייר היפני הג'ימה סוריאמה, הידוע בשל אמנות אירוטית ועתידנית, צייר סדרה של ציורי בטי, אשר חלקם נכללו בספר רטרוספקטיבה של עבודתו Sorayama 1964-1999: The Complete Works of Hajime Sorayama.
  • ב-2006, פייק' וחברת הגיטרות "היילו" הוציאו יחדיו מהדורה מיוחדת של גיטרות הנושאות את דמותה. החברה יצרה 100 גיטרות עבודת ידו של ויילון פורד, עם אמנות פרי ידה של Pamelina H.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביונסה עושה מחווה לבטי פייג' בקליפים לשירים "Video Phone" ו-"Why Don't You Love Me".[15]
  • להקת הקאנטרי האלטרנטיבי BR5-49 הקליטה הלל לבטי פייג' בשם "Bettie, Bettie" ב-EP הבכורה שלהם, Live From Robert's. בראיון, פייג' אמרה שזהו האהוב עליה מכל השירים שנכתבו עליה.[16]
  • הלהקה השוודית הניסיונית DC-Pöbeln (הידועה גם בשם Dagcenterpöbeln) שמו את בטי פייג' על עטיפת האלבום היחיד שלהם, Bettan/Dödgrävaren (1985).[17]
  • Jazz Butcher כללו את השיר "Just Like Betty Page" באלבומם, A Scandal in Bohemia ‏(1984).[18]
  • להקת פוסט-פאנק Public Image Ltd הוציאו שיר בשם "Bettie Page" באלבומם What the World Needs Now... משנת 2015
  • להקת הרוקבילי ההונגרית Mystery Gang Rockabilly Trio הוציאו שיר על בטי פייג' בשם "My Baby Wants to Look Like Bettie Page".[19][20]

קולנוע ומשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Striporama (1953)
  • Varietease (1954)
  • Teaserama (1955)
  • Irving Klaw Bondage Classics, Volume I (London Enterprises, 1984)
  • Irving Klaw Bondage Classics, Volume II (London Enterprises, 1984)
  • 100 Girls by Bunny Yeager (Cult Epics, 2005), a documentary with behind-the-scenes footage on Yeager's photo sessions with Page and other pin-up models
  • Bettie Page: Bondage Queen (Cult Epics, 2005)
  • Bettie Page: Pin Up Queen (Cult Epics, 2005), a compilation of her burlesque dancing performances from Striporama, Varietease, and Teaserama, plus The Exotic Dances of Bettie Page (13 black-and-white dancing and cat-fight shorts)[24]
  • Bizarro Sex Loops, Volume 4 (Something Weird Video, 2007)
  • Bizarro Sex Loops, Volume 20 (Something Weird Video, 2008), Page appears in a set of Irving Klaw bondage reels in a collection of vintage fetish shorts

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בטי פייג' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1950s pin-up queen Bettie Page dies Reuters December 13, 2008
  2. ^ 2.0 2.1 Bettie Page, Queen of Pinups, Dies at 85, Robert D. McFadden, The New York Times , December 11, 2008
  3. ^ 3.0 3.1 "Who am I – Bettie Page Biography". Bettie Page Official Website (באנגלית). 
  4. ^ De Berardinis, Olivia (2006). Bettie Page by Olivia. foreword by Hugh Hefner. Ozone Productions, Ltd.. 
  5. ^ Sharkley, Lorelei (17 ביוני 1998). "Not the Pin-Up We Played Her For". Nerve. 
  6. ^ Mori, Mark (director) (2013). Bettie Page Reveals All. 
  7. ^ 7.0 7.1 אייקון אופנה: בטי פייג', מלכת הפינ-אפ של העולם, אריאלה גויכמן גארבר, מגפון, 2 במרץ 2012
  8. ^ Male Fans Made Bettie Page a Star, but Female Fans Made Her an Icon, Tori Rodriquez, The Atlantic, January 6, 2014
  9. ^ Lingerie Brand Playful Promises Claps Back At The Haters Who Criticised Gender Fluid Model Violet Chachki, Patricia Ekall, HuffPost, 21/11/2017
  10. ^ Dita Von Teese on the Fetish Heels That Inspired Her Career, Dita Von Teese, InStyle, May 22, 2017
  11. ^ "Bettie Page Reveals All – Film Trailers, Movie Trailers". Bettiepagemovie.com. 
  12. ^ Leach, Robin (6 באפריל 2012). "In ‘Reveals All,’ Bettie Page emerges from seclusion to unveil secret past – Las Vegas Sun News". Lasvegassun.com. 
  13. ^ "Bettie Page Reveals All: Film Review". The Hollywood Reporter. 20 בנובמבר 2012. 
  14. ^ Harlan Ellison: Surreal Biographies
  15. ^ James Montgomery. MTV.com, Beyonce And Lady Gaga's 'Video Phone' Clip: A Brightly Colored Fantasy Set To Life; Hype Williams-helmed clip premiered on MTV.com at midnight, November 17, 2009.
  16. ^ Transcript from an Interview with Bettie Page
  17. ^ "DC-PÖBELN – Bettan/Dödgrävaren". 
  18. ^ The Jazz Butcher Conspiracy: Just Like Betty Page
  19. ^ "Bettie Page életrajza" [Bettie Page's Biography]. Starity.hu (בהונגרית). 
  20. ^ My Baby Wants to Look Like Bettie Page - Mystery Gang. YouTube. 2010. 
  21. ^ "BD-3000 luxury droid". starwars.com. 
  22. ^ Rosario Dawson Love Bettie
  23. ^ PS3. "Warner Bros. Details Lollipop Chainsaw Pre-Order Bonuses". Playstationlifestyle.net. 
  24. ^ Cult Epics (2005). Bettie Page Pin Up Queen (מהדורה DVD).