קשירה (BDSM)
קשירה או שעבוד (באנגלית: Bondage) בתת-תרבות ה-BDSM, הוא הנוהג של קשירה, כריכה או ריסון של בן זוג בהסכמה לגירוי ארוטי, אסתטי או סומטוסנסורי. בן זוג עשוי להיות קשור ומאופק פיזית במגוון דרכים, כולל שימוש בחבל ובאזיקים.
השעבוד עצמו אינו מרמז בהכרח על סאדומאזוכיזם. זה עשוי לשמש גם כחלק ממין או בשילוב עם פעילויות BDSM אחרות. האות "B" בקיצור "BDSM" באה מהמילה Bondage - שעבוד - קשירה.
סיבה נפוצה עבור השותף הפעיל לקשור את בן זוגו היא כך ששניהם עלולים להנות מהכנעה של בן הזוג המאופק ומההרגשה של העברת השליטה והכוח הזמניים. עבור אנשים סאדומאזוכיזם, שעבוד משמש לעיתים קרובות כאמצעי למטרה, כאשר בן הזוג המאופק נגיש יותר להתנהגות סאדומאזוכיזית אחרת. עם זאת, ניתן להשתמש בשעבוד גם לשמה. בן הזוג המאופק יכול להפיק הנאה חושנית מתחושת חוסר האונים וחוסר התנועה, והשותף הפעיל יכול להפיק הנאה וסיפוק ויזואלי מלראות את בן הזוג קשור.
יחסי מין[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוגות רבים משלבים קשירה בחיי המין שלהם, לעיתים באופן ספורדי אך לעיתים באופן קבוע יותר, ומוצאים שעבוד מיני בקשירה. לפעמים זה בצורה של משחק מין או הגשמת פנטזיה מינית. משחקי קשירה עשויים לעזור לעוררות מינית או להיות סוג של משחק מקדים הדורש ומרמז על רמת אמון וכניעה של שליטה על ידי המאופקים לשותף הפעיל. השותף המאופק (המכונה כנוע) מוסר את השליטה לבן הזוג השני (המכונה דומיננטי). כניעת שליטה זו מתרחשת מרצון ותחת הבנה והסכמה הדדית.[1]בן הזוג המאופק נתון לסיפוקו המיני במעשיו של בן הזוג הדומיננטי, שעשוי להתייחס לבן הזוג המאופק כאובייקט המין שלו.
ישנן סיבות רבות מדוע אנשים מרשים לעצמם להיות כבולים. חלק מהאנשים מרגישים סוג של חופש בזמן פאסיביות גופנית, הם יכולים להתרכז ברוחניות הפנימית שלהם ולהרגיש שלווה, כאשר משתתף במחקר על מוטיבציה לשעבוד הסביר: "יש אנשים שצריך לקשור אותם בשביל שיהיו חופשיים". אחרים חווים חוסר אונים, נאבקים כנגד הקשרים, וחשים מידה מסוימת של הנאה מזוכיסטית מהריסון והכאב, כמו גם שהם תלויים בקבלת הגירוי הארוטי על ידי בן זוגם.
קשירה יכולה להיות פשוטה יחסית ליישום, ומאפשרת אלתור באמצעות פריטים ביתיים וניסיון מועט, אף על פי שישנם גם מכשירים מסחריים מתוחכמים. קשירה במהלך יחסי מין היא בדרך כלל קלה לביצוע, כאשר אחד מבני הזוג אזוק או קשור מרצון. הקשירה עשויה לכלול קשרי ידיים פשוטים, ריסון למיטה, קשירה לכיסא וכו'. כיסויי עיניים הם חלק נפוץ במשחקי מין בקשירה. השותף המאופק יכול להיות מגורה מינית על ידי אוננות, מישוש, שפשוף, מין אוראלי, ויברטור וכו'. קשירה ושעבוד יכולים לשמש גם למטרות אחרות מלבד משחק מקדים מיני, למשל דגדוג ארוטי או להקנטות מיניות.
השותף החופשי עשוי להפיק הנאה ארוטית או להשיג עוררות מינית ממצב דומיננטי, ואילו בן הזוג הקשור עשוי להשיג עוררות מלהיות בעמדת "חסרת האונים" בדרך כלל בידיו של בן זוג מהימן. כך או כך, השותפים בדרך כלל משחקים משחקי קשירה בכדי לממש את הפנטזיות המיניות שלהם.[1]
בשנת 1995, פסיכולוגים משוודיה פרסמו ניתוח המבוסס על תשובות בקבוצת דיון. רוב התשובות (76%) היו מגברים. ב-71% מהתשובות מילאו הגברים הטרוסקסואלים את התפקיד הפעיל (המרסן) בשעבוד, ב-11% נשים הטרוסקסואליות וב-12% גברים הומוסקסואלים. 29% מהגברים הטרוסקסואליים, 89% מהנשים הטרוסקסואליות ו-88% מהגברים ההומוסקסואליים מילאו את התפקיד הפסיבי (המאופק). שליש מהאנשים שענו אמרו שהם מתרגלים קשירות בקשר עם פעילויות סאדומאזוכיזיות או לפחות חשבו שקשירה וסאדומאזוכיזם משתייכים זה לזה.
בסקר של סטודנטים אמריקאים שערך מגזין בשנת 1996, 24% מהאנשים שהשיבו טענו שיש להם פנטזיות מיניות הקשורות לקשירות ושעבוד. כך טענו 40% מהגברים ההומוסקסואליים והדו-מיניים, 32% מהנשים הלסביות והביסקסואליות, 24% מהנשים הטרוסקסואליות ו-21% מהגברים ההטרוסקסואליים. 48% מהנשים לסביות וביסקסואליות, 34% מהגברים ההומוסקסואליים והביסקסואלים ו-25% מהגברים והנשים הטרוסקסואלים חוו קשירות. בסקר שנערך בארצות הברית בשנת 1985, כמחצית מהגברים הגדירו קשירה כמעשה ארוטי.
סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשירה להפיכת מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צורה זו של קשירה היא הידועה ביותר ב-BDSM, ומציינת ריסון של בן הזוג הפסיבי למטרה נסתרת, כגון הפיכתם לנגישים יותר לקבלת מכות פיזיות.[2]
קשירה דקורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצורה קשירה זו, בן הזוג המאופק מחויב למטרה דקורטיבית, לשמש אובייקט אסתטי, למשל לצילום ארוטי, או לשמש כרהיט אנושי במסיבת BDSM.[2]
קשירה למטרת עינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצורת קשורה זו, בן הזוג המאופק כבול בכוונה בעמדה לא נוחה או כואבת, למשל כעונש בקשר למשחק מיני דומיננטי/כנוע. כמעט כל סוג של קשירה, כאשר השותף המאופק נשאר קשור זמן רב, יכול לשמש כעבדות עינויים.
קשירת סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשירת סרטים היא צורה של שיעבוד בלתי אלים לחלוטין למטרות אסתטיות בלבד. בצורה זו של שיעבוד, בן הזוג המאופק כבול קלות והוא מסוגל להימלט ללא מאמץ רב.
קשירה מדיטטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
צורה זו של קשירה משמשת לעיתים נדירות בקשירה מערבית. עם זאת, בקשירות יפניות (ביפנית: shibari) (אנ'), זהו היבט חשוב, שאולי במקור התפתח ממסורת דתית, שבה העניין הוא במצב הרוחני של בן הזוג המאופק ולא במצבו הגופני.
קשירת מתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשירת מתכת הוא שיעבוד הכרוך בשימוש במכשירי מתכת כדי לרסן את הבן זוג הכנוע כחלק מפעילויות BDSM. בניגוד לשימוש בחבל, קשירה באמצעות מתכת דורשת בדרך כלל הכנה מוקפדת, שכן יש לבנות או לרכוש מכשירים מומלצים יותר. מגוון המכשירים יכול להשתנות משמעותית, החל מאזיקים פשוטים או שרשראות וכלה בכיסאות מעוצבים במיוחד או בהצמדות מוטות מורכבות.
קשירה בציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבורה של גברים הומוסקסואלים, המכונה לעיתים לת'ר, היו בין הקבוצות הראשונות לעשות קשירות בציבור. קבוצות אחרות, כולל חובבי BDSM פאנסקסואליים והטרוסקסואליים, הצטרפו לתופעה מאוחר יותר. תצוגות ציבוריות מוקדמות הוגבלו בעיקר ללבוש פריטי אופנה מסוימים, כגון אזיקים. עם הזמן צצו תצוגות ציבוריות מפורשות יותר. הדוגמאות הבולטות ביותר הן ירידי רחוב להט"בים, כמו פסטיבל רחוב פולסום. אירועים אלה הם מעטים ושנויים במחלוקת ברוב האזורים.
תצוגות אקסהיביציוניסטיות הן ביטוי נוסף לקשירה בציבור. הם בדרך כלל מבוצעים על ידי אנשים שמעלים את התצוגות הציבוריות של מין ומיניות. עם זאת, קשירות נעשות לעיתים כאמירה חברתית או פוליטית. זה יכול להיות מאמץ להעלות את המודעות למיניות האלטרנטיבית או מטאפורה פוליטית לדיכוי.
מועדוני BDSM כוללים קשירות "חצי ציבורי". בעוד שהמועדונים והאירועים נחשבים פרטיים, מסיבות משחק מציעות מרחבים פתוחים בהם מתרחשת משחקים המאפשרים למשתתפים אחרים לצפות בסצנות מתבצעות. משחק ציבורי במגוון זה מושרש יותר בפעילות חברתית ובמרחב הבטוח שמעניקים מועדונים כאלה מאשר פטישיזם אקספרסיוניסטי.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשירות מוצגות גם בצורות ספרותיות ארוטיות המיינסטרים, כוללים קריקטורות ומגזינים, ותיאר באמנות ארוטית, כגון חלק מהעבודות של גוסטב דורה וג'ון אוורט מיליי. באנדרומדה המיתולוגית היה נושא פופולרי לשעבוד באמנות על ידי ציירים כולל אנדרומדה כבולה אל הסלעים (1630).
תרחישים פופולריים נוספים לשעבוד באמנות היו של אנג'ליקה מהשיר האפי מהמאה ה-15 אורלנדו אינאמוראטו, שהוא בעצמו המשך לסאגה האפית הרומנטית אורלנדו המטורף, הדומה לזו של אנדרומדה בכך שהגיבורה מוצעת כקורבן אלי הים.
תיאורי שעבוד באמנות עשויים להיות ארוטיים, ובמקרה זה הם עוקבים אחר מודל הטרנורמטיבי ונוטים לתאר אישה צעירה בסכנה ופחד. דוגמאות ניתן למצוא בביזאר, שהיה מגזין פטיש ושעבוד שיצא לאור בין השנים 1946–1959 על ידי אמן הקשירה ג'ון ווילי. הוא כלל רישומים ותצלומים באמצעות מודלים מקצועיים בסצנות שעבוד או סאדומאזוכיזם.
עד שנות התשעים ניתן היה למצוא התייחסויות לקשירות בסדרות טלוויזיה רגילות בפריים-טיים כמו באפי ציידת הערפדים, שבהן ציוד כמו אזיקים או קולרים ומושגים כמו מילת ביטחון נכללו כמובנים מאליהם.
פרסום ספרה של מדונה, סקס (1992), שכלל תצלומים של עירום, תרם רבות לשיפור המודעות הציבורית לקבלת הקשירות והשעבוד.
המהדורה המודפסת של הספר הראשון של חמישים גוונים של אפור יצאה לאור בשנת 2012 והפכה לרב מכר הנמכר ביותר, ושברה שיאי מכירות מרובים. הטרילוגיה סובבת כולה סביב מערכת יחסים BDSM בדיונית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Barbara Keesling, Sexual pleasure, Hunter House, 1993, ISBN 978-0-89793-148-9
- ^ 1 2 Datenschlag - Der Papiertiger: Fesselspiele, web.archive.org, 18 בפברואר 2021
