לדלג לתוכן

בייונג-צ'ול האן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בייונג-צ'ול האן
לידה 1959 (בן 65 בערך)
סיאול, קוריאה הדרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קוריאה הדרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק Karlsruhe University of Arts and Design, האוניברסיטה לאמנויות בברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Salzburg State Prize for Future Research (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בייונג-צ'ול האן (נולד ב-1959) הוא פילוסוף ותיאורטיקן תרבות יליד דרום קוריאה החי בגרמניה. [1] הוא כיהן כפרופסור באוניברסיטת ברלין לאמנויות ועדיין נותן שם מדי פעם קורסים.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייונג-צ'ול האן למד מטרולוגיה באוניברסיטת קוריאה בסיאול [2] לפני שעבר לגרמניה בשנות ה-80 כדי ללמוד פילוסופיה, ספרות גרמנית ותיאולוגיה קתולית בפרייבורג אים ברייסגאו ובמינכן . בשנת 1994 הוא קיבל את הדוקטורט שלו בפרייבורג עם עבודת גמר על Stimmung, או מצב רוח, במרטין היידגר . [3]

בשנת 2000, הוא הצטרף למחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת באזל, שם השלים את ההביליטצה שלו. בשנת 2010 הוא הפך לחבר סגל באוניברסיטת קרלסרוהה לאמנויות ועיצוב, שם תחומי העניין שלו היו פילוסופיה של המאה ה-18, ה-19 וה-20, אתיקה, פילוסופיה חברתית, פנומנולוגיה,לימודי תרבות , אסתטיקה, דת, לימודי תקשורת, פילוסופיה בין-תרבותית . מ-2012 עד 2017 לימד פילוסופיה ולימודי תרבות ב- Universität der Künste Berlin (UdK), שם ניהל את התוכנית החדשה ללימודים כלליים Studium Generale . [4]

האן הוא מחברם של יותר מעשרים ספרים, הידועים ביותר הם חיבורים על מה שהוא מכנה "חברה של עייפות" ( Müdigkeitsgesellschaft ), "חברה של שקיפות" (Transparenzgesellschaft ), והמושג שנזאי (山寨), סגנון ואריציה של חיקוי, ששורשיו הם, לטענתו, מהותיים לתרבות הסינית, מערערים את ההבחנה הנמתחת לעתים קרובות בין מקורי למזויף, לבין פרקטיקות קיימות, אשר בפילוסופיה המערבית נקראות דקונסטרוקטיביות .

עבודתו הנוכחית של האן מתמקדת בשקיפות כנורמה תרבותית שנוצרה על ידי כוחות השוק הניאו-ליברליים, שאותה הוא מפרש כדחף שאינו יודע שובע לקראת חשיפה מרצון הגובלת בפורנוגרפיה. לדברי האן, תכתיבי השקיפות אוכפים מערכת טוטליטרית של פתיחות על חשבון ערכים חברתיים אחרים כמו בושה, סודיות ואמון.

חייו האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו, האן סירב להעניק ראיונות ברדיו ובטלוויזיה ולעתים רחוקות חושף פרטים ביוגרפיים או אישיים כלשהם, כולל תאריך הלידה שלו. [5] הוא קתולי .

הגותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק גדול מהכתיבה של האן מאופיין בדאגה בסיסית מהמצב בו נתקלים סובייקטים אנושיים במקצב החיים המהיר, המונע טכנולוגית, של הקפיטליזם המאוחר . הוא חוקר מצב זה על היבטיו השונים באמצעות ספריו: מיניות, בריאות נפשית (בעיקר שחיקה, דיכאון והפרעת קשב וריכוז ), אלימות, חופש, טכנולוגיה ותרבות פופולרית.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] [דרוש מקור]</link>[ <span title="This claim needs references to reliable sources. (July 2023)">צריך ציטוט</span> ]

ב- The Burnout Society החברה המותשת (כותרת גרמנית מקורית: Müdigkeitsgesellschaft ), האן מאפיין את החברה של היום כנוף פתולוגי של הפרעות עצביות כמו דיכאון, הפרעת קשב וריכוז, אישיות גבולית ושחיקה. הוא טוען שהם לא "מדבקים" אלא "אוטמים", שאינם נגרמים בשל תגובת נגד של האימונולוגיה של אנשים, אלא בשל עודף חיוביות . [6] לדברי האן, אנו מונעים מהדרישה להתמיד ולא להיכשל, כמו גם משאיפת ההתיעלות, ובכך אנו הופכים להיות מחייבים ומקריבים בו זמנית ונכנסים למערבולת של תיחום, ניצול עצמי והתמוטטות. "כשהייצור אינו חומרי, כל אחד כבר מחזיק באמצעי הייצור, בעצמו. השיטה הניאו-ליברלית היא כבר לא מערכת מעמדית במובן האמיתי. היא לא מורכבת ממעמדות שמפגינים אנטגוניזם הדדי. זה מה שמסביר את יציבות המערכת". [7]

האן טוען שסובייקטים מנצלים את עצמם: "היום, כל אחד הוא מעסיק נצלן במפעל של עצמו. אנשים הם כעת אדון ועבד בו זמנית. אפילו מלחמת המעמדות הפכה למאבק פנימי נגד עצמנו." [7] האינדיבידואל הפך למה שהאן מכנה "הסובייקט-ההישגי"; האינדיבידואל אינו מאמין שהוא "סובייקט" כפוף אלא "פרויקט: תמיד מחדש וממציא את עצמו מחדש" דבר "שמגיע לצורה של כפייה והגבלה - למעשה, ל-"סוג יעיל יותר של סובייקטיביות והכנעה. "כפרויקט הרואה עצמו נקי ממגבלות זרות חיצוניות , ה"אני" מכפיף את עצמו למגבלות פנימיות ולאילוצים עצמיים, שלובשים צורה של הישג כפייתי ואופטימיזציה. [8]

בספרו Agonie des Eros (ייסורי הארוס) האן מפתח עוד רעיונות שפותחו בספריו הקודמים The Burnout Society (חברת התשישות- Müdigkeitsgesellschaft) ו-Transparency Society חברת השקיפות (Transparenzgesellschaft ). החל בניתוח של " האחר " האן מפתחת חוקר את התשוקה ואהבה בין בני אדם. בהתבסס על סרטו של לארס פון טרייר, מלנכוליה, שהאן רואה בו אלגוריה לדכאון והתגברות עליו, האן מפתח עוד יותר את התזה שלו על החברה העכשווית כנשלטת יותר ויותר על ידי נרקיסיזם והתמקדות עצמית. האבחנה של האן מגיעה אפילו כדי אובדן התשוקה, היעלמות היכולת להתמסר ל"אחר", לזר, ללא-עצמי. בשלב זה, הסובייקטים מסתובבים אך ורק סביב עצמם, ללא יכולת לבנות מערכות יחסים. אפילו אהבה ומיניות מושפעות משינוי חברתי זה: מין ופורנוגרפיה, אקסהביציוניזם / מציצנות וייצוג בלבוש חדש, מחליפים אהבה, אירוטיקה ותשוקה מהעין הציבורית. שפע החיוביות והמיקוד העצמי מובילים לאובדן העימות. החשיבה, קובע האן, מבוססת על ה"בלתי נחקר", על הרצון למשהו שעדיין לא מובן. היא קשורה במידה גבוהה לארוס, כך ש"ייסורי הארוס" הם גם "ייסורי המחשבה". לא הכל חייב להיות מובן וחביב, לא הכל חייב לההפך לזמין. [9]

בספרו "טופולוגיה של אלימות" (Topologie der Gewalt), האן ממשיך בניתוח שלו את החברה שעל סף קריסה ניתוח שבו החל בספר The Burnout Society . כאן הוא מתמקד ביחס שבין אלימות לאינדיבידואליות, הוא טוען כנגד התזה הנפוצה בדבר היעלמותה של האלימות, לדידו האלימות רק שינתה את צורתה וכעת היא פועלת בצורה עדינה יותר. צורת האלימות החומרית מפנה את מקומה לצורה אנונימית יותר, נטולת סובייקטיביות, מערכתית, שאינה חושפת את עצמה, תוך שהיא מתמזגת עם המתחרה שלה - החופש. הוא ממשיך לחקור נושא זה ב-"פסיכופוליטיקה" Psychopolitics, שם באמצעות זיגמונד פרויד, וולטר בנימין, קרל שמיט, ריצ'רד סננט, רנה ז'ירארד, ג'ורג'יו אגמבן, דלז/גואטארי, מישל פוקו, מישל סר, פייר בורדייה ומרטין היידגר, האן מפתח תפיסה מקורית של המושג אלימות. רעיון מרכזי בתזה של האן הוא שאלימות מוצאת ביטוי בצורות 'שליליות' ו'חיוביות' (שימו לב: אין מדובר בשיפוט נורמטיבי לגבי הביטויים עצמם) אלימות שלילית היא ביטוי פיזי גלוי של אלימות, המתבטאת במלחמה, בעינויים, טרור וכו'; אלימות חיובית "מתבטאת כהישג יתר, ייצור יתר, תקשורת יתר, תשומת לב יתרה והיפראקטיביות". האלימות החיוביות, מזהיר האן, עלולה להיות הרת אסון אפילו יותר מזו של שליליות. "זיהום, פלישה והסתננות פינו את מקומם לאוטם ." [10]

נושאי כתיבתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האן כותב על נושאים כמו הפרעת קשב וריכוז, הפרעת אישיות גבולית, שחיקה, דיכאון, תשישות, אינטרנט, אהבה, ריבוי משימות, תרבות הפופ, כוח, רציונליות, דת, מדיה חברתית, סובייקטיביות, עייפות, שקיפות ואלימות .

תגובות לספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
האן זוכה בפרס Prix Bristol des Lumières (Pr') לצד ז'אק אטאלי, כריסטוף ברבייר, פיליפ-ז'וזף סלזאר, בין היתר

ספרו חברת התשישות תורגם למספר שפות. מספר עיתונים דרום קוריאנים בחרו בו כספר החשוב ביותר בשנת 2012. [11] הוא מכר למעלה ממאה אלף עותקים ברחבי אמריקה הלטינית, קוריאה וספרד. [12] The Guardian כתב ביקורת חיובית על ספרו מ-2017 Psychopolitics: Neoliberalism and New Technologies of Power, [13] בעוד שה- Hong Kong Review of Books שיבח את כתיבתו בתור "תמציתית כמעט עד כדי אפוריסטית, סגנון הכתיבה של האן מצליח לזקק רעיונות מורכבים לפרוזה קריאה ומשכנעת מאוד" תוך שהוא מציין כי "בהזדמנויות אחרות, האן מתקרב בצורה לא נוחה להצהרות בגודל של שלטי חוצות ("ניאוליברליזם הוא 'הקפיטליזם של 'ה-Like'), מה שמדגיש את הגבול הדק בין להיות פיקח לבין התעצלות עד כיד הפרחת סיסמאות . " [14] ה- Los Angeles Review of Books תיאר אותו כ-"מועמד לא פחות טוב מכל אחד אחר להיות הפילוסוף של הרגע." [15]

כתב ה-Der Freitag סטפן קראפט ביקר אותו על כך שהוא נשען על הפילוסוף האנטי-דמוקרטי ואנטי-טכנולוגי קרל שמיט, וטען כי הוא "מבלבל בין סיבה ותוצאה: לא התקווה ליותר שקיפות הפכה את הדמוקרטיה לטכנוקרטיה, אלא סרובם של הפרוגרסיבים לשקול את ההשלכות של טכנולוגיית המידע על התהליך הפוליטי". (ציטוט מקורי בגרמנית: "Ursache und Wirkung: Nicht die Hoffnung auf mehr Transparenz hat die Demokratie zur Technokratie gemacht, sondern die Weigerung selbst Progressiver, die Folgen der Informationstechnik auf den politischen Prozess zu bedenken." ) [16]

יצירותיו באנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Burnout Society (Stanford: Stanford University Press, 2015) ISBN 9780804795098.
  • The Transparency Society (Stanford: Stanford Briefs, 2015) ISBN 080479460X
  • The Agony of Eros (Cambridge, Massachusetts: MIT Press, 2017) ISBN 0262533375
  • In the Swarm: Digital Prospects (Cambridge, Massachusetts: MIT Press, 2017), ISBN 0262533367
  • Psychopolitics: Neoliberalism and New Technologies of Power (London & New York: Verso Books, 2017) ISBN 9781784785772
  • Saving Beauty (Cambridge: Polity Press, 2017) ISBN 9781509515103
  • The Scent of Time: A Philosophical Essay on the Art of Lingering (Cambridge: Polity Press, 2017) ISBN 1509516050
  • Shanzhai: Deconstruction in Chinese (Cambridge, Massachusetts: MIT Press, 2017) ISBN 0262534363
  • The Expulsion of the Other: Society, Perception and Communication Today (Cambridge: Polity Press, 2018) ISBN 1509523065
  • Topology of Violence (Cambridge, Massachusetts: MIT Press, 2018) ISBN 9780262534956
  • What Is Power? (Cambridge: Polity Press, 2018) ISBN 9781509516100
  • Good Entertainment: A Deconstruction of the Western Passion Narrative (Cambridge, Mass.: MIT Press, 2019) ISBN 0262537508
  • The Disappearance of Rituals: A Topology of the Present (Cambridge: Polity Press, 2020) ISBN 1509542760
  • Capitalism and the Death Drive (Cambridge: Polity Press, 2021) ISBN 9781509545018
  • The Palliative Society: Pain Today (Cambridge: Polity Press, 2021) ISBN 9781509547258
  • Hyperculture: Culture and Globalisation (Cambridge: Polity Press, 2022) ISBN 9781509546183
  • Infocracy: Digitization and the Crisis of Democracy (Cambridge: Polity Press, 2022) ISBN 9781509552986
  • Non-things: Upheaval in the Lifeworld (Cambridge: Polity Press, 2022) ISBN 9781509551705
  • The Philosophy of Zen Buddhism (Cambridge: Polity Press, 2022) ISBN 9781509545100
  • Absence: On the Culture and Philosophy of the Far East (Cambridge: Polity Press, 2023) ISBN 9781509546206
  • Vita contemplativa: In praise of inactivity (Cambridge: Polity Press, 2023) ISBN 9781509558018
  • The Crisis of Narration (Cambridge: Polity Press, 2024) ISBN 9781509560431

הפניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Han, Byung-Chul. "Optimismus der Fremden: Wer ist Flüchtling?". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-2022-03-18.
  2. ^ "[책과 지식] 『피로사회』 저자 한병철, 도올 김용옥 만나다" [(Books and knowledge) 'Society of Tiredness' author Han Byung-Chul and Do-ol Kim Young-oak meet]. JoongAng Ilbo. 24 במרץ 2013. נבדק ב-30 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Los Angeles Review of Books". Los Angeles Review of Books (באנגלית). 2017-09-14. נבדק ב-2023-02-11.
  4. ^ "Studium Generale".
  5. ^ "Play more and work less: A visit with Byung-Chul Han in Karlsruhe". Sign and Sight. 2011-07-25. נבדק ב-2012-06-09.
  6. ^ "'새 대통령에게 선물하고 싶은 책' 1위 철학자 한병철의 '피로사회'". Kyunghyang Shinmun. 2012-11-29. אורכב מ-המקור ב-2013-12-03. נבדק ב-2013-12-09.
  7. ^ 1 2 Han, "Psychopolitics" (2017), p. 13
  8. ^ Han, "Psychopolitics" (2017), p. 21
  9. ^ Han, Byung-Chul (2017). The Agony of Eros. תורגם ע"י Butler, Erik. Foreword by Alain Badiou. London: MIT Press. ISBN 9780262533379. LCCN 2016031913.
  10. ^ "Topology of Violence". The MIT Press (באנגלית). נבדק ב-2019-01-09.
  11. ^ "2012년 미디어 선정 올해의 책" [2012 Media Picks for Book of the Year]. Aladin Books. נבדק ב-30 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Elola, Joseba (8 באוקטובר 2023). "Byung-Chul Han, the philosopher who lives life backwards: 'We believe we're free, but we're the sexual organs of capital'". EL PAÍS English (בספרדית). נבדק ב-19 באפריל 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Jeffries, Stuart (2017-12-30). "Psychopolitics: Neoliberalism and New Technologies of Power by Byung-Chul Han – review". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-01-09.
  14. ^ Hamilton (2018-05-16). "Psychopolitics". HONG KONG REVIEW OF BOOKS 香港書評 (באנגלית). נבדק ב-2019-01-09.
  15. ^ West, Adrian Nathan. "Media and Transparency: An Introduction to Byung-Chul Han in English". Los Angeles Review of Books. נבדק ב-2019-01-09.
  16. ^ Kraft, Steffen (7 ביוני 2012). "Klarheit schaffen". der Freitag (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2018. נבדק ב-3 ביולי 2012. {{cite news}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בייונג-צ%27ול_האן&oldid=39072736"