לדלג לתוכן

בלה אבצוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בלה אבזוג)
בלה אבצוג
Bella Abzug
לידה 24 ביולי 1920
ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 31 במרץ 1998 (בגיל 77)
ניו יורק
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית קברות מאונט כרמל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-20 של ניו יורק
3 בינואר 19733 בינואר 1977
(4 שנים)
חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-19 של ניו יורק
3 בינואר 19713 בינואר 1973
(שנתיים)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בלה אבצוג, 1971
בלה אבצוג יחד עם ראש עיריית ניו יורק אד קוץ', והנשיא ג'ימי קרטר

בלה סביצקי אבצוגאנגלית: Bella Savitsky Abzug;‏ 24 ביולי 192031 במרץ 1998) הייתה מנהיגה פמיניסטית יהודייה-אמריקאית, פעילה למען זכויות האזרח ונגד מלחמת וייטנאם וחברת בית הנבחרים של ארצות הברית. נמנתה עם מנהיגות הגל השני של הפמיניזם.

בלה סביצקי נולדה בניו יורק להורים יהודים שהיגרו מרוסיה. אמה אסתר הייתה עקרת בית ואביה עמנואל היה קצב.

היא למדה בתיכון וולטון בעיר ניו יורק והייתה נשיאת כיתתה. כמו כן הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר. אחר כך למדה במכללת האנטר וב-1947 השלימה תואר במשפטים באוניברסיטת קולומביה. המשיכה בלימודים בבית המדרש לרבנים באמריקה. ב-1944 נישאה למרטין אבצוג, אותו פגשה באוטובוס במיאמי בדרך לקונצרט של יהודי מנוחין, ואיתו חייתה עד מותו ב-1986. הזוג הביא לעולם שתי בנות, איב וליז. אבצוג עבדה במשרד עורכי דין ועסקה בעיקר בדיני עבודה. רק נשים מעטות היו עורכות דין בשנות ה-40, וכדי שלא יחשבו שהיא מזכירה נהגה לבדל עצמה וחבשה כובעים רחבי שוליים, שהיו לימים לסימן ההיכר שלה.

ב-1961 נמנתה עם מקימות תנועת הנשים לשלום "שביתת הנשים למען השלום" Women Strike for Peace, וב-1971 ייסדה, יחד עם גלוריה סטיינם ובטי פרידן, את "הוועידה הלאומית הפוליטית לנשים" (NWPC). אבצוג נודעה כפעילה למען זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט. כמו כן הייתה פעילה באו"ם, ותמכה בתנועות שלום ברחבי העולם, בהן גם רצ בראשות שולמית אלוני. היא התבלטה כמתנגדת חריפה לנשיא ריצ'רד ניקסון. על תגובות-הנגד שספגה העידה: "תיארו אותי כאישה קשוחה וקולנית, מתאגרפת עבור כסף (prizefighter), שונאת גברים, מה לא. קראו לי "בלה הלוחמנית" (Battling Bella), אמא קוראז', ואמא יהודיה עם יותר תלונות מפורטנוי."[1]

ב-1970 נבחרה לראשונה לבית הנבחרים אחרי שבפריימריז של המפלגה הדמוקרטית הדיחה את חבר הקונגרס הוותיק לאונרד פרבסטיין. סיסמת הבחירות שלה הייתה "מקומה של האישה בבית - בבית הנבחרים". בבית הנבחרים לחמה נגד "שיטת הסניוריטי" לפיה השיבוץ של חברי הקונגרס לוועדות נקבע לפי הוותק שלהם. אחד מהישגיה החקיקתיים הבולטים היה חוק להגברת חופש המידע, כולל בנושאים ביטחוניים. היא הייתה מחברי הקונגרס הראשונים שתמכו בזכויות להט"ב. היא תמכה בציונות. ב-1975 יצאה נגד החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם שהכריזה כי הציונות היא סוג של גזענות.

ב-1976 החליטה לא לרוץ לקדנציה רביעית בבית הנבחרים, אלא להתמודד על מושב שהתפנה בסנאט, אך הפסידה בפריימריז לדניאל פטריק מויניהאן.[2] ב-1977 הייתה אחת משבעה מתמודדים על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לראשות עיריית ניו יורק בבחירות שבהן ניצח אד קוץ'. במהלך השנים ניסתה כמה פעמים לשוב לבית הנבחרים, אך ללא הצלחה.

במהלך כהונתה בקונגרס מינה אותה הנשיא ג'רלד פורד ליו"ר הוועדה שתכננה את ציון "שנת האישה הבינלאומית" בארצות הברית. לימים הביעה חשש שמא ריבוי טקסים והכרזות משמש תחליף לשינויים ממשיים במצבן של הנשים: "הם נהגו להעניק לנו יום – הוא נקרא 'יום האישה הבינלאומי'. ב-1975 הם העניקו לנו שנה – את 'שנת האישה'. ואחר כך, בין 1975 ל-1985, הם העניקו לנו עשור – את 'העשור של האישה'. אמרתי, פעם, מי יודע, אם נתנהג יפה ירשו לנו להיות ממש–ממש בעניינים. ובכן, לא התנהגנו יפה, ואנחנו היכן שאנחנו"[דרוש מקור] ב-1977 מינה אותה הנשיא ג'ימי קרטר לראשות ועדה ארצית לענייני נשים.

בעשור האחרון לחייה, בשנות ה-90, ייסדה עם מִים קלבר את WEDO‏ (Women's Environment and Development Organization) - ארגון נשים עולמי לזכויות אדם, שוויון מגדרי ואיכות הסביבה. בכנס נשים עולמי לבריאות כדור הארץ, שכינס הארגון ב-1991 במיאמי, השתתפו 1,500 נשים מ-83 מדינות. מתוך ההכרה בכך שהשתתפות ישירה של נשים חיונית לשינוי חברתי, פעל הארגון להגביר מעורבות של נשים בכל פן של תכנון ופיתוח בעבודתן של ועידות האו"ם, קידם מדיניות הנובעת ממודעות מגדרית והיה לשחקן מרכזי באו"ם.

היא חיברה שני ספרים שזכו להצלחה: "Bella: Ms. Abzug Goes to Washington" מ-1972 ו"The Gender Gap" מ-1984 (עם מִים קלבר). ב-1979 הופיעה בתפקיד עצמה בסרטו של וודי אלן "מנהטן". שנתיים קודם לכן הופיעה בפרק של "סאטרדיי נייט לייב".

אבצוג המשיכה לנסוע ולהרצות ברחבי העולם גם בשנותיה האחרונות ואף כשכבר ישבה בכיסא גלגלים. שנה לפני שנפטרה קיבלה מהאו"ם את אות ההוקרה Blue Beret Peacekeepers Award. היא נאבקה בסרטן השד ומתה ממחלת לב. נאומה האחרון היה באו"ם במרץ 1998, החודש שבו נפטרה.

אחרי מותה אמרה ג'רלדין פררו, האישה הראשונה שהייתה מועמדת של מפלגה גדולה לסגנית הנשיא ש"ללא בלה אבצוג לא הייתה ג'רלדין פררו", ותיארה אותה כמי ש"לא נקשה בנימוס על הדלת, אלא עקרה אותה מצירה".[3]

ב-2004 ייסדה בתה, ליז אבצוג, חוקרת ויועצת פוליטית, את מכון בלה אבצוג למנהיגות (BALI, Bella Abzug Leadership Institute)[4] הפועל בקרב נערות ונשים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Barbara J. Love, Feminists who changed America, 1963-1975, University of Illinois Press, 2012.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלה אבצוג בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Bella Abzug בויקיציטוט
  2. ^ על הפסדה ב-1976 ראו: בן פראנק, מדינת ניו-יורק נערכת ל"מוקדמות" לסנאט, דבר, 5 בספטמבר 1976; נחום ברנע, מויניהאן ניצח את בלה אבצוג, דבר, 16 בספטמבר 1976; דבר היום | ניצחונו של מויניהן, דבר, טור 2, 16 בספטמבר 1976.
  3. ^ Adam Nagourney, “Recalling Bella Abzug’s Politics and Passion,” New York Times, 3 April 1998: D17.
  4. ^ מכון בלה אבצוג למנהיגות