בנדיקטוס הארבעה עשר
 | |||||
| בנדיקטוס הארבעה עשר | |||||
| לידה |
31 במרץ 1675 בולוניה, מדינת האפיפיור  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 במאי 1758 (בגיל 83) רומא, מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
Tomb of Benedict XIV  | ||||
| שם לידה |
Prospero Lorenzo Lambertini | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| השכלה |
ספיינצה – אוניברסיטת רומא | ||||
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית | ||||
| בן או בת זוג |
אין ערך | ||||
| |||||
האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר (בלטינית: Benedictus XIV; 31 במרץ 1675 – 3 במאי 1758) נולד כפרוספרו לורנצו למברטיני (באיטלקית: Prospero Lorenzo Lambertini) היה אפיפיור מ-17 באוגוסט 1740 עד מותו.
חייו עד מינויו לאפיפיור
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרוספרו למברטיני נולד ב-1675 בעיר בולוניה שבמחוז אמיליה-רומאניה (כיום באיטליה, אז העיר השנייה בגודלה במדינת האפיפיור) למשפחת אצילים. למברטיני, בנם של מרצ'לו למברטיני (Marcello Lambertini) ולוקרציה בולגריני (Lucretia Bulgarini) למד בנעוריו אצל מורים פרטיים. בגיל שלוש עשרה נשלח לקולגיום קלמנטינום ברומא, שם למד רטוריקה, פילוסופיה ותאולוגיה. ב-1694, בהיותו בן 19, הוא קיבל תואר דוקטור בתאולוגיה, במשפט קאנוני ובמשפט אזרחי. עם סיום לימודיו החל לעבוד בביורוקרטיה של הוותיקן. תחילה כיועץ קונסיסטוריאלי, אחר כך יועץ לכס הקדוש, ב-1708 מונה מקדם הדת, ב-1712 תאולוג בוותיקן ומעריך בקונגרגציה של הפולחן[2], ב-1713 הוסמך כבישוף, וב-1718 מזכיר הקונגרגציה לאנשי דת. ב-1725 קיבל את התואר הבישוף של תאודסיה. ב-1727 מונה לבישוף של אנקונה, וב-30 באפריל 1728 מונה לקרדינל וכומר בזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוסלמה. באפריל 1731 הוא החליף בתפקיד את לורנצו קורסיני, הארכיבישוף של בולוניה, שנבחר כאפיפיור קלמנס השנים עשר. עיקר מאמציו בתפקידו זה היו להרחיב את השכלתם התאולוגית של אנשי הדת שתחתיו.
כאשר האפיפיור קלמנס השנים עשר מת ב-6 בפברואר 1740 היה למברטיני בין המועמדים לרשת אותו. הקונקלווה, מועצה בת חמישים וארבעה קרדינלים שנועדה לבחור את היורש, התכנסה ב-17 בפברואר ולא הצליחה להגיע להסכמה. הקונקלוואה היה מפוצלת בין סיעות של קרדינלים שמונו על ידי האפיפיורים הקודמים, בייחוד בין הקרדינלים שמונו על ידי קלמנס השנים עשר שכונו "הקולגיום החדש" לאלו שמונו על ידי קודמיו. מרבים לצטט משפט שאמר לכאורה למברטיני בנאום לפני הקרדינלים בניסיון לשכנע את הקונקלווה לבחור בו: "אם אתה רוצים לבחור קדוש, תבחרו בגוטי[3], מדינאי, אלדרוונדי[4], חמור, בחרו בי" (באיטליה חמור מייצג הן בורות והן נאמנות עיקשת). גרסה מרוככת טוענת שאמר "איש ישר, בחרו בי"[5]. בסופו של דבר ב-17 באוגוסט 1740, שישה חודשים לאחר שהתכנסה לראשונה, בחרה הקונקלווה בלמברטיני כאפיפיור, והוא בחר בכינוי בנדיקטוס הארבעה עשר לכבוד ידידו ופטרונו בנדיקטוס השלושה עשר.
שלטונו כאפיפיור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלטונו כאפיפיור החל בתקופה קשה לאפיפיורות, בעיקר בשל מחלוקות בין האפיפיורים לבין שליטים קתוליים שתבעו את הזכות למנות בישופים ולא להשאיר את המינוי בידי הכנסייה, וכן תבעו את הזכות למסות את הכנסות הכנסייה במדינותיהם. בנדיקטוס הארבעה עשר הצליח להתמודד עם רוב הבעיות מסוג זה. כל המחלוקות בין הכס הקדוש לבין ממלכת נאפולי, סרדיניה, ספרד, פורטוגל, ונציה ואוסטריה יושבו.
בנדיקטוס הארבעה עשר היה אפיפיור פעיל מאוד. כשליט החילוני של מדינת האפיפיור הוא פעל להפחית את עול המיסים, עודד הגדלת שטחי החקלאות ותמך בסחר חופשי. הוא ביצע רפורמות בחינוך של הכמרים, בחגי הקדושים הנוצרים, ובמוסדות אפיפיורים רבים. בנדיקטוס הארבעה עשר חנך לראשונה את מוסד האנציקליקה בכנסייה הקתולית ב-3 בדצמבר 1740 עם משלוח האנציקליקה "Ubi primum" העוסקת בחובותיהם של הבישופים.
ייתכן שפעולתו החשובה ביותר של כאפיפיור הייתה ניסוח חוקיו הידועים בנוגע למיסיון הנוצרי בשתי בולות. הראשונה, "Ex quo singulari", אותה הוציא לאור ב-11 ביולי 1742, התייחסה לשילוב אלמנטים מהקונפוציוניזם בפולחן הדתי הקתולי בסין, והשנייה, "Omnium sollicitudinum", שיצאה לאור ב-12 בספטמבר 1744 ודנה בנושא דומה בפולחן הקתולי בהודו. בבולות אלו פסק בנדיקטוס הארבעה עשר לגבי המנהג של שימוש במילים ובמנהגים נוצריים על מנת להביע דעות ונוהגים בלתי נוצריים שמקורם בתרבויות המקומיות, נוהג שבו נעשה שימוש נרחב על ידי הישועים במיסיונים שלהם בסין ובהודו. דוגמה לכך הם פסלוני האבות – במשך תקופה ארוכה היה חוסר ודאות האם הכבוד שאדם חלק לאבותיו הוא סוג של פולחן המתים שאינו מתקבל על הדעת או שמא הוא מקביל להוקרת הקדושים הקתולית. לשאלה היה משנה תוקף במקרים בהם היה ידוע כי האב הקדמון הנערץ לא היה נוצרי. גם השאלה מהו התרגום המדויק לסינית של שמו של אלוהים הייתה נתונה במחלוקת מתחילת המאה ה-17. בשתי הבולות שפרסם בנדיקטוס הארבעה עשר הוא הוקיע נוהגים אלו. בכך חיזק בנדיקטוס את פסק דינו של קלמנס האחד עשר כפי שהתפרסם בבולה Ex Illa Die משנת 1715. התוצאה משתי הבולות הייתה שרבים מהמתנצרים החדשים עזבו את הכנסייה.
ב-22 בדצמבר 1741 ניסח בנדיקטוס הארבעה עשר את הבולה האפיפיורית "Immensa Pastorum principis" שבה יצא נגד שעבודם של העמים הילידים ביבשת אמריקה ובמקומות אחרים.
ב-1 בנובמבר 1745 פרסם בנדיקטוס הארבעה עשר את האנציקליקה Vix Pervenit שבה הוקיע את הנוהג של לקיחת ריבית על הלוואות וכינה אותה usuria (ריבית קצוצה). האנציקליקה הייתה מופנית לבישופים של איטליה, ולכן לא נחשבה "אקס קתדרה" (כלומר כמדיניות רשמית של האפיפיור שאינו שוגה לעולם). אבל ב-29 ביולי 1836, בתקופת כהונתו של האפיפיור גרגוריוס השישה עשר, החליט הכס הקדוש החליט ליישם אנציקליקה זו לכל העולם הקתולי.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנדיקטוס הארבעה עשר נחשב לאפיפיור נאור. אפילו וולטר, שנודע בסלידתו מהכנסייה הקתולית, מחוסר הסובלנות ומהרודנות, הקדיש לבנדיקטוס את ספרו האנטי-אסלאמי "קנאוּת או מוחמד" (Le Fanatisme ou Mahomet) במילים "לראש דת האמת כְּתב נגד מייסד דת כוזבת וברברית" (Au chef de la véritable religion un écrit contre le fondateur d'une religion fausse et barbare). אופייני לדעותיו של בנדיקטוס היו ניסיונותיו לקדם את הלימוד והמחקר המדעי, התנגדותו לשימוש בקסטרטי (נערי מקהלה שעברו סירוס על מנת לשמור על קול גבוה) במקהלת הכנסייה, ואזהרתו לאנשי הכנסייה האחראים על הטיפול ברשימת הספרים האסורים לנהוג באיפוק.
בנדיקטוס הארבעה עשר יסד ארבע אקדמיות ברומא שעסקו במחקר עתיקות רומא, עתיקות נוצריות, היסטוריה של הכנסייה והיסטוריה של החוק הקאנוני והליתורגיה, כמו כן יסד מוזיאון לנצרות בעיר. הוא הקים את הקתדרות לכימיה ומתמטיקה באוניברסיטת רומא, ויזם מגמות לציור ופיסול בבתי ספר אחרים. כמו כן יזם בנדיקטוס בנייה וקישוט של כנסיות ברומא.
בנדיקטוס הארבעה עשר היה אחראי יחד עם הקרדינל דומניקו סילביו פאסיוני (Domenico Silvio Passionei) להתחלת קטלוגם של הספרים בספריית הוותיקן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנדיקטוס הארבעה עשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- בנדיקטוס הארבעה עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בנדיקטוס ה-14, (1675-1758), דף שער בספרייה הלאומית- הערך על בנדיקטוס הארבעה עשר מהדורת האנציקלופדיה הקתולית משנת 1913
- פורטרט של בנדיקטוס הארבעה עשר במוזיאון הוותיקן
בנדיקטוס הארבעה עשר, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ האפיפיור בנדיקטוס העשירי נחשב כיום כאנטי-אפיפיור. לעומת זאת, באותה תקופה, לא הוכר מעמד זה ולכן האדם שהכנסייה הקתולית מכירה רשמית כבנדיקטוס העשירי נטל לעצמו את הכינוי בנדיקטוס האחד עשר, ולא העשירי. פעולה זו קידמה באחד את מספרם של כל האפיפיורים שהתכנו בנדיקטוס. בנדיקטוס האחד עשר עד בנדיקטוס השישה עשר, הם מנקודת השקפה רשמית, האפיפיור העשירי עד החמישה עשר בשם זה.
- ↑ הוותיקן מתפקד כממשלה המכונה קוריה ובמסגרתה המיניסטריונים השונים המכונים קונגרגציות.
- ↑ וינצ'נזו לודביקו גוטי (Vincenzo Ludovico Gotti), קרדינל שהתחנך אצל הישועים והצטרף למסדר הדומיניקני. האפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר מינה אותו כקרדינל וכפטריאך הלטיני של ירושלים.
- ↑ פומפאו אלדרוונדי (Pompeo Aldrovandi), קרדינל וארכיבישוף האחראי לדיוקסיה של מונטפיאסקונה (Montefiascone).
- ↑ הגרסה של האנציקלופדיה הקתולית
.svg) | ||
|---|---|---|
| האלף הראשון | ||
| המאה ה-1 | פטרוס (33–67) • לינוס (67–76) • אנקלטוס (76–88) • קלמנס הראשון (88–99) • אווריסטוס (99–105) |  |
| המאה ה-2 | אלכסנדר הראשון (105–115) • סיקסטוס הראשון (115–125) • טלספורוס (125–136) • היגינוס (136–140) • פיוס הראשון (140–155) • אניקטוס (155–166) • סוטר (166–174) • אלאוטריוס (174–189) • ויקטור הראשון (189–199) | |
| המאה ה-3 | זפירינוס (199–217) • קליקסטוס הראשון (217–222) • אורבנוס הראשון (222–230) • פונטיאנוס (230–235) • אנטרוס (235–236) • פביאנוס (236–250) • קורנליוס (251–253) • לוקיוס הראשון (253–254) • סטפנוס הראשון (254–257) • סיקסטוס השני (257–258) • דיוניסיוס (259–268) • פליקס הראשון (269–274) • אאוטיכיאנוס (275–283) • קאיוס (283–296) • מרקלינוס (296–304) | |
| המאה ה-4 | מרקלוס הראשון (308–309) • אוסביוס • מילטיאדס (311–314) • סילבסטר הראשון (314–335) • מרקוס (336–336) • יוליוס הראשון (337–352) • ליבריוס (352–366) • דמסוס הראשון (366–384) • סיריקיוס (384–399) • אנסטסיוס הראשון (399–401) | |
| המאה ה-5 | אינוקנטיוס הראשון (401–417) • זוסימוס (417–418) • בוניפקיוס הראשון (418–422) • סלסטינוס הראשון (422–432) • סיקסטוס השלישי (432–440) • לאו הראשון (440–461) • הילריוס (461–468) • סימפליקיוס (468–483) • פליקס השלישי (483–492) • גלסיוס הראשון (492–496) • אנסטסיוס השני (496–498) • סימכוס (498–514) | |
| המאה ה-6 | הורמיסדס (514–523) • יוחנן הראשון (523–526) • פליקס הרביעי (526–530) • בוניפקיוס השני (530–532) • יוחנן השני (533–535) • אגאפטוס הראשון (535–536) • סילבריוס (536–537) • ויגיליוס (537–555) • פלגיוס הראשון (556–561) • יוחנן השלישי (561–574) • בנדיקטוס הראשון (575–579) • פלגיוס השני (579–590) • גרגוריוס הראשון (590–604) | |
| המאה ה-7 | סאביניאנוס (604–606) • בוניפקיוס השלישי (607–607) • בוניפקיוס הרביעי (608–615) • אדאודטוס הראשון (615–618) • בוניפקיוס החמישי (619–625) • הונוריוס הראשון (625–638) • סוורינוס (640–640) • יוחנן הרביעי (640–642) • תאודורוס הראשון (642–649) • מרטינוס הראשון (649–653) • אאוגניוס הראשון (654–657) • ויטאליאן (657–672) • אדאודטוס השני (672–676) • דונוס (676–678) • אגתו (678–681) • לאו השני (682–683) • בנדיקטוס השני (684–685) • יוחנן החמישי (685–686) • קונון (686–687) • סרגיוס הראשון (687–701) | |
| המאה ה-8 | יוחנן השישי (701–705) • יוחנן השביעי (705–707) • סיסיניוס (708–708) • קונסטנטינוס (708–715) • גרגוריוס השני (715–731) • גרגוריוס השלישי (731–741) • זכריה (741–752) • סטפנוס (752) • סטפנוס השני (752–757) • פאולוס הראשון (757–767) • סטפנוס השלישי (768–772) • אדריאנוס הראשון (772–795) • לאו השלישי (795–816) | |
| המאה ה-9 | סטפנוס הרביעי (816–817) • פסקליס הראשון (817–824) • אאוגניוס השני (824–827) • ולנטינוס (827–827) • גרגוריוס הרביעי (827–844) • סרגיוס השני (844–847) • לאו הרביעי (847–855) • יוהנה (853–855) • בנדיקטוס השלישי (855–858) • ניקולאוס הראשון (858–867) • אדריאנוס השני (867–872) • יוחנן השמיני (872–882) • מרינוס הראשון (882–884) • אדריאנוס השלישי (884–885) • סטפנוס החמישי (885–891) • פורמוסוס (891–896) • בוניפקיוס השישי (896–896) • סטפנוס השישי (896–897) • רומנוס (897–897) • תאודורוס השני (897) • יוחנן התשיעי (898–900) | |
| המאה ה-10 | בנדיקטוס הרביעי (900–903) • לאו החמישי (903–904) • סרגיוס השלישי (904–911) • אנסטסיוס השלישי (911–913) • לנדו (913–914) • יוחנן העשירי (914–928) • לאו השישי (928–929) • סטפנוס השביעי (929–931) • יוחנן האחד עשר (931–935) • לאו השביעי (936–939) • סטפנוס השמיני (939–942) • מרינוס השני (942–946) • אגפטוס השני (946–955) • יוחנן השנים עשר (955–963) • לאו השמיני (אנטי-אפיפיור, 963–964) • יוחנן השנים עשר (964) • בנדיקטוס החמישי (964–964) • לאו השמיני (964–965) • יוחנן השלושה עשר (965–972) • בנדיקטוס השישי (973–974) • בנדיקטוס השביעי (974–983) • יוחנן הארבעה עשר (983–984) • יוחנן החמישה עשר (985–996) • גרגוריוס החמישי (996–999) • סילבסטר השני (999–1003) | |
| האלף השני | ||
| המאה ה-11 | יוחנן השבעה עשר (1003–1003) • יוחנן השמונה עשר (1003–1009) • סרגיוס הרביעי (1009–1012) • בנדיקטוס השמיני (1012–1024) • יוחנן התשעה עשר (1024–1032) • בנדיקטוס התשיעי (1032–1044) • סילבסטר השלישי (1045–1045) • בנדיקטוס התשיעי (1045–1045) • גרגוריוס השישי (1045–1046) • קלמנס השני (1046–1047) • בנדיקטוס התשיעי (1047–1048) • דמסוס השני (1048–1048) • לאו התשיעי (1049–1054) • ויקטור השני (1055–1057) • סטפנוס התשיעי (1057–1058) • ניקולאוס השני (1059–1061) • אלכסנדר השני (1061–1073) • גרגוריוס השביעי (1073–1085) • ויקטור השלישי (1086–1087) • אורבנוס השני (1088–1099) • פסקליס השני (1099–1118) | |
| המאה ה-12 | גלסיוס השני (1118–1119) • קליקסטוס השני (1119–1124) • הונוריוס השני (1124–1130) • אינוקנטיוס השני (1130–1143) • סלסטינוס השני (1143–1144) • לוקיוס השני (1144–1145) • אאוגניוס השלישי (1145–1153) • אנסטסיוס הרביעי (1153–1154) • אדריאנוס הרביעי (1154–1159) • אלכסנדר השלישי (1159–1181) • לוקיוס השלישי (1181–1185) • אורבנוס השלישי (1185–1187) • גרגוריוס השמיני (1187–1187) • קלמנס השלישי (1187–1191) • סלסטינוס השלישי (1191–1198) • אינוקנטיוס השלישי (1198–1216) | |
| המאה ה-13 | הונוריוס השלישי (1216–1227) • גרגוריוס התשיעי (1227–1241) • סלסטינוס הרביעי (1241–1241) • אינוקנטיוס הרביעי (1243–1254) • אלכסנדר הרביעי (1254–1261) • אורבנוס הרביעי (1261–1264) • קלמנס הרביעי (1265–1268) • גרגוריוס העשירי (1271–1276) • אינוקנטיוס החמישי (1276–1276) • אדריאנוס החמישי (1276–1276) • יוחנן העשרים ואחד (1276–1277) • ניקולאוס השלישי (1277–1280) • מרטינוס הרביעי (1281–1285) • הונוריוס הרביעי (1285–1287) • ניקולאוס הרביעי (1288–1292) • סלסטינוס החמישי (1294–1294) • בוניפקיוס השמיני (1294–1303) | |
| המאה ה-14 | בנדיקטוס האחד עשר (1303–1304) • קלמנס החמישי (1305–1314) • יוחנן העשרים ושניים (1316–1334) • בנדיקטוס השנים עשר (1334–1342) • קלמנס השישי (1342–1352) • אינוקנטיוס השישי (1352–1362) • אורבנוס החמישי (1362–1370) • גרגוריוס האחד עשר (1370–1378) • אורבנוס השישי (1378–1389) • בוניפקיוס התשיעי (1389–1404) | |
| המאה ה-15 | אינוקנטיוס השביעי (1404–1406) • גרגוריוס השנים עשר (1406–1415) • מרטינוס החמישי (1417–1431) • אאוגניוס הרביעי (1431–1447) • ניקולאוס החמישי (1447–1455) • קליקסטוס השלישי (1455–1458) • פיוס השני (1458–1464) • פאולוס השני (1464–1471) • סיקסטוס הרביעי (1471–1484) • אינוקנטיוס השמיני (1484–1492) • אלכסנדר השישי (1492–1503) | |
| המאה ה-16 | פיוס השלישי (1503–1503) • יוליוס השני (1503–1513) • לאו העשירי (1513–1521) • אדריאנוס השישי (1522–1523) • קלמנס השביעי (1523–1534) • פאולוס השלישי (1534–1549) • יוליוס השלישי (1550–1555) • מרקלוס השני (1555–1555) • פאולוס הרביעי (1555–1559) • פיוס הרביעי (1559–1565) • פיוס החמישי (1566–1572) • גרגוריוס השלושה עשר (1572–1585) • סיקסטוס החמישי (1585–1590) • אורבנוס השביעי (1590–1590) • גרגוריוס הארבעה עשר (1590–1591) • אינוקנטיוס התשיעי (1591–1591) • קלמנס השמיני (1592–1605) | |
| המאה ה-17 | לאו האחד עשר (1605–1605) • פאולוס החמישי (1605–1621) • גרגוריוס החמישה עשר (1621–1623) • אורבנוס השמיני (1623–1644) • אינוקנטיוס העשירי (1644–1655) • אלכסנדר השביעי (1655–1667) • קלמנס התשיעי (1667–1669) • קלמנס העשירי (1670–1676) • אינוקנטיוס האחד עשר (1676–1689) • אלכסנדר השמיני (1689–1691) • אינוקנטיוס השנים עשר (1691–1700) | |
| המאה ה-18 | קלמנס האחד עשר (1700–1721) • אינוקנטיוס השלושה עשר (1721–1724) • בנדיקטוס השלושה עשר (1724–1730) • קלמנס השנים עשר (1730–1740) • בנדיקטוס הארבעה עשר (1740–1758) • קלמנס השלושה עשר (1758–1769) • קלמנס הארבעה עשר (1769–1774) • פיוס השישי (1775–1799) | |
| המאה ה-19 | פיוס השביעי (1800–1823) • לאו השנים עשר (1823–1829) • פיוס השמיני (1829–1830) • גרגוריוס השישה עשר (1831–1846) • פיוס התשיעי (1846–1878) • לאו השלושה עשר (1878–1903) | |
| המאה ה-20 | פיוס העשירי (1903–1914) • בנדיקטוס החמישה עשר (1914–1922) • פיוס האחד עשר (1922–1939) • פיוס השנים עשר (1939–1958) • יוחנן העשרים ושלושה (1958–1963) • פאולוס השישי (1963–1978) • יוחנן פאולוס הראשון (1978–1978) • יוחנן פאולוס השני (1978–2005) | |
| האלף השלישי | ||
| המאה ה-21 | בנדיקטוס השישה עשר (2005–2013) • פרנציסקוס (2013–2025) • לאו הארבעה עשר (2025–מכהן) | |
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|