בנימין דה-פריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

בנימין "אנדרי" דה-פְרִיס (Benjamin de Vries; ב' באב תרס"ה, 2 באוגוסט 1905י"ד בחשון ה'תשכ"ז, 28 באוקטובר 1966) היה רב, חוקר תלמוד והלכה, מורה ומחנך, ופרופסור באוניברסיטה העברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה-פריס נולד בכפר אונסטוֶודה (Onstwedde) שבתחומי העיירה סטאדטקנאל (Stadskanaal), במחוז חרונינגן שבצפון-מזרח הולנד. כשהיה בן 4 עברה משפחתו להארלם שבקרבת אמסטרדם, ושם התחנך בגן ובבית ספר נוצרי, ולמד תורה מפי אביו, ר' נפתלי, ששימש כחר"ש (חזן, רבי ושוחט) בקהילה. בגיל 13 נשלח ללמוד בבית המדרש לרבנים ולמורים האשכנזי סעדת בחורים באמסטרדם (שם היה תלמידו של הרב ד"ר יקותיאל יעקב נויבואר). בהמשך למד באוניברסיטאות אמסטרדם וליידן פילולוגיה שמית ותולדות האסלאם. הוא התמנה לנשיא המזרחי בהולנד. נישא לבֶּרתה (ברכה) דה בֵּר (de Beer) (אחותה, ציפורה, הייתה אשתו של הפילולוג וחוקר התלמוד פרופ' יעקב נחום אפשטיין).

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. בארץ שימש כמורה ומנהל בבתי ספר יסודיים. תחילה שימש כמנהל בית הספר היסודי של "המזרחי" בעפולה. ב-1936 התיישב בבת ים (בית וגן), בה שימש כמורה בבית הספר "תחכמוני" וכיהן כחבר המועצה המקומית הראשונה, שמונתה על ידי שלטונות המנדט.[1] בהמשך כיהן כמפקח ומורה בבית ספר תיכון.

דה פריס היה ממנהיגי ארגון עולי הולנד בישראל. היה מראשי סיעת "יצירה ובנין" של הפועל המזרחי עם הקמתה ב-1941.

הוא לימד באוניברסיטאות תל אביב, בר-אילן והאוניברסיטה העברית בירושלים. עסק רבות בחינוך ליהדות ולתלמוד, וכתב מספר ספרי לימוד בנושא. במאמרו "להוראת התלמוד בבית הספר התיכוני החילוני", שהתפרסם ב"החינוך", המליץ דה-פריס על ייסוד "מגמה יהדותית" בבית-הספר הממלכתי, אשר בה יתפוס התלמוד מקום מרכזי.

דה-פריס נמנה עם יועצי הפרויקט הפרשני "דעת מקרא", וחיבר מספר ערכים באנציקלופדיה העברית, בהם הערך "הלכה". הוא פרסם מאמרים רבים בכתבי העת "סיני" ו"תרביץ". שימש כרב וערך חופות.

דה פריס נפטר בסתיו 1966, כשהיה בשנת שבתון בהולנד, בן 61 במותו. הובא לקבורה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.[2]

לבני הזוג דה-פריס לא נולדו ילדים, אולם הם אימצו תינוקת בשם רחל וילד נוסף בן 13 שעלה בגפו מסלובקיה במסגרת עליית הנוער בתחילת מלחמת העולם השנייה: לימים הרב עקיבא הכרמי, רבה של שכונת קריית שמואל בחיפה. רחל נישאה לאלחנן מאיר פרופסור לפסיכולוגיה. כלתה של רחל היא דפנה מאיר שנרצחה בפיגוע בעותניאל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין דה-פריס, יהושע טברסקי, הליכות: מקראה, 2 כרכים, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ט–תשי"ח. (לכיתות ו–ז)
  • מבוא לתלמוד, תל אביב: סיני, תשי"ב 1951. (הדפסה נוספת: תשכ"ב)
  • תולדות ההלכה התלמודית: פרקים נבחרים, תל אביב: א' ציוני, תשכ"ב. (מהדורה ב מתוקנת ומוגהת היטב: תשכ"ו 1966)
  • מבוא לתלמוד ולהלכה, תל אביב: סיני, תשכ"ה.
  • מבוא כללי לספרות התלמודית; מבוא: יצחק ד' גילת, תל אביב: סיני, 1966.
  • מחקרים בספרות התלמוד, ירושלים: מוסד הרב קוק בהשתתפות אוניברסיטת בר-אילן, תשכ"ח. (הופיע לאחר מותו)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עזרא ציון מלמד, לבנימן אמר: מספד מר על אח יקר: הספדים על רעו... הרב בנימין ב"ר נפתלי דה-פריס, נשמתו עלתה באמשטרדם... והובא למנוחתו בליל ח"י במרחשון תשכב"ה, [תל אביב: חמו"ל, תשכ"ח]. (הספד)
  • ע"צ מלמד (עורך), ספר זיכרון לבנימין דה פריס: קובץ מחקרים של חבריו ותלמידיו, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשכ"ט.
    • 'רשימת פרסומיו של בנימין דה פריס', עמ' 334–342.
  • "de Vries, Benjamin", in: Who's who, Israel, 1965, p. 501.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]