יקותיאל יעקב נויבואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב ד"ר יקותיאל יעקב נויבואר
יקותיאל יעקב נויבואר.jpg
הרב יקותיאל יעקב נויבואר
לידה 29 בינואר 1895
תרנ"ה
לייפציג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במרץ 1945 (בגיל 50)
ח' בניסן תש"ה
ברגן-בלזן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות לייפציג, חוות הרסברג (ליד רגנסבורג), וירצבורג
השתייכות רבני גרמניה, רבני הולנד, רבני הציונות הדתית
תחומי עיסוק תנ"ך, תלמוד, הלכה, משפט עברי, תולדות עם ישראל
רבותיו הרב בומבאך, אב"ד אושפיצין (אושוויינצ'ים) והרב שבתאי הכהן רפפורט, ראב"ד בקרקוב
תלמידיו הרב אהרן שוסטר, פרופ' בנימין דה פריס
חיבוריו "טעויות של חוקרי המקרא", "תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד", 'הרמב"ם על דברי סופרים : שיטתו ושיטת מפרשיו", המאמר "הלכה ומדרש הלכה"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב ד"ר יקותיאל יעקב נויבואר (נכתב לעיתים נויבאואר, וכדרך היידיש: נויבויר (נויבויער); בגרמנית: Jakob Neubauer; תרנ"ה, 1895ח' בניסן תש"ה, 22 במרץ 1945) היה מורה בבית המדרש למורים בווירצבורג שבמחוז בוואריה בגרמניה, שייסד הרב יצחק דב במברגר, ורקטור בית המדרש לרבנים באמסטרדם שבהולנד. נספה בברגן בלזן.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בלייפציג להרמן, סוחר יהלומים מתבולל ששב למקורות והפך לחסיד בלז. למרות השתייכותו לחסידות בלז היה אביו ציוני ותמך בתנועת המזרחי. יקותיאל היה הבכור בין תשעה ילדים ואח לשמונה אחיות.

בגיל 17 השתדך עם רצי לבית דים מפשבורסק שבגליציה המזרחית.[1] הוא הוסמך לרבנות בגיל 18 מאת גדולי גליציה, הרב אליהו בומבאך, ראב"ד אושפיצין (השם היהודי של אושוויינצ'ים), והרב שבתאי הכהן רפפורט, ראב"ד קרקוב, שניהם נספו בשואה. הזוג התחתן בתרע"ד (1914), בהיותו בן 19, כאשר לפי דרישת חותנו, הייתה בידו תעודת בגרות. לאחר נישואיו נשאר בעיר לייפציג ולמד באוניברסיטת לייפציג בעיקר תורת המשפטים אך גם שפות שמיות. נויבואר השלים תואר שלישי בהצטיינות בגיל 23 וחבר בשנת 1918 עבודת דוקטורט בגרמנית בשם "תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד" בהנחיית פרופסור פאול קושקר, שיצאה לאור בשני חלקים בתר"פ (1920) בחסות אגודה אקדמית מפורסמת. פרסום עבודה זו, של המלומד צעיר בן העשרים ושלוש, עשה רושם כביר בעולם המחקר וזכה לבקורת חיובית ביותר בעתונות המקצועית. אולם, נויבואר אשר מחקרו פתח לו דלתות רבות בעולם האוניברסיטאי, בחר להקדיש את כוחותיו לתורה ולחקר ההלכה. בשנת 1917 הוציא ספר נגד ביקורת המקרא לאור הפולמוס שהתרחש בנושא זה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עברה כל המשפחה לחוות הרמנסברג ליד רגנסבורג שבמחוז בוואריה בגרמניה. את החווה קנה הרמן כדי להקים ישיבה בראשה יעמוד בנו הרב יעקב יקותיאל. החווה שימשה כחוות הכשרה המשלבת בין לימודי קודש והכשרה חקלאית כהכנה לעלייתם של צעירים אלו לארץ ישראל. בחווה זו נולדה בתו חנה, הרביעית בילדיו ולימים פסלית הקרמיקה חנה יצחקי. שם החל להתעסק יותר במחקר ולימוד אחרים. בהכשרה התאסף חוג של תלמידים שלמדו תורה מפיו, וביניהם משה אונא. לצד הוראת התורה לאנשי ההכשרה, החל לעסוק במחקר והעמקת ידיעותיו, שם הגיע לידי הכרה כי כל התחומים יונקים זה מזה - הלכה ואגדה, מדרש ופילוסופיה, היסטוריה ופוסקים.

עקב שאיפתו של הזוג הצעיר לעצמאות ולא לחיות בחסות האב, ורצונו של הרב הד"ר הצעיר להגביר ביתר שאת את עיסוקו במחקר ובלימוד, השיגה רצי בעבור בעלה משרת מרצה בבית המדרש למורים בוירצבורג, ולשם עברו בתרפ"ג (1923). הרב ד"ר נויבואר היה שם מהמרצים הבולטים והשפיע רבות על תלמידיו שהגיעו מישיבות נודעות, מבתי מדרש לרבנים ומאוניברסיטאות. בנוסף לעיסוקו העיקרי, הרצה גם בכנסי סטודנטים ומורים. ביתו נעשה מרכז חדש לסטודנטים היהודיים בעיר, דתיים ולא דתיים שהושפעו מגישתו ותפישת עולמו כבעל רמה תורנית ומדעית. ווירצבורג נעשתה על ידו שוב למרכז תורה ותלמידים מבתי מדרשות לרבנים נשלחו אליו לשם השתלמות.

יכולותיו בהוראה ואישיותו הקורנת התפרסמו ברבים וכאשר התפנתה בשנת 1930 משרת רקטור בית המדרש לרבנים באמסטרדם הוצע לו תפקיד זה. רק עם התגברות האנטישמיות בגרמניה בתרצ"ג (1933) הסכים נויבואר לקבל את המשרה באמסטרדם, ובגינה דחה משרת מרצה באוניברסיטה העברית. בין תלמידיו הרבים: הרב אהרן שוסטר, ראב"ד אמסטרדם[2], ופרופ' בנימין דה פריס.

מחקריו עסקו גם בחקר המקרא, אך בעיקר עסק בחקר התלמוד, חקר ההלכה והמשפט העברי מתוך מבט רחב עם הקשרים למקצועות היהדות השונים, כמו היסטוריה ואגדה. הרצאותיו ומחקריו שילבו בקיאות רחבה ביותר והבנה מעמיקה מאוד הן במקצועות היהדות והן במדע.

בימי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט ידוע על קורות הרב ד"ר נויבואר בשואה. ישנן ידיעות על כך שבתש"א (1941) נשאל בעניין גט על תנאי, נושא שהעסיק רבים עקב חוסר הוודאות בשנים ההן.

בזמן פלישת הנאצים להולנד בב' באייר ת"ש (10 במאי 1940), התגורר באמסטרדם וממנה גורש לברגן בלזן יחד עם אשתו, רצי ובן הזקונים, יהושע. נפטר בברגן בלזן בח' ניסן תש"ה (22 במרץ 1945) סמוך לשחרור המחנה על ידי מעצמות הברית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת תום מלחמת העולם השנייה, נשלחה אשתו, רצי, אשר עברה את כל המלחמה בברגן בלזן, ברכבת מערבה. עם השחרור, עלתה רצי לארץ ישראל שם הייתה ממקימי בית הכנסת אוהל נחמה בירושלים. רצי, רקמה לזכרו של בעלה פרוכת לארון קודש בקיבוצו של בנה יוסף נויבואר טירת צבי. על הפרוכת רקמה פסוק מתהילים ס"ה, "לך דומיה תהילה". על פרוכת זו שנתלתה בימים הנוראים כתבה המשוררת זלדה את שירה "ריח טוב של מרחקים".

תקופת חייו של הרב יקותיאל יעקב נויבואר על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו הנודעים:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב פרופ' יצחק לוין, אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, חלק שביעי, הוצאת "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשל"ב
  • בנימין דה פריס, "ר' יקותיאל יעקב נויבואר ז"ל – אשיותו ומפעלו", מאמר פתיחה לספר הרמב"ם על דברי סופרים, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ז
  • דן מכמן, "רוח המזרחי ובית מדרש לרבנים ומורי דת באמסטרדם, על בואו של הרב ד"ר י' נויבואר להולנד", בתוך: בר-אילן, ספר השנה, כ"ח-כ"ט, תשס"א, עמ' 58-41
  • חנה יצחקי, גינת בסוק-יצחקי, אילאיל סיטון וגדעון עפרת, אני החומר : חנה יצחקי, קרמיקאית, אילאיל הפקות, תל אביב תשס"ח (2008), עמ' 8-7.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נפטרה בה' באב תשמ"ה בקיבוץ הדתי טירת צבי.
  2. ^ הרב שוסטר - רב ראשי באמסטרדאם, הצופה, 29 בספטמבר 1955
  3. ^ מאמרים בעברית ואנגלית על חנה, בתו של הרב נויבואר, ויצירותיה, צילומי יצירות, ומרשימותיה של חנה בעלונים של התנועה הקיבוצית ובפרט של קיבוץ אפיקים שבו התגוררה.