דפנה מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דפנה מאיר
דפנה מאיר
דפנה מאיר, 2 בינואר 2015
לידה 17 בנובמבר 1977
ישראל
נרצחה 17 בינואר 2016 (בגיל 38)
עתניאל
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
מקום מגורים עתניאל, ישראל
פעילות בולטת קידום "בריאות האשה". ממפיצי שיטת מודעות לפוריות בישראל.
מקצוע אחות מוסמכת
בן זוג נתן מאיר

דפנה מאיר (17 בנובמבר 197717 בינואר 2016; ז' בכסלו ה'תשל"חז' בשבט ה'תשע"ו) הייתה אחות במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים סורוקה. סייעה בענייני פוריות האשה וטהרת המשפחה וקידמה סוגיות ופרקטיקות שונות בתחום זה, ובין השאר הייתה בודקת טהרה, מתקינת דיאפרגמות ומקדמת האפשרות לשימוש בהן, וממפיצי שיטת מודעות לפוריות בישראל. מחברת "תפילת האחות - לפני חלוקת תרופות לחולים".

מאיר פעלה להעלאת המודעות לבריאות נשים במגזר הדתי ובכלל הציבור. הייתה כתובת לנשים רבות בנושא פוריות ומיניות והשיבה לשאלות באתר "קולך".[1] הפעילה בלוג בשם "דרך נשים".[2] ניהלה שיח ער בסוגיות השעה עם גורמים הלכתיים מרכזיים ואנשי רפואה בתחומים אלה. את כל אלה ועוד עשתה בהתנדבות. לאחר מותה העניקה לה הכנסת תעודת הוקרה על פעולתה הענפה לרגל היום לקידום בריאות האישה בישראל.[3]

מאיר נרצחה בידי מחבל פלסטיני בפתח ביתה שבהתנחלות עתניאל[4] בעיצומו של גל הטרור הפלסטיני (2015–2016), והפכה לאחד מסמלי קורבנות גל טרור זה.

במלאת שנה למותה יצא לאור ספר ביוגרפי אודותיה בשם "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר", מאת יפעת ארליך. הספר מתאר את סיפור חייה ומשלב כתבים רבים מפרי עטה של מאיר, אותם אספה וערכה ארליך. הספר הפך לרב-מכר כשנמכרו למעלה מעשרת אלפים עותקים שלו בחודש הראשון לפרסומו.[5]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפנה מאיר הייתה בת לאב ניצול השואה ולאם דור שביעי בארץ. הוריה נפרדו בצעירותה, ועד אז למדה בבית-ספר חרדי דתי. לאחר מכן עברה לפנימיית "אחוזת שרה" בבני ברק, לילדים ממשפחות מצוקה. דרך הפנימייה הכירה את משפחת מואטי, שהייתה לה למשפחה מארחת ואירחה אותה בשבתות ובחגים, לאחר יום הולדתה ה-13.[6] היא התגוררה ולמדה בחברת הנוער "גוונים" בקיבוץ טירת צבי והמשיכה לאחר מכן לשנת מדרשה במדרשת עין הנצי"ב. ב-1995 התגייסה לחיל האוויר כתצפיתנית ואת רוב שירותה בילתה במוצב בדרום לבנון. שם הכירה את נתן מאיר[7] (בנו של אלחנן מאיר) ולאחר חמישה חודשים הם נישאו.

לזוג נולדו ארבעה ילדים, ובנוסף הם גידלו שני אחים באומנה. ב-1999 החלה את לימודיה לתואר ראשון בסיעוד באוניברסיטת בן-גוריון. ב-2003 החלה לעבוד כאחות מוסמכת במחלקה פתוחה במרכז לבריאות הנפש באר שבע. ב-2006 עברה התמחות בלימודי הנחיה לשיטת המודעות לפריון בירושלים. ב-2008, עבדה כאחות אחראית במרפאה ביישוב טנא עומרים. מ-2012 ועד מותה עבדה כאחות במחלקה נוירוכירורגית בבית החולים סורוקה בבאר שבע.[4]

מפעל חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2006–2007 למדה לימודי הנחיה של שיטת מודעות לפוריות אצל מיכל שונברון. מאז, על בסיס היכרותה עם השיטה, הידע הרפואי שלה כאחות והידע הדתי ההלכתי, התוותה דרך של ייעוץ לנשים דתיות בנושאי בריאות ומודעות לגוף, לפריון ולמיניות.

במהלך עבודתה עסקה מאז ואילך בהנחיית סדנאות בקבוצות קטנות של נשים ללימוד שיטת המודעות לפוריות, כולל ליווי אישי ארוך טווח. מאיר העבירה סדנאות בתחום ההתבגרות המינית לנערות בגיל ההתבגרות. כמו כן, עסקה בהנחיית אימהות לבנות מתבגרות, לבגרות מינית ראויה וכמדריכת כלות. העבירה סדרות שיעורים בנושאי תכנון המשפחה, גיל המעבר, הנקה, פריון ובריאות האישה לציבור הרחב. כתבה טורים שבועיים בנושאי בריאות שונים לעיתונים קהילתיים והתראיינה למגזינים לנשים בתחומים אלה.[8] חלק מהידע צברה מניסיונה האישי, לאחר שחוותה קשיים וסיכונים במספר לידות.

אחד ממפעליה היה הפעלת קליניקות שהקימה בירושלים ובבאר שבע, עבור נשים המעוניינות באמצעי המניעה דיאפרגמה כאלטרנטיבה בריאה להורמונים או לאמצעים פולשניים. מאחר שזיהתה בישראל מחסור במתן שירות זה, נרתמה לתת אותו, כדי לקדם את הכרת השימוש בו ולהכשיר מתאימות דיאפרגמה נוספות ברחבי הארץ. במשך השנים פקדו את הקליניקה נשים רבות.[9] גם על תרומתה לקידום נושא זה הייתה מוערכת בקרב הגורמים התורניים העוסקים בכך, בהם מכון פועה.[10] בחודש ינואר 2016 בו נרצחה, עסקה בניסיון להקים קליניקה דומה גם במגזר הבדואי.[11] כמו כן התמחתה בלימוד נשים לזהות סרטן שד.

מאיר הייתה הכותבת היחידה בפורום "פריון ובריאות האישה" באתר "קולך", אליו נכנסות עשרות אלפי קוראות בשנה, להן נתנה מענה וייעוץ בענייני פוריות ובריאות האישה, הן במענה פומבי והן באופן דיסקרטי. בנוסף פתחה אתר בשם "דרך נשים", בו פרסמה מאמרים שכתבה וניהלה בלוג אישי. במכתב פרידה מפורום קולך ב-2013 כתבה:

"במהלך השנים הללו בהן התנדבתי ב"קולך", התפשט הפייסבוק, ששינה לרבות/ים את החיים במובנים רבים. הוקמו קבוצות של פמיניסטיות דתיות וקבוצות תמיכה בנושאים שונים, ברמה החצי עולמית. אמנם עוד לא שמעו על זה בסומליה, ובאזורים הכפריים שָם שום דבר לא השתנה לטובה, בוודאי לא במעמד האישה, אך עוד חזון למועד. נתקן את העולם בפרוסות קטנטנות. לא בבת אחת".

חיבור "תפילת האחות - לפני חלוקת תרופות לחולים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותה הופצה תפילה אישית שפירסמה מאיר בבלוג שלה[12] המיועדת לאחות המחלקת תרופות לחולים. הסופרת והחוקרת עליזה לביא פרסמה תפילה זו במהדורה המורחבת של ספרה "תפילת נשים, אוסף תפילות וסיפורי תפילה של נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה".

התפילה תורגמה לאנגלית על ידי ד"ר קנת פרגר, פרופ' באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ורופא בבית החולים האוניברסיטאי שם, יו"ר הוועדה לאתיקה רפואית שם.[13]

הירצחה ובעקבות הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בינואר 2016, בשעה שדפנה שהתה בביתה שבעתניאל, חדר לפתח ביתה מוראד עבדאללה אדעיס, מחבל פלסטיני כבן 16 מהכפר בית עמרה (כ-2 ק"מ צפונית מזרחית לעתניאל),[14] ודקר אותה למוות לעיני ילדיה.[15] לפי עדותו, דפנה נאבקה בו אף לאחר שדקר אותה, אך הוא שב ודקר אותה עד שלא הצליח להוציא את הסכין מגופה. אז נמלט לביתו בבגדיו המוכתמים בדם, שם נשאר עד שנעצר כעבור יומיים במבצע משותף לשב"כ ויחידת דובדבן.[16]

דפנה מאיר נקברה בירושלים בבית הקברות בהר המנוחות. בהלווייתה ספד לה שר החינוך נפתלי בנט.[17]

כחודשיים לפני הירצחה כתבה דפנה במידעון מקומי על תחושותיה בעקבות הרצח של הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל בפיגוע ירי בדרך לעתניאל, כשהיו בדרכם לשבת חתן לרגל נישואי הבת:

"עולים בי לאחרונה הרבה הרהורים עקב המצב הביטחוני. מחשבות על מה, על למה, על מה צריך לעשות, על מה לא צריך. או אי אפשר. או לא כדאי. איך לנהוג, במיוחד בכביש. אבל לא רק. על הפחדים. על בעלי ועל הילדים. על החברים והמשפחה. על המון דברים. המצב לא קל. יש לי לפעמים תחושה של רולטה רוסית. ויש גם נדודי שינה".[18]

באפריל 2016 הזמין שגריר ישראל באו"ם דני דנון וארגון נפגעי הטרור משפחה אחת את האב נתן מאיר ובתו רננה, להשתתף ולייצג את נפגעי הטרור הישראלים בדיון שהתקיים במועצת הביטחון של האו"ם בנושא הטרור.[19] לאחר ביקורם באו"ם, פנה נתן מאיר למזכ"ל במחאה על היחס שלו זכה במהלך ביקור רשמי במקום. במכתבו קבל על יחסם של שגרירי האו"ם ונציגיו אליהם. בין היתר ציין מאיר במכתבו, שברור לו שמקום מגוריו שנוי במחלוקת, אבל בניגוד להתנהגות נציגי האו"ם אמר למזכ"ל: "דע לך, שרבים משכניי הערבים המכונים פלסטינים שלחו לי תנחומים, הישירו מבט ובאו אל ביתי. הם יודעים ואני יודע שאת השלום האמיתי אנחנו, האנשים הפשוטים, נביא".[20]

ביוני 2016 נהרס ביתם של הורי המחבל הקטין.[21] בנובמבר 2016 נשפט המחבל למאסר עולם ופיצויים בסך 1.75 מיליון שקל.

במהלך המשפט ביקש אבי המחבל מבית המשפט לגלות חמלה על בנו. כאשר נתבקש נתן מאיר לדבר בפני השופטים הגיב על כך ואמר:

"אני חושב שחמלה זה מושג גבוה וקדוש. לדפנה היתה חמלה ולכן גם ציינו את זה על המצבה שלה. ללמוד לדבר ערבית כדי לדבר עם המטופלים הערבים שלך זו חמלה. לדבר לחולים מחוסרי הכרה זו חמלה. וזה מה שדפנה עשתה. לרחם על רוצח שנטל את נפש אישה מול ילדיה זו לא חמלה. לרוצח כזה לא מגיעה חמלה. לי ולבני ביתי מגיעה חמלה. מגיע לנו עולם נקי מאנשים רשעים כאלה. מי שרוצח הולך לכלא לכל החיים זה המסר".

בית המשפט הדגיש כי העונש הראוי לנאשם, אשר ביצע את מעשה הרצח באכזריות בלתי רגילה ובדם קר, הוא שלילת חירותו לכל החיים. והמליץ לכל ועדה או גורם מוסמך שידון בעניין בעתיד להימנע משחרורו המוקדם.[22]

ב-2016 זכה צילום של רונן זבולון המתעד את המשפחה בהלוויתה של דפנה מאיר לתמונת השנה בתחרות הצילום עדות מקומית.[23] ב-2017 התחתן נתן מאיר בשנית.[24]

הספר: "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מה יקרה אם אמות מחר בבוקר

בשנת 2017 יצא בהוצאת ידיעות ספרים, ספר ביוגרפי על דפנה בשם "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר". בספר משולבים כתבים רבים מפרי עטה של דפנה על עצמה ואל אחרים, אותם אספה וערכה יפעת ארליך. הספר מתאר את דמותה וחייה של דפנה כילדה ונערה, את היכרותה עם נתן מאיר בעת שירותם הצבאי ואת חייהם יחד. על ניסיונות הלידה הקשים, על אימהות ועל גידול ילדי אומנה. בספר ניסיון להתחקות אחרי העבר של האב שנטש את בתו. במסגרת כתיבה זו התגלו פרטים שלא היו ידועים כלל למשפחה ואשר היה צריך לברר האם יש להם השלכות למפרע. הספר עוסק בדילמות של דפנה ובעבודתה כאחות במקומות השונים. במיוחד מרחיב הספר על מפעל חייה של דפנה בתחום הפריון והמיניות בחברה הדתית. ובכללן התכתבות חריפה שדפנה ניהלה עם רבנים בנושא שבעה נקיים למשפחות הסובלות מעקרות הלכתית שהפתרונות השונים שישנם לכך אינם הולמים לבעייתן.

הספר זכה להצלחה רבה והפך לרב מכר, כשנמכרו למעלה מעשרת אלפים עותקים שלו בחודש הראשון לפרסומו. כבר בשבוע הראשון להוצאת הספר, הופיע הספר בראש רשימת רבי המכר של צומת ספרים וסטימצקי.[25]

הוקרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במלאת 30 להירצחה נערכה אזכרה בסימן של אחדות, בה נאמו בין היתר ליהיא לפיד ויריב אופנהיימר.[26][27]
  • באפריל 2016 שודר בערוץ עשר סרט דוקומנטרי, בבימויה של ציפי ביידר, "בדרכה שלה", שמתאר את חייה, הקריירה ומותה של דפנה מאיר, וכולל ראיונות עם בעלה וילדיה.[28]
  • ב-5 ביולי 2016 העניקה לה הכנסת במעמד יו"ר הכנסת יו"ר ההסתדרות הרפואית וח"כ נוספים, תעודת הוקרה לרגל יום בריאות האשה הבינלאומי, לרגל פועלה לקידום בריאות האשה.
  • ביולי 2016 שודרה בערוץ 2 כתבה עם סיון רהב-מאיר אודות אחות, צעירה יהודייה אמריקאית, שעלתה לארץ בהשפעתה ולזכרה של דפנה מאיר.[29] באזכרה לציון יום השנה למותה, השתתפו משפחות אומנה חדשות אשר קיבלו על עצמן שליחות זאת בהשראתה.
  • חברת הכנסת קארין אלהרר הקדישה את חוק אומנה לילדים לזכרה של מאיר.[30]
  • עובדיה חממה הלחין חלקים מן ההספד שנשא בן זוגה, נתן מאיר, לשיר "שירת החיים (תן לנו כח)".[31]
  • פנינה גפן כתבה שיר ילדים בהשראת דמותה של דפנה מאיר, "אם השנה". השיר פורסם בעיתון הילדים אותיות.[32]
  • דפנה מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 79.
  • במאי 2017 השיקה קרן בריאה את "תוכנית בוראות על שם דפנה מאיר", אשר נותנת מענקי הזנקה לפרויקטים בנושאי בריאות ונשים.

מחיקת ושחזור הערך בוויקיפדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך שנכתב על מאיר בוויקיפדיה העברית נמחק בהצבעה, בין השאר בנימוק שויקיפדיה איננה מיזם הנצחה,[33][34][35] ופולמוס ציבורי התעורר בעניין.[36] במרץ 2017 חזר הערך בעקבות הצבעה חוזרת.[37][38][39]

מצפה דפנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת פרויקט "בשבילם" ביוזמת נוער עתניאל אשר החל בעקבות רצח שלושת הנערים בו נבנתה דרך נוף סובב עתניאל, החליטו תושבי המקום ונוער היישוב במקום להנציח את דפנה באנדרטה, להקים על שמה מצפה נוף, טיילת ומתחם תיירותי הצופים אל עבר ירושלים. מצפה אשר יכלול בין היתר אמפיתיאטרון להופעות ופינות חמד למשפחות. פרויקט שבנייתו על טהרת ההתנדבות מעבודת האדריכלות המקצועית ועד לביצוע עבודת הבניה בשטח.[40]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דפנה מאיר בוויקישיתוף

ממאמריה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דפנה מאיר, קולך
  2. ^ דרך נשים, הבלוג של דפנה מאיר
  3. ^ תעודת הוקרה לדפנה מאיר במסגרת יום הבריאות לאישה בישראל בכנסת, ערוץ 7, 5 ביולי 2016
  4. ^ 4.0 4.1 נעמה אנגל משאלי וחופי עמוס, הנרצחת מעתניאל: דפנה מאיר, אם לשישה ואחות בבי"ח, באתר nrg‏, 17 בינואר 2016
  5. ^ רשימת רבי המכר 10 בפברואר ו-17 בפברואר באתר הארץ
  6. ^ אחת ממיליון: סיפורה האישי של דפנה מאיר הי"ד, באתר ערוץ 7, 18 בינואר 2016
  7. ^ משפחת מאיר בהלוויתה של דפנה, "בשבת האחרונה דפנה אמרה פתאום, חצי בצחוק, חצי ברצינות, 'זה לא כל כך נורא למות'", באתר ynet, 22 בינואר 2016
  8. ^ תמר צרור ורות עזריה, הגלולה המרה, פנימה - מגזין לאשה הדתית
  9. ^ מדריך הדיאפרגמות השלם – עדכון דצמבר 2015
  10. ^ מכתבו של הרב מנחם בורשטיין אל דפנה מיום 23.11.14, בספר "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר", עמ' 148
  11. ^ "מה יקרה עם אמות מחר בבוקר" עמ' 130
  12. ^ "תפילה לפני חלוקת תרופות", אפריל 25, 2013
  13. ^ פרסום בדף של ארץ חמדה
  14. ^ ניר דבורי, ‏תיעוד: שולפים את המחבל ממיטתו, באתר ‏mako‏‏, ‏19 בינואר 2016‏
  15. ^ עופר חדד, ‏בתה של דפנה מאיר ז"ל משחזרת: "אמא נאבקה, המחבל נבהל וברח", באתר ‏mako‏‏, ‏20 בינואר 2016‏
  16. ^ שבתי בנדט‏, "היא נאבקה וניסתה לקחת את הסכין": גבורתה של דפנה מאיר נחשפת, באתר וואלה! NEWS‏, 15 ביוני 2016; לילך שובל, ‏באישון לילה: כך נתפס המחבל שרצח את דפנה מאיר ז"ל, באתר ישראל היום, 19 בינואר 2016 07:13
  17. ^ נפתלי בנט, כָלו מַעַיינות הַדמעות, באתר ערוץ 7, 18 בינואר 2016
  18. ^ טור של דפנה מאיר ז"ל על גל הטרור: "מציאות מזעזעת", חופי עמוס, nrg, 17 בינואר 2016
  19. ^ יובל קרני, "בלב כואב ומדמם, באים לבקש מהעולם להבין את נפגעי הטרור הפלסטיני", באתר ynet, 17 באפריל 2016
  20. ^ אלישע בן קימון, נתן מאיר למזכ"ל האו"ם: "לא פצית פה, לא הבטת בפניי", באתר ynet, 8 במאי 2016
  21. ^ מיכל רוטנברג, בית המחבל נהרס, דבר ראשון, 11 ביוני 2016
  22. ^ נתן מאיר: "אב הרוצח ביקש חמלה, אבל לא מגיע לו". חופי עמוס, 02 בנובמבר 2016, nrg
  23. ^ איתי שטרן, הוכרזו הזוכים בתערוכת צילומי העיתונות "עדות מקומית", 22 בדצמבר 2016, הארץ
  24. ^ אלישע בן קימון, התארס כשנה לאחר רצח אשתו בפיגוע: "לבי שמח", באתר ynet, 28 במרץ 2017
  25. ^ רשימות רבי המכר 10.2.2017, באתר הארץ, 10 בפברואר 2017 ו-17 בפברואר באתר הארץ
  26. ^ דברים שלקחתי מדפנה מאיר, סלונה, 17 בפברואר 2016
  27. ^ פרסום האירוע ומשתתפיו, על ידי ארגון נשים עושות שלום. הארגון הקדיש לזכרה של דפנה גם את פעילותו לרגל יום האישה הבינלאומי
  28. ^ בדרכה שלה, סיפורה של דפנה מאיר, Nana10, ‏11 באפריל 2016
  29. ^ עלתה לישראל בעקבות רצח דפנה מאיר, בערוץ היוטיוב של ערוץ 7
  30. ^ מרגש: קארין אלהרר הקדישה את חוק האומנה לדפנה מאיר, כיפה, 24 בפברואר 2016
  31. ^ "שירת החיים (תן לנו כח)". מילים: נתן מאיר. לחן: עובדיה חממה
  32. ^ "אם השנה", אותיות
  33. ^ ויקיפדיה:רשימת מועמדים למחיקה/:דפנה מאיר, דף ההצבעה בוויקיפדיה
  34. ^ הרשת נלחמת על דף הויקיפדיה של דפנה מאיר, באתר "סרוגים", 5 בספטמבר 2016
  35. ^ ידידיה בן אור, הערך על דפנה מאיר בויקיפדיה נמחק, באתר ערוץ 7, 19 בספטמבר 2016
  36. ^ דוד חרמץ, ‏כמה שעות לפני שסגרו את הערך 'דפנה מאיר' בוויקיפדיה ניסיתי להגן עליו, באתר "סרוגים", 25 בספטמבר 2016; אלכסנדרה לוקש וסהר אברהמי, איך מחליטים מה ייכנס לוויקיפדיה, באתר ynet, 21 בספטמבר 2016; עופר אדרתבוויקיפדיה מוחקים את ההיסטוריה, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2016; גיא עזרא, ‏יפעת ארליך: "מה יש לויקיפדיה נגד דפנה מאיר?", באתר "סרוגים", 20 בפברואר 2017
  37. ^ ויקיפדיה:רשימת מועמדים לשחזור/:דפנה מאיר, דף ההצבעה בוויקיפדיה
  38. ^ אורן דותן‏, דיון והצבעה כרגע בוויקיפדיה: האם למחוק את הערך על דפנה מאיר?, באתר וואלה! NEWS‏, 15 במרץ 2017
  39. ^ עורכי ויקיפדיה הצביעו שוב והכריעו: הערך על דפנה מאיר הי"ד יוחזר, באתר כיפה, 21 במרץ 2017
  40. ^ הפרויקט של נוער עתניאל: מוסיפים חיים להר, ערוץ 20, 26 באוגוסט 2016