לדלג לתוכן

ברוך דובדבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־11:38, 31 בדצמבר 2010 מאת Yonidebot (שיחה | תרומות) (בוט החלפות: גיליון;)
ברוך דובדבני

ברוך דובדבני (י' בתמוז תרע"ו, 1916 - כ"ד באדר ב' תשמ"ד, 1984) היה מראשי תנועת ברית החשמונאים, מנהל מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, חבר מועצת עיריית ירושלים ויו"ר המרכז לחינוך דתי בישראל.

תולדות חייו

דובדבני נולד בשנת 1916 בלובלין שבפולין לאסתר ויצחק יוסף קירשנבוים.[1] מצד אמו היה דור שמיני לרבי אלימלך מליזנסק. בשנת 1928 עלה עם הוריו וסבו, שהיו ציונים-דתיים, לארץ ישראל. למד בישיבת עץ חיים ואחר כך בישיבת מרכז הרב אצל הרב קוק. בנוסף למד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה של עם ישראל וספרות עברית.

בשנת 1937 היה ממייסדי תנועת ברית החשמונאים. בין השנים 19391956 כיהן כסגן מפקד התנועה בארץ ישראל, וערך את ביטאון התנועה "החשמונאי". היה חבר באצ"ל ומראשוני העצורים על ידי הבריטים בשנת 1939.[2] בהמשך נעצר פעמיים נוספות.

פעילות ציבורית

ב-1945 הצטרף לארגון ההגנה. ב-1946 יצא בשליחות הסוכנות היהודית למחנות העקורים באיטליה. ב-1950 חזר לישראל ועבד כפקיד בכיר במחלקת העלייה של הסוכנות בירושלים. בשנת 1953 יצא דובדבני, הפעם עם משפחתו, בשליחות הסוכנות היהודית לפריז, לשמש כמנהל מחלקת העלייה באירופה ובצפון אפריקה. הוא הרבה לנסוע לארצות צפון אפריקה מרוקו, אלג'יר וטוניס, תוך סיכון נפשו, כדי להבטיח יציאה מְרבית של היהודים מארצות אלו, בטרם יקבלו עצמאות וינעלו את שעריהן בפני העלייה החופשית של יהודים לישראל. בין השאר עמד בראש מבצע העלאת יהודי לוב לארץ.

משנת 1956 ועד שנת 1968 עמד דובדבני בראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, אז הוחלף על ידי עוזי נרקיס.[3] בבחירות 1965 התמודד בראש רשימת המפד"ל לעיריית ירושלים[4] והוביל את מפלגתו לקואליציה בראשות טדי קולק.[5]

משנת 1969 ועד למותו כיהן כיו"ר המרכז לחינוך דתי בישראל.

ב-1984, בהיותו בן 66, נהרג בתאונת דרכים ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

עיריית ירושלים קראה על שמו רחוב בשכונת בית וגן,[6] וכן נקרא על שמו בית הספר בשכונת בית הכרם.

בנו הוא אברהם דובדבני, המשמש כיושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית מאז 2010.

מציאת כתביו של האדמו"ר מפיאסצנה

בשנת 1956, במסגרת תפקידו בסוכנות, היה האחראי לגילוי ספר דרשותיו של הרב קלונימוס קלמיש שפירא, הידוע בשם "אש קודש". ספר דרשות זה נכתב על ידי האדמו"ר בעת שהותו בגטו וורשה, ואבד אחרי המלחמה תחת הריסות הגטו. על מציאת הספר ועל תוכנו העיד דובדבני במהלך משפט אייכמן.[7]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תבנית:אין בינוויקי