ברנר פּאליסי
 | |
| לידה |
1510? st avit, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1589 (בגיל 79 בערך) בסטיליה, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| השקפה דתית |
נצרות פרוטסטנטית |
  | |
ברנרד פאליסי (בצרפתית: Bernard Palissy) (1589 – 1510) היה קדר הוגנוטי צרפתי, מהנדס הידראוליקה ואומן. הוא מפורסם בכך שנאבק במשך שש עשרה שנים כדי לחקות את הקרמיקה הסינית. הוא ידוע בעיקר בזכות מה שמכונה "כלים כפריים", צלחות סגלגלות גדולות ומעוטרות במיוחד עם בעלי חיים קטנים בתבליט בין צמחייה, ככל הנראה החיות עוצבו לעיתים קרובות מיציקות שנלקחו מדגימות של חיות מתות. לעיתים קרובות קשה להבחין בין הדגמים מהסדנה של פאליסי עצמו לבין דגמים של מספר "חסידיו" שאימצו במהירות את סגנונו. חיקויים ועיבודים של סגנונו המשיכו להיעשות בצרפת עד לשנת 1800 בערך ולאחר מכן התחדשו שוב במידה ניכרת במהלך המאה ה-19.
במאה ה-19, כלי החרס של פאליסי הפכו להשראה למיוליקה הוויקטוריאנית של המינטונס (מינטונס הייתה חברה מרכזית בקדרות סטפורדשייר, "מפעל הקרמיקה המוביל באירופה בתקופה הוויקטוריאנית), שהוצגו בתערוכה הגדולה של לונדון בשנת 1851 תחת השם "כלי פאליסי".
פאליסי ידוע בתרומתו למדעי הטבע, ומפורסם בגילוי עקרונות של גאולוגיה, הידרולוגיה והיווצרות מאובנים.[1] פאליסי, כפרוטסטנטי, נכלא בשל אמונתו במהלך מלחמות הדת הסוערות בצרפת ונידון למוות. הוא מת מיחס לקוי בבסטיליה ב-1589 (ב-1590 לפי ברטי (Burty) משנת 1886).[2][3]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדברי חברו פייר דה ל'אטואל (Pierre de L'Estoile) פאליסי נולד ב-1510. מיקום לידתו של פאליסי אינו בטוח, אך מאמינים שהוא אחת מארבע: Saintes, Périgord, לימוזן או אז'ן. הוא חי את רוב חייו בסנטונג' (Saintonge). פאליסי נולד למשפחה ענייה, ובעוד שהשכלתו לא כללה יוונית או לטינית, הוא כן למד מדעים מעשיים כולל גיאומטריה ומדידות. בתחילת חייו, פאליסי הוזמן תחילה על ידי הכתר לסקור את ביצות המלח של סנטונג'. בזיכרונותיו הוא מספר לנו שהתלמד אצל צייר זכוכית. בתום התלמדותו/חניכותו בילה שנת מסע (Tour de France du compagnonnage) ברכישת ידע חדש באזורים רבים של צרפת, כולל גיין, לנגדוק, פרובאנס, דופינה, בורגון והלואר. מאוחר יותר נסע צפונה לארצות השפלה, אולי אפילו למחוזות הריין בגרמניה, ולאיטליה.
פאליסי חזר לסנטונג', שם התחתן והוליד ילדים. מלבד מה שהוא מספר לנו באוטוביוגרפיה שלו, כלומר שהוא עבד כצייר דיוקנאות, צייר זכוכית ומדד קרקעות, יש לנו תיעוד מועט של איך הוא חי בשנים הראשונות בחיי הנישואיו.
עניין בקרמיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1539 או ב-1540 הוצג לפאליסי כוס אמייל לבן שהדהים אותו, והוא החל בפרויקט לקביעת אופי ייצורו. ייתכן שפיסת החרס הלבנה והעדינה מוצאה היה בפאנזה, באורבינו, בסן-פורשה או אפילו בסין. בתקופתו של פאליסי יוצרו בכל רחבי איטליה, ספרד, גרמניה ודרום צרפת כלי חרס מכוסים בזיגוג פח לבן ויפה צבוע באמייל. עם זאת, אדם נוסע וחריף כמו פאליסי, היה מכיר את המראה והתכונות שלהם.
בכפר השכן La Chapelle-des-Pots, פאליסי הגיע לשליטה בבסיסי קדרות האיכרים כפי שהייתה נהוגה במאה ה-16. ייתכן שהוא למד גם על ייצור החרס האירופאי מצופה האמייל. בעבודתו ייצר פאליסי קרמיקה תוך שימוש בהרבה מאוד מרכיבים, כולל פח, עופרת, ברזל, פלדה, אנטימון, ספיר, נחושת, חול, תחמוצות מלח, סידן פחמתי, וחד תחמוצת העופרת.
חרסינה כפרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך כמעט שש עשרה שנים עמל פאליסי לשחזר את כלי החרסינה שראה, עבד בשקידה מרבית, אך מעולם לא הצליח. לעיתים הוא ומשפחתו הצטמצמו עד כדי עוני. אומרים שהוא שרף את רהיטיו ואת לוחות הרצפה של ביתו כדי להזין את השריפה בתנוריו. בינתיים, סבל את תוכחותיה של אשתו, שככל הנראה, כשהילדיהם זעקו לאוכל, ראתה במאמציו של בעלה דבר מה קרוב לשיגעון. כל המאבקים והכישלונות הללו מתועדים בנאמנות על ידי פאליסי באוטוביוגרפיה שלו.
פאליסי לא הצליח לגלות את סודות הפורצלן כלומר הקרמיקה הסינית או של המאיוליקה הלבנה, אבל הוא יצר סגנון של כלי חרס או חרסינה כפריים, שנקראים "כלי פאליסי", שבו הוא מפורסם עד היום. ניתוח מאשר שפאליסי השתמש בזיגוג (עופרת) צבעוני, סיליקטים עופרת בתוספת תחמוצות מתכת של נחושת (ירוק), קובלט (כחול), מנגן (עבור חום ושחור), או ברזל (עבור אוקר צהוב), עם תוספת קטנה של אבץ (לאיטום) לחלק מהזיגוגים.[4] כלי החרס מעוטרים בתבליטים המחקים את חיות הבר מביצות סנטונג' המקומיות של פאליסי. אלה כוללים דגים, סרטנים, זוחלים, שרכים ופרחים.
עבודה בפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1548 הובא פאליסי לפריז תחת חסותן של מונמורנסי וקתרין דה מדיצ'י. למרות המרת דתו לפרוטסטנטית ב-1546, בחריגה מהדת הקתולית המבוססת הרשמית, ביקשה קתרין מפאליסי להקים עבורה את גני טווילרי. בשנת 1562 היא העניקה לו תואר רשמי בחצרה: "ממציא המלך של פסלונים כפריים".
הרצאות בנושאי מדעי הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תקופה זו נשא פאליסי מספר סדרות של הרצאות פומביות על תולדות הטבע, דמי הכניסה היו כתר אחד, תשלום גדול עבור אותם ימים. רעיונותיו לגבי מעיינות ומים תת-קרקעיים פורסמו ב-Discours admirables, de la nature des eaux et fontaines, tant naturelles qu'artificielles, des metaux, des sels et salines, des pierres, des terres, du feu et des maux (Paris, 1580)[5] הוא היה אחד האירופים הראשונים שהביעו תיאוריה התואמת את ההבנות של ימינו לגבי מקורם של המאובנים. נושא זה והיישום המעשי שלו - עבודות תאורטיות של אלכסנדריה בנושא הידראוליקה למען אספקת מים ציבוריים לערים - הקדימו בהרבה את הידע הכללי של זמנו.
מאסר ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיום חייו של פאליסי עלה די בקנה אחד עם נעוריו הפעיל והסוער. למרות הגנת האצילים ובית המשפט, ההתפרצות הפנאטית של 1588 הקשורה למלחמת שלושת האנרים הביאה להשלכתו לבסטיליה. לפי ד'אובינה וחבריו הפרוטסטנטים, אנרי השלישי, מלך צרפת הציע לפאליסי את חירותו אם יחזור בו, אך פאליסי סירב. הוא נידון למוות כשהיה כמעט בן שמונים, הוא מת בצינוק בסטיליה בשנת 1590. החבר, הכרוניקן והאסיר עמית פייר דה ל'אטואל (Pierre de L'Estoile) סיפר מאוחר יותר על גורלו זה של פאליסי.
בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בספרו של אלכסנדר דיומא האב הרוזן ממונטה קריסטו, פאליסי מוזכר כאשר המחבר מתאר את השפע של דירת הרוזן: "שאר הרהיטים של דירה מיוחסת זו היו מורכבים מארונות ישנים, מלאים בחרסינה סינית ואגרטלים יפניים, לוקה דלה רוביה, פאיאנס (סוג של קרמיקה) ומגשי פאליסי; של כורסאות ישנות, שאולי ישב בהן אנרי הרביעי, מלך צרפת."
- מרסל פרוסט מזכיר את פאליסי בכרך השלישי של בעקבות הזמן האבוד: "...ודג שבושל בחצר הובא על מגש חרס ארוך, שעליו, בולט בתבליט על מצע עשבים כחלחלים, שלם, אך עדיין מתעוות מכך שהושלך בחיים למים רותחים, מוקף בטבעת של קונכיות לווין, של בעלי חיים, סרטנים, שרימפס ומולים, היה לו מראה של צלחת קרמית מאת ברנר פאליסי."[6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כלי חרס מזוגגים בעופרת
- מיוליקה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השיחות הראויות להערצה של ברנר פאליסי, בצרפתית
- De la Nature des Eaux et Fonteines - פקסימילה דיגיטלית מלאה בספריית לינדה הול
- Œuvres de Bernard Palissy (פריז, 1777)
- ברנר פּאליסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Wright, Brooks (1943). The Geological Studies of Bernard Palissy. Cambridge: Harvard University Thesis.
- ^ Burty, Philippe (1886). Bernard Palissy. Paris: Librairie de l'Art.
- ^ Morley, Henry (1853). Palissy the Potter: The Life of Bernard Palissy. Boston: Ticknor, Reed and Fields.
- ^ Bouquillon, A & Castaing, J & Barbe, F & Paine, S.R. & Christman, B & Crépin-Leblond, T & Heuer, A.H.. (2016). "Lead-Glazed Rustiques Figulines [Rustic Ceramics] of Bernard Palissy [1510–90] and his Followers": Archaeometry. 59. 10.1111/arcm.12247.
- ^ "Admirable discourses, of the nature of waters and fountains, both natural and artificial, of metals, salts and brines, of stones, earths, fire and enamels."
- ^ Marcel Proust, In Search of Lost Time, Volume 3, The Guermantes Way, Modern Library edition, p 152.