בתיה אפולו
לידה |
1946 הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
---|---|
פטירה |
3 באוקטובר 2018 (בגיל 72 בערך) עמוקה, ישראל |
תחום יצירה | ציור |
בתיה אפולו (1946 – 3 באוקטובר 2018) הייתה ציירת ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בשם ברברה כריסטינה במחנה עקורים בגרמניה לאם יהודיה פולנייה ואב יוגוסלבי[1]. במחנה מסרה אותה אמה לזוג חשוכי ילדים שהמתינו לעלייה לישראל. הזוג הם משה אפולו, מהנדס מכונות וממציא פטנטים, ושושנה אפולו, עקרת בית, והם שינו את שמה לבתיה. כשהייתה בת 19 סיפרו לה הוריה שהיא מאומצת ושהם אימצו אותה כשהייתה בת שלוש. ב-1950 עלתה עם משפחתה לישראל וגדלה בגבעתיים, וב-1957 עברה המשפחה לתל אביב. למדה בתיכון ויצו במגמת אמנות וציור טקסטיל ובמכון אבני. על תקופת לימודים זו אמרה: "לא הייתי תלמידה טובה. הייתי יושבת ומסתכלת על המורה, שומעת כמה מילים ומפליגה בחלומות. אז מה שהציל אותי היה הציור".[2] בתקופה זו הכירה את נתן זך והוא עודד אותה להמשיך לעסוק בציור.
ב-1965, כשהייתה בת 19, עברה לגור לתקופה קצרה בטבריה ועבדה שם באכסניית נוער, אך חזרה לתל אביב באותה שנה, והכירה את דן בן אמוץ בדיסקוטק "אפרופו" של איקא ישראלי, הוא הציע לה עבודה בצביעת דלתות ומשקופים בדירתו.
בשנים 1965–1970 השתתפה בארבע מתוך עשר תערוכות שהציגה קבוצת האמנים "קבוצת +10" בראשותו של רפי לביא, לצד יאיר גרבוז ומשה גרשוני. במרץ 2008 שוחזרו תערוכות אלו במוזיאון תל אביב לאמנות על ידי האוצר בנו כלב, ועל ציוריה של אפולו אמר: "בציורים שראיתי יש רעננות והיא שופעת רעיונות. היא מספרת סיפורים בדימויים. היא הייתה מאוד מבוקשת, כל הציורים שלה נמכרו בתערוכות. בציורים שראיתי היא פנתה לקלאסיקה".[2] משנת 1971 עד לאחר מותו של דן בן אמוץ, קנה אספן את כל ציוריה.
כשהייתה בת זוגו של דן בן אמוץ, ציירה במשך חצי שנה את עטיפת ספרו "לזכור ולשכוח", ובן אמוץ השתמש בליטוגרפיות שלה לספריו "יופי של מלחמה" ו"קריעה תמה". כמו כן ציירה אפולו את עטיפת ספרה של גילה אלמגור "עץ הדומים תפוס".
בשנת 1971 נפרדה מבן אמוץ והתגוררה בדירה קטנה שקנה לה לידו ביפו, ועליה שילמה לו באמצעות ציוריה. לאחר מכן למדה במשך שנה אנימציה בהולנד. כשחזרה לארץ התגוררה במגדיאל במשך תשע שנים, ולאחר מכן התגוררה בקיבוץ גונן במעמד חבר-אמן.
כאשר ראה בן אמוץ את אפולו מטפלת באמה שסבלה ממחלת כליות, שאל אותה מי יטפל בו כשיחלה, ואפולו הבטיחה לו שהיא תטפל בו. ב-1984 עבר בן אמוץ התקף לב וניתוח עם חמישה מעקפים, ואפולו סעדה אותו במשך חודשיים. ב-1988, כאשר חלה בן אמוץ בסרטן המעי הגס, חזרה אפולו ליפו וטיפלה בו עד מותו. על כך אמרה אפולו: "היינו חברים טובים, אני לו והוא לי, וזה היה לי טבעי לגמרי לחזור, לא היה קושי... באתי לתמוך בו, פחות לטפל. הוא היה צריך שיהיה עוד מישהו בבית, לא להיות לבד".[2]
חודש וחצי לפני פטירתו של דן בן אמוץ, חבר משותף בשם שמשון (מרכוס) עילם הביא את יצחק פוקס לנגן לדן על מיטת חוליו[3]. על כך סיפרה בתיה בריאיון לעיתון "בשבע": "זה לגמרי לא היה פשוט, כי דן לא חיבב כל מה שקשור לדת ולדתיים... הכנו את יצחק לתגובתו הצפויה של דן, והוא נכנס ושר. אני זוכרת שהוא שר שקט מאוד ומרוחק מאוד, כאילו מאי שם... אני מסתכלת על דן, ואני יודעת לקרוא אותו, ואני רואה שהוא מתחיל להתרגש. ואז דן אמר לו: 'בוא, בוא, תשיר יותר בקול, תתקרב...' ולאט לאט דן החל להתייפח מהתרגשות. בעצם, אני חושבת שלקראת הסוף הוא החזיר אותו בתשובה, כי הביקור הזה וההופעה היו בתקופה שלפני החגים, ובאותו יום כיפור דן צם בפעם הראשונה בחייו הבוגרים. נראה שבתת-ההכרה הוא איכשהו הכניס אותו לזה."[4]
לאחר מותו של בן אמוץ ב-1989, נסעה אפולו ליוגוסלביה וטיילה שם ללא מטרה מוגדרת. כשחזרה לישראל שבה לקיבוץ גונן, ולאחר שנתיים עברה לעמוקה, שם התגוררה עד מותה ב-2018.[5]
ביולי 2022 הוצגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית תערוכת יחיד ראשונה של יצירותיה, "בדלת אמות".[6] את התערוכה אצרו איה לוריא ואורי דרומר. אפולו שמרה בקנאות על פרטיותה כל חיה, וב-2014 הביעה בפני לוריא את הסכמתה לתערוכה שתיפתח רק אחרי מותה.[7]
אפולו ציירה בקנה מידה קטן, בקו מוקפד, תוך התעמקות בטקסטורות ופרטים. היא התנסתה בטכניקות עתיקות, ושילבה בעבודותיה ציטוטים מתולדות האמנות, מפריטי אומנות דקורטיבית ומתצלומים ישנים.[8]
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהייתה בת 18 התחתנה עם במאי הקולנוע בועז דוידזון, ולאחר שנה התגרשה ממנו.
בשנים 1965–1971 הייתה בת זוגו של דן בן אמוץ וילדה לו בת - המשוררת נעמי בן אמוץ. גם לאחר הגירושין הייתה בידידות רבה עם בן אמוץ וסעדה אותו עד מותו.
ב-1993 אמר יורם קניוק בריאיון לעיתון "ידיעות אחרונות": "כל הסיפורים על דן בן אמוץ הם שטויות ליד סיפור חייה של בתיה".
ב-6 במרץ 1970 כתבה תמר מרוז בעיתון "הארץ": "כשם שציוריה של בתיה מיוחדים במינם, כך מוזרה אישיותה. אף שהיא יפה ומוכשרת כל כך, היא עדיין ביישנית, מבוהלת, מכונסת בעצמה, ובעיקר - אינה מאמינה לחלוטין בכישרונה. היא אדישה לחלוטין להצלחתה ואינה יודעת מה פתאום מתעניינים בתמונותיה. אף על פי שאנשים מוכנים לשלם הרבה כסף בעבור כל יצירה משלה, אף על פי כן, היא אינה מאמינה שהם באמת רוצים בהן".[9]
בתיה אפולו נפטרה ב-2018 ונטמנה בבית העלמין ביישוב עמוקה. הותירה אחריה את בתה ושלושה נכדים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תהל פרוש, עכבר העיר אונליין, דן ואני, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2008 - בתיה אפולו מתראיינת בפעם הראשונה, בעקבות ספרו של אמנון דנקנר "דן בן אמוץ"
- אמנון דנקנר, עכבר העיר אונליין, אמנון דנקנר עונה לאלמנת דן בן אמוץ: כתיבת האמת היא אקט מוסרי, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2008
- יואב יצחק, אמנון דנקנר מצנזר ומאיים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 באוקטובר 2008
- ליאורה גולדנברג-שטרן, הלכה לעולמה הציירת בתיה אפולו, שהייתה בת זוגו של הסופר דן בן אמוץ, באתר מעריב אונליין, 3 באוקטובר 2018
- עומר שוברט, חידת בתיה אפולו: הציירת, זוגתו של דן בן אמוץ, שברחה מהכישרון שלה, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2018
- נעמה ריבה, נעמי בן אמוץ: אמא ביקשה שנחכה עם התערוכה, עד שהיא לא תהיה, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמנון דנקנר, דן בן אמוץ, עמ' 229
- ^ 1 2 3 תהל פרוש, עכבר העיר אונליין, דן ואני, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2008
- ^ תמי גרוס, הנה ההסבר של שמשוו מרכוס: דן בן־אמוץ לא התאבד גם כשהמחלה אכלה אותו לגמרי בחודשים האחרונים, לקראת הסוף, מעריב, 2 בנובמבר 1990
- ^ אריאל וולף, גיטרה מחשמלת, באתר ערוץ 7, 13 בנובמבר 2007
- ^ ליאורה גולדנברג-שטרן, הלכה לעולמה הציירת בתיה אפולו, שהייתה בת זוגו של הסופר דן בן אמוץ, באתר מעריב אונליין, 3 באוקטובר 2018
- ^ בתיה אפולו - תערוכת יחיד ראשונה לאומנית והיוצרת, נבדק ב-2022-08-13
- ^ אבי פיטשון, מעטים זכו לראות את עבודותיה של בתיה אפולו. יש עדיין הזדמנות לחזות בפלא, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2022
- ^ בתיה אפולו, באתר מוזיאון הרצליה
- ^ תהל פרוש, דן ואני, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2008