לדלג לתוכן

בית בובות (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית בובות
Et dukkehjem
כתיבה הנריק איבסן
מדינה נורווגיה
הצגת בכורה 1879
שפה נורווגית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"בית בובות" בתיאטרון כריסטיאנה (כיום אוסלו), 1880
בטי הנינגס בתפקיד נורה בהצגת הבכורה של "בית בובות" בתיאטרון המלכותי בקופנהגן, 1879

בית בובותנורווגית: Et dukkehjem), או נוֹרָה, הוא מחזה משנת 1879 מאת המחזאי הנורווגי הנריק איבסן. המחזה היה שנוי במחלוקת כשיצא לאור לראשונה, משום שהיווה ביקורת נוקבת על התפקידים המסורתיים של הגבר והאישה בנישואים הוויקטוריאניים, וגם כיום הוא נחשב למחזה פמיניסטי. המחזה זכה למספר עיבודים לקולנוע. המחזה תורגם לעברית שש פעמים (על ידי דוד פרישמן, רפאל אליעז, גד קינר, דוני ענבר, רבקה משולח ודנה כספי), וזכה לשבע הפקות עבריות בתיאטראות בישראל.

  • נורה הלמר – הדמות הראשית, אשתו של טורוולד
  • טורוולד הלמר – בעלה של נורה
  • כריסטינה לינדה – חברת ילדות של נורה
  • קרוגסטד – מלווה בריבית לנורה, היה בן הזוג של כריסטינה לינדה
  • ד"ר ראנק – רופא, ידיד המשפחה
  • אנה-מארי – האומנת

נקודת המוצא של המחזה היא סוף של סיפור ארוך שהתרחש כבר קודם. הקהל והקוראים מגלים אט אט את פרטי הסיפור דרך האקספוזיציה, שמתרחשת כבר בתחילת התמונה הראשונה בשיחתן של נורה ולינדה. כריסטינה לינדה היא חברת ילדות של נורה, אשר באה לבקר בעיר. בשיחתן נאמר כי בעבר טורוולד הלמר, בעלה של נורה, לקה במחלה קשה, ועל מנת שיוכל להבריא נאלצה נורה לקחת הלוואה, שבזכותה היא שלחה את הלמר לחופשה בדרום, על פי המלצת הרופאים. נורה, אישה קטנה וצייתנית, מתגאה מאוד במעשה שעשתה מאחר שבעלה ניצל ממוות, אף שבעלה הלמר מתנגד להלוואות מכל סיבה שהיא וטוען: "שום חובות! שום הלוואות! יש משהו לא חופשי, יש משהו מכוער, בבית שבנוי על חובות", ולכן הדבר נשמר בסוד מפניו. בנוסף, במהלך שיחתן נכנס קרוגסטד, המלווה בריבית, לביתם של נורה וטורוולד. לינדה מיד מסתובבת אל החלון וכך מתגלה כי יש קשר בין השניים. בהמשך התברר כי בעבר היו ביניהם יחסים רומנטיים. נורה נאלצה לעבוד בכל מיני עבודות קטנות כגון רקמה, סריגה והעתקה כדי להחזיר את ההלוואה. את הכסף שקיבלה מטורוולד לצורך בגדים וכדומה החזירה לקרוגסטד. במהלך שיחתן של השתיים, מבקשת לינדה מנורה את עזרתה במציאת עבודה כדי להתפרנס וגם כדי למלא את זמנה, כי אף אחד לא זקוק לה יותר, משום שבעלה ואמה נפטרו ואחיה גדלו. נורה מבטיחה לה לדבר עם הלמר, שבדיוק התמנה למנהל הבנק.

ככל שהמחזה מתקדם, מסתבכת נורה יותר ויותר בשקר שלה. קרוגסטד מגלה כי זייפה את חתימתו של אביה לפני מותו (כערבון להלוואה שניתנה מקרוגסטד) ובכך עברה על החוק. קרוגסטד, שכעת פוטר על ידי הלמר מהבנק, מנצל את מצבה של נורה ומנסה לסחוט אותה להפעיל לחץ על הלמר להעסיקו שוב, ומאיים שאם לא תעשה כן, יגלה להלמר את סודה. נורה מנסה לדבר עם הלמר, אך ללא הצלחה. הלה כבר העסיק את כריסטינה לינדה, והוא לא מוכן להעסיק גם את קרוגסטד, שבעבר פשע עקב מצבו הכלכלי.

בתחילת המערכה השנייה נורה שואלת את האומנת, אנה-מריה, שאלות בנוגע לעזיבת הילדים: האם בתה שכחה אותה, כתבה לה וכדומה.
במערכה זו מתגלה כי ד"ר ראנק, חבר קרוב של משפחת הלמר, חולה במחלה ממארת, שחפת של עמוד השידרה (שהיא, לדבריו, עגבת שירש מאביו ההולל) וכי הוא על ערש דווי. בנוסף, בשיחתה של נורה עם ראנק, מתגלה כי ראנק ראה תמיד בנורה יותר מאשר מכרה: "אהבתי אותך אהבה עזה". בהמשך המערכה קרוגסטד מספר לנורה שהוא עומד לגלות להלמר על ההלוואה שלוותה נורה ממנו. נורה, מנקודה זו והלאה, מנסה בכל כוחה למנוע מהלמר לגשת לתיבת הדואר, מנסה למנוע את גילוי סודה, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר ניגש הלמר לתיבת הדואר ומוצא את מכתבו של קרוגסטד. לאחר שקרא את המכתב, יוצא הלמר מחדר העבודה כועס מאוד. הסוד התגלה. נורה, שעד עכשיו הייתה העפרונית הקטנה, הזמיר, האישה שקיפצה לנגד עיניו של בעלה, הופכת בן רגע לאישה חזקה, אישה העומדת על רצונותיה. נורה מנסה תחילה לברוח, אך כשהלמר מונע בעדה, היא מושיבה אותו לשיחה האמיתית הראשונה ביניהם במהלך שמונה שנות נישואיהם. בתחילת השיחה מטיח הלמר האשמות קשות בנורה בנוגע לחיי הנישואין שלהם: "צבועה, שקרנית... מה אני מדבר, גרועה משקרנית – פושעת!", אך נורה לא נרתעת ומודיעה להלמר שהיא לא ממשיכה את חייה איתו, מציגה בפניו את הנישואים הצבועים שהיו לה איתו "אנחנו נשואים כבר שמונה שנים, טורוולד. לא משונה בעיניך שזאת הפעם הראשונה שאתה ואני, בעל ואישה, יושבים לשוחח שיחה רצינית?". נורה מסבירה לטורוולד שהיא עברה מבעלותו של אביה עליה, לבעלותו. כבר בתחילת המחזה אנו נחשפים לבעלותו של הלמר על נורה על ידי השימוש במונחי שייכות כגון "עפרוניתי", "נורה המסכנה שלי". וכן בהתנהגות של השניים בקשר, נורה מחביאה מהלמר את עוגיות המקרון שלה והוא מתגמל אותה בכסף. נורה מטיחה בפני הלמר את העובדה שהיא הייתה הבובה שלו. הוא לא נכנע ומנסה לשכנע אותה להישאר, אך נורה עוזבת ומשאירה את ילדיה עם הלמר על מנת שתוכל לנסות להסתדר בעצמה. נורה לא מחכה לבוקר ועוזבת באמצע הלילה.

הפקה של המחזה בכיכובה של ג'סיקה צ'סטיין הייתה אמורה לעלות בלונדון בקיץ 2020. עקב מגפת הקורונה, ההפקה נדחתה למועד מאוחר יותר. בנובמבר 2022, הוכרז שההפקה תעלה במקום זאת בברודוויי בתיאטרון ההדסון. הוא עלה בתצוגה מקדימה בפברואר 2023 ונפתח רשמית מרץ. מככבים בו ג'סיקה צ'סטיין, אריאן מואיד, מייקל פטריק תורנטון ואוקייריאטה אונודואן. בשנת 2023 ההפקה קיבלה מועמדות לפרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזה.

הפקות בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים קולנועיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ה. איבסן, נורה: דרמה בשלשה אקטים; עברית על ידי דוד פרישמאן, ורשה: דפוס י. אדילשטין, תרס"ט 1908.[8]
  • הנריק איבסן, בית הבובות – נורה: מחזה בשלוש מערכות; עברית: רפאל אליעז, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל – הוועד הפועל מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, תשכ"ג 1963.
  • הנריק איבסן, בית-בובות תרגם והוסיף מבוא: גד קינר, מהדורה א, תל אביב: אור עם, תשמ"ג 1983.
  • הנריק איבסן, בית בובות; עברית: דוני ענבר, מהדורה א, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה, תשמ"ה 1985.
  • הנריק איבסן, נורה; נוסח עברי: רבקה משולח, תל אביב: התיאטרון הקאמרי, תש"ס 2000. (תמליל ההצגה)
  • הנריק איבסן, בית בובות: תרגמה והוסיפה מבוא, דנה כספי, הוצאת ליון בוקס (2014).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"תיאטרון עברי בארץ ישראל", 1921
"הקאמרי", 1959
התיאטרון באר שבע, 1979
התיאטרון הלאומי "הבימה" 1984
התיאטרון הקאמרי, 2000
תיאטרון באר שבע, 2012
התיאטרון הלאומי "הבימה", 2024

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]