ג'ובאני אנדראה קליגרי
| לידה |
1527 בריזיגלה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
1613 (בגיל 86 בערך) ברטינורו, איטליה |
| מדינה |
קריית הוותיקן |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית, נצרות קתולית |
  | |
ג'ובאני אנדראה קליגרי (באיטלקית: Giovanni Andrea Caligari, 14 באוקטובר 1527 בריזיגלה – 19 בינואר 1613) היה כומר, משפטן ששימש כמזכיר ודיפלומט איטלקי בשירות האפיפיורים, בסוף חייו בישוף של ברטינורו. שרת כשגריר של האפיפיור (נונטיוס) בפורטוגל, בפולין ובשטיריה. היה מזוהה עם מדיניות האפיפיורים נגד התפשטות השפעת הרפורמה של לותר במרכז אירופה ועם השאיפה לארגן מסע צלב נגד האימפריה העות'מאנית בהשתתפות רוסיה ופולין, שנמצאו אז בעימות ביניהן.
רקע משפחתי והתחלת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ובאני אנדראה קליגרי נולד בשנת 1527 בבריזיגלה, כיום באמיליה-רומאניה, אז במדינת האפיפיור, כבן לג'וליאנו קליגרי ולקומליה לבית גואלאמיני. בגיל 20 נסע לבולוניה ללימודי משפטים באוניברסיטה אותם סיים עם תואר דוקטור למשפטים בשנת 1554.
התחיל את הקריירה שלו כעוזר של הבישוף ומאוחר יותר הקרדינל ג'ובאני פרנצ'סקו קומנדונה (1584 - 1523). בשנת 1561 הוסמך ככומר ונשלח לעבוד כוויקאר בשרותו של הקרדינל סקוטי בבישופות של פיאצ'נצה. בהמשך עבר לשרותו של הקרדינל רנוצ'ו פרנזה בבולוניה.
ליווה את הקרדינל קומנדוני בשליחותו לפולין בשנים 1566-1565 ואחר כך בשנת 1566 בכינוס הדיאטה באוגסבורג ותוך כדי כך רכש ניסיון בזירה הדיפלומטית הבינלאומית. בשנת 1570 בתמיכת קומנדונה קיבל לנהל את הפרוכיה סן ג'ובאני אין אוקאביו בעיירת הולדתו, בריזיגלה, ובילה שם מספר שנים.
בשנת 1574 היה לזמן קצר בשרות הארכיבישוף של מילאנו, קרלו בורומאו ואחר כך אצל הקרדינל אנטוניו קאראפה.
שליחותו בפורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר מינה את קליגרי ל"קומיסר אפוסטולי" ו"קולקטור" בפורטוגל. בתוקף תפקידו זה העניק למלך סבסטיאן שזה עתה חזר ממסע במרוקו חרב וכובע שבורכו על ידי האפיפיור. בהתאם למדיניות שולחו, תמך קליגרי במלחמה שניזומה על ידי המלך סבסטיאן נגד מרוקו ומומנה חלקית על ידי האפיפיור. בספטמבר 1577 נקרא לרומא. כעבור שנה המסע החוזר של המלך סבסטיאן במרוקו נגמר בתבוסה כואבת באלקזרקיוויר ב-4 באוגוסט 1578.
נונציו בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסי רומא עם מלך פולין, סטפאן באטורי עברו תקופה מתוחה עקב תמיכת האפיפיור בטענתו של הקיסר הגרמני מקסימיליאן השני לכתר פולין ואימוצו על ידי באטורי של הסכם "הקונפדרציה בוורשה" משנת 1573 שהסדיר את היחסים בין האצילים הפולנים הקתולים והפרוטסטנטים. קליגרי בא מטעם האפיפיור להצר את צעדי הפרוסטסנטים בממלכה ושאף להשיג יישום קפדני בפולין של עקרונות הדת לפי ועידת טרנטו בראש ובראשונה באוניברסיטת קרקוב. הוא ניסה (בשיתוף פעולה עם הנונציו בווינה, אורציו מאלספינה) לפייס את מלך פולין עם האימפריה ההבסבורגית, ולנתקו מבני בריתו הפרוטסטנטים, כולל מלך שוודיה יוהאן השלישי.
מטרה נוספת של דיפלומטיית האפיפיורים הייתה לגייס את באטורי לעמוד בראש מסע צלב בבלקן (בפרט בטרנסילבניה, ולאכיה ומולדובה ובים התיכון נגד האימפריה העות'אמנית שנחלה באותה תקופה תבוסות בחזית הפרסית. לשם כך ביקש קליגרי להסיט את מאמצי המלחמה הפולנים מן העימות עם רוסיה של איוואן האיום לכיוון הטורקים.
בשלהי שנת 1579, אחרי שהצבא הפולני פלש לבלארוס, הסכים המלך באטורי לקבל את השגריר מרומא, הביע התלהבות מהתוכניות מרחיקות הלכת של האפיפיור, אך הסביר שאחרי הקרב לפנטו המעצמות הקתוליות מן המערב אינם עקביות לגבי העימות עם הטורקים ופולין אינה מסוגלת להילחם לבד. הוא דחה גם את הצעות הפיוס עם רוסיה. להפך, הידק באטורי בהמשך את היחסים עם הסולטאן מורד השלישי וביקש ממנו להרשות להטטרים מקרים לסייע לו במאבק נגד הרוסים. בראות את מצוקת הצאר הרוסי, שביקש את תיווך האפיפיור בינו ובין באטורי, בנתה רומא תקוות לשכנעו לאחד מחדש את הכנסייה הפרבולסבית הרוסית עם הכנסייה הקתולית על בסיס ועידת פירנצה. למורת רוחו של קליגרי, לא הוא אלא הישועי אנטוניו פוסנו נשלח בסופו של דבר לדון במוסקבה ובפולין לצורך מאמצי הפיוס המיוחל.
פעילות דיפלומטית זו בפולין, של האפיפיור בכלל ושל קליגרי בפרט, לא נתנה פרי. האצולה הפולנית תמכה רוב רובה במדיניותו של באטורי בנושא היחסים עם רוסיה ועם הטורקים. עמדת הנונציו נגד תוכנית הגירושין של המלך באטורי שנועדה להבטיח לו יורשים דרך נישואים לאשה שנייה לא קנתה לו אהדה. גם להיטותו, בעקבות שמועות על מותו הקרב של הקיסר רודולף השני, לדחוף את סטפאן באטורי להכתיר עצמו כמלך הונגריה, לא נחשבה נבונה. עיקשותו על יישום העקרונות הטרידנטינים בפולין עוררו מורת רוחם של הכמורה הפולנית ואף של הישועים, שהיו שבעי רצון ממעמדם המועדף בעיני באטורי.
בנסיבות אלה נקרא קליגרי ב 9 באפריל 1581 לשוב לרומא והוחלף בתפקיד נונציו באלפרדו בולונייטי.
נונציו בגראץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 באוקטובר 1579, עוד בזמן שהותו בפולין, קיבל קליגרי לנהל את הדיוקסיה של ברטינורו. הוא הגיע לשם בספטמבר 1581 ונותר בה כשלוש שנים, עד שבאוקטובר 1584 נקרא שוב לדגל כדי לייצג את האפיפיור בשטיריה, קרניה (הנמצאת בימינו במחוז פריולי-ונציה ג'וליה של איטליה) וקרינתיה שבשליטת הארכידוכס קרל. בתפקידו החדש נדרש קליגרי להיאבק בתקיפות נגד הסובלנות בפועל שהתקיימה במדינה כלפי האמונות הפרוטסנטיות. מאמציו לא הועילו במידה רבה, משום היחס החיובי כלפי הלותרניזם מצד חלק מהאצילים והבורגנים. אחד מהישגיו היה מעצרו של אורליו ורג'רו, שהואשם בכפירה. באחד ממכתביו הביע קליגרי תרעומת לגבי הצלחת כתבי ניקולו מקיאבלי בקרב הציבור. גן יוזמת הישועים להקים את האוניברסיטה בגראץ לא מצאה חן בעיניו. בשנת 1586 ביקש לסיים את תפקידו . תקוותיו להתמנות לקרדינל בזכות המלצת המלך סטפאן באטורי, התבדו בעקבות מותו הפתאומי של המלך ב-12 בדצמבר 1586.
תפקידיו הנוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנת 1587 התקבל קליגרי לתפקיד של יועץ ומזכיר של מזכיר המדינה, הקרדינל אלסנדרו פרטי, אחיין של סיקסטוס החמישי והשתתף במשא ומתן בין האפיפיור סיקסטוס ובין פליפה השני, מלך ספרד לגבי תכנון הפלישה לאנגליה. נשאר באותו תפקיד גם בימי האפיפיור אורבנוס השביעי. לאחר מכן גרגוריוס הארבעה עשר מינה אותו למזכירו האישי. נשאר בתפקיד זה גם בימי האפיפיור אינוקנטיוס התשיעי, כשניהל את מחלקת המדינה האחראית על יחסי החוץ עם צרפת ועם פולין, ובהתחלת כהונתו של קלמנס השמיני.
בשנת 1593 בעת הרפורמה של הקוריה הרומית עבודתו הופסקה. לא הצליח להתמנות לקולגיום הקדוש וחזר לדיוקסיה שלו בברטינורו, בה כיהן כבישוף עד יום מותו בשנת 1613.בשנת 1597 מילא משימה פוליטית אחרונה כשהתלווה לקרדינל אלדוברנדיני לפרארה לשם הסדרת ההעברה של ירושת הענף העיקרי של בית אסטה לידי הכנסייה. בסוף חייו כתב על תולדות עיירת הולדתו, בריזיגלה. שמו קשור לבנייה מחדש של הקתדרלה בברטינורו. התגורר בבניין "לה רוקה" (La rocca) אותו קיבל כמתנה מהאפיפיור קלמנס השמיני.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אולם במרכז האוניברסיטאי שבמבצר ברטינורו, נקרא על שמו[1]