ג'ובני גוארסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ובני גוארסקי
Giovannino Guareschi.jpg
לידה 1 במאי 1908
רוקאביאנקה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 ביולי 1968 (בגיל 60)
צ'רוויה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
השכלה
  • אוניברסיטת פארמה
  • Romagnosi עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עיתונאי, במאי קולנוע, תסריטאי, מחבר רומנים, קריקטוריסט עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
www.giovanninoguareschi.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ובנינו (ג'ובני)[1] אליביירו ג'וזפה גוארסקיאיטלקית: Giovannino Oliviero Giuseppe Guareschi; ‏1 במאי 1908 - 22 ביולי 1968) היה עיתונאי, קריקטוריסט והומוריסטן איטלקי. הדמות המוכרת ביותר שיצר הוא דון קאמילו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברוקאביאנקה (אנ') שבנפת פארמה למשפחה ממעמד הביניים. ב-1926 פשטה משפחתו את הרגל, והוא לא יכול היה להמשיך בלימודיו באוניברסיטת פארמה. לאחר שעבד במספר עבודות שוליות וקטנות, החל לכתוב בעיתון מקומי ששמו "Gazzetta di Parma". ב-1929 היה לעורכו של המגזין הסאטירי "Corriere Emiliano", ומ-1936 ועד 1943 היה עורכו של מגזין אחר, דומה באופיו, בשם "Bertoldo".

ב-1943 התגייס לצבא, מעשה שככל הנראה עזר לו להימנע מחיכוכים עם השלטון הפשיסטי במדינה. בסופו של דבר היה לקצין ארטילריה. כאשר איטליה חתמה על הסכם שביתת נשק עם כוחות בעלות הברית ב-1943, נעצר ונכלא במחנות שבויים למשך שנתיים, לצד שבויים איטלקיים אחרים.

לאחר המלחמה חזר גוארסקי לאיטליה והקים ב-1945 את "Candido", שבועון סאטירי מלוכני. כשהפכה איטליה לרפובליקה היה לתומך המפלגה הדמוקרטית-נוצרית. במגזין נהג למתוח ביקורת על הקומוניזם והציגו בצורה סאטירית. אחת הדוגמאות לכך היא קומוניסט בעל נחיר נוסף שהופיע באחד מציוריו המפורסמים. כאשר הקומוניסטים הובסו בבחירות 1948, לא חסך את שבט לשונו גם מהמפלגה הדמוקרטית-נוצרית.

ב-1950 פרסם "Candido" קריקטורה סאטירית שלגלגה על לואיג'י אינאודי, נשיא הרפובליקה, אשר נראה בקווירינאלה.

דמותו של דון קאמילו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון קאמילו, כפי שגולם על ידי פרננדל
גוארסקי בשנת 1945

גוארסקי התפרסם הודות לסדרת סיפורים קצרים, בהם מככב הכומר הכפרי דון קאמילו לצד חברו/יריבו פפונה (Peppone) - ראש הכפר הקומוניסט. עלילת הסיפורים מתרחשת בשנות ה-50 המוקדמות במאה הקודמת בעמק הפו בצפון איטליה, על רקע תוכנית מרשל. בעוד שדון קאמילו תומך בתוכנית, פפונה מתנגד לה בכל מאודו, ורואה בה תוכנית אפלה להשתלטות האימפריאליסטים על משאבי העם. דון קאמילו ופפונה מתגוררים בכפר קטן, שגוארסקי אינו מציין את שמו המפורש, אלא מכנה אותו כ"העולם הקטן" ("el piccolo mondo").[2] דון קאמילו הוא גבר חזק ומגודל המתלהב בקלות. כשהרוחות מתחממות איננו טומן ידו בצלחת, וכמותו גם פפונה. חברותם החלה כאשר נלחמו יחדיו בשורות הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה כנגד הפשיסטים. לאחר שפנו לפוליטיקה התגלעה ביניהם יריבות, אך ברגעי האמת נשכחים מהם חילוקי הדעות האידאולוגיים. לצד שני הגיבורים מתייצב גיבור נוסף, והוא ישו, המתנוסס על הצלב בכנסייתו של דון קאמילו. דון קאמילו שופך בצר לו את ליבו, ואילו ישו עונה ומוכיח אותו על דעותיו הקדומות וקשי ליבו. גוארסקי נהג לאייר בראש סיפוריו קריקטורה קלילה ויש לראות בה חלק בלתי-נפרד מהסיפור. בין השורות של הסיפורים ההומוריסטיים ניתן לקרוא ביקורת נוקבת של גוארסקי, הן על הממסד הקומוניסטי והן על הממסד הקתולי.
דמותו של דון קאמילו התפרסמה וזכתה לאהדה נוספת בעקבות סדרת סרטים קומיים בכיכובו של השחקן הצרפתי פרננדל, אשר גילם את דמותו של הכומר.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין הספרים הרבים בסדרת דון קאמילו תורגמו לעברית אך מעט מהם. גוארסקי הציב תנאי מפורש שסיפוריו יתורגמו ישירות מאיטלקית, אתגר בו עמדו בשנות החמישים עמנואל אולסבנגר ודניאל שר. בשנת 2018 פורסם כרך חדש המכיל בתוכו שני ספרים שטרם ראו אור בעברית, בתרגומה של אסנת רז. יורשיו של גוארסקי, אלברטו גוארסקי וקאמילה אנוני (בנו ואחייניתו), העניקו אישור מיוחד לתרגמם מאנגלית, לרגל שנת היובל לפטירתו של המחבר.

  • עולמו הקטן של דון קאמילו, מאיטלקית: עמנואל אולסבנגר, תל אביב: מסדה, 1954. (הוצאה נוספת: חיפה: איתמר)
  • דון קאמילו וצאן מרעיתו, מאיטלקית: דניאל שר, תל אביב: מסדה, 1956. (הוצאה נוספת: חיפה: איתמר)
  • דון קאמילו אוחז בזנבו של השטן / קומראד דון קאמילו, מאנגלית: אסנת רז, תל אביב: הוצאת קמין, 2018.
  • La scoperta di Milano (1941)
  • Il destino si chiama Clotilde (1943)
  • Il marito in collegio (1944)
  • Favola di natale (1945)
  • Diario Clandestino 1943-1945 (1946)
  • Italia Provvisoria (1947)
  • Lo zibaldino (1948)
  • Corrierino delle famiglie (1954)
  • Vita in famiglia (1968)

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים המבוססים על דמותו של דון קאמילו:

גוארסקי בצעירותו, סטודנט באוניברסיטת פרמה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ובני גוארסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לעיתים קרובות נהג גוארסקי להתלוצץ על כך שחרף העובדה שהוא איש גדל מידות, הוטבל בשם האיטלקי "ג'ובנינו", שמשמעותו "ג'ון הקטן", או "ג'וני". עם זאת, על חלק מכריכות ספריו מופיע דווקא השם "ג'ובני", או ששמו הפרטי מושמט כליל. העדפנו את השם הפרטי - ג'ובני על פני שמו המקורי - ג'ובנינו, היות שכך הוא מופיע על ספריו בעברית.
  2. ^ בספרים שלא תורגמו, מציין גוארסקי את שמותיהם המפורשים של דון קאמילו, פפונה וכפרם. ראו ויקיפדיה האנגלית.