עמנואל אולסבנגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמנואל אולסבנגר
אין תמונה חופשית
לידה 13 באפריל 1888
גרייבו, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 1961 (בגיל 72)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
מקום קבורה הר המנוחות ירושלים
מקצוע משורר, מתרגם, חוקר פולקלור, פעיל ציוני, נואם, בלשן
פרסים והוקרה פרס טשרניחובסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עמנואל אוֹלְסְבַנְגֶר (לעיתים: אולסוונגר ואף אולשְבנגר, אולשוונגר; Immanuel Olsvanger;‏ ב' באייר תרמ"ח, 13 באפריל 1888, גראייבו, תחום המושב של האימפריה הרוסית (פולין) – כ"א בשבט תשכ"א, 7 בפברואר 1961, ירושלים) היה משורר, מתרגם, חוקר פולקלור, פעיל ציוני, אספרנטיסט, נואם ובלשן. מתרגם חשוב של ספרות קלאסית לעברית משפות רבות, בהן יפנית וסנסקריט וכן איטלקית ולטינית. יוזם העלאת יהודי קוצ'ין לישראל ופעיל עד מותו לטובת קהילה זו לצד פעילות לטובת קהילת ה"בני ישראל" מהודו. בד בבד היה גם איש הומור וסאטירה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה גראייבו שבפולין הרוסית. למד ספרות ושפות בעיר סובאלק, הסמוכה, ובאוניברסיטאות קניגסברג וברן. מנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית, והיה מבין יוזמי אגודת הסטודנטים הציונים "החבר". בעת לימודיו בשווייץ החל לפתח עניין בפולקלור יהודי. בשנים 19181920 היה מזכיר החטיבה היהודית בחברה לפולקלור בשווייץ. בשווייץ פגש גם את יוצר שפת האספרנטו, אליעזר לודוויג זמנהוף, למד אותה והחל להפיץ את השימוש בה בחוגים שונים.

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. היה עורך בהוצאת הספרים "תרשיש", במסגרתה תרגם יצירות קלאסיות (למשל שירי גתה, אפוסים הודיים מסנסקריט ו"הקומדיה האלוהית" של דנטה, תרגום עליו זכה ב-1946 בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת), וכן ערך את כתב העת לילדים "הדחליל", ובמסגרתו פרסם את הקומיקס (עלילון) העברי המקורי הראשון. היה פעיל בחוגי הפצת שפת האספרנטו בישראל, נאם ולימד בקשת רחבה של נושאים, ונסע בעולם כשליח התנועה הציונית.

בשנת 1936 נשלח כשליח מטעם קרן היסוד לקהילות יהודיות באסיה, ועד שנת 1939 נדד בדרום מזרח אסיה, הודו ויפן, נאם בפני קהילות יהודיות, חקר את הפולקלור המקומי, ולמד מספר לשונות, בהן סנסקריט ויפנית, ברמה שאיפשרה לו לתרגם מספרות שנכתבה בשפות אלו.

אולסבנגר נפטר בירושלים, ונטמן בהר המנוחות. על שמו קרוי רחוב בשכונת קריית היובל בעיר.

דודתו הייתה "הסופרת העברית הראשונה",[1] מרים מארקל-מוזסזון (18401920).

נכדתו היא רות אלמגור-רמון, המשמשת מאז 1983 כיועצת הלשון של רשות השידור מטעם האקדמיה ללשון העברית. אחיו אליהו היה רופא והוציא לאור בשנת 1923 את האטלס הראשון בשפה העברית. אחותו, זלמה וירז'בולובסקי-אולשוונגר, היא אמו של אליהו מרידור וסבתו של דן מרידור.[2]

תחומי עבודה ויצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלשן, מתרגם וחוקר פולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדות משפחתו, אולסבנגר ידע למעלה מ-18 שפות על בוריין, בהן עברית, יידיש, פולנית, רוסית, גרמנית, אספרנטו, איטלקית, לטינית, איסלנדית, יפנית, סנסקריט, אנגלית, צרפתית, ספרדית ועוד. ידע נרחב זה איפשר לו לחקור מכלי ראשון יצירות בשפות אלה, שחלקן הוא תרגם לעברית. כמו כן יצר קשר בלתי אמצעי עם דוברי השפות לצורך מחקר הפולקלור, בדגש על פולקלור יהודי. אולסבנגר פרסם מאמרים וספרים בכמה לשונות בתחום הפולקלור היהודי.

אולסבנגר גם נאם בפני קהלים שונים בשפות רבות והיה מסביר חשוב בתחומים שעניינו אותו, לאמור שפת אספרנטו, ציונות, בלשנות, הומור ואסטרונומיה (כחובב). הוא נודע כנואם שנון, מבריק ומבוקש וזכה לפרסים בתורת הנאום, למשל בפרס של אגודת דוברי אספרנטו.

פעילות ציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרת הפעילות העיקרית של אולסבנגר הייתה קרן היסוד, במסגרתה יצא למסעות אל קהילות יהודיות מבודדות. גולת הכותרת של פעילותו היא המפגש עם יהודי קוצ'ין. כבר במסעו הראשון להודו, ב-1936, נפגש אולסבנגר עם אנשי הקהילה ממדינת קראלה בדרום-מערב הודו, יצר עמם קשר והתרשם מנכונותם לעלות לארץ ישראל. בשנת 1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, שב לקוצ'ין. הוא העלה לישראל קבוצת חלוץ שנקלטה בקיבוצים מבוססים כדי שתהיה בסיס שיקלוט את שאר הקהילה. במקביל עסק הן בהסברה על ישראל, מבלי להסתיר את הקשיים הצפויים והן בהסדרים כלכליים ומשפטיים שיאפשרו את העלייה. בין היתר גייס מהקהילה 800 אלף רופי לצורך מימון העלייה. העלייה התקדמה באיטיות לאורך שנות ה-50. עקב העיכובים בעלייה, התייצב לפני ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן-גוריון, ותבע ממנו: "הביאו לי את בני, את יהודי קוצ'ין". בן-גוריון, שהתרשם מההכנות שנערכו לעלייה ומהקליטה המוצלחת של העולים, נענה ושלח מטוסים להבאת העולים כ"מתנת יום ההולדת של ד"ר אולסבנגר". אולסבנגר עסק גם במחקר ובשימור המסורות המיוחדות של העדה והמליץ על הקמת מוזיאון לפולקלור העדה במושב נבטים.

יהודי קוצ'ין ראו באולסבנגר כתובת לכל פניותיהם והתייחסו אליו כ"אבא". בשנת 1957 רשמו את שמו בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל ונהגו להתכנס בירושלים ולחגוג בימי ההולדת של אולסבנגר. בנוסף, הנציחו את שמו בבית הכנסת ובמוזיאון בנבטים.

אולסבנגר היה חבר כבוד בקהילת בני ישראל (הודו) והיווה אדם מקשר בין מנהיגות הקהילה וראשי היישוב בארץ ישראל.

הוא ביקר את הקהילה בהודו מספר פעמים והתקבל בהתלהבות ואהדה רבה, באחד מביקוריו הוא מצא בבית משפחת קהימקר הידועה את כתב היד השלם על היסטוריית בני-ישראל מהודו של הסופר חיים שמואל קהימקר אשר נסתיים בשנת 1897 אך לא ראה אור והוציאו לאור בשנת 1937 בתל אביב.

כשנתקלה קהילה זו באפליה בתחילת שנות ה-50 ואורגנו מחאות על ידם עד שלבסוף חלקם החליט לעזוב חזרה להודו, ניסה אולסבנגר לשכנעם להישאר ועזר לרבים להיקלט היטב ככל האפשר במדינת ישראל וכמו גם עזר לעוזבים לחזור ארצה והיה ידידו הקרוב של המנהיג הבולט של הבני-ישראל מהודו באותן השנים, אייזיק (אק איי) דיווקר.

במסגרת עבודתו בקרן היסוד ביקר אולסבנגר בעשרות קהילות, נאם בפניהן ושכנע קהילות רבות לעלייה לארץ ישראל.

מחלוצי האספרנטו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בזמן לימודיו בשווייץ פגש אולסבנגר את אליעזר לודוויג זמנהוף, יוצר שפת האספרנטו, שפה בינלאומית שמטרתה לגשר בין העמים. אולסבנגר נתפס להתלהבות מהרעיון ומהשפה והפך למפיץ שלה. הוא תרגם לאספרנטו ספרות קלאסית, כתב שירים באספרנטו, לימד את השפה והטיף להרחבת חוג הדוברים בה.

קומיקס והומור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 ערך אולסבנגר את כתב העת לילדים "הדחליל", שיצא לאור במשך תקופה קצרה. חשיבות כתב העת בכך שהיה בין הראשונים לפרסום רצועות קומיקס בעברית. בגיליונות כתב העת התפרסם סיפור קומיקס לא חתום בשם "עלילות גד ויוסי" (שחוקר התרבות אלי אשד סבור כי נכתב על ידי אולסבנגר עצמו). הסיפור מקיף רק ארבעה פרקים והוא אינו גמור, אך זהו סיפור הקומיקס העברי המקורי הראשון.

אולסבנגר נודע כאיש שנון בעל הומור, שהרבה לתבל את נאומיו באנקדוטות. כך למשל, בדיון על שגיאות בשפה העברית סיפר כי התבקש למלא טופס ממשלתי כלשהו ובו נדרש למלא את שמו "באותיות לועזיות" (במקום "באותיות לטיניות"). "אז כתבתי בסנסקריט", סיכם.

אנקדוטה אחרת שנקשרה בשמו היא שבשנות הארבעים נהג לשבת בבית הקפה הידוע בירושלים, "חרמון", ברחוב עזה. בין היתר נהג לשבת עם המשורר אברהם בן יצחק, שהיה ידוע בשתיקותיו הארוכות. יום אחד ישבו ושתקו יחדיו. לאחר זמן מה הפר אולסבנגר את השקט והציע: "טוב, שתקנו עד עכשיו על עניין אחד, בוא נשתוק מעכשיו על עניין אחר."

אסטרונום חובב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הנושאים ששלהבו את דמיונו של אולסבנגר היה חקר החלל והאפשרות לטוס לירח. לפי עדות בני משפחתו, הוא נהג לדבר רבות על האפשרות לראות אדם צועד על הירח, זמן רב לפני שהדבר הפך לאפשרות ריאלית.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Olsvanger, Immanuel, Eterna sopiro, Wien, 1925 - ספר שירה באספרנטו
  • Olsvanger, Immanuel, Royte Pomerantsen or How to Laugh in Yiddish, Jewish Folk Humor, NY Schocken 1947
  • Olsvanger, Immanuel, Contentions with God: a study in Jewish folklore
  • Olsvanger, Immanuel, L'chayim! Jewish Wit And Humor, NY Schocken 1949
  • בין אדם לקונו, תרשיש, תש"ו
  • הדבר והמפעל: דברים בכנוס סופרים ועתונאים ביום יסודה של קרן היסוד, רמת הכובש, ב' בתמוז תש"ג.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'אולסונגר, עמנואל', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי,‫ תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 28.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]