ג'ון ברף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון ברף
John Brough
ג'ון ברף
ג'ון ברף
לידה 17 בספטמבר 1811
מריאטה, אוהיו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באוגוסט 1865 (בגיל 53)
קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות וודלנד, קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת אוהיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת האיחוד, המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל אוהיו ה־26
11 בינואר 186429 באוגוסט 1865
(שנה ו־33 שבועות)
סגן מושל אוהיו צ'ארלס אנדרסון
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון ברףאנגלית: John Brough;‏ ‏17 בספטמבר 181129 באוגוסט 1865) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, איש סיעת תומכי מלחמת האזרחים במפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אוהיו ה-26 בשלבים האחרונים של מלחמת האזרחים, ונפטר זמן קצר לאחר תום המלחמה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון ברף נולד במריאטה, אוהיו, לאב שהיגר מאנגליה ולאם ילידת פנסילבניה. בגיל 11 הוא התייתם מהוריו. כדי לקיים את עצמו הוא היה לשוליה בבית דפוס, ומאוחר יותר למד באופן חלקי במשך שלוש שנים באוניברסיטת אוהיו, שם הוא עבד במשרה חלקית ככתב בעיתון Athens Mirror. הוא התקדם והיה למוציא לאור במריאטה ולאחר מכן בלנקסטר, שם הוא ואחיו צ'ארלס רכשו את העיתון Ohio Eagle, עיתון שתמך בעמדות המפלגה הדמוקרטית.

ברף עבד שנתיים כפקיד בסנאט של אוהיו, שם הוא גם שימש ככתב בבירת המדינה עבור עיתונו ועבור העיתון Ohio Statesman. ב-1837 הוא נבחר לבית הנבחרים של אוהיו, בו הוא ייצג את מחוז פיירפילד-הוקינג, ובשנים 18381839 היה יושב ראש וועדת הבנקאות והמטבע של הבית. לאחר מכן הוא התמנה כמבקר המדינה של אוהיו וכיהן בתפקיד עד 1845, כאשר הוויגים לקחו לעצמם את רוב המשרות במדינה שהוחזקו על ידי הדמוקרטים בעקבות הבחירות של 1844.

בשנים 18401843 היה ברף חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת אוהיו.[1]

ב-1841 רכשו ברף ואחיו את העיתון Cincinnati Advertiser ושינו את שמו ל-The Cincinnati Enquirer. ברף עבר אז לאינדיאנה, שם הוא נכנס לעסקי הרכבות וב-1848 הוא היה לנשיא חברת הרכבות מדיסון ואינדיאנפוליס. מאוחר יותר הוא היה נשיא חברת הרכבות בלפונטיין ואינדיאנה.

בעיר מדיסון שבאינדיאנה זכור ברף בשל הובלת חברת הרכבות בתקופה שבה העיר הפכה למרכז ארצי מוביל לאריזת בשר חזיר, אך קו רכבת זה נפל קורבן לתחרות. הוא ניסה להיאבק בקווים מתחרים באמצעות כריית שתי מנהרות כחלק מהמאמץ להימנע במעבר המסילה בשיפוע חד בעיר. החברה הוציאה יותר מ-300,000 דולר על המיזם במשך שנתיים, לפני שהוא נעצר ב-1855. בלשון המקומיים נקרא המיזם "השטות של ברף", וב-1853 הוא עזב כאשר קו הרכבת עבר מיזוג קצר ימים עם חברת רכבות אחרת.

ברף היה אדם גדול ממדים, בנוסף להיותו עובד חרוץ. חברת הרכבת קראה לאחד מקטריה "ג'ון ברף" על שמו, וכאשר הוא הגיע למדיסון ב-10 במאי 1850, פרסם העיתון Madison Courier בגיליון יום המחרת הערה שפורסמה גם בכתב העת Scientific American מה-1 ביוני אותה שנה, "נמסר לנו שקטר זה נקרא ג'ון ברף בשל משקלו הכבד ובשל היקף העבודה שהוא מסוגל לבצע".

מושל אוהיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקנים והדמוקרטים תומכי מלחמת האזרחים לא היו שבעי רצון ממנהיגותו של מושל אוהיו דייוויד טוד. הם פנו לברף לאחר שנשא נאום בעד האיחוד בעיירת מגוריו מריאטה ב-10 ביוני 1863. בסתיו אותה שנה נבחר ברף כמושל אוהיו על בסיס מצע שתמך באיחוד, בין השאר בשל תמיכתו החזקה יותר בהשוואה לזו של טוד במגמה להתנגדות לעבדות שעמדה בבסיס מאמצי המלחמה של הצפון. כמי שנבחר מטעם מפלגת האיחוד, ברף היה המושל האחרון עד היום באוהיו שנבחר שלא מטעם המפלגה הרפובליקנית או הדמוקרטית. ברף גם הביס את מנהיג הדמוקרטים מתנגדי המלחמה, קלמנט וולנדיגהאם. ניצחונו של ברף הוביל את הנשיא אברהם לינקולן לשלוח מברק, "תהילה לאל במרומים, אוהיו הצילה את האיחוד".[2]

ברף הושבע לכהונתו בינואר 1864. ההיסטוריון של אוהיו וולטר הבינגהרסט תיאר את ברף כ"אדם גדול ממדים חדור אנרגיה".[3] ריצ'רד ה. אבוט כתב שהוא "היה בעל מוניטין של פוליטיקה מחוספסת עם מזג תחרותי... הוא היה אדם גלוי לב וחצוף שאב ללעוס טבק, וכך היווה ניגוד לשני קודמיו הנאים והמכובדים ויליאם דניסון ודייוויד טוד".

כמושל תמך ברף בתקיפות במאמצי המלחמה של ממשל לינקולן והיה בעל תפקיד מפתח בשכנוע מושלים אחרים של מדינות המערב התיכון לגייס רגימנטים לשירות של מאה ימים בראשית 1864 כדי לשחרר כוחות מנוסים נוספים למערכת האביב של הגנרל יוליסס ס. גרנט. אוהיו שלחה יותר מ-34,000 חיילים והייתה המדינה היחידה שהשתתפה במהלך (האחרות היו אינדיאנה, אילינוי, איווה וויסקונסין) שעמדה במכסתה. ברף תמך בבחירתו לכהונה שנייה של לינקולן בבחירות לנשיאות של 1864, על אף תחבולותיו של סלמון צ'ייס, ופעל ללא לאות לתמוך בבני המדינה ששירתו בשדות הקרב. כאשר התפטר צ'ייס מתפקידו כמזכיר האוצר של ארצות הברית, הוצע התפקיד לברף אך הוא דחה את ההצעה בהעדיפו להמשיך ולכהן כמושל.

עם תום המלחמה ב-1865 התפרקה הברית לתמיכה באיחוד של הרפובליקנים והדמוקרטים באוהיו, והרפובליקנים, שכעת היו הדומיננטיים, חיפשו אחר מועמד. ב-15 ביוני הודיע ברף שהוא לא יציג את מועמדותו לכהונה שנייה, אך לא יסרב אם זו תוצע לו, דבר שלא קרה. מאוחר יותר באותו קיץ מעד ברף בחצר בית המדינה, נחבל בידו ונקע באופן חמור את קרסולו. השימוש במקל הליכה גרם לו במשך הזמן לדלקת ובסוף של דבר הייתה רגלו נגועה בנמק.

ג'ון ברף נפטר כתוצאה מהנמק ברגלו ב-29 באוגוסט 1865, 19 יום לפני יום הולדתו ה-54. הוא נטמן בבית הקברות וודלנד שבקליבלנד.

פסל בדמותו של ברף ניצב באנדרטת המלחים והחיילים שבקליבלנד.[4]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברף נישא פעמיים ונולדו לו שבעה ילדים. ב-1832 הוא נשא לאישה את עכסה פ. פרודן מאת'נס, שילדה לו שני ילדים. פרודן נפטרה ב-1838. ב-1843 נשא ברף לאישה את קרוליין א. נלסון מקולומבוס, שילדה לו חמישה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון ברף בוויקישיתוף
  • ג'ון ברף באתר Ohio Historical Society (באנגלית)
  • ג'ון ברף באנציקלופדיית אפלטון לביוגרפיה אמריקאית (באנגלית)
  • ג'ון ברף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]