ג'ורג' אנסון, ברון אנסון הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'ורג' אנסון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ורג' אנסון
George Anson
1stLordAnson.jpg
ג'ורג' אנסון, ברון אנסון הראשון. פורטרט מאת תומאס הדסון
לידה 23 באפריל 1697
שוגבורו הול, הרטפורדשייר, ממלכת אנגליה ממלכת אנגליהממלכת אנגליה
פטירה 6 ביוני 1762 (בגיל 65)
מוּר פארק, הרטפורדשייר, ממלכת בריטניה הגדולה ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה
השתייכות הצי המלכותיהצי המלכותי הצי המלכותי הבריטי
תקופת שירות 17111761 
דרגה אדמירל הצי
תפקידים בשירות
פיקוד על אוניות:
אה"מ ויזל
אה"מ סקרבורו
אה"מ גרלנד
אה"מ דאיימונד
אה"מ סקווירל
אה"מ סנטוריון
קומודור השייטת שהפליגה סביב העולם (1740-1744)
סגן אדמירל של הדגל הכחול
סגן אדמירל של הדגל הלבן
תת אדמירל של הדגל הכחול
אדמירל הדגל הכחול
תת אדמירל של הממלכה המאוחדת
פעולות ומבצעים
מלחמת הירושה הספרדית
מלחמת הברית המרובעת
מלחמת אוזנו של ג'נקינס
מלחמת הירושה האוסטרית
מלחמת שבע השנים
עיטורים
לורד אנסון, ברון סוברטון
תפקידים אזרחיים
חבר פרלמנט בריטניה מטעם מחוז הדון (Hedon)
חבר במועצת הלורדים הממונים של האדמירליות
הלורד הראשון של האדמירליות
הנצחה
שכונת אנסונבורו, צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית
מחוז אנסון, קרוליינה הצפונית
אנסון, מיין
על שמו נקראו שמונה אוניות מלחמה של הצי המלכותי

אדמירל הצי ג'ורג' אנסון, ברון אנסון הראשוןאנגלית: George Anson, 1st Baron Anson;‏ 23 באפריל 1697 - 6 ביוני 1762) היה חבר המועצה המלכותית, איש אחוות החברה המלכותית וקצין בצי המלכותי הבריטי. אנסון שירת כקצין זוטר במלחמת הירושה הספרדית, נטל חלק פעיל בקרב כף פאסארו במלחמת הברית המרובעת והקיף את העולם במהלך מלחמת אוזנו של ג'נקינס. אנסון פיקד על הצי אשר הביס את האדמירל הצרפתי דה לה ז'ונקרי בקרב כף פינסטרה הראשון במהלך מלחמת הירושה האוסטרית.

אנסון הפך ללורד הראשון של האדמירליות במהלך מלחמת שבע השנים ובזמן כהונתו ביצע מספר רפורמות: ביטול חוזים עם ספקים מושחתים, שיפור בטיפול הרפואי ועידוד מחקר בנושא מניעת מחלות (כגון צפדינה), ביצוע רביזיה של נוהלי הצי שהועבר לאישור הפרלמנט על מנת להדק את המשמעת, אספקת מדים לקצינים מוסמכים, העברת הנחתים מהצבא לסמכות הצי ושיטה חדשה לדירוג אוניות הצי על פי מספר תותחיהן.

ילדותו ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסון היה בנם השני של ויליאם אנסון משוגבורו הול שבסטפורדשייר ואיזבלה קארייר[1], שגיסה היה הלורד צ'נסלור תומאס פארקר, רוזן מאסלפילד הראשון, קשר משפחתי אשר עתיד היה להיות מועיל מאוד עבור האדמירל לעתיד[2]. אנסון נולד באחוזת שוגבורו הול ב-23 באפריל 1697, ומאחר שאחיו הבכור, תומאס, נועד לרשת את האחוזה המשפחתית, בחר אנסון לשרת בצי המלכותי. ב-2 בפברואר 1712, בתקופת מלחמת הירושה הספרדית בהיותו בן חמש-עשרה, התנדב לשרת על גבי אה"מ רובי, אוניית קו מדרגה רביעית, לפני שהועבר לשירות על אונייה מדרגה שלישיתאה"מ מונמאוט'. ב-17 במרץ 1716 קודם אנסון לדרגת לוטננט ושירת על גבי אוניית הקו מדרגה רביעית אה"מ המפשייר שהייתה חלק מהצי הבלטי בפיקודו של אדמירל ג'ון נוריס. במרץ 1718 הועבר לאונייה מדרגה רביעית המתיישנת אה"מ מונטגיו ונטל חלק בקרב כף פאסארו באוגוסט אותה שנה במסגרת מלחמת הברית המרובעת. ב-2 באוקטובר 1719 הועבר לאונייה מדרגה שנייה אה"מ בארפליור, ספינת הדגל של אדמירל ג'ורג' בינג[3][4][5].

ביוני 1722 קודם אנסון לדרגת קומנדר וקיבל את הפיקוד על אה"מ ויזל, סלופ מלחמתי בעלת שמונה תותחים, והוטל עליו למנוע ולדכא ניסיונות הברחה בין בריטניה להולנד דרך הים הצפוני, משימה אותה ביצע במהירות וביעילות. כהוקרה על הצלחתו קודם בפברואר 1723 לדרגת קפטן וקיבל את הפיקוד על אה"מ סקרבורו, אונייה מדרגה שישית בת 32 תותחים, ופעל כנגד פירטים ופריבטירים ספרדים באזור איי בהאמה. החל מיולי 1728 פיקד על האונייה מדרגה שישית אה"מ גרלנד כאשר משימתו הייתה להגן על אוניות הסוחר המפליגות מקרוליינה הצפונית והדרומית בדרכן לבריטניה. במהלך שהייתו בצ'ארלסטון רכש חלקות אדמה ונכסים והפך לדמות מוכרת ומשפיעה בקרב התושבים. לכבודו נקראה שכונת מגורים שהוקמה על חלק מהשטח – אנסונבורו – המנציחה את שהותו באזור זה, כאשר גם רחובותיה נקראו על שמו ועל שמות הספינות עליהן פיקד. לאחר מכן הועבר לאונייה מדרגה חמישית אה"מ דאיימונד שהייתה חלק מצי התעלה ב-1730 ואז שוב לאזור קרוליינה ב-1731 כמפקד אונייה מדרגה שישית, אה"מ סקווירל. ב-12 במאי 1735 עזב את צ'ארלטון והפליג לבריטניה, שם הוצאה האונייה משירות, ואנסון בילה את השנתיים וחצי הבאות על החוף ללא קבלת פיקוד על אוניה נוספת[6][7].

ב-1737 קיבל את הפיקוד על אה"מ סנטוריון, אונייה מדרגה רביעית בת 60 תותחים שהייתה חלק משייטת מערב אפריקה, וניתנו לו משימות הגנה על אוניות סוחר, תחילה באזור מערב אפריקה, לאחר מכן באיי הודו המערבית ולבסוף באזור קרוליינה, כאשר ב-5 ביוני 1739 הגיע לצ'ארלסטון בפעם השלישית במהלך שירותו. אנסון הפליג בחזרה לבריטניה ועגן בפורטסמות' ב-10 בנובמבר, להכנות לקראת משימת תקיפת נכסים השייכים לאימפריה הספרדית בדרום אמריקה ובאוקיינוס השקט במסגרת מלחמת אוזנו של ג'נקינס. לאחר שקיבל דרגת קומודור ואת הפיקוד על שייטת קטנה בת שש אוניות מלחמה ושתי אוניות עזר[8], הפך אנסון את אה"מ סנטוריון לאוניית הדגל שלו והניף עליה את הדגל המסמן את דרגתו[6][9][10][11].

המסע סביב העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח האדם הנוסף שהוקצה למשימה על ידי האדמירליות כלל נחתים צעירים ולא מנוסים, פנסיונרים שנלקחו מבית החולים של הצי המלכותי בגריניץ' ומלחים שגויסו בכפייה מאזור הנמל - 1,939 אנשי צוות בסך הכל[12]. לאחר יציאה מאוחרת מכפי שתוכנן (הפקודות שהוציאה האדמירליות למשימה נכתבו בינואר 1740, אך הגיעו לידי אנסון רק ב-28 ביוני[7]) ב-18 בספטמבר, התמודדה השייטת של אנסון עם סדרת אסונות: אה"מ פרל ואה"מ סוורן נכשלו בהקפת כף הורן ושבו לבריטניה. מאוחר יותר עלתה אה"מ וייג'ר על שרטון מול חופי צ'ילה וצוותה התמרד. בנוסף, ההפלגה בשלב מאוחר של העונה הביאה לכך שהקפת כף הורן נעשתה במזג אוויר סוער, ואמצעי הניווט של אותה תקופה לא אפשרו תצפיות מדויקות. כאשר הגיע אנסון לאי חואן פרננדס ביוני 1741 נותרו בשייטת רק שלוש אוניות מתוך שש: אה"מ סנטוריון, אה"מ גלוסטר ואה"מ טראייל. כוח האדם העומד לרשותו נפל מ-961 ל-335 איש בלבד. לאחר התאוששות ותיקון האוניות באי, ניצל אנסון את היעדרו של כוח ימי ספרדי באזור, לכד מספר ספינות סוחר ספרדיות ופשט על העיירה פאיטה (Paita) שבפרו בנובמבר 1741. הצמצום ההדרגתי במצבת כוח האדם של אנשי צוותו בשל צפדינה ומצבן הגרוע של ספינותיו הכריח את אנסון לרכז את כל אנשיו שנותרו על גבי אה"מ סנטוריון. לאחר חציית האוקיינוס השקט עצר אנסון למנוחה בטיניאן בסוף ספטמבר 1742 ולאחר מכן הפליג למקאו, אליה הגיע ב-13 בנובמבר[6][13].

"ג'ורג' אנסון לוכד את הגליאון ממנילה", מאת סמיואל סקוט

על אף קשיים בהתנהלות מול הסינים והפורטוגזים, שלא שמחו על נוכחותה של אוניית מלחמה בריטית באזור, הצליח אנסון לתקן ולצייד מחדש את אה"מ סנטוריון. לאחר מכן הפליג ממקאו לעבר הפיליפינים במטרה למצוא ולבזוז את אחת מספינות האוצר של הגליאון של מנילה שהובילו סחורות יקרות ממנילה לאקפולקו שבמקסיקו, ומטעני כסף בכיוון הנגדי. התמדתו ועיקשותו השתלמו לבסוף כאשר הצליח ללכוד את הגליאון נואסטרה סניורה דה קובאדונגה (Nuestra Señora de Covadonga) ועליה אוצר של 1,313,843 מטבעות של דולר ספרדי מול כף איספיריטו סנטו (Cabo Espiritu Santo) ב-20 ביוני 1743. המפות שנתפסו על גבי הגליאון הוסיפו איים (וגם איי פנטום) רבים שהרחיבו את הידע של הבריטים אודות איי האוקיינוס השקט, בתוכם גם ארכיפלג אנסון. אנסון שב בחזרה למקאו, מכר במקום את האונייה על מטענה, שמר את המטבעות ובתחילת ינואר 1744 הפליג לאנגליה בנתיב הכף. אנסון עצר בקייפטאון בין ה-11 במרץ ל-4 באפריל 1744, חלף ליד האי סנט הלנה ב-19 בחודש וב-10 באפריל פגש אוניה סמוך לתעלה האנגלית ממנה למד כי מלחמה פרצה עם צרפת כבר ב-1740[14][15].

אנסון חמק בהצלחה משייטת צרפתית שסיירה בתעלה האנגלית כאשר הפליג דרכה בסיוע ערפל כבד[16], והגיע לתחנת העיגון של ספיטהד (Spithead) הסמוכה לסאות'המפטון ב-15 ביוני 1744[17]. דמי השלל שהרוויח מלכידת הגליאון ומטענה הפכו את אנסון לעשיר לכל ימי חייו והקנו לו השפעה פוליטית ניכרת, אם כי סירב בתחילה לקידום כסגן אדמירל של הדגל הכחול בשל כעסו על האדמירליות, אשר לא אישרה קידום לדרגת קפטן שהעניק במהלך המסע לאחד מקציניו[18]. אישיותו במהלך המסע הייתה מקור השראה לצוותו, מכיוון שהתעלם מהבדלי המעמדות שהיו נהוגים באותה תקופה כאשר סייע בפינוי חולים ופצועים וכן נטל חלק בתיקון האונייה. להערותיו לגבי נקודות ציון לניווט היה ערך רב למשרטטי מפות ובנוסף, ציין את הערך הפוטנציאלי הרב של איי פוקלנד כבסיס ימי עבור הצי בריטי[14].

פיקוד בכיר והלורד הראשון של האדמירליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטרט של ג'ורג' אנסון מאת ג'ושוע ריינולדס, 1755

אנסון נבחר כחבר פרלמנט בריטניה מטעם מחוז הבחירה של הדון (Hedon) ב-1744 והפך לחבר במועצת הלורדים הממונים של האדמירליות בהנהגת ג'ון ראסל, הדוכס הרביעי מבדפורד, בדצמבר אותה שנה. לאחר מכן קודם לתפקיד סגן אדמירל של הדגל הלבן ב-23 באפריל 1745 ולתת אדמירל של הדגל הכחול ביולי אותה שנה. ביולי 1746 קיבל את הפיקוד על השייטת המערבית כאשר הניף את דגלו על האונייה מדרגה שלישית אה"מ יארמות'[14].

אנסון פיקד על הצי אשר הביס במהלך מלחמת הירושה האוסטרית את האדמירל הצרפתי דה לה ז'ונקרי בקרב כף פינסטרה הראשון, במאי 1747, וכוחותיו לכדו את הצי הצרפתי כולו: ארבע אוניות קו, שתי פריגטות ושש ספינות תובלה, שהובילו אוצר בשווי 300,000 ליש"ט. כהוקרה זכה ב-11 ביוני 1747 בתואר אצולה שנקרא על שמו - "הלורד אנסון, ברון סוברטון" (שבמחוז סאות'המפטון). ב-1748 פורסמו זיכרונותיו אודות מסעו סביב העולם שזכו לפופולריות ולהצלחה מסחרית. אנסון קודם לאדמירל הדגל הכחול ב-12 במאי 1748 והפך לתת אדמירל של הממלכה המאוחדת ב-4 ביולי 1749[19][20].

ב-22 ביוני 1751 מונה אנסון ללורד הראשון של האדמירליות ובין הרפורמות שביצע במהלך כהונתו היו ביטול חוזים עם ספקים מושחתים, ארגון מחדש של המספנות, שיפור הטיפול הרפואי ועידוד מחקר בנושא מניעת מחלות (כגון צפדינה), נוהלי הצי בעת מלחמה עברו רביזיה והוגשו לפרלמנט על מנת להדק את המשמעת (ונותרו ללא שינוי עד 1865), הנפקת מדים לקצינים מוסמכים, העברת חיל הנחתים המלכותי תחת פיקוד הצי והכנסת שיטה חדשה לדירוג אוניות על פי מספר תותחיהן[19].

אנסון פיקח על הצי במהלך רוב תקופת מלחמת שבע השנים והקים שייטת קבועה שבסיסה בדבנפורט הסמוכה לפלימות', כאשר תפקידה היה לסייר במבואות המערביים לבריטניה ולצרפת. בנוסף, הוטרד מאוד מהסכנה של פלישה צרפתית לאיים הבריטיים שגרמה לו להחזיק כוח ימי גדול בתעלה האנגלית. ב-1756 ספג אנסון ביקורת על כך שלא שלח כוחות לסייע לאדמירל ג'ון בינג בהסרת המצור מעל מינורקה בשל חששו מפלישה צרפתית לבריטניה, שגרמה לכישלון משימתו של האחרון ולכיבוש מינורקה על ידי הצרפתים, בעוד שאיום הפלישה לא התממש. עם נפילת הממשלה בראשות תומאס פלהם-הוליס בנובמבר 1756 עזב אנסון את תפקידו כלורד הראשון של האדמירליות, אך שב לתפקידו כשהקים פלהם-הוליס את ממשלתו השנייה ביוני 1757[19][21].

ביולי 1758, לאחר שאדוארד הווייק הוריד את דגלו ושב לנמל לאחר אי הבנה אותה ראה כפגיעה אישית, הניף אנסון את דגלו על האונייה מדרגה ראשונה אה"מ רויאל ג'ורג', לקח שוב את הפיקוד על השייטת המערבית, המשיך במשימת הסגר הימי על החוף הצרפתי וסיפק ספינות שסייעו לפשיטות על ערי החוף שרבור וסן מלו באוגוסט ובספטמבר של אותה שנה[19]. אנסון פיקח על הכנות הצי המלכותי כנגד איום פלישה רציני יותר מצד צרפת ב-1759 שהתמקד בהטלת הסגר ימי הדוק על החוף הצרפתי, אשר הוכיח עצמו עם פגיעה בכלכלה המקומית וגם הבטיח ששום ניסיון פלישה לא ייצא לפועל מבלי שיתגלה תחילה. אנסון הנהיג מערכת לוגיסטית מורכבת ומהפכנית, שהתבטאה בכך שספינות אספקה העבירו מים ומזון טרי (בעיקר פירות וירקות) לאוניות שביצעו את ההסגר הימי, במקום שהאחרונות ישובו לנמל להצטיידות, כפי שהיה מקובל עד אותה תקופה. כתוצאה מכך, הצליחו צוותי האוניות להימנע ממחלות ושמרו על רמת מוכנות גבוהה לקרב. הניצחונות הבריטיים בקרבות לגוס וקיברון באוגוסט ובנובמבר 1759 חיסלו את הצי הצרפתי ככוח לחימה והביאו לסופן את התוכניות הצרפתיות לפלוש לאיים הבריטיים[22].

בנוסף לדאגה על הגנת האי הבריטי, ובצוותא עם ראש הממשלה ויליאם פיט, ארגן אנסון שורה של מתקפות על מושבות צרפתיות ברחבי העולם; עד 1760 נכבשו אקדיה, סנגל וגוואדלופ, באירופה נכבש ב-1761 האי בל-איל-און-מאר הסמוך לברטאן ובאותה שנה נכבשה גם דומיניקה[23]. כניסתה של ספרד למלחמה ב-1762 העניקה לבריטניה הזדמנויות נוספות להשתלטות על מושבות מרוחקות; אנסון תכנן את כיבוש הוואנה שבקובה ומנילה שבפיליפינים, אף על פי שהיה מוטרד מהאפשרות שהכוח הימי המשולב של הצרפתים והספרדים יגבר על הצי המלכותי. בנוסף, כבשו הבריטים באותה שנה את מרטיניק ואת גרנדה. אנסון קודם לתפקיד אדמירל הצי ב-30 ביולי 1761, ומשימתו האחרונה הייתה ליווי הנסיכה שארלוט ממקלנבורג-שטרליץ בדרכה לחתונתה עם ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת[16][24].

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית הזיכרון של ג'ורג' אנסון בכנסיית סיינט מייקל וכל המלאכים בקולוויץ', סטפורדשייר

אנסון נפטר באחוזת מוּר פארק שבהרטפורדשייר ב-6 ביוני 1762 ונקבר בכנסיית סיינט מייקל וכל המלאכים (St Michael and All Angels Church) בקולוויץ' (Colwich) הסמוכה לשוגבורו הול[19]. על שמו נקראים מקומות בקרוליינה הצפונית והדרומית (שכונה בצ'ארלסטון ומחוז[25]) ועיירה במיין[26]. כמו כן, במהלך השנים נקראו על שמו שמונה אוניות מלחמה של הצי המלכותי[27].

בחוג החברתי של בריטניה, נתפס אדמירל הצי אנסון כ"קר, עצור רגשות וגאה", שהעדיף שלא לבלוט יתר על המידה וספג ביקורת על כך. אף על פי כן, נחשב אנסון כקצין מוערך ביותר, שביצע את תפקידיו היטב, ודאג שהצי המלכותי יאמץ את גישתו. הוא בחר לקדם רק את הקצינים המבריקים ביותר והעניק להם מדים חדשים אשר ישקפו את הכבוד הרב לו זכו בהיבחרם, הורה על בניית אוניות טובות יותר לפעולה סביב העולם ושדרג כל הבט של השירות. אנסון הביא את האדמירליות לעבוד כגוף המתאם טוב יותר בין הפוליטיקה למקצוענות הצבאית בנושאי אסטרטגיה ולוגיסטיקה, הון וכוח אדם. כושר השיפוט שלו היה בלתי ניתן לערעור ומעמדו היה יציב והוא העלה את הצי אל מעל הפוליטיקה והתעמת במהלך כהונתו עם שני מלכים ומספר גדול של שרים על מנת לשמר את העליונות המקצועית שלו[28].

אנסון שימש כמקור השראה במהלך השנים הבאות של המאה ה-18, תחילה עבור עמיתיו בתקופת הקפת העולם ובהמשך עבור דור של קצינים שהתחנכו על פי מורשתו. כפי שציין היסטוריון בן המאה ה-21: "שלוות הנפש וקור הרוח שהראה אנסון תחת תנאים קיצוניים ביותר היו זכורים היטב בצי ותוך זמן קצר סייעו בעיצוב דמותו של קצין הצי המלכותי שהגיע לממדים אייקוניים בתקופתו של נלסון". היסטוריון בן המאה ה-18 ציין כי "איש מלבדו לא שילב בצורה מוצלחת כל כך את תפקיד הפוליטיקאי והאחראי המקצועי על הצי, כיוון שאף פוליטיקאי לא ידע כה הרבה על השירות ואף אדמירל לא העמיד קריירה פוליטית כה מוצלחת או ניתב את הצלחתו לטובת הצי"[28].

בין בחירותיו לקידום קצינים מבריקים מקצועית, היו שניים שהובילו את הצי המלכותי במלחמה הבאה – ג'ון ג'רוויס וסמיואל הוד – כאשר שניהם קיבלו את הפיקוד הראשון על אוניות מאנסון. ג'ורג' אנסון היה הקצין המקצועי האמיתי הראשון שהטביע את חותמו על הצי המלכותי, והשאיר אחריו מורשת של פיקוד, מנהיגות וניהול שמעולם לא הוטל בהם ספק[28].

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1748 נשא אנסון לאישה את ליידי אליזבת יורק, בתו של פיליפ יורק, רוזן הארוויק הראשון והלורד צ'נסלור; לזוג לא היו ילדים ולכן לא הותיר יורש לתואר הברון שלו[19]. אף על פי כן, נוצר ב-1806 התואר ויקונט אנסון עבור נכדה של אחותו ג'אנטה, שאביו לקח את שם המשפחה ואת סמל האצולה בו השתמש אנסון מ-1747 ועד מותו[2]. שניים מקרוביו הגיעו אף הם לדרגות קצונה גבוהות בצי המלכותי הבריטי[28].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Burke, Bernard. Genealogical and Heraldic Dictionary of the Peerage and Baronetage of the British Empire. Harrison and sons, 1865. עמוד 681
  2. ^ 1 2 "George Anson, Baron Anson", Encyclopædia Britannica, 11th ed., Vol. II, Cambridge: Cambridge University Press, 1911, עמודים 83-84
  3. ^ Heathcote, T A. British Admirals of the Fleet: 1734-1995. Pen and Sword, 2002. ISBN 0850528356. עמוד 11
  4. ^ Fish, עמודים 39-40
  5. ^ Anson, 1912. עמודים 1-3
  6. ^ 1 2 3 Heathcote, עמודים 11-12
  7. ^ 1 2 Fish, עמודים 40-55
  8. ^ בנוסף לאה"מ סנטוריון בעלת 60 התותחים, כללה השייטת את האוניות מדרגה רביעית אה"מ גלוסטר ואה"מ סוורן בעלות 50 תותחים, האוניה מדרגה רביעית אה"מ פרל בעלת 42 תותחים, האונייה מדרגה שישית אה"מ ווייגר בעלת 24 תותחים והסלופ אה"מ טראייל. אוניות העזר, שנשאו אספקה נוספת עבור השייטת, היו האינדסטרי והאנה
  9. ^ Fish, עמודים 40–55, 66-67, 79-80
  10. ^ Anson, 1912. עמודים 23-31
  11. ^ Anson, George. Walter, Richard. A voyage round the world, in the years 1740, 41, 42, 43, 44 (compiled by R. Walter). 1853. עמוד 5
  12. ^ Fish, עמודים 80-85
  13. ^ Anson, 1912. עמודים 33-53
  14. ^ 1 2 3 Heathcote, עמוד 12
  15. ^ Anson, 1912. עמודים 53-61
  16. ^ 1 2 "George Lord Anson", Encyclopædia Britannica, 9th ed., Vol. II, New York: Charles Scribner's Sons, 1878, עמוד 93
  17. ^ Anson, 1912. עמוד 61
  18. ^ Anson, 1912. עמודים 64-72
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 Heathcote, עמוד 13
  20. ^ The London Gazette. Issue: 8863, page 4. 1 July 1749
  21. ^ Lambert, עמודים 142-145
  22. ^ Lambert, עמודים 149-151
  23. ^ Lambert, עמוד 151
  24. ^ Lambert, עמודים 152-153
  25. ^ "About Anson County". Anson County Chamber of Commerce
  26. ^ "Anson". Skowhegan Chamber of Commerce
  27. ^ "HMS ANSON". Royal Navy
  28. ^ 1 2 3 4 Lambert, עמודים 155-156