ג'ורג' וילרס, הדוכס הראשון מבקינגהם
.jpg) | |
| לידה |
28 באוגוסט 1592 לסטרשייר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| נרצח |
23 באוגוסט 1628 (בגיל 35) פורטסמות', ממלכת אנגליה |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
מנזר וסטמינסטר |
| בן או בת זוג |
Katherine Villiers, Duchess of Buckingham (16 במאי 1620–?) |
| פרסים והוקרה | |
  | |
ג'ורג' וילרס,[1] הדוכס הראשון מבקינגהם (באנגלית: George Villiers, 1st Duke of Buckingham; 28 באוגוסט 1592 – 23 באוגוסט 1628) היה אציל אנגלי בחצרם של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה וצ'ארלס הראשון, מלך אנגליה. מפקד הצי, יועץ מלכותי, שר חוץ בפועל ופטרון אומנות.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בברוקסבי שבלסטרשייר. אביו נפטר ב-1606 ואמו חינכה אותו לחיי ג'נטלמן ואיש-חצר. הוא סייר בצרפת, למד צרפתית, מחול, רכיבה על סוסים וסיוף. אנשי תקופתו תיארו אותו כצעיר המקסים ביותר של זמנו, נאה ביותר, בעל התנהגות מעודנת ואיש שיחה.[2] ב-1611 הפך סר ג'ון גרהאם, בן-לווייתו של המלך ג'יימס הראשון, למנטור שלו.
עם המלך ג'יימס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1614 ביקשו גורמים בחצר במלך, שהתנגדו לקשר האמיץ בין המלך לבין הלורד צ'מברלין רוברט קאר (אנ'), להפוך את וילרס ליקירו של המלך במקום קאר. אישים אלה, בהם פרנסיס בייקון, גייסו כספים על מנת לקדם את וילרס למשרת נושא הגביע המלכותי, הראשונה במשרות אמון רמות שרכש וילרס בחצר המלך. ככל הנראה היה ביחסיהם מימד הומוסקסואלי.[3]
מכאן קודם וילרס במהירות בסולם האצולה בחצר המלך. ב-1615 מונה לאביר ולג'נטלמן של חדר-המיטות המלכותי (Gentleman of the Bedchamber) ושנה לאחר מכן לשר הסוסים (Master of the Horse), הוכנס לשורות האצולה כויקונט ג'רזי ואביר מסדר הבירית. ב-1617 קודם לרוזן ובשנה שלאחר מכן למרקיז. ב-1623 מונה לדוכס בקינגהאם, תואר שיצר המלך ג'יימס מחדש, מאה שנים לאחר שהנרי השמיני ביטל את התואר, עקב הוצאתו להורג של אדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם.
עד מותו של המלך ב-1625, היה וילרס בן לוויתו העיקרי והאהוב ביותר. בהשפעתו מונה פרנסיס בייקון ב-1618 ללורד צ'נסלור. ב-1619 מונה ללורד אדמירל הבכיר של אנגליה ולשר חוץ בפועל (Lord High Admiral of England). במסגרת תפקידו זה ליווה וילרס את יורש העצר צ'ארלס במסעו למדריד על מנת לפגוש את מריה אנה מספרד, שיועדה להיות אשתו. אולם, התנגדות הן בפרלמנט הבריטי והן בספרד מנעו את נישואי הנסיכה הקתולית לנסיך פרוטסטנטי.
בימי צ'ארלס הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1625, לאחר מותו של המלך ג'יימס, הוכרזו נישואי צ'ארלס לנסיכה קתולית אחרת, הנרייט מארי, נסיכת צרפת, בניגוד לדעתו של וילרס. אולם גם אז, היה וילרס האציל היחיד מממשלו של ג'יימס ששמר על מעמדו, לא הודח עם חילופי השלטון ואף היה ליועצו הבכיר של צ'ארלס. וילרס ראה בנישואים הקתוליים של המלך בגידה וביקש, בתפקידו כמפקד הצי לצאת לסיוע למרד הוגנוטי בצרפת נגד מלך צרפת והקרדינל רישלייה (מצור לה רושל) וקיבל פיקוד על המשימה מן המלך. המרד כשל וב-1627 נעשה ניסיון נוסף לשלוח צי אנגלי על מנת לסייע להוגנוטים, אף הוא בפיקוד וילרס, אף הוא הסתיים בכישלון צורב והוביל לאבדן האוטונומיה ההוגנוטית בלה רושל. ווילרס סומן כאחראי להרפתקה הכושלת. יתרה מזו, לשם מימון הרפתקאותיו הצבאיות נדרשה העלאת מיסים שקוממה את העם ואת נציגיו בפרלמנט. על אף זעם ציבורי שהופנה כלפיו והתנגדות לצעדיו בפרלמנט, גונן עליו המלך ולא הסכים להדיחו ואף פיזר את הפרלמנט.
ב-1625 מונה ללורד חמשת הנמלים. ב-1626 מונה וילרס לצ'נסלור של אוניברסיטת קיימברידג'.
הרצחו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 באוגוסט 1628, בעת ששהה בפורטסמות', בניסיון לארגן מבצע צבאי ימי נוסף, נרצח וילרס בפאב "גרייהאונד" בעיר והוא בן 35 באמצעות דקירת פגיון בחזהו. המתנקש היה ג'ון פלטון (אנ'), חייל שנפצע במסע הצבאי הקודם שארגן וילרס. מעמדו הציבורי של דוכס בקינגהאם היה כה ירוד בשלב זה, שפלטון זכה למעמד של גיבור עממי ומעשה הרצח שלו הוצדק ציבורית בשירים ופמפלטים.[5][6]
הרוצח פלטון נשפט והוצא להורג בטייברן ב-29 בנובמבר 1628. גופתו נשלחה לפורתסמות' על ידי השלטונות כצעד שנועד לעורר יראה מפני החוק, אך הפכה לאובייקט להערצת ההמון ועוררה תסיסה נגד המלך.
וילרס הובא לקבורה במנזר וסטמינסטר, הוא פוסל עוטה שריון ואת שרשרת אבירי מסדר הבירית ועל מצבתו הוצבו פסלי מרס ונפטון.
פטרון אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילרס עסק במחול והיה חובב תיאטרון שסייע בהעלאת מחזות בדור שאחרי ויליאם שייקספיר.
הוא הזמין לעצמו ולאחרים דיוקנאות מאת ציירים כויליאם לרקין, קורנליוס ג'ונסון ואנתוני ואן דייק, אותו סייע להביא לחצר האנגלית. נוסף על כך, פטר פאול רובנס צייר דיוקן שלו, אשר נחשב כאבוד, אך התגלה מחדש ב-2017.[7][8] הצייר חרארד ואן הונטהורסט צייר את וילרס כמרקוריוס המוביל את המוזות בציור "האמנויות מציגות את עצמן לפני צ'ארלס והנרייט מארי".
הדוכס מבקינגהם גילה עניין רב בספרים וטיפח את ספריית אוניברסיטת קיימברידג'. בין היתר רכש בעבודה את ספריית תומאס ואן ארפה ויזם את אוסף הספרים בערבית שלה.[9]
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1620 נשא לאשה את קתרין (1603–1649), בתו של פרנסיס מנרס, רוזן רותלנד, נגד רצון אביה. ילדיהם היו
- מרי סטיוארט, דוכסית ריצ'מונד (1622–1685)
- צ'ארלס (1625–1627)
- ג'ורג' וילרס, הדוכס השני מבקינגהם (1628–1687)
- פרנסיס (1629–1648), נהרג במלחמת האזרחים האנגלית השנייה
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעתו הידועה ביותר של הדוכס מבקינגהם, כדמות דמיונית למחצה, מצויה בספרו של אלכסנדר דיומא האב "שלושת המוסקטרים" ושלל עיבודיו. הוא מתואר שם כ"אביר הנאה ביותר בצרפת ואנגליה", חביבם של מלך אנגליה ושל מלך צרפת, עשיר ובעל עוצמה עצומה בחצר ומאהבה של אן מאוסטריה.[10] הוא נרצח על ידי פאלון המתואר כפוריטני שפותה לבצע את המעשה בערמה על ידי מיליידי דה וינטר, זאת לאחר שרישלייה דרש ממנה לרצוח את הדוכס לפני שיוכל לסייע להוגנוטים בלה רושל.
בסרטים שלושת המוסקטרים (סרט, 1973) מ-1973 מקבלת דמותו של הדוכס, בגילומו של סיימון וורד, נפח גדול יותר מאשר בספרים, כידידם של המוסקטרים.
הוא מופיע כדמות ברומן ההיסטורי Earthly Joys מאת פיליפה גרגורי (1998) ורומן של רונלד בליית' The Assassin (2004) שנכתב כביכול על ידי פלטון בעת שהוא ממתין להוצאתו להורג.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Christiane Hille, Visions of the Courtly Body: The Patronage of George Villiers, First Duke of Buckingham and the Triumph of Painting at the Stuart Court, Akademie Verlag 2012. ISBN 978-3-05-005908-2 - סקירה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- George Villiers, 1st Duke of Buckingham, ביוגרפיה באתר ספרטקוס
- ערך, במהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
- ג'ורג' וילרס, הדוכס הראשון מבקינגהם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ורג' וילרס, הדוכס הראשון מבקינגהם, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- David M. Bergeron, King James and Letters of Homoerotic Desire
- Felton, The Political Assassin
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הנחיה להגיית השם
- ^ Pauline Gregg, King Charles (1984) page 49; Diane Purkiss, The English Civil War: A People's History (2007) page 15 מצוטטים אצל George Villiers, 1st Duke of Buckingham, אתר ספרטקוס (הערות 6, 7)
- ^ Roger Lockyer, George Villiers, 1st Duke of Buckingham : Oxford Dictionary of National Biography (2004-2014) ו- John Philipps Kenyon, The Stuarts (1958) page 50 מצוטטים אצל George Villiers, 1st Duke of Buckingham, אתר ספרטקוס (הערות 12, 13)
- ^ Cassell's illustrated history of England p. 138
- ^ דוגמה לשיר סאטירי ועוקצני על מות הדוכס
- ^ ספר שירים על הרצח
- ^ Lost Rubens Portrait James I Lover Rediscovered in Glasgow, הגארדיאן 24 בספטמבר 2017
- ^ Rubens' long-lost masterpiece exhibited in gallery as copy
- ^ שלמה קלמן (סטפן) רייף, הגניזה מקהיר - תולדות אוסף הגניזה באוניברסיטת קיימברידג', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021 עמ' 38
- ^ "שלושת המוסקטרים", פרק 12 - טקסט חופשי של הפרק באנגלית