שלושת המוסקטרים (סרט, 1973)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלושת המוסקטרים
The Three Musketeers
מבוסס על שלושת המוסקטרים עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי ריצ'רד לסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אלכסנדר סלקיינד, איליה סלקיינד, פייר ספנגלר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'ורג' מקדונלד פרזר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ג'ון ויקטור סמית' עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אוליבר ריד (אתוס)
ספייק מיליגן (Bonacieux)
ג'וס אקלנד (D'Artagnan's father)
צ'רלטון הסטון (הקרדינל רישלייה)
פיי דאנאוויי (מיליידי דה וינטר)
רוי קינאר (Planchet)
ריצ'רד בריירס (לואי השלושה עשר, מלך צרפת)
ניקול קלפן (Ketty)
מייקל הורדרן (הרוזן דה טראוזוויל)
סיימון וורד (George Villiers, 1st Duke of Buckingham)
Michael Gothard (ג'ון פלטון)
ז'אן-פייר קאסל (לואי השלושה עשר, מלך צרפת)
ריצ'רד צ'מברלין (ארמיס)
ז'ורז' וילסון (הרוזן דה טראוזוויל)
ראקל ולש (קונסטנס בונסיו)
מייקל יורק (דאטרניאן)
ג'רלדין צ'פלין (אן מאוסטריה)
כריסטופר לי (הרוזן דה רושפור)
פרנק פינלי (פורתוס)
Rodney Bewes
בן אריס
Francis de Wolff
Ángel del Pozo
Gitty Darugar
Gretchen Franklin
פרנק ת'ורנטון
סיביל דנינג
אנה גיילור עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה מישל לגראן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום דייוויד ווטקין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, ספרד, פנמה, ארצות הברית, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מוקפ, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 11 בדצמבר 1973 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 105 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט הרפתקאות, סרט פעולה, סרט סייפים נועזים, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 4.5 מיליון דולר[1]
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שלושת המוסקטרים (ידוע גם בשם שלושת המוסקטרים: יהלומי המלכה; באנגלית: The Three Musketeers) הוא סרט משנת 1973, המבוסס על הרומן שלושת המוסקטרים משנת 1844 מאת אלכסנדר דיומא. ביים אותו ריצ'רד לסטר והוא נכתב על ידי ג'ורג' מקדונלד פרייזר. במקור הוצע בשנות השישים לביטלס, אותם ביים לסטר בשני סרטים אחרים. הסרט דבק היטב ברומן וכולל הומור לא מבוטל. הוא צולם על ידי דייוויד ווטקין, עם דיוק לפרטים תקופתיים. סצינות הקרב בוימו על ידי הכוריאוגרף ויליאם הובס. הסרט דורג על ידי מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית בתור אחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלמד סייף מאביו, ד'ארטניאן הצעיר מגיע לפריז עם חלומות להיות מוסקטר של המלך. לא רגיל לחיי העיר, הוא מוצא את עצמו בסדרה של צרות. ראשית הוא מוצא את עצמו נעלב ונשדד על ידי הרוזן דה רושפור, סוכנו של הקרדינל רישלייה, ובפריז נקלע לסכסוך עם שלושה מוסקטרים, אתוס, פורתוס ואראמיס, שכל אחד מהם מאתגר אותו לדו-קרב. כשהקרב הראשון עומד להתחיל, ג'וסאק ממשמר הקרדינל, מגיע עם חמישה אנשי חרב נוספים של שומרי הקרדינל רישלייה. ד'ארטניאן מתייצב עם המוסקטרים במאבק מתמשך והופך לבעל בריתם בתנועת ההתנגדות לקרדינל, המעוניין להגדיל את כוחו הניכר והשפעתו על המלך, לואי ה-13. ד'ארטניאן פותח גם ברומן עם אשת בעל הדירה שלו, קונסטנס בונסיה, שהיא המלבישה של המלכה, אן מאוסטריה.

בינתיים, דוכס בקינגהאם, לשעבר המאהב של המלכה, מתייצב ומבקש משהו כדי לזכור אותה; היא נותנת לו שרשרת עם שתים עשרה יהלומים, מתנה מבעלה. מהמשרתת הבוגדנית של המלכה, הקרדינל לומד על המפגש ומציע למלך הלא מבריק במיוחד לערוך נשף לכבודה של אשתו ולבקש שהיא תלבש את שרשרת היהלומים שנתן לה. הקרדינל גם שולח את סוכנתו מיליידי דה וינטר לאנגליה, שמפתה את הדוכס וגונבת שניים מיהלומי השרשרת.

בינתיים המלכה מספרת על צרותיה לקונסטנס, שמבקשת מד'ארטניאן לרכוב לאנגליה ולהשיג את היהלומים בחזרה. ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים יצאו לדרך, אך בדרך אנשי הקרדינל תוקפים אותם. רק ד'ארטניאן ומשרתו עוברים לבקינגהם, שם הם מגלים את אובדן שניים מהיהלומים. הדוכס מחליף את שני היהלומים וד'ארטניאן ממהר חזרה לפריז. פורתוס, אתוס ואראמיס, פצועים אך לא מתים כפי שחשש ד'ארטניאן, מסייעים במסירת השרשרת השלמה למלכה, ומצילים את הזוג המלכותי מהמבוכה שאותה תכנן הקרדינל.

בסופו של דבר קפטן טרוויל מביא את ד'ארטניאן לחיל המוסקטרים של משמר המלך.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lester's Back and the 'Musketeers' Have Got Him By MARK SHIVAS. New York Times 5 Aug 1973: 105