מרטין לנדאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטין לנדאו
Martin Landau
מרטין לנדאו, 2008
מרטין לנדאו, 2008
לידה 20 ביוני 1928
ברוקלין, ניו יורק ארצות הברית
פטירה 15 ביולי 2017 (בגיל 89)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות בית דוד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Martin James Landau עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1956–2017 (כ־61 שנים)
מקום לימודים
  • מכון פראט
  • בית ספר תיכון ג'יימס מדיסון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ברברה ביין (19571993) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'ולייט לנדאו, סוזן לנדאו פינץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1994)
2 פרסי גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר (1988, 1994)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרטין לנדאואנגלית: Martin Landau; ‏20 ביוני 192815 ביולי 2017) היה שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי-אמריקני. לנדאו ידוע בזכות תפקידיו כשחקן אופי על מסך הקולנוע. בזכות אחד מהם, תפקידו של בלה לוגוסי בסרט "אד ווד", הוא זכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 1994. כן ידוע לנדאו בזכות השתתפותו בסדרות טלוויזיה אהובות בשנות החמישים, שנות השישים ושנות השבעים: תפקידו הבולט על מסך הטלוויזיה היה תפקיד הסוכן החשאי רולין האנד, בסדרה "משימה בלתי אפשרית".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדאו נולד בברוקלין, ניו יורק למשפחה יהודית. אביו, מוריס לנדאו היה מכונאי יליד אוסטריה. בגיל 17 החל לעבוד כמאייר עבור העיתון "ניו יורק דיילי ניוז", אך החליט לנסות לפתח קריירה כשחקן. הוא החל ללמוד ב"סטודיו השחקנים" המפורסם, בהדרכת לי סטרסברג באותה הכיתה בה למד סטיב מקווין, וב-1957 שיחק את תפקיד הבכורה שלו על במות ברודוויי במחזה "אמצע הלילה". במקביל, בעידוד מורו סטרסברג, לימד משחק, ובין תלמידיו באותה התקופה ג'ק ניקולסון ואנג'ליקה יוסטון. באותה תקופה הופיע אף בטלוויזיה בתפקידים קטנים בסדרות כ"מאווריק" ו"רואוהייד".

בשנת 1959 הופיע בתפקיד ראשון על במת הקולנוע בסרט המלחמה "גבעת הדמים", בכיכובו של גרגורי פק, המתאר קבוצת חיילים אמריקנים במלחמת קוריאה, אך תשומת לב של ממש קיבל מאוחר יותר באותה השנה כאשר הופיע בסרטו של אלפרד היצ'קוק מזימות בינלאומיות. על אף הופעתם בסרט של כוכבים גדולים כקרי גראנט וג'יימס מייסון, משכה הופעתו של לנדאו את תשומת הלב. לנדאו שיחק את "ליאונרד", איש הביצוע השטני של הנבל בעל הגינונים הבריטים ואנדאם, אותו שיחק מייסון. בסצנה הזכורה ביותר מן הסרט, מחליק גראנט, הגיבור, ונאחז בצוק, בעת שהוא מטפס על ראשי הנשיאים בהר ראשמור. לנדאו דורך על אצבעותיו על מנת שייפול, מחייך חיוך שטני, ואז נורה למוות מאחור.

על אף הצלחה זו, ועל אף שנבחר להופיע בסרטים כ"קלאופטרה" (1963) לצידם של אליזבת' טיילור וריצ'רד ברטון, לא הצליח לנדאו להפוך לכוכב קולנוע מן המעלה הראשונה, ופנה להופעות בטלוויזיה. בתחילה דחה את תפקיד ספוק בסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים", אך בשנת 1966 התקבל לתפקיד אומן התחפושות "רולין האנד" בסדרה "משימה בלתי אפשרית", בה ככבה בתפקיד "סינמון" אשתו, השחקנית ברברה ביין. הופעתו, שנועדה להיות בתחילה חד פעמית, כבשה את קהל צופי הסדרה, והוא המשיך להופיע בה באופן קבוע והפך לכוכב הסדרה. הוא שיחק בסדרה באופן קבוע בעונתה השנייה והשלישית, תוך כדי שהוא גורף מועמדויות לפרס אמי על שתי העונות, ופרס גלובוס הזהב על העונה השלישית, ולאחר מכן עזב את הסדרה ביחד עם ביין, כפי הנראה בשל סכסוך על שכרם. ב-1966 שיחק במערבון "נבדה סמית' לצידו של סטיב מקווין.

באמצע שנות השבעים הופיע לנדאו לצידה של ביין בסדרת המדע הבדיוני "חלל: 1999". הסדרה, הנחשבת כיום לסדרת "קאלט", לא זכתה לשבחי הביקורת וירדה לאחר שתי עונות.

לאחר כישלון הסדרה הופיע לנדאו בתפקידים שונים, בסרטים ברמות שונות הן בקולנוע והן בטלוויזיה. הופעתו לצידה של ביין בסרט הטלוויזיה "ההארלם גלובטרוטרס על האי של גיליגן" נחשבת לנקודת שפל בקריירה שלהם.

בסוף שנות השמונים שב ודרך כוכבו של לנדאו, וההכרה בכישרונו הביאה לקבלת תפקידים על מסך הקולנוע. הבמאי פרנסיס פורד קופולה העניק לו תפקיד חשוב בסרטו "טאקר: האיש והחלום" (1988), תפקיד שבגינו קיבל את מועמדותו הראשונה לפרס האוסקר כמו גם את פרס גלובוס הזהב. מועמדות נוספת לאוסקר התקבלה לאחר ששיחק את רופא העיניים היהודי, יהודה רוזנטל, המתייסר בשל שהזמין את רצח אהובתו (אותה גילמה תלמידתו, אנג'ליקה יוסטון), בסרט "פשעים ועבירות קלות" (1989). בגילום דמות זו הצליח לנדאו להגיע לעומק פסיכולוגי במשחקו, באופן מנוגד לתדמיתו כשחקן של מבטאים ותחפושות בימי "משימה בלתי אפשרית". בשנת 1990 שיחק בדרמה הרומנטית "צבע הערב" לצד אלן בורסטין.

בשנת 1994 זכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה על תפקידו כבלה לוגוזי, שחקן סרטי האימה המזדקן והמכור לסמים, המופיע בסרטו של במאי הטראש אד ווד (בגילומו של ג'וני דפ), בסרטו של טים ברטון "אד ווד". על תפקידו זה זכה לנדאו גם בפרס גילדת שחקני המסך, בפרס גלובוס הזהב, ובפרס סאטורן, כמו גם בפרסים שונים נוספים מטעם אגודות מבקרים.

לאחר הצלחותיו אלו המשיך לנדאו להופיע בסרטים שונים, במגוון של תפקידים הנעים בין הדרמטי לקומי. בין היתר שיחק את ד"ר קורצווייל המסתורי, בסרט תיקים באפלה (1998), או את אביו החורג של מתיו מקונוהיי, שחייו משודרים לעולם בשידור חי בסרט "החיים בשידור חי" (EDTV) (1999), כן הופיע בקומדיה "מג'סטיק" לצידו של ג'ים קארי בשנת 2002, ובתפקידי אורח בסדרות טלוויזיה כגון הסדרה " ללא עקבות". בשנת 2002 העניק את קולו לקריינות סרטם של הבמאים הישראלים אמיר מן ודנה ינקלוביץ' מן "שאנגחאי גטו" המתעד את החיים בגטו שאנגחאי. ב-2003 שיחק בסרט "להתעורר" לצד גייל הרולד. בשנת 2008 גילם את הפוליטיקאי הקנדי צ'ארלס טמפלטון בסרט הביוגרפי "בילי: השנים המוקדמות" אודות חיו של בילי גרהאם. בשנת 2009 דיבב את 2 בסרט ההנפשה 9 ובשנת 2012 דיבב את מר רזיקרוסקי בסרט ההנפשה פרנקנוויני. אלו היו שני סרטי ההנפשה היחידים בהם לקח חלק.

בשנת 2015 הופיע בסרט הדרמה של אטום אגויאן "אני זוכר" לצד כריסטופר פלאמר.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדאו היה נשוי לברברה ביין בין 1957 עד לגירושיהם בשנת 1993. לזוג שתי בנות, סוזן וג'ולייט. ג'ולייט היא שחקנית בזכות עצמה, שיחקה לצד אביה בסרט "אד ווד" וידועה בזכות תפקידה כדרוסילה בסדרות הטלוויזיה "באפי ציידת הערפדים" ו"אנג'ל".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרטין לנדאו בוויקישיתוף