גבי אלדור
 | |
| לידה | 26 בנובמבר 1941 (בת 78) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| שפה מועדפת |
עברית |
| עיסוק |
שחקנית, מתרגמת, שחקנית תיאטרון, כוריאוגרפית |
| פרסים והוקרה |
פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
גבי אלדור (נולדה כגבריאלה ב-26 בנובמבר 1941) היא במאית, כוריאוגרפית, רקדנית, מבקרת מחול, שחקנית, מתרגמת ומרצה לתנועה ותולדות המחול.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלדור נולדה למשפחת הרקדניות אורנשטיין - מרגלית (סבתה), יהודית (דודתה) ושושנה (אמה), היא ינקה את אהבתה למחול בסטודיו של סבתה, שהיה הסטודיו הראשון שנפתח בארץ בשנת 1922.
אלדור היא יוצאת להקת הנח"ל וחברת הוועד המנהל באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.
אלדור ביימה בפסטיבל עכו ובפסטיבל חיפה להצגות ילדים. בהצגות: איפיגניה באאוליס, סיפור יונה, הערב רוקדים, המלך ליר וסמטת הכיסאות הלבנים (עם יגאל עזרתי), נערות טולדו, השולחן הכחול (הצגה שזכתה בשנת 1995 בפרס המבקרים בפסטיבל חיפה להצגות ילדים), אופרה לילדים מאת אנדרה היידו והאופרה מריה מבואנוס איירס.
אלדור שיחקה בתיאטראות השונים בהצגות: בית ברנרדה אלבה[1], הרפתקה בקרקס, עוץ לי גוץ לי, אלוף הבונים, גבעת ספון ריבר, הנזירים, המגילה, האדרת, הנסיכה טורנדוט, החלון, נישואים זה לא הכל, מסתורים, מחזור, בלאי ועוד. החל משנת 1974 היא עובדת בשיתוף עם רות זיו איל.
אלדור שיחקה בסרטים ותוכניות טלוויזיה: ניני, אסירי החופש, שישים שעות לסואץ, ירושלים ירושלים, אני אוהב אותך רוזה, הזמנה לרצח, בן לוקח בת (1982), החצר של מומו הגדולה, פעמיים אברהם, "זעם ותהילה", המגדלור, פלורנטין.
בשנים 1987–1988 הגישה את "מקום טוב באמצע" - תוכנית רדיו בנושא תרבות ואמנות בגלי צה"ל בהגשה משותפת עם יצחק בן נר, מולי שפירא ואורלי יניב, וכן במהלך השנים הייתה חלק ממגישי התוכנית לאם ולילד.
אלדור עיצבה כוריאוגרפיה להצגות: כל אדם[2], המבול, הבכחאי, עליסה בארץ הפלאות, סוחרי גומי, עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני, והשביתה הגדולה ותוכניות טלוויזיה כדוגמת ריצ'רץ'.
בשנת 1990 אלדור הייתה לאחד ממקימי ומנהלי התיאטרון הערבי-עברי ביפו, יחד עם יגאל עזרתי והמנהל האמנותי אדיב ג'השאן, באותה שנה הנחתה במרכז סוזן דלל ערב התרמה לעמותת מיה ארבטובה[1].
בשנים 2005–2006 אלדור הייתה שופטת בעונות 1 ו-2 בתוכנית רוקדים עם כוכבים.
בשנת 2011 הוציאה את ספרה "ואיך רוקד גמל?" בהוצאת רסלינג[3][4] העוסק במשפחתה, אמה, דודתה וסבתה, אשר הביאו את המחול מגרמניה לישראל בשנות ה-20 ושנות ה-30.
אלדור הייתה נשואה לפרופ' אריה זקס ולהם בת.
תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רסמוס והנודד מאת אסטריד לינדגרן בהוצאת תל אביב: עם עובד, (1967)
- סודות ההרפיה : תוכנית בת 3 שלבים ללימוד טכניקת ההרפיה מאת מריאן קולר הוצאת תירוש, (1983)
- ג'ונגל הערים מאת ברטולט ברכט בהוצאת רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה, (1985)
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1997: פרס ראשון על בימוי ההצגה – סמטת הכיסאות הלבנים, בשיתוף – יגאל עזרתי (פסטיבל עכו).
- פרס גוטליב וחנה רוזנבלום מטעם עיריית תל אביב, על שיצרה שפת תנועה תיאטרלית וכתיבתה כמבקרת וכמרצה בתחום המחול.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבי אלדור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- רשימת הפרסומים של גבי אלדור, בקטלוג הספרייה הלאומית
- גבי אלדור, באתר אישים
- אלדור גבי Aldor Gabi, באתר אוניברסיטת תל אביב
- כתבותיה של גבי אלדור, באתר "הבמה"
- גבי אלדור, באתר "אידיבי"
- גבי אלדור, על כוכבות המחול הראשונות בת"א, באתר nrg, 17 באפריל 2009
- גבי אלדור, גבי אלדור, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם גבי אלדור, באתר iCast, 20 במרץ 2012- טל גורדון, ריאיון - יוצרים בעקבות יוצרים, באתר הבמה, 3 בדצמבר 2013
- מיטל שפירו, פקידת הקבלה של הקליניקה הקוסמית האלטרנטיבית, באתר הארץ, 11 ביולי 2018
- יעקב בר-און, גבי אלדור: "שמחה שעשיתי סצנת עירום, יש לי מזכרת מאיך שנראיתי", באתר מעריב השבוע, 12 ביוני 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יעקב העליון, ברנדה אלבה ב"חאן" הירושלמי, מעריב, 8 ביולי 1971
- ^ יחיאל לימור, כל-אדם בחאן שלו, מעריב, 15 במאי 1969
- ^ ואיך רוקד גמל?
- ^ אלעד סמורזיק / אתר "הארץ" גלריה / ראשיתו של המחול הישראלי, באתר הוצאת רסלינג
