טל גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טל גורדון
Tal gordon.jpg
מידע כללי
תאריך לידה 7 בנובמבר 1968 (בת 46)
מקור תל אביב, ישראל
שנות פעילות 1991—היום
סוגה רוק
חברת תקליטים אן אם סי
הד ארצי
התו השמיני

טל גורדון (נולדה ב-7 בנובמבר 1968[1] בתל אביב) היא זמרת, מוזיקאית, מלחינה, כותבת ומנחת רדיו וטלוויזיה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 התגלתה גורדון על ידי המפיק סולו יורמן, ופריצתה לתודעה הישראלית כאמנית הגיעה עם אלבום הבכורה שלה משנת 1991, "מסכות" בהוצאת NMC ובו שירים שכתבה והלחינה לצדו של נגן "רוקפור", אמיר צורף, ובהפקתו של ברי סחרוף. עבודתה המשותפת עם צורף תתבטא בהמשך בלהיט "הכעס" שכתבה עבור להקתו של צורף (לאלבומם "רשת פרפרים"). באלבום בלטו השירים "בורח מספקות", "נרניה", "איש זר" (שהולחן למילותיו של דוד אבידן), "אודיסיי", "מודדת את הזמן", "מסכות", "מים עומדים" ו"כמו שיורד גשם".

ב-1993 עסקה גורדון בביצוע גרסאות כיסוי ליצירות קודמות, כגון "חשמל בכפות ידיך" של רותי נבון, ובמופע שהוקדש לשיריו של שמוליק קראוס ביצעה עם להקת "איפה הילד?" גרסאות כיסוי לכמה משיריו.

ב-1995 יצא אלבומה השני, "טל גורדון". גורדון כתבה והלחינה את כל שירי האלבום (חמישה מהלחנים ביחד עם גידי רז). אבי בללי מלהקת "נקמת הטרקטור" הפיק מוזיקלית ועיבד את השירים, שניים מהם עם גידי רז. בללי, רז וירמי קפלן הלחינו לתקליט גם קטע אינסטרומנטלי ארוך בשם "חלומו של מוניר", ושלושתם שרו קולות וניגנו עם נגנים נוספים. "חלומו של מוניר" היה השם שגורדון תיכננה לקרוא לאלבום, אך בעקבות לחץ חברת התקליטים NMC, האלבום קיבל את השם "טל גורדון". בלטו בו השירים "מראת פלאים", "סיפור שלא נגמר", "אושר נצחי", "תן לי" ו"חלונות".

ב-1997 השתתפה באלבומו של נתן כהן "תחנת דרכים", בדואט עם כהן "אולי אפשר" ושרה לבדה את "כוכב קטן". באותה שנה השתתפה גורדון בלהקת נשים, שלא הגיעה להוצאת אלבום אך יצרה עניין גם בגלל שמה הפרובוקטיבי "המזדיינות". בלהקה חברו גורדון בגיטרה ושירה, אסי לוי בשירה וגיטרה, ענבל פרלמוטר בבס ובשירה ואיגי וקסמן בתופים.

ב-1998 הופיעה במיטב להיטיה בפסטיבל "אינטימה נקסט" שהוקדש לנשים יוצרות, יחד עם רונה קינן בגיטרה וקולות. השתיים הופיעו גם במופע "כוכבים בחוץ" משירי נתן אלתרמן, במועדון צוותא בתל אביב.

ב-1999 שיתוף הפעולה בין גורדון לקינן הגיע לשיא באלבומה השלישי של גורדון: "רציתי שזה לא ייגמר". האלבום, שיצא בתחילת ינואר 2000, התהדר בתואר "האלבום הישראלי הראשון בשנות האלפיים". קורין אלאל עיבדה והפיקה מוזיקלית גרסאות אקוסטיות למיטב להיטיה של גורדון, לצד ארבעה שירים חדשים שגורדון כתבה את מילותיהם. קינן ניגנה ושרה עם גורדון בכל השירים. האלבום הוגן בטכנולוגיה חדשנית למניעת העתקה למחשב, ולכן עד היום אינו נקרא בחלק מנגני ה-DVD.

בשנים 2002-2007 הגישה את מגזין המוזיקה "תוצרת הארץ" בערוץ הראשון.

ב-2003 חברה גורדון לאלי אברמוב, חבר להקת "הקליק", במסגרת ההרכב האלקטרוני "פיצ'בנד" ושימשה כזמרת ההרכב באלבום "Easy As It Sounds" . בשנת 2005 זכתה גורדון בפרס אקו"ם על אסופת טקסטים שטרם פורסמה.

ב-2006 החלה להגיש את התוכנית "ציפורי לילה מוזיקליות" בגלי צה"ל, והוציאה את אלבומה הרביעי, "לפני שהשמש עולה" בלייבל התו השמיני.

בן זוגה לשעבר של גורדון הוא סולו יורמן[2][3]. ב-2006 ילדה את בתם. בקיץ 2013, לאחר 20 שנים משותפות, נפרדו השניים.

בשנת 2007 החלה להגיש את מגזין התרבות "תרבות, רחוב" בטלוויזיה החינוכית. משנת 2010 ועד היום היא מגישה באותו ערוץ את תוכנית התרבות "הכל תרבות", כשלצדה כמגיש אורח אלדד זיו. התוכנית משודרת גם בערוץ 2.

החל מספטמבר 2013 היא משתתפת בהרכב "רואים שקוף", שאותו מפיק סולו יורמן וכולל את אבי בללי ("נקמת הטרקטור") בבס ושירה, דודי לוי בגיטרה ושירה, איגי דיין ("משינה") בתופים ושירה, דניאל סלומון בפסנתר ושירה, וגורדון באקוסטית ושירה. בכורת הערב, שהוקדש לשיריו של שמוליק קראוס שנפטר באותה השנה, עלתה בפסטיבל ראשון לציון.

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף מידע באתר שירונט
  2. ^ שוש מימון, ‏רוצות להיות מותק, באתר גלובס, 2 באפריל 2001
  3. ^ זיו גולדפישר, כתבה, באתר nrg‏, 20 באוגוסט 2012