אריה זקס (משורר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה זקס
פרופ' אריה זקס בביתו בירושלים (1969)
פרופ' אריה זקס בביתו בירושלים (1969)
לידה 24 במרץ 1932
תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בדצמבר 1992 (בגיל 60)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, סורבון, פיצוויליאם קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 16 בדצמבר 1992 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אריה זַקס (24 במרץ 193216 בדצמבר 1992) היה משורר, מתרגם, מעבד ובמאי תיאטרון, מבקר, איש בוהמה ופרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים. מייסד החוג לתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זקס נולד ב-1932 בתל אביב וגדל בשרון, במושב גן חיים, סמוך לכפר סבא. הוריו היו עולים מארצות הברית וזקס דיבר אנגלית בבית, אביו היה אגרונום. במהלך מלחמת העצמאות התנדב לפלמ"ח ולחם בשורות הגדוד החמישי בחזית לטרון. בצה"ל שירת בחטיבת ירושלים והשתתף במלחמת סיני וששת הימים[1]. לאחר מלחמת העצמאות נסע ללימודים בארצות הברית בסיוע מלגה שקיבל[2].

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952 קיבל תואר בוגר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס וב-1954 קיבל בה תואר מוסמך. ב-19551956 למד בסורבון, אחר כך הוזמן על ידי אדם מנדילוב, ראש המחלקה לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, לשמש כמורה במחלקה. ב-1958 נשלח לכתוב דוקטורט בפיצוויליאם קולג' (אנ') שבאוניברסיטת קיימברידג', וב-1962 קיבל תואר דוקטור וחזר לשמש כמרצה בחוג לשפה וספרות אנגלית בירושלים. ב-1965 קיבל דרגת מרצה בכיר[3], וב-1969 עלה לדרגת פרופסור חבר[4].

בשנת 1971 ייסד זקס את החוג לתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית. החזון של זקס היה לשלב לימודים עיוניים עם סדנאות משחק. רוב המרצים בחוג הושאלו תחילה מחוגים אחרים, כך לדוגמה אהרן שבתאי מהחוג ללימודים קלאסיים הרצה על תיאטרון ביוון העתיקה[5]. זקס עמד בראש החוג ובהמשך עלה לדרגת פרופסור מן המניין.

מחקריו של זקס עסקו בעיקר בספרות ובתיאטרון של ימי הביניים, הרנסאנס והעת החדשה המוקדמת במערב. כתב מחקר מקיף על יצירתו של המשורר והסופר האנגלי סמואל ג'ונסון. ב-1978 פרסם את ספר, "שקיעת הלץ במחזאות הדתית של תרבות המערב", בו ניתח את החלשת היסודות הדתיים בתרבות המערב, החל מן המאות ה-16 וה-17[6].

קריירה כבמאי תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-60 החל לביים מחזות במסגרת החוג לספרות אנגלית, בהם השתתפו מרצים וסטודנטים. המחזה הראשון שכתב וביים ב-1966 היה "המבול", במסגרת סמינריון שהוקדש לדרמה האנגלית של ימי הביניים. זקס עיבד מספר סיפורים אנגליים מימי הביניים, המחזה הוצג באנגלית והשתתפו בו גם עמיתיו המרצים יהודה עמיחי, דניס סילק וצבי יגנדורף[7]. שנה אחר כך העלה עיבוד ל"עליזה בארץ הפלאות"[8].

באוקטובר 1967 מונה למנהל אמנותי של תיאטרון החאן שהיה אז בשלבי הקמה. יחד עם פיליפ דיסקין שמונה כבמאי הבית של התיאטרון[9]. אולם לאחר כחודש התפטר מהתפקיד, לאחר שלא קיבל את החופש האמנותי שהובטח לו[10].

באפריל 1968 עלה לראשונה מחזה שביים, הקומדיה היוונית "השלום", עם צוות שחקנים מקצועי מקבוצת "במת השחקנים", שכלל בין היתר את אמנון מסקין, לבנה פינקלשטיין וטוביה צפיר. את הכוראוגרפיה למחזה יצרה גליה גת, רקדנית להקת בת שבע, ואת התלבושות והמסכות יצרה עדה המאירית[11]. המחזה זכה לביקורות חיוביות[12], והוא הוצג בתל אביב ובירושלים. לאחר שהוצג פעם אחת באולם "בית העם" בירושלים (מרכז ז'ראר בכר), פנו גורמים דתיים לעירייה ודרשו שלא יוצג יותר, מאחר שבסצנה אחת לקראת סיום המחזה מופיעה אחת השחקניות בחזה חשוף[13]. עקב כך עבר המחזה מאולם "בית העם", שהיה בבעלות העירייה, לאולם "מיטשל" שהיה שייך להסתדרות[14].

בעקבות הצלחת המחזה "השלום" קיבל זקס מספר הצעות לביים הצגות נוספות באופן מקצועי[15]. ההצגה הבאה שביים הייתה "כלאדם" בתיאטרון החאן, מחזה מוסר אנגלי מסוף המאה ה-15, אשר זהות מחברו אינה ידועה. ההצגה עלתה לראשונה במאי 1969 בהשתתפות ז'אק כהן, מוטי ברכאן, עליזה רוזן וסטודנטים באוניברסיטה העברית. והייתה תחילה אומרה לעלות לזמן קצר, כהפקת חובבים ולא באופן מסחרי בסיוע כספי של האוניברסיטה, כאשר כל השחקנים משחקים בהתנדבות[16][17]. ההצגה זכתה להצלחה רבה, ולביקורות חיוביות, ועלתה שוב לאחר חודשים, והוצגה במשך כחצי שנה[18].

בשנת 1971 הוזמן לביים בתיאטרון הקאמרי את "הבכחאי", טרגדיה יוונית מאת אוריפידס, שאותו תרגם ועיבד זקס[19]. במחזה השתתפו בין היתר: ליאור ייני בתפקיד האל דיוניסוס, יאיר רובין, מוטי בהרב ועליזה רוזן[20]. המחזה כלל קטעי ריקוד ארוכים שיצרה גבי אלדור וסרט שהוקרן ברקע, והוא זכה לביקורות מעורבות[21]. גם הפעם, כמו עם המחזה "השלום", עיריית ירושלים אסרה על הצגתו באולם "בית העם" בלחץ הסיעות הדתיות במועצת העיר, מאחר שהסרטון שמוקרן במהלך ההצגה כלל קטעי עירום[22].

בשנת 1973 ביים את המחזה דוקטור פאוסטוס מאת המחזאי האנגלי כריסטופר מארלו, בתרגום מנחם בן, כהפקה משותפת של החוג לתולדות התיאטרון ו"הבימה"[23]. בהפקה השתתפו בין היתר: יוסי פולק בתפקיד פאוסטוס, רפאל קלצ'קין בתפקיד מפיסטופלס, ניסים עזיקרי, שמואל סגל ואבי פניני. היא זכתה לביקורות שליליות וירדה תוך זמו קצר מבמה[24].

בשנת 1976 העלה בתיאטרון החאן, את המחזה "המבול" שאותו עיבד על פי שני מחזות, שמחבריהם עלומים, שהוצגו באנגליה בשלהי המאה ה־14 ובראשית ה־. 15 הלקוחים משני קובצי מחזות "מחזור וויקפילד" (אנ') והשני "מחזור צ'סטר" (אנ'). זו הייתה גרסה שנייה של המחזה, שהעלה לראשונה ב-1966[25].

קריירה כמשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זקס פרסם שני שירים ראשונים בעיתון הספרות "יוכני" שערך נתן זך ביולי 1967[26]. אחר כך החל לפרסם שירים ותרגומים במדור הספרות של "הארץ" במוסף הספרותי "משא" של העיתון "למרחב"[27][28], פרסם ארבעה ספרי שירה ותרגם שירה אנגלית וצרפתית לעברית. בשנת 1973, פרסם את ספר השירים הראשון שלו, "זה היה יופי", שחציו היה שירים מקוריים שכתב וחציו תרגומים לשירים[29].

זקס גם תרגם לעברית את שירי ידידו הרולד שימל, שאת שיריו הראשונים כתב באנגלית[30].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זקס היה פעיל למען קידום השלום, נגד כפייה דתית. ובעד חופש הביטוי.

בתחילת 1967 הצטרף ל"ועד למען שלום בווייטנאם" שעסק בפעולות מחאה נגד מלחמת וייטנאם[31].

לאחר מלחמת ששת הימים הצטרף לתנועה לשלום וביטחון, שהייתה מהתנועות הראשונות שקראו לנסיגה מהשטחים ולהכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני ולהקמת ישות פלסטינית עצמאית לצד ישראל[32].

בשנת 1972 הגיש תצהיר תמיכה בעתירה של הסופר עמוס קינן נגד פסילת מחזהו "חברים מספרים על ישו" על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות[33].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זקס היה נשוי שלוש פעמים. ב-1958 התחתן עם שושנה להב, והם התגרשו לאחר 4 שנים. ב-1964 נישא לגבי אלדור, אשר הייתה מעורבת ברבות מיצירותיו, הן במשחק והן בכוריאוגרפיה בהצגותיו, במהלך חמש עשרה שנות נישואיהם אשר הסתיימו בשנת 1977. לזקס וגבי בת בכורה, דינה זקס[34].

בשנת 1963 רכש בית ערבי נטוש, שהוכרז נכס נפקדים, בשכונת אבו טור בירושלים, שהייתה אז על גבול הקו העירוני של ירושלים המחולקת[35]. בריאיון לנחום ברנע אמר על הבית:"אני לא רואה את הבית הזה כבית שלי. אני יודע למי הוא שייך, ולמזל מצפוני, הוא שייך לאדם עשיר מאוד, באראקת, שיש לו ארמון גדול בשועפט. אני חי בבית, שומר עליו, משקיע בו הרבה כסף ועם זאת אני רואה את כל העסק כזמני. זה ביתו של מישהו אחר, ואני גר בו בתוקף הנסיבות. אני אישית אינני יכול לעשות סידור עם משפחת באראקת, אבל ברגע שיהיה סידור, אני אורז את החפצים, יוצא מהבית הזה ובונה לי בית במקום אחר. אני אצא מכאן בשמחה"[1].

ב-1981 נישא לרחל דיין, שהייתה צעירה ממנו ב-23 שנים[34], והיה אב לבן ובת נוספים, חנן ותמר. זקס המשיך להתגורר בשכונת אבו טור[36].

בפברואר 1990 עבר זקס אירוע מוחי, תחילה פנה למספר רופאים מאחר שהרגיש כאבים בצדו השמאלי של גופו, נירולוג בבית החולים הדסה אבחן שבץ מוחי, אך הוא לא הבהיר לו את חומרת מצבו ונתן את האפשרות לחזור לביתו. זקס החליט לנסוע לנוח בבית הוריו בגן חיים, בדרך עצר בחנות מכולת, שם עבר אירוע מוחי חמור יותר[2]. הוא נאלץ להתחיל לעבור שיקום ממושך בבית לוינשטיין[35]. בדצמבר 1992 נפטר בבית החולים הדסה בירושלים, שבועיים לאחר שהתעורר מתרדמת בת שלושה חדשים. הוא הובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים[37].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זה היה יופי: שירים, תל אביב: עכשיו, 1973.
  • פרדס: שירים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1976[38][39].
  • שקיעת הלץ: עיונים ומחזות על פי מקורות דתיים, תל אביב: ספרית פועלים ('ספרי דעת זמננו'); האוניברסיטה העברית – הפקולטה למדעי הרוח – הקתדרה לדרמה ע"ש לואי ליפסקי, 1978.
  • ריקנות החיים: מצבו של האדם על פי סמיואל ג'ונסון, ירושלים: י"ל מאגנס, 1978.
  • הספר הורוד: שירים, ירושלים ותל אביב: דביר, 1981.
  • קלות הדעת: רשימות אישיות על תיאטרון, תל אביב: זמורה-ביתן, 1988.
  • כהל: שירים 1954–1987, ירושלים ותל אביב: שוקן, 1988.
  • מהות התיאטרון, תל אביב: מטכ"ל – קצין חינוך ראשי – גלי צה"ל ('אוניברסיטה משודרת'), 1989.
  • Passionate Intelligence: Imagination and Reason in the Work of Samuel Johnson, Baltimore: Johns Hopkins Press, 1967.

תרגום ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון ברימן, שירי חלום; תרגם והוסיף מבואות, מאמרים והערות: אריה זקס, רמת גן: מסדה, 1978.
  • בעקבות הרנסאנס והבארוק: שירים, תל אביב: עם עובד, 1983.
  • אריה זקס (ליקט, תרגם ועיבד), מבחר השירה הארוטית: מעלילות גלגמש עד ליאונרד כהן, ירושלים: כתר, 1989.
  • ויליאם בטלר ייטסעל יד באר הבז (מחזה), בתוך 'דחק', כרך יג', 2021.
  • Studies in the drama; edited on behalf of the Faculty of Humanities by Arieh Sachs, Jerusalem: Hebrew University - Magnes Press; London: Oxford University Press (Scripta Hierosolymitana), 1967.
  • The English Grotesque: An Anthology From Langland to Joyce; introduced and edited by Arieh Sachs, Jerusalem: Israel Universities Press, 1969.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Sachs, Arieh,' in: International Who's Who in Poetry 2005, p. 1363.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה זקס בוויקישיתוף

מתרגומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 נחום ברנע, פרופסור בג'ינס, דבר, 26 בספטמבר 1969, צילום: עוזי קניגפסט, המשך
  2. ^ 1 2 נרי ליבנה, אריה זקס נפל במכולת׳, חדשות, 26 באוקטובר 1990
  3. ^ מינויים חדשים באוניברסיטה, על המשמר, 26 באוגוסט 1965
  4. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה העברית, מעריב, 21 באוגוסט 1969
  5. ^ ורדה צ'צ'יק, תיאטרון מלומד מאד, מעריב, 11 באוגוסט 1971
  6. ^ חיים נגיד, ספרים חדשים, מעריב, 12 במאי 1978
  7. ^ שלמה סנה, תלמידי החוג לאנגלית מציגים מחזה־מיסתורין, למרחב, 16 במאי 1966
  8. ^ אריאלה הראל, "עליסה בארץ הפלאות", למרחב, 24 במרץ 1967
    "אליס בארץ הפלאות - יוצג באנגלית בירושלים, על המשמר, 6 במרץ 1967
  9. ^ ה"חאן" הירושלמי ייפתח השבוע למופעי תיאטרון, מעריב, 23 באוקטובר 1967
    ישראל כהן, פעילות חדשה בחאן העתיק, דבר, 25 באוקטובר 1967
  10. ^ מנהל החאן הירושלמי ושחקנים - התפטרו, על המשמר, 21 בנובמבר 1967
  11. ^ טלילה בן זכאי, "השלום" התחיל לרוץ, מעריב, 9 באפריל 1968
  12. ^ יורם קניוק, אחרי בכורה - "השלום" לאריסטופנס ב"במת השחקנים", דבר, 21 באפריל 1968
    משה נתן, עדלאידה למען השלום, למרחב, 26 באפריל 1968
    דב בר-ניר, שלוש הנאות תיאטרוניות, על המשמר, 26 באפריל 1968
    רם עברון, השלום כנערה עירומה, למרחב, 10 באפריל 1968
    סטפאן גלברט, גישושי שלום ב...אולימפוס, על המשמר, 15 במאי 1968
  13. ^ המחזות הרציניים והנועזים ביותר בתבלין של עירום, "העולם הזה", גיליון 1597 מ-10 באפריל 1968, עמוד 25
  14. ^ תמר אבידר, החזה החשוף של השחקנית במחזה "השלום' ־ הפריע לדתיים בירושלים, מעריב, 21 באפריל 1968
  15. ^ תמר אבידר, מסך ומסכה, מעריב, 7 במאי 1968
  16. ^ חודשה הצגת כל אדם, על המשמר, 30 בספטמבר 1969
  17. ^ נחום ברנע, אלוהים ומוות לכל־אדם - לקראת העלאת "כל אדם" ב"חאן" הירושלמי, דבר, 14 במאי 1969
  18. ^ יורם קניוק, מוות משעשע, דבר, 22 במאי 1969
    יצחק שור, "כל־ אדם־ חוזר לחאן, על המשמר, 17 באוקטובר 1969
    אורי קיסרי, "כל אדם" או: חשיבותה של הצגה, מעריב, 20 בפברואר 1970
  19. ^ סטאפן גלברט, "הבכחאי" כטואגדיה מודרנית, על המשמר, 3 בפברואר 1971
  20. ^ יעקב העליון, "הצגה שלא תהיה דומה להצגה אחרת" - אומר אריה זקס על הצגתו "הבכחאי", מעריב, 31 בינואר 1971
  21. ^ עדית זרטל, זקס נגד אוריפידס, דבר, 15 במרץ 1971
    דב בר-ניר, בכורת השבוע - "הבכחאי" בקאמרי, על המשמר, 15 במרץ 1971
    גדעון אפרת, התתלה וסוף ללא אמצע ראוי, למרחב, 19 במרץ 1971
  22. ^ תגובות, למרחב, 29 במרץ 1971
  23. ^ יחיאל לימור, פאוסטוס בא לאוניברסיטה ולתיאטרון, מעריב, 30 באוקטובר 1972
  24. ^ דליה שחורי, כן ל״פאוסטוס", על המשמר, 8 ביוני 1973
    הצ'פציק של דוקטור פאוסטוס, "העולם הזה", גיליון 1864 מ-23 במאי 1973, עמוד 11
  25. ^ יחיאל לימור, המבול שירד על החאן הירושלמי, מעריב, 31 בדצמבר 1975
    יעקב בר-און, "מבול" כתוצאה ממחלה, דבר, 8 בינואר 1976
  26. ^ אריה זקס: שני שירים (עמ' 12), יוכני. חוב' ה' (תמוז תשכ"ז, יולי 1967)
  27. ^ מחר ב"משא", למרחב, 29 באוקטובר 1970
  28. ^ אריה זקס, אשה משוחררת, "העולם הזה", גיליון 2150 מ-15 בנובמבר 1978, עמוד 32
  29. ^ מ. משב, שירי אריה זקס, מעריב, 29 ביוני 1973
    יהודית צוויק, שימו לב לסגול הרועד, דבר, 30 במרץ 1973
  30. ^ ספרים חדשים, מעריב, 24 במאי 1974
  31. ^ תופסק המלחמה בוייטנאם, על המשמר, 10 באפריל 1967
  32. ^ שרגא הר-גיל, רשימה חד פעמית, מעריב, 30 ביולי 1969
  33. ^ אבישי אמיר, בג"ץ היפנה את קינן למועצה לביקורת בכדי לברר מדוע פסלה את מחזהו, מעריב, 9 באוקטובר 1972
  34. ^ 1 2 תחיה אדר, להתחתן בפעם השלישית, "העולם הזה", גיליון 2278 מ-29 באפריל 1981, עמוד 27
  35. ^ 1 2 מאמר שכתב בעת האשפוז - פתאום קם אדם והוא חרדה צרופה, מעריב, 11 בינואר 1991
  36. ^ אריה זקס, חי בירושלים על הקו הירוק, "העולם הזה", גיליון 2701 מ-7 ביוני 1989, עמוד 33
  37. ^ פביאנה חפץ, איש של התרבות, חדשות, 20 בדצמבר 1992
  38. ^ ראו: אהרן שבתאי, 'חמש הערות בשולי "פרדס"', סימן קריאה 7 (1977)
  39. ^ י.ד., מי מעוניין, דבר, 14 בינואר 1977