גבריאל מוצקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבריאל מוצקין
אין תמונה חופשית
לידה 28 בדצמבר 1945 (בן 72)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גבריאל גדעון הלל מוצקין (Gabriel Motzkin; נולד ב-28 בדצמבר 1945 בירושלים) הוא פרופסור אמריטוס של הקתדרה לפילוסופיה ע"ש אחד העם באוניברסיטה העברית. בשנת 2007 מונה לראש מכון ון ליר. מחקריו עוסקים בהיסטוריה של הרעיונות, היסטוריה של הדת, קתוליות ומחשבה היסטורית והיסטוריה של הזיכרון.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצקין נולד בירושלים ב-1945 למתמטיקאי תאודור מוצקין, בנו של המנהיג הציוני אריה ליאו מוצקין. חלק ניכר מילדותו שהה בלוס אנג'לס שם לימד אביו באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. מוצקין השלים תואר ראשון בהיסטוריה אירופית באוניברסיטת הרווארד. שירת בצה"ל בחטיבת דובר צה"ל בשנים 1970-1967. השלים תואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ייל ולאחריו דוקטורט ב-1982 באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. נושא הדיסרטציה "בעיית הטרנסנדטיות בעולם חילוני מקאנט ועד היידגר".

לאחר הדוקטורט שב לישראל ושימש כמרצה באוניברסיטה העברית בחוגים להיסטוריה, פילוסופיה וספרות גרמנית. היה ראש מכון פרנץ רוזנצוייג לספרות ותרבות יהודית גרמנית, ראש המכון ללימודים כלליים ובשנים 2004-2001 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. כיום הוא מופקד הקתדרה על שם אחד העם באוניברסיטה העברית. היה עמית מחקר במכון מקס פלנק למדעי הקוגניציה והמוח, בקלייר הול שבאוניברסיטת קיימברידג', במכון מקס פלאנק להיסטוריה, במכון למחקר מתקדם בברלין ובמרכז למחקר בין-תחומי בבילפלד. שימש כפרופסור אורח בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז, באוניברסיטת גיסן, אוניברסיטת אמסטרדם, אוניברסיטת קונסטנץ ובבית הספר למשפטים ע"ש קרדוזו בישיבה יוניברסיטי. ב-2007 פרש ממשרתו באוניברסיטה עקב מינויו כראש מכון ון ליר.

מוצקין נשוי לאמילי, אוצרת אמנות, ואב לשני בנים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצקין מתמקד במחקריו בפילוסופיה של ההיסטוריה והיסטוריוגרפיה גרמנית וצרפתית.

בעבודת הדוקטורט שלו, אשר עובדה לספר, עסק מוצקין בשאלת היחס בין התהוות ההיסטוריה כמדע במאות ה-17-18 והראה את היחס בין גישה זאת לתפישת ההיסטוריה הקתולית במאה ה-19. הוא ניסה להעריך את המחויבות של היידגר למסורת של ההיסטוריה החילונית בהשוואה למחויבותו למסורת ההיסטוריוגרפיה הדתית הקתולית. עד למחקרו של מוצקין נכתב על היידגר וההיסטוריה, אך לא בהקשר להיסטוריה של המאה ה-17 ולא בהיסטוריה הקתולית של המאה ה-19.

מוצקין הראה כי ההיסטוריוגרפיה המודרנית בנויה על מיזוג בין למדנות לבין תפישת אני המושרשת בספרות הזכרונות האישיים במאה ה-10 בגרמניה.

במחקרו העכשווי מוצקין מנסה להבדיל בין היסטוריה לזיכרון ולבסס את ההיסטוריה כמדע. במסגרת זאת הוא מתעניין בבעיית הפרספקטיבה והרטרוספקציה. השאלות בהן הוא עוסק הן האם יש קשר בין התפישה בה המוח עובד לתפישה הקוגניטיבית של העבר ומה הקשר בין מערכת המוח להבניית תרבות היסטורית. מוצקין מנסה לבדוק האם אנו תופשים עבר כמו הווה, האם העבר נראה, האם הדמיון בנוי כמו תפישה או שונה מתפישה ומהי המשמעות לתפישת עבר אותו לא חוינו, בין אם הדמיון דומה או שונה מהתפישה. עתידה לראות מונוגרפיה שלו בתחום.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Time and transcendence: secular history, the Catholic reaction, and the rediscovery of the future, Gabriel Motzkin, Kluwer Academic Publishers, 1992
  • The lesser evil: moral approaches to genocide practices, editors: Helmut Dubiel and Gabriel Motzkin, New York: Routledge, 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]