גדולה עוגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדולה עוגן
Gedula Ogen 001.jpg
גדולה עוגן
לידה 1929 (בת 92 בערך)
ירושלים, פלשתינה (א"י)
שם לידה גדולה שוויג
זרם באמנות קדרות, פיסול
צאצאים שמואל יוסף שוויג עריכת הנתון בוויקינתונים
www.g-ogen.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גְדוּלָה עוֹגֶן (שוויג) (נולדה ב-1929) היא פסלת ואמנית קרמיקה ישראלית. בין השנים 19651980 כיהנה כראש המחלקה לקדרות ב"בצלאל". יצירתה של עוגן משוחררת מקדרות האובניים המסורתית והיא ידועה בתבליטי הקיר שיצרה במקומות שונים בישראל וביצירות פיסוליות ואקספרסיביות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדולה עוגן נולדה בירושלים בשנת 1929, בתם הבכורה של צביה לבית דיקשטיין ושמואל יוסף שוויג. אמה צביה שוויג הייתה מורה להתעמלות, ריתמיקה, התעמלות יוצרת וריקודי עם, ומחברת שירי משחק. אביה שמואל יוסף שוויג היה צלם. בית המשפחה, שמוקם במרכז העיר ירושלים, ברחוב מקביל לרחוב אתיופיה (כיום רחוב בני ברית), היווה מוקד לאמנים ואנשי רוח. בסוף שנות הארבעים למדה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית אצל מרטין בובר. בין השנים 19491952 למדה ב"בצלאל החדש" אצל מרדכי ארדון, יעקב שטיינהרדט וירחמיאל שכטר. בנוסף החלה בשנת 1952 ללמוד קדרות בסטודיו של הדוויג גרוסמן בירושלים ואף שימשה כשוליה וכעוזרת הוראה בקורסים שהעבירה גרוסמן. בתקופה זו הושפעה עוגן מעבודתה של גרוסמן[1].

על עבודותיה של עוגן בשנות החמישים נמנים פסלי חיות, תבליטים בקנה מידה קטן וכלים שימושיים[2] שהושפעו ממסורות מקומיות (כמו למשל הג'ארה הערבית) ופולקלור מקומי. חלקם עוטר במשיחות צבעי אנגוב חופשיות ורחבות ונשרף בתנור אשר חשף אותם ללהבות אש ישירה. תערוכה של כלים שימושיים שיצרה הוצגה ב"משכית" בשנת 1955 וזכתה להצלחה. בין עבודותיה בשנות ה-50 נמנות: "הכבשה והאלה" פסל שנכלל בספר "אומנות ישראל". עבודה תאומה נקנתה על ידי המוזיאון של העיר מינכן בגרמניה, מהתצוגה ביריד המזרח בביתן הישראלי. "תרנגולים" – פסלים בגובה מטר שנשלחו לאקספו מונטריאול. "נמלים" – שנרכשו על ידי גדעון עופרת. קבוצה גדולה של עבודות נרכשו על ידי פרופסור ג'והן צ'ייני, מרצה לעיצוב מוצר בטכניון ונכללו בתערוכה ניידת שאצר לארצות הברית, ולוותה בקטלוג שנקרא: Forms of Israel. עבודות רבות בשנות ה-50 נרכשו על ידי משרד החוץ הישראלי עבור שגרירויות ישראליות בעולם כדי להשתלב בעיצוב הפנים ברוח מקומית. קבוצת עבודות שנשלחה לתערוכה בינלאומית לקרמיקה בשטוטגרט גרמניה בסוף שנות ה-50 זכתה באות הצטיינות

בין השנים 1955–1962 לימדה עוגן בני נוער בחוות הנוער הציוני בירושלים. במסגרת הפעילות החינוכית שם יצרה עוגן עם תלמידיה פסלים של חיות ודמויות אדם בעלות מטען ביוגרפי. בעקבות תצוגה של עבודות תלמידיה בתערוכה בנושא פולקלור, הוזמנה עוגן, בשנת 1962, לנהל את המחלקה לקרמיקה ב"בצלאל"[3]. בעת כהונתה כראש המחלקה שונה שם המחלקה ל"מחלקה לקדרות" והונהגו בה שלושה מסלולים נפרדים - קדרות סטודיו, פיסול בחומר ועיצוב קרמי תעשייתי[4]. בשנת 1975 הייתה המחלקה בין שתי המחלקות הראשונות שזכו למעמד אקדמי בבצלאל. בשנת 1984 ראה אור חיבור בשם "אדמות לפיסול ועיצוב בגדול", שפורסם בהוצאת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל.

בשנות השישים הפכו עבודותיה של עוגן למונומנטליות והציגו את העניין שלה בייצוג של התרבות האנושית. בשנת 1963 יצרה תבליט קיר קרמי תחת השם "קיבוץ גלויות" בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם[5]. התבליט מציג קבוצה של דמויות אנוש, ועל אף שאין בתיאור ניסיון לתיאור נוף פרספקטיבי, הרי שסידור הקומפוזיציה מעניק לתבליט תחושה של מרחב דינמי על ידי שימוש באמצעים כגון קנה מידה שונה לתיאור שורות בעלי החיים, סידור דמויות האדם על פני מישור מעוגל ועוד. הדמויות עוצבו בעזרת שימוש באבניים ותיאור הגוף כוללני ומתרחק מייצוג דמויות קלאסי. תבליט קיר נוסף נוצר בשנת 1965 בעקבות זכייה של עוגן בתחרות לעיצוב תבליט קיר בכניסה ל-"מוזיאון החרס" (שיהפוך בעתיד לביתן הקרמיקה של מוזיאון ארץ ישראל)[6]. התבליט, הקרוי "קדרים וקהל צופים ומתפעלים", מציג קבוצות של דמויות אנושיות, המתבוננות בעבודתם המדיטטיבית של האומנים. ההשוואה בין שתי העבודות מעידה על התרחקות מן הניסיון לייצוג מקום, ועל סממנים של הפשטה. עבודת קיר נוספת הוזמנה מעוגן בשנת 1968 עבור בית הכנסת "בית אל" בניו רושל (New Rochelle), ניו יורק. עוגן התבקשה ליצור תבליטים המתארים את החגים היהודיים[7].

במהלך שנות השישים והשבעים החלה עוגן להתרכז יותר ויותר בפיסול חופשי. בשנת 1967 יצרה עוגן את "עצי פרי הארץ", גן פסלים בביתו של סר אייזיק וולפסון במכון ויצמן. ובשנת 1974 הציגה תערוכת פיסול קרמי בשם "פיסול בחומר" במוזיאון הארץ. היצירות עוצבו כמבנים מופשטים, העשויים גושי חומר רך[8].

הדימויים מן הטבע, שהופיעו לכל אורך יצירתה של עוגן, הפכו במהלך שנות השבעים למוטיב מרכזי בעבודתה. מוטיב זה איפשר לעוגן ליצור קומפוזיציות מורכבות, המושפעות מן האמנות המופשטת האמריקאית[9]. במהלך שנות השבעים החלה עוגן אף לעשות שימוש בטכניקה של יציקת בטון אל תוך תבניות העשויות חול לח. טכניקה זו איפשרה לה ליצור תבנית בקנה מידה גדול ובקווים אקספרסיביים. אחת העבודות הראשונות שעשו שימוש בטכניקה זו היא תבליט קיר (1977) שנוצר בהזמנתו של האדריכל יעקב רכטר[9], בבניין בנק לאומי ברחוב המלך ג'ורג בירושלים.

רוב עבודותיה המאוחרות הן בעלות איכות פיסולית מופשטת בכל הקשור לעיצוב הקומפוזיציה, ובקנה מידה קטן יחסית. ב"צמיחה צהובה"[10], עבודה קטנה שהוצגה בתערוכת קרמיקה ישראלית בקאסל בשנת 1984, יצרה עוגן מבנה אדריכלי-אקספרסיוניסטי מופשט, שבמפלסו התחתון משובצים פירות מעוגלים ושמפלסו העליון מעוטר במעין נרות או מגדלים הצפים על פרחים מפוסלים. בקטלוג התערוכה הציגה עוגן את תהליך היצירה כתגובה נפשית לסביבה. "צמיחה צהובה", כתבה עוגן, "יכולה לגדול רק בסביבה צהובה. הויא יכולה להיווצר רק מחומר צהוב, כמו חול צהוב, כמו סלע צהוב ומשמש צהובה". לעומתה זאת, בעבודה "זכרונות של כדים" (1994), שהוצגה בתערוכה קבוצתית במסגרת אירועי ארט פוקוס בשנה זו, יצרה עוגן כדי אדמה בגובה 1.2 מטרים עשויים לבנת אדמה ובזלת שמתוכה מבצבצים שברי חרס, עשבי בר, כשרידים של תרבות חומרית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 בבית האמנים בירושלים שהיה אז במבנה טרומי בריטי גדול סמוך למלון המלך דוד. בתערוכה הוצבו כדים גדולים עשויים באבניים, צבועים בצבעי אדמה, שרופים בתנור באש פתוחה, בלהבות ש"הדפיסו" את לשונות האש על הכדים. בתערוכה הוזמנה להקים סדנה לקרמיקה בחוות הנוער בקטמון בירושלים וללמד נערים עולים. את התערוכה הזמינה רות דיין שאצרה באותו מקום ובאותו זמן תערוכת שטיחים מעבודותיהם של עולות מצפון אפריקה.
  • 1958 תערוכת עבודות: כלים ופסלים בבית האמנים בירושלים.
  • 1967 תערוכת פיסול בחומר בגלריה "מסכית 6" בבנין אל-על בתל אביב. מספר גדול של עבודות מהתערוכה נלקחו לביתן הישראלי "אקספו מונטריאול", קנדה.
  • 1974 "תערוכת פיסול בחומר" במוזיאון הארץ ברמת אביב, באגף הקרמיקה. בתערוכה הוצגו מבנים מגושי חומר רך, בחלקם דגמים למבנים גדולים שיוקמו בין בתים עירוניים עכשוויים ויקיימו דיאלוג עם הארכיטקטורה והסביבה. "יש עוצמה ברכות" הוא שמה השני של התערוכה.
  • 1996 תערוכה בבית כהנא ברמת-גן. שבמרכזה צלחות גדולות בקוטר 1.20 מטר מאדמה ובזלת ביציקת חול. במרכז הצלחות משובצת בריכת מים קטנה מוקפת בשוליים גדולים של רגבי אדמה והמסר הוא "מים יקרים".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1961 פרס לקרמיקה עכשווית בים התיכון, שטוטגרט
  • 1965 מקום ראשון, תחרות לעיצוב קיר קרמי במוזיאון החרס, רמת אביב
  • 1969 מלגת השתלמות בסקנדינביה ובאנגליה מטעם האו"ם
  • 1972 השתתפות בתחרות במוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון, אנגליה

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1946 הגימנסיה העברית, ירושלים
  • 1947-1948 היסטוריה וסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים
  • 1949-1951 בצלאל החדש, ירושלים
  • 1952-1955 קדרות אצל הדויג גרוסמן
  • 1966 סמינר בעין הוד
  • 1967 סמינר באוסטריה
  • 1969 השתלמות בסקנדינביה ובאנגליה

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1962-1955 חוות הנוער הציוני, ירושלים
  • 1962-1965 המחלקה לקרמיקה, בצלאל החדש, ירושלים
  • 1965-1980 ראש המחלקה לקדרות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים

עבודות במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1963 תבליט קיר באוניברסיטה העברית בגבעת רם ליד הכניסה לפקולטה לסוציולוגיה (שהייתה שם בשנות ה-60). הדמויות מייצגות עולים מהמדבר הנושאות בידיהם יונים שהן "מנחת עניים". הדמויות בלבושיהן ובאופיין הן לא דמויות קלאסיות (מערביות). הרקע המדברי עשוי בצבעי אדמות המדבר. השמש במרכז, והחמור הוא אמצעי התחבורה. בעלי החיים מתנהלים בדרך לא צפויה. זהו מפגש עם עולם אחר.
  • שנות ה-60 "עצי פרי" בגן הפרטי של סר אייזיק וולפסון במכון ויצמן.
  • שנות ה-60 תבליט נוף "דיונות סברס וקוצים" התבליט עטף עמוד במרכז מסעדה שנקראה "וזוביו" בשדרות חן מס' 1 בתל אביב.
  • שנות ה-60 "צמחים לרפואה" במכון ויצמן. מרקם של צמחייה וסיפורי המקרא. שיחי דודאים המעודדים פריון ושיח רחל ולאה נשותיו של יעקב.
  • שנות ה-60 "יד למייסדים" המבנה בנוי כמגילה נפתחת, התבליט בנוי בדף הפתוח של המגילה ומתאר את הדמויות, הבתים והשדות, את שתילי עצי הזית והגפנים. התבליט עשוי בהשראת צילומי המתיישבים וסביבתם, שנמצאים בארכיון הסוכנות בירושלים. התבליט עשוי בשבילם בשביל בניהם נכדיהם וניניהם, וברקע שזורים שמותיהם של המתיישבים הראשונים.
  • שנות ה-60 בית כנסת "בית אל" ניו-רושל, ניו-יורק, ארצות הברית. עשרה פנלים חמישה מטר גובה על מטר רוחב כל אחד. בנויים משני הצדדים של אולם התפילה. הפנלים מייצגים את עשרת חגי ישראל. המוטיב החוזר בפנלים הוא גלי תפילות עולים בתנועה ושזורים בהם מילות התפילה וברקע סממני החגים.
  • שנות ה-70 תבליט קיר בבנק לאומי בכיכר ציון בירושלים (8 מטר אורך על 3 מטר גובה). התבליט עשוי מיחידות קרמיקה מזוגגות, ומבטא מארג של זרימה אופקית וצמיחה אנכית.
  • שנות ה-70 תבליט קיר באוניברסיטת בר-אילן עשוי ביציקת חול של חומר קרמי "עבודת המחשב".
  • 1977 תבליט קיר עוטף פיר מעליות (160 מטר מרובע בבנק לאומי ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. התבליט עשוי מבטון לבן ביציקת חול. הטכניקה מאפשרת יצירת יחידות גדולות. היחידות קעורות וקמורות לחלופין, ומצולעות.
  • 1980 תבליט קיר בכניסה לבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בהר הצופים, שם התבליט "פרספקטיבה" או "אופקים". 4.5 מטר על 3 מטר גובה. התבליט מתרגם את הנוף המדברי הנשקף מהחלונות לשפה ארכיטקטונית. הכוונה הייתה "להנשים" את הקיר (לעשותו קיר נושם).
  • 1990 תבליט קיר בבית ספר אורט, חטיבת הביניים ברחוב הפיסגה בכרמיאל (17 מטר אורך על 5 מטר גובה). התבליט עשוי מבטון ביציקת חול ולוחות אבן חתוכים. הנושא הוא הפסוק "והיה באחרית הימים וגר זאב עם כבש עגל כפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בם"[דרושה הבהרה] – הפסוק זורם לאורך התבליט, המילים האחרונות מופיעות מעל הכניסה לבית הספר. הקיר מעוצב בתנועה שמספרת על תהפוכות הזמנים לקראת אחרית הימים.
  • 1994 "טבע לא דומם" תבליט קיר במלון רויאל ביץ' באילת (מעל הבר בכניסה לבריכה).
  • 1996 "נוף תלוי" או "תכשיט בדואי" (13 מטר גובה על 7 מטר רוחב). אלמנטים מושחלים על כבלים ותלוי באולם הכניסה במלון "היאט" בעין בוקק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרה בריטברג, שני ספרים וכתב עת לאמנות, דבר, 23 במרץ 1973. הסטודיו של גרוסמן מוקם במרכז ירושלים, ברחוב יפו וסימטת אבן ישראל.
  2. ^ ראו: קורות חיים, תיק גדולה עוגן, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים.
  3. ^ א. תמר, העגלון נימץ - בבית סוקולוב, מעריב, 8 בדצמבר 1966
    שמואל שצקי, סכנת ההרעלה נובעת בעיקר מעבודות של חובבים, מעריב, 19 בינואר 1972
  4. ^ ראו: טרטקובר, דוד; עפרת, גדעון (עורכים), בצלאל 100, ספר שני, 1935-1965, 2008, עמ' 198.
  5. ^ על פני הארץ - תבליט קיר אמנותי נקבע בבניין האוניברסיטה, דבר, 9 בינואר 1964
  6. ^ אמנות החרס בעבר ובהווה תוצג במוזיאון הקרמיקה בתל אביב, מעריב, 21 באוקטובר 1965
  7. ^ http://www.bethelnr.org/index.cfm?ID=935
  8. ^ ראו: Skillful sculptures, The Jerusalem Post, 25.10.1974
  9. ^ 1 2 ראו: ארואטי, אינה, כמו טבע, בית א. כהנא, רמת גן, 1996, ללא מספרי עמודים.
  10. ^ היצירה מופיעה תחת שמות שונים ובהם "קובייה צהובה" ו-"Gelbes Wachs" (בלטינית: דונג דבורים)