גדל, אשר, באך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר

גדל, אשר, באך, או בשמו המלא "גדל, אשר, באך: גביש בן אלמוות: פוגה מטאפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול" (Gödel, Escher, Bach: an Eternal Golden Braid: A metaphorical fugue on minds and machines in the spirit of Lewis Caroll), הוא ספר עיון מאת דאגלס הופשטטר, העוסק בשאלות מתמטיות ופילוסופיות, אך גם בנושאים רבים הנוגעים לאמנות, לוגיקה, מוזיקה ומדעי המחשב. הספר יצא לאור באנגלית ב-1979, בהוצאת "Basic Books", ויצא מחדש ב-1999 עם הקדמה חדשה של המחבר במלאת 20 שנה להוצאה המקורית. לעתים מתייחסים לספר בראשי התיבות של שמו: GEB.

על פני הדברים זהו ספר המראה איך הישגיהם של הלוגיקן קורט גדל, האמן מ. ק. אשר והמלחין יוהאן סבסטיאן באך משולבים וקשורים זה בזה, כפי שכותב המחבר: "שמתי לב שעבורי, גדל אשר ובאך הם רק צללים שהוטלו מכיוונים שונים על ידי מהות מרכזית אחת. נסיוני לשחזר את אותה ישות הוליד את הספר הזה".

אך הנושא המרכזי בספר מופשט ועמוק יותר. הופשטטר שואל "האם מילים ומחשבות שומרות על חוקיות פורמלית או לא?". בהקדמה למהדורה החדשה שיצאה לכבוד 20 שנה למקורית, הופשטטר מצר על כך שספרו נתפס כגיבוב של חידודים לשוניים פילוסופיים ומתמטיים ללא נושא אחיד. הוא כותב: "הספר הנו ניסיון אישי ביותר להסביר איך חיים יכולים להיווצר מחומר דומם. מהי הכרה עצמית? ואיך היא נוצרת מחומר מחוסר הכרה עצמית כמו אבן או שלולית?".

הספר זכה בפרס פוליצר בשנת 1980 בקטגורית "ספרי עיון כלליים" (General Nonfiction). בסוף שנת 2011 יצא לאור תרגום לעברית.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בנוי בצורה של נרטיבים שונים, המשתלבים זה בזה. הפרקים המרכזיים כוללים דיאלוגים בין דמויות דמיוניות בהשראת יצירתו של לואיס קרול "מה שהצב אמר לאכילס", המופיעה אף היא בספר. ביצירה אכילס והצב דנים בפרדוקס הקשור למודוס פוננס. הופשטטר מבסס דיאלוגים נוספים על פי המקורי ומציג דמויות חדשות כמו הסרטן והג'יני. הנרטיבים מתובלים בהפניות עצמיות ומטאפיקציה.

הספר מתאפיין בריבוי משחקי מילים, לשון נופל על לשון, שעשועי לשון ואנגרמות מתוחכמות. השפה הפורמלית TNT משמשת להדגים את משפטי אי השלמות של גדל ואנלוגיות נוספות בספר קשורות אליהם. לדוגמה, נגן תקליטים המשמיד את עצמו כאשר הוא מנסה לנגן תקליט שכותרתו "אי אפשר לנגן אותי בנגן תקליטים X". זוהי דוגמה ללולאה מוזרה, ביטוי שטבע הופשטטר לתיאור מצב בו משהו מתייחס או מפנה אל עצמו כמו בציור של אשר, "ידיים רושמות", שבו רואים שתי ידיים מציירות זו את רעותה.

הופשטטר מוביל את הקורא לאורך דרכים שונות כדי להימלט מסתירות הנובעות מהלוגיקה. דיון על קואנות זן בודהיזם, ממחיש כיצד יש לתפוש את המציאות מחוץ למגבלות הניסיון האישי וכיצד ניתן להשלים עם קיום שאלות פרדוקסליות על ידי ביטול השאלות עצמן.

הספר כולל אנקדוטות וסיפורים שונים כגון על מסכי טלוויזיה הבולעים את עצמם, ומבנים קנוניים במוזיקה. מגוון הנושאים הנידון בספר רחב ביותר ונע בין הפרדוקסים של זנון ועד לדיון על מושבות נמלים. אחת משאלות המפתח בהן הספר דן היא: מתי שני דברים נחשבים זהים?

אחד הפרדוקסים המופיעים בספר, "חוק הופשטטר", הפך למושג בקרב מתכנתים. הכלל הרקורסיבי קובע כי: "זה תמיד יארך יותר זמן מהצפוי, אף אם לוקחים בחשבון את חוק הופשטטר".

מבני נתונים כגון תור ומחסנית נידונים אף הם במסגרת דיאלוג בין הצב לאכילס בו הם נכנסים ויוצאים מרמות שונות של המציאות, בדומה לדרך בה תוכנית מחשב אחת נכנסת ויוצאת מתוך תת-תוכנית אחרת. בדיאלוג, כניסה לתמונה בספר מורידה אותם רמה אחת, וכניסה לתמונה בתוך תמונה מורידה ברמה נוספת. לחלופין, יציאה מהתמונה מעלה ברמה אחת וכן הלאה. תוך כדי הדיאלוג הצב מעיר בהומור כי היה לו חבר שיצא מהתמונה ברמת המציאות הנוכחית ומאז אבדו עקבותיו. השאלה המשתמעת מכך היא, האם החבר חדל מלהתקיים או שמא עלה לרמת מציאות גבוהה יותר? אולי לרמה של קורא הספר עצמו? הדיון ממשיך לנושאים כמו לוגיקה, משפטים בעלי הפניה עצמית, ואף תכנות.

דיאלוג נוסף ראוי לציון הוא זה שכתוב בצורת קנון CRAB בו כל משפט לפני נקודת האמצע זהה למשפט מקביל אחריו. למרות המבנה המגביל, הדיאלוג ניתן להבנה בשל השימוש המתוחכם במשפטים בעלי משמעות כפולה.

באחד הדיאלוגים מתעוררת השאלה כיצד סופר הרוצה לסיים את ספרו בהפתעה יכול לעשות זאת מבלי שהקורא יחשוד בכך לאור מספר העמודים ההולך ופוחת. הפתרון המוצע הוא כי הסופר יסיים את ספרו באמצע הספר וימשיך לכתוב תוך כדי פיזור רמזים על כך שהספר בעצם כבר הסתיים. הרמזים יינתנו בצורת פרוזה בלתי ממוקדת, טעויות וסתירות בגוף הטקסט. זוהי בעצם הפנייה לספר של הופשטטר עצמו וקריאה שלו להתעלם מכל הסתירות וחוסר המיקוד שהקורא עלול למצוא בו. במשפט האחרון של הספר מתגלה כי כולו היה בעצם ציטוט של "המחבר" שענה תשובה לשאלת הצב. לאור משפט זה הספר כולו הופך לקנון אין-סופי שבכל קריאה עולה ברמה נוספת של הבנה (המחבר מצטט את המחבר וכו').

תרגום הספר לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 יצא לאור, בהוצאת דביר תרגום הספר לעברית מאת טל כהן, ד"ר במדעי המחשב, וירדן ניר בוכבינדר, חוקר בהנדסת תכנה. שמו של הספר בעברית הוא "גדל, אשר, באך - גביש בן-אלמוות". על פי ההקדמה למהדורה העברית שכתבו מתרגמי הספר, נמשך התרגום חמש עשרה שנים.

אישים המופיעים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי ידע הנידונים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על התרגום לעברית: