גד ברזילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גד ברזילי ב-2012

גד ברזילי (נולד ב-11 בינואר 1958) הוא משפטן ואיש מדע המדינה. פרופסור מן המניין למשפטים, מדע המדינה ולימודים בינלאומיים. מכהן כמשנה לרקטור אוניברסיטת חיפה מ-2017, ודקאן לשעבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה (2012-ינואר 2017).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזילי נולד בתל אביב וגדל ברמת גן, להורים ניצולי שואת יהודי צ'כוסלובקיה. לימים הוא כיהן כדובר ארגון דור ההמשך למורשת השואה והגבורה.

סיים לימודים אקדמאיים מתקדמים מגוונים: דוקטורט במדע המדינה, שבו שילב מחקרים במדע המדינה עם משפטים ותאוריות חברתיות, ותארים מתקדמים במנהל ציבורי, היסטוריה, לימודי היהדות, יחסים בינלאומיים, משפטים (לרבות הסמכה כעורך דין) ושימושים סטטיסטיים במדעי החברה. הכשרתו האקדמאית המקצועית הייתה באוניברסיטאות בישראל ובארצות הברית: האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת ת"א, אוניברסיטת ייל בה גם שהה כעמית תוכנית פולברייט ואוניברסיטת מישיגן באן ארבור.

לאחר סיום לימודיו הרב-תחומיים והכשרתו האקדמאית, וכן ניסיון מקצועי במספר משרדים לעריכת דין, לימד באוניברסיטאות ייל ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ואף הרצה באוניברסיטאות נוספות, ובהן הרוורד, קולומביה ואוקספורד. לאחר שורת תפקידים בכירים כחבר הסגל האקדמאי הבכיר הקבוע באוניברסיטת תל אביב בשנים 1988- 2004, הוזמן ללמד בקביעות כפרופסור מן המניין באוניברסיטת וושינגטון בארצות הברית משנת 2004. הוא כיהן באוניברסיטת וושינגטון בתפקידי מחקר והנהגה בכירים. בשנת 2011 הצטרף ברזילי כפרופסור מן המניין לסגל האקדמאי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה והוא כיום דיקן הפקולטה למשפטים. בשנת 2016 נבחר לשמש כמשנה לרקטור האוניברסיטה.

ברזילי ייסד את התוכנית הראשונה בישראל לתואר הראשון ללימודי משפטים ומדע המדינה (1992), והיה שותף בכיר להקמת תוכנית התואר השני והשלישי הראשונה בישראל בתחום משפט, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל אביב בשנת 1996. באותה שנה היה גם שותף בכיר להקמת האגודה הישראלית ללימודי משפט וחברה. בשנת 1999 הוזמן ברזילי על ידי אוניברסיטת תל אביב לשמש כמנהל המייסד של אחת מקרנות פרסי המחקר והמלגות מהגדולות בעולם, פרס דן דוד.

במהלך עבודתו האקדמאית בישראל ובעולם זכה ברזילי בארבעה עשר פרסים מדעיים לרבות בפרס הספר הטוב ביותר על ידי American Association for Israel Studies. ברזילי שימש כעורך אורח של כתב העת המרכזי בישראל למדע המדינה, "פוליטיקה", ושל כתב העת "פלילים", בהוצאת הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. בנוסף, הוא היה חבר במועצת העורכים של כתב העת החשוב בעולם למשפט וחברה Law and Society Review, שימש כחבר ועדת העורכים של אחד מכתבי העת החשובים בעולם למדע המדינה, American Journal of Political Science, ומכהן כיום במועצת העורכים של כתב העת המרכזי לחקר הפוליטיקה ההשוואתית Comparative Political Studies.

ברזילי מתמקד במחקר ובהוראה בין-תחומיים על המשפט, החברה והפוליטיקה.

בשנים 2011–2013 כיהן כנשיא האגודה ללימודי ישראל. בשנים 20122017 שימש דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה והביא את הפקולטה למשפטים להישגים חסרי תקדים.

לברזילי שני ילדים והוא מחלק את חייו בין ארצות הברית לישראל. בעבר היה ברזילי נשוי לקרין נהון.

הגותו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזילי רואה את האתגר המרכזי בהבנת המשפט בפוליטיקה והבנת הפוליטיקה במשפט כמרחבים בלתי נפרדים של פעילות אנושית במסגרת הכוח הפוליטי. על סמך הנחת יסוד הגותית זו פרסם ברזילי שורה ארוכה של מאמרים וספרים, שברבים מהם יישום מחקרי גם לתחומי החברה, המשפט והפוליטיקה בישראל.

ראשית מחקריו הייתה בניתוח והמשגה של הבנה כיצד שימושים פוליטיים באמצעי ביטחון לאומי ובשדה המשפטי מביאים למעבר מקונפליקטים לדימויים של סדר חברתי. בהתייחסותו לרמה המוסדית הוקדש חלק ניכר ממחקריו על משפט ופוליטיקה להבנת מקורות הלגיטימציה של בית המשפט העליון בישראל ובתי משפט עליון ברחבי העולם בכלל. מחקרים אחרים ברמה המוסדית הוקדשו למוסדות ייעוץ משפטי ותביעה כללית, בנקים מרכזיים ומוסדות ביקורת מדינה, עם דגש על מוסדות היועמ"ש, ביקורת המדינה ובנק ישראל במדינת ישראל ומיקומם המשפטי, חברתי והפוליטי. ניתוח השדה המשפטי אינו מתמצה רק בהבנת חברות, מוסדות והקשרים פוליטיים אלא גם בניתוח שיטתי של זכויות אדם ואזרח. ברזילי הקדיש חלק ממחקריו להבנת האינטראקציות בין זכויות אדם עולמיות לזכויות אדם מקומיות ותרומתו בהקשר זה הדגישה את חשיבותן של קהילות בלתי שולטות (non-ruling communities) כמקורות של עיצוב וקידום משפט אלטרנטיבי למשפט המדינה. בספרו Communities and Law עיצב ברזילי גישה תאורטית חדשנית, הקרויה כיום בעולם "קהילתנות ביקורתית". קהילתנות ביקורתית מאפשרת ניתוח של יחסי הגומלין בין משפט המדינה לקהילות בקונטקסט של ריבוד חברתי-כלכלי ואליטות כוח, והיא מצדיקה נורמטיבית זכויות קבוצתיות למיעוטים.

מחקרים אחרים של ברזילי כללו גם ניתוח הקשרים בין דת ומשפט, מיקומו של המשפט בדת והשפעותיה של הדת על המשפט גם בעידן המודרני. עורכי דין כנשאים מרכזיים של מקצוענות, אינטרסים וערכים הייתה סוגיה מרכזית נוספת במחקריו. למשל, ברזילי חקר את חשיבותם של עורכי דין לפיתוח, מסגור והגבלה של שיח דמוקרטי חברתי בעידן נאו-ליברלי. יכולתו של המשפט להתמודד עם שחיתות מוסדית ותרבותית הייתה סוגיה אחרת במחקריו. האם עידן האינטרנט משנה זכויות ומאבקים חברתיים ופוליטיים? לשאלה זו השיב ברזילי במחקר אחר שלו. יריעת מחקריו בתחומי משפט, חברה ופוליטיקה כללה גם את תחום האפיסטימולוגיה והניסיון להבין כיצד ומדוע אנו שואלים שאלות על עולם המשפט, חברה ופוליטיקה.

פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזילי היה מעורב בדיונים ציבוריים מרכזיים. בין השאר, הוא היה ממובילי המאבק הציבורי לגיוון המינויים השיפוטיים בבית המשפט העליון והיה מבין מבקריה הבולטים של המערכת השיפוטית על מעורבות יתר בחיים הפוליטיים. עם זאת, ברזילי הדגיש כי יש לשמור מכל משמר על כוחו השיפוטי של בית המשפט העליון. מאבק על דמותו של היועמ"ש ופרקליטות המדינה היה נושא אחר בו ברזילי בלט במעורבותו הציבורית. הוא היה גם שותף למאבקה של הקשת המזרחית כנגד הפרטה לא מבוקרת של קרקעות המדינה לאילי הון והיה חבר בעתירת הקשת המזרחית כנגד הפרטת הקרקעות. כתיבתו הציבורית בעיתונות מקיפה קשת נרחבת של נושאים: זכויות אדם, בית המשפט העליון, שלטון החוק וחוק השלטון, שיטת הממשל בישראל, המפלגות הפוליטיות, ביקורת על תרבות המותגים, ביקורת נגד המיליטריזם, אחריות אזרחית, מוסדות הממשל, המיעוט הפלסטיני בישראל, יחסי ישראלים-פלסטינים והנזק הקשה של הכיבוש ליסודות הדמוקרטיה. ברזילי כתב נירות עמדה והצעות לשיפור הממשל והמשטר בישראל בתחומים מגוונים של משפט וממשל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Giora Goldberg, Gad Barzilai and Efraim Inbar, The Impact of Intercommunal Conflict: The Intifada and Israeli Public Opinion (Jerusalem: Leonard Davis Institute, 1991)
  • Gad Barzilai, Wars, Internal Conflicts, and Political Order State University of New York Press, 1996
  • Gad Barzilai, Aharon Klieman, and Gil Shidlo (eds.), The Gulf Crisis and Its Global Aftermath (Routledge, 1993)
  • Gad Barzilai, Communities and Law: Politics and Cultures of Legal Identities (University of Michigan Press, 2003) [second print, March 2005]
  • Gad Barzilai (ed.) Law and Religion. The International Library of Essays in Law and Society (Ashgate, 2007)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר מאמריו