גד ברזילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גד ברזילי
גד ברזילי ב-2012
גד ברזילי ב-2012
לידה 11 בינואר 1958 (בן 62)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בר-אילן
אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה תוכנית פולברייט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גד ברזילי (נולד ב-11 בינואר 1958) הוא משפטן, עורך דין ואיש מדע המדינה. פרופסור מן המניין למשפטים בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת חיפה. פרופסור אמריטוס למשפט וחברה, משפט השוואתי ולימודים בינלאומיים באוניברסיטת וושינגטון. כיהן בעבר כדקאן הפקולטה למשפטים (2017-2012) וכמשנה לרקטור (2019-2016) אוניברסיטת חיפה. כן כיהן כיו"ר הוועד הארצי של דקני הפקולטות למשפטים בישראל (2014-2017).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזילי נולד בתל אביב וגדל ברמת גן, להורים ניצולי שואת יהודי צ'כוסלובקיה. לימים הוא כיהן כדובר ארגון דור ההמשך למורשת השואה והגבורה.

בעל תואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה כללית ויהדות מאוניברסיטת בר-אילן (1979, הצטיינות יתרה), תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב (1982), תואר שני במדעי המדינה ויחסים בין-לאומיים מאוניברסיטת בר-אילן (1982, הצטיינות יתרה) ודוקטורט במדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. את מחקר הפוסט-דוקטורט השלים באוניברסיטת ייל (1988-1987) בה שהה כעמית תוכנית פולברייט. כן קיבל תעודת הסמכה בשימושים סטטיסטיים במדעי החברה, מטעם אוניברסיטת מישיגן באן ארבור (1988).

במהלך לימודיו, כיהן כעוזר מחקר והוראה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן (1980-1977), כמרצה-מדריך במחלקה (1987-1980) וכמרצה-מדריך במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית (1987-1986). לאחר סיום לימודיו, ברזילי עבד בכמה משרדים לעריכת דין, כגון ויסגלס-אלמגור ומשרד שבלת. לאחר מכן החליט ברזילי כי הוא פונה לעבודה באקדמיה, עבר לאוניברסיטת תל אביב וכיהן בה כמרצה במחלקה למדעי המדינה (1994-1989), כראש התכנית לתואר דו-חוגי במשפטים ומדעי המדינה (1994-1990), כמרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה (2002-1994) וכפרופסור חבר במחלקה למדעי המדינה (2006-2002). ב-2005 מונה לפרופסור מן המניין ועבר לאוניברסיטת וושינגטון (2013-2005). בשנת 2011 הצטרף ברזילי כפרופסור מן המניין לסגל האקדמאי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וכיהן כדיקן הפקולטה למשפטים בשנים 2017-2012. בשנת 2016 נבחר לשמש כמשנה לרקטור האוניברסיטה ושימש בתפקיד זה עד שנת 2019. ברזילי לימד כפרופסור אורח במספר אוניברסיטאות לאורך השנים, בהן אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

ברזילי ייסד את התוכנית הראשונה בישראל לתואר ראשון ללימודי משפטים ומדע המדינה (1992), והיה שותף בכיר להקמת תוכנית לתואר שני ושלישי הראשונה בישראל בתחום משפט, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל אביב בשנת 1996. באותה שנה היה גם שותף בכיר להקמת האגודה הישראלית ללימודי משפט וחברה. בשנת 1999 הוזמן ברזילי על ידי אוניברסיטת תל אביב לשמש כמנהל המייסד של אחת מקרנות פרסי המחקר והמלגות מהגדולות בעולם, פרס דן דוד. בשנים 2011–2013 כיהן כנשיא האגודה ללימודי ישראל.

ברזילי מתמקד במחקר ובהוראה בין-תחומיים על המשפט, החברה והפוליטיקה. במהלך עבודתו האקדמאית בישראל ובעולם זכה ברזילי בארבעה עשר פרסים מדעיים לרבות בפרס הספר הטוב ביותר על ידי American Association for Israel Studies. ברזילי שימש כעורך אורח של כתב העת המרכזי בישראל למדע המדינה, "פוליטיקה", ושל כתב העת "פלילים", בהוצאת הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. בנוסף, הוא היה חבר במועצת העורכים של כתב העת החשוב בעולם למשפט וחברה Law and Society Review, שימש כחבר ועדת העורכים של אחד מכתבי העת החשובים בעולם למדע המדינה, American Journal of Political Science, ומכהן כיום במועצת העורכים של כתב העת המרכזי לחקר הפוליטיקה ההשוואתית Comparative Political Studies.

לברזילי שני ילדים והוא מחלק את חייו בין ארצות הברית לישראל. בעבר היה ברזילי נשוי לקרין נהון.

הגותו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזילי רואה את האתגר המרכזי בהבנת המשפט בפוליטיקה והבנת הפוליטיקה במשפט כמרחבים בלתי נפרדים של פעילות אנושית במסגרת הכוח הפוליטי. על סמך הנחת יסוד הגותית זו פרסם ברזילי שורה ארוכה של מאמרים וספרים, שברבים מהם יישום מחקרי גם לתחומי החברה, המשפט והפוליטיקה בישראל.

ראשית מחקריו הייתה בניתוח והמשגה של הבנה כיצד שימושים פוליטיים באמצעי ביטחון לאומי ובשדה המשפטי מביאים למעבר מקונפליקטים לדימויים של סדר חברתי. בהתייחסותו לרמה המוסדית הוקדש חלק ניכר ממחקריו על משפט ופוליטיקה להבנת מקורות הלגיטימציה של בית המשפט העליון בישראל ובתי משפט עליון ברחבי העולם בכלל. מחקרים אחרים ברמה המוסדית הוקדשו למוסדות ייעוץ משפטי ותביעה כללית, בנקים מרכזיים ומוסדות ביקורת מדינה, עם דגש על מוסדות היועמ"ש, ביקורת המדינה ובנק ישראל במדינת ישראל ומיקומם המשפטי, חברתי והפוליטי. ניתוח השדה המשפטי אינו מתמצה רק בהבנת חברות, מוסדות והקשרים פוליטיים אלא גם בניתוח שיטתי של זכויות אדם ואזרח. ברזילי הקדיש חלק ממחקריו להבנת האינטראקציות בין זכויות אדם עולמיות לזכויות אדם מקומיות ותרומתו בהקשר זה הדגישה את חשיבותן של קהילות בלתי שולטות (non-ruling communities) כמקורות של עיצוב וקידום משפט אלטרנטיבי למשפט המדינה. בספרו Communities and Law עיצב ברזילי גישה תאורטית חדשנית, הקרויה כיום בעולם "קהילתנות ביקורתית". קהילתנות ביקורתית מאפשרת ניתוח של יחסי הגומלין בין משפט המדינה לקהילות בקונטקסט של ריבוד חברתי-כלכלי ואליטות כוח, והיא מצדיקה נורמטיבית זכויות קבוצתיות למיעוטים.

מחקרים אחרים של ברזילי כללו גם ניתוח הקשרים בין דת ומשפט, מיקומו של המשפט בדת והשפעותיה של הדת על המשפט גם בעידן המודרני. עורכי דין כנשאים מרכזיים של מקצוענות, אינטרסים וערכים הייתה סוגיה מרכזית נוספת במחקריו. למשל, ברזילי חקר את חשיבותם של עורכי דין לפיתוח, מסגור והגבלה של שיח דמוקרטי חברתי בעידן נאו-ליברלי. יכולתו של המשפט להתמודד עם שחיתות מוסדית ותרבותית הייתה סוגיה אחרת במחקריו. האם עידן האינטרנט משנה זכויות ומאבקים חברתיים ופוליטיים? לשאלה זו השיב ברזילי במחקר אחר שלו. יריעת מחקריו בתחומי משפט, חברה ופוליטיקה כללה גם את תחום האפיסטימולוגיה והניסיון להבין כיצד ומדוע אנו שואלים שאלות על עולם המשפט, חברה ופוליטיקה.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזילי היה מעורב בדיונים ציבוריים מרכזיים. בין השאר, הוא היה ממובילי המאבק הציבורי לגיוון המינויים השיפוטיים בבית המשפט העליון והיה מבין מבקריה הבולטים של המערכת השיפוטית על מעורבות יתר בחיים הפוליטיים. עם זאת, ברזילי הדגיש כי יש לשמור מכל משמר על כוחו השיפוטי של בית המשפט העליון. מאבק על דמותו של היועמ"ש ופרקליטות המדינה היה נושא אחר בו ברזילי בלט במעורבותו הציבורית. הוא היה גם שותף למאבקה של הקשת המזרחית כנגד הפרטה לא מבוקרת של קרקעות המדינה לאילי הון והיה חבר בעתירת הקשת המזרחית כנגד הפרטת הקרקעות. כתיבתו הציבורית בעיתונות מקיפה קשת נרחבת של נושאים: זכויות אדם, בית המשפט העליון, שלטון החוק וחוק השלטון, שיטת הממשל בישראל, המפלגות הפוליטיות, ביקורת על תרבות המותגים, ביקורת נגד המיליטריזם, אחריות אזרחית, מוסדות הממשל, המיעוט הפלסטיני בישראל, יחסי ישראלים-פלסטינים והנזק הקשה (לטענתו) של 'הכיבוש' ליסודות הדמוקרטיה. ברזילי כתב נירות עמדה והצעות לשיפור הממשל והמשטר בישראל בתחומים מגוונים של משפט וממשל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Giora Goldberg, Gad Barzilai and Efraim Inbar, The Impact of Intercommunal Conflict: The Intifada and Israeli Public Opinion (Jerusalem: Leonard Davis Institute, 1991)
  • Gad Barzilai, Wars, Internal Conflicts, and Political Order, State University of New York Press, 1996
  • Gad Barzilai, Aharon Klieman, and Gil Shidlo (eds.), The Gulf Crisis and Its Global Aftermath (Routledge, 1993)
  • Gad Barzilai, Communities and Law: Politics and Cultures of Legal Identities (University of Michigan Press, 2003) [second print, March 2005]
  • Gad Barzilai (ed.) Law and Religion. The International Library of Essays in Law and Society (Ashgate, 2007)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של גד ברזילי

מבחר מאמריו