גוסטב נכטיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גוסטב נכטיגל
Gustav Nachtigal
Gustav Nachtigal by Hanfstaengl (cropped).jpg
לידה 23 בפברואר 1834
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באפריל 1885 (בגיל 51)
כף פלמס, ליבריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה דואלה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע חוקר ארצות, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית המייסדים (1882)
  • מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית הצרפתית (1876) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גוסטב נכטינגלגרמנית: Gustav Nachtigal); נולד ב־23 בפברואר 1834 - נפטר 20 באפריל 1885) היה חוקר גרמני של מרכז ומערב אפריקה.[1] הוא ידוע גם כקונסול הכללי של הקיסרות הגרמנית בתוניס ולנציב הגרמני של מערב אפריקה. שליחותו כנציב הביאה את טוגו וקמרון להיות המושבות הראשונות של האימפריה הגרמנית הקולוניאלית.[2] מדליית גוסטב-נכטיגל, המוענקת על ידי החברה הגאוגרפית של ברלין, נקראת על שמו.

החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסטב נכטיגל, בנו של כומר לותרני, נולד באייכסטט שבפרובינציה הסקסונית-אנהלט הפרוסית. אחרי לימודי רפואה באוניברסיטאות של האלי, וירצבורג וגרייפסוואלד, הוא עבד במשך כמה שנים כמנתח צבאי, בקלן, גרמניה.[3] נכטיגל חלה במחלת ריאות ועבר לאנאבה באלג'יריה באוקטובר 1862. הוא גם נסע לתוניס שבצפון אפריקה ולקח חלק, כמנתח, במספר משלחות למרכז אפריקה. בתוניס למד לדבר ערבית.

הוא חזר לגרמניה ופגש את פרידריך גרהרד רולף. רולף ביקש ממנו ללכת לאימפריה של בורנו. אחר כך הוא הזמין את המלך וילהלם הראשון מפרוסיה להביא מתנות לשליט של בורנו, השייח של האימפריה בורנו, בהוקרה על חסד שנתן לנוסעים גרמנים, כמו היינריך בארת. הוא יצא ב -1869 מטריפולי העות'מאנית והצליח לאחר מסע של שנתיים לבצע את משימתו. בתקופה זו הוא ביקר בטיבסטי ובבורקו, באזורים של סהרה המרכזית שלא היו ידועים לאירופים. הוא נסע עם שמונה גמלים וששה גברים.[3]

מבורנו הוא נסע לבאגורימי, מדינה עצמאית מדרום מזרח בורנו. משם המשיך לוואדאי (ממלכה מוסלמית חזקה בצפון מזרח בגוארימי) וקרדופאן (מחוז לשעבר של מרכז סודן). נכטיגל יצא מאפריקה השחורה בחרטום (אז מאחז מצרי, בירת סודן) בחורף 1874. המסע שלו, בסהרה ובסודן, העמיד אותו בדירוג העליון של המגלים האירופאיים.[4] הוענקה לו מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית המלכותית בשנת 1882.[5]

לאחר כינון הפרוטקטורט של צרפת על תוניסיה נשלח נכטיגל כקונסול הכללי של האימפריה הגרמנית ונשאר שם עד 1884. לאחר מכן מונה על ידי הקנצלר אוטו פון ביסמרק כנציב מיוחד במערב אפריקה.[2] האינטרסים העסקיים הגרמניים באזור זה ביו זקוקים להגנה על ידי האימפריה הגרמנית לאחר שנרכשו שטחים גדולים במערב אפריקה. משימתו של נכטיגל הייתה, לקבוע את הרבונות על שטחים, לפני שיכבשו על ידי הבריטים, כדי שיוכלו לקדם את האינטרסים הגרמניים. כך אזורי טוגו וקמרון הפכו לנכסים קולוניאליים ראשונים של גרמניה באפריקה.

מונומנט לזכרו של נכטיגל בעיר סטנדל, גרמניה

בחזרתו מאפריקה, בהפלגה בים הוא מת על סיפון ספינת קרב בקייפ פאלמס ב -20 באפריל 1885. בשנת 1888 הוצאו שרידי נכטיגל ונקברו מחדש בקבר בדואלה, מול בניין הממשלה בקמרון.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסטב נכטיגל נחשב לחוקר הגרמני הגדול האחרון של אפריקה, אחרי היינריך בארת.[3] כמו בארת, נכטיגל התעניין בעיקר באתנוגרפיה, ובנוסף ברפואה טרופית. עבודותיו בולטות בשל עושרם של הפרטים ומעל הכל בגלל דעותיו הבלתי משוחדות על אפריקאים. בניגוד לרוב החוקרים העכשוויים, נכטיגל לא החזיק בדעה על נחיתות האפריקאים. דעותיו משתקפות בבירור בתיאורים שהשאיר.[6]

הוא היה עד לצייד עבדים שבוצע בידי השליטים האפריקאים והאכזריות שנגרמה להם על ידי אפריקאים אחרים. הזוועה שחש על מעשים אלה גרמה לו להרחיב את ההשפעה הקולוניאלית משום שהאמין כי השליטה האירופית ביבשת אפריקה עלולה לעצור את צייד עבדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוסטב נכטיגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Nachtigal, Gustav". Encyclopædia Britannica. 19 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 148.
  2. ^ 1 2 "INITIAL PERIOD OF GERMAN SOUTH WEST AFRICA (SWA)". Retrieved 2009-05-16.
  3. ^ 1 2 3 "Sahara and Sudan: The Results of Six Years Travel in Africa". World Digital Library. 1879–1889. Retrieved 2013-10-02.
  4. ^ Nachtigal, Gustav; Allan George Barnard Fisher; Humphrey J. Fisher (1974). Sahara and Sudan. C. Hurst & Co. Publishers.
  5. ^ List of Past Gold Medal Winners" (PDF). Royal Geographical Society. Retrieved 24 August 2015.
  6. ^ Nachtigal, Gustav; Groddeck, E (1967). Saharâ und Sûdân (in German). Akademische Druck- u. Verlagstanstalt.