גוסטב נכטיגל
.jpg) | |
| לידה |
23 בפברואר 1834 Eichstedt, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| נהרג |
20 באפריל 1885 (בגיל 51) כף פלמס, ליבריה |
| תקופת הפעילות |
? – 20 באפריל 1885 |
| פרסים והוקרה |
מדליית המייסדים של החברה הגאוגרפית המלכותית (1882) מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית הצרפתית (1876) |
  | |
גוסטב נכטינגל (בגרמנית: Gustav Nachtigal); 23 בפברואר 1834 - 20 באפריל 1885) היה חוקר גרמני של מרכז ומערב אפריקה.[1] כמו כן פעל כקונסול הכללי של הקיסרות הגרמנית בתוניסיה ולנציב הגרמני של מערב אפריקה. בשליחותו כנציב הביא לייסוד טוגו וקמרון כמושבות הראשונות של האימפריה הגרמנית הקולוניאלית.[2] מדליית גוסטב נכטיגל, המוענקת על ידי החברה הגאוגרפית של ברלין, נקראת על שמו.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוסטב נכטיגל, בנו של כומר לותרני, נולד כנראה באייכסטט שבפרובינציה הסקסונית או בכלל ב-אנהלט או בקיסרות הפרוסית. אחרי לימודי רפואה באוניברסיטאות של האלה, וירצבורג וגרייפסוואלד, עבד במשך כמה שנים כרופא צבאי בקלן, גרמניה.[3] אחרי שלקה במחלת ריאות עקר באוקטובר 1862 לענאבה (אנ') שבצפון-מזרח אלג'יריה וממנה עבר לתוניסיה. כמו כן לקח חלק, כרופא מנתח, במספר משלחות למרכז אפריקה. בשהותו בצפון אפריקה למד לדבר ערבית.
בשובו לגרמניה פגש את הגאוגרף גרהרד רולפס שהציע לו לנסוע לאימפריה של בורנו. נכטיגל הוסמך מטעם מלך וילהלם הראשון מפרוסיה למסור מתנות לשליט של בורנו כהוקרה על חסדיו לנוסעים גרמנים, בהם היינריך בארת. נכטיגל יצא לדרך ב-1869 מטריפולי העות'מאנית והצליח לאחר מסע של שנתיים למלא את משימתו. בתקופה זו הוא פגש את אלכסנדרין טינה אך הם נפרדו והוא המשיך לכיוון טיבסטי ובבורקו, באזורים של סהרה המרכזית שלא היו ידועים לאירופים. מסעו נערך בלוויית שישה גברים ועם שמונה גמלים.[3]
מבורנו הגיע לסולטנות באגורמי (אנ') שמדרום-מזרח בורנו וממנה המשיך לממלכת וואדאי שממזרח לימת צ'אד ולקרדופאן (אנ') שבמרכז סודאן. בחורף 1874 יצא מתחומי הסאהל והגיע לחרטום (בירת סודאן המצרית-עות'מאנית). מסעו בסהרה ובסודאן מיצב אותו כאחד ממגלי הארצות האירופים הראשונים במעלה של תקופתו.[4] בשנת 1876 הוענקה לו מדליית זהב מטעם החברה הגאוגרפית הצרפתית ובשנת 1882 הוענקה לו מדליית המייסדים (זהב) של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית על מסעותיו במזרח הסהרה.[5]
לאחר כינון הפרוטקטורט של צרפת בתוניסיה ב-1881 נתמנה נכטיגל לקונסול הכללי של האימפריה הגרמנית במקום, וב-1884 מונה על ידי הקנצלר אוטו פון ביסמרק כנציב הקיסרי במערב אפריקה.[2] משימתו של נכטיגל הייתה לקבוע את הריבונות הגרמנית על השטחים הגדולים שנרכשו על ידי גרמנים באזור, לפני שיפלו בידי הבריטים, ובכך לסייע ולקדם את האינטרסים העסקיים הגרמנים. כך הפכו אזורי טוגו וקמרון לנכסים הקולוניאליים הראשונים של גרמניה באפריקה.
נכטיגל מת ב-20 באפריל 1885, במהלך הפלגה בים על סיפון ספינת קרב, מול כף פלמס (אנ') שלחוף ליבריה. הוא נטמן תחילה בגראן-בסאם בחוף השנהב, וב-1888 הוצאו שרידיו ונקברו ברוב טקס בדואלה, קמרון, מול בניין הממשל הקולוניאלי.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוסטב נכטיגל נחשב לחוקר הגרמני הגדול האחרון של אפריקה, אחרי היינריך בארת.[3] כמו בארת, נכטיגל התעניין בעיקר באתנוגרפיה וכן ברפואה טרופית. עבודותיו בולטות בשל עושר הפרטים שהוצגו בהן ומעל הכול בשל דעותיו הבלתי משוחדות על אפריקאים. בניגוד לרוב החוקרים בני זמנו, נכטיגל לא החזיק בדעה הקדומה על נחיתות האפריקאים. עמדותיו משתקפות בבירור בתיאורים שהשאיר.[7] נכטיגל היה עד לציד העבדים האכזרי שבוצע בידי השליטים האפריקאים ולסבל שנגרם להם מידי אפריקאים אחרים. הזוועה שחווה נוכח המעשים הללו הביאה אותו להאמין שהשליטה האירופית ביבשת אפריקה עשויה לעצור את ציד עבדים ומשום כך נכון לחזק ולהרחיב את תחומי ההשפעה הקולוניאלית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גוסטב נכטיגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גוסטב נכטיגל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Nachtigal, Gustav". Encyclopædia Britannica. 19 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 148.
- ^ 1 2 "INITIAL PERIOD OF GERMAN SOUTH WEST AFRICA (SWA)". Retrieved 2009-05-16.
- ^ 1 2 3 "Sahara and Sudan: The Results of Six Years Travel in Africa". World Digital Library. 1879–1889. Retrieved 2013-10-02.
- ^ Nachtigal, Gustav; Allan George Barnard Fisher; Humphrey J. Fisher (1974). Sahara and Sudan. C. Hurst & Co. Publishers.
- ^ RGS List of Past Gold Medal Winners
- ^ ב-1971 הוצב באנדרטה פסלו של לנין, וב-1991 הושב זה של נכטיגל על כנו
- ^ Nachtigal, Gustav; E. Groddeck (1967), Saharâ und Sûdân (בגרמנית) Akademische Druck- u. Verlagstanstalt;
בתרגום לאנגלית (מהדורת 1971)