ס. יזהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ס. יזהר
S Yizhar.jpg
תאריך לידה 27 בספטמבר 1916
תאריך פטירה 21 באוגוסט 2006 (בגיל 89)
כנסות 16
סיעה מפא"י, רפ"י

ס. יזהר או יזהר סמילַנסקי (27 בספטמבר 1916 - 21 באוגוסט 2006) היה סופר עברי בולט וחבר כנסת, חתן פרס ישראל לספרות יפה וחתן פרס א.מ.ת לספרות.

את שם העט ס. יזהר נתן לו המשורר והעורך יצחק למדן כשפרסם את סיפורו הראשון של יזהר, "אפרים חוזר לאספסת", בכתב העת "גליונות" בשנת 1938, ומאז חתם יזהר על יצירותיו בשם העט הזה. נהוג לזהותו כחלק מסופרי דור תש"ח, אם כי הוא עצמו התנגד לזיהוי זה.

ס. יזהר

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזהר נולד ברחובות למשפחה של סופרים: הוא בנו של זאב סמילנסקי (ז"ס) מראשי "הפועל הצעיר". דוד-אביו היה הסופר המפורסם משה סמילנסקי ועוד נמנים עם משפחת הסופרים סמילנסקי גם מאיר-סיקו ודוד.

יזהר סיים לימודי הוראה באוניברסיטה העברית, והיה מורה ביבנאל, בכפר הנוער בן שמן, בחולדה וברחובות. במלחמת השחרור לחם כקצין מודיעין בחטיבת גבעתי. לימים המשיך את לימודיו באוניברסיטה עד לתואר השלישי, ושימש כפרופסור לחינוך באוניברסיטת תל אביב וכמרצה במכללת לוינסקי לחינוך עד פרישתו.

יזהר היה חבר הכנסת מטעם מפא"י החל מהכנסת הראשונה. הוא נבחר כסופר צעיר ומבטיח, נגד הסופרים הצעירים של מפ"ם ושל "אחדות העבודה - פועלי ציון". לימים היה ממייסדי רפ"י, והתפרסם בעיקר בפעילותו למען חוקי שמירת הטבע. ס. יזהר כיהן בכנסת בין השנים 19491967, למעט הפסקה של כשנה ורבע בראשית ימי הכנסת השלישית, שאליה נכנס רק בסוף שנת 1956. הוא היה חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת חוקה חוק ומשפט.

בכהונתו בכנסת עסק בנושאים הנוגעים לחינוך ולתרבות. למרות חברותו במפלגה השלטת לא היסס יזהר להביע ביקורת מסוימת על הטיפול של רשויות המדינה בנושא החינוך ועל ההזנחה של הדור הצעיר שכבר סיים את חוק לימודיו. בנאום שנשא במליאת הכנסת בדיון על תקציב משרד החינוך של שנת 1961 העביר ביקורת קשה על התנהלותו והתנהגותו של הדור הצעיר שזכה על ידו לתואר "דור האספרסו". לטענת יזהר, המדובר בדור "המבקש לו חוויית-מעט ובלבד שתהא חריפה, מהירה וזולה. ומונים כאן בנשימה אחת את תאוות המהירות, את ביטוי הזלזול, ה'סתם', ה'נמאס לנו', ומספרים מעשים ברדיפה אחר עינוגים של חטף חפוז, מקדירים עפעפיים של אובדן האמונה בכל אוטופיה שהיא, ועל הריצה 'להעביר את הזמן הפנוי', להתבדר, להשתעשע, ולהסתלק מנטילת אחריות, ולהשתמט מהליכה אנושית גדולה ומעפילה"[1]. ביולי 1964 הגיש את הצעת החוק ערכי טבע מוגנים, החוק התקבל בסוף שנת 1964[2].

בשנת 1959 הוענק ליזהר פרס ישראל, והוא בן 43 בלבד, מצעירי הזוכים בפרס. לצד כתיבתו הספרותית, כתב כתיבה פובליציסטית עשירה, ומאמריו עשו להם שם בעיקר בעת מלחמת לבנון הראשונה ואחריה.

נפטר ב-2006 ונקבר בבית העלמין של מועצה אזורית גדרות.

יחסו לערכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסתו המרכזית של יזהר סמילנסקי היא שחינוך לערכים הוא בלתי אפשרי, הן מפני שטבעם של ערכים הוא להשתנות עם רוח הזמן ולהתמודד תמיד עם הדילמות שהעמידה המציאות המשתנה והן מפני שאי אפשר לכפות על אדם לחיות לאורו של ערך מסוים בניגוד לרצונו. נגד דבריו יצאו רבים ובהם רוב המורים בעד לימוד וחינוך לערכים. בשלושה מקרים יש לערכים מקום ריאלי בחינוך. אחד שלילי: כשסוגרים את "קרבן" החינוך וכופים עליו לבלוע בלי להתנגד, אלא שאז אין זה עוד חינוך. ושניים חיובים: אחד, כשמציעים אותם בעקיפין כמעט בשתיקה, והשני על ידי הסכמה שמחייבת את המסכים, לאחר שהמסכים בחר להיות מסכים יזהר מגיע למסקנה ש"לא צריך לחנך לערכים וגם אי אפשר"[3].

אשר להוראת הספרות, הוא קרא לשחרר את הספרות מידי מערכת החינוך, מהמחקר התאורטי, מהתורות השונות למיניהם ומהמיפויים הספרותיים.[4]

Cquote2.svg

קול קורא לפתיחת פגישת אדם אחד עם יצירת אדם אחר. לשחרור מן הסוציולוגיה ומן הפסיכולוגיה ומן האידאולוגיה. לשחרור מן ההכללות ומן התקופה ומן הדור. שחרור מן הידענים היודעים בספרות ומן המומחים המלומדים, ומן הידים הקרות שלהם. ומה כן? פשוט לקחת ספר ולקרוא להנאה. זה הכל. לקרוא 'פשוט', בלי מרכס ובלי פרויד ובלי לוי-שטראוס, ובלי תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם. לקרוא 'את' ולא 'על', ככל האפשר, ובנוכחות אישית ובהפתחות אישית ובמציאה אישית, ובתוך כדי לבד אישי מופקר ללבד חרישי... ובקצרה, לחדול סוף סוף, לקרוא סיפורים מהם והחוצה להם, ולהתחיל לקרוא סיפורים מהם ופנימה להם; לקרוא לא איך הם משתייכים אלא איך הם עצמם"

Cquote3.svg
– לקרוא סיפור / ס.יזהר

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי ספרות רבים מעריכים כי הפרוזה של יזהר היא בין ההישגים הגדולים ביותר של הפרוזה העברית החדשה. פניה עוז -זלצברגר כינתה אותו : "גדול סופרי דור המדינה, וירטואוז-העברית הבלתי ניתן לתרגום כמעט"[5] . דן מירון כתב על יצירתו: "ההישג הוודאי והמעניין ביותר (אם לא ההישג הוודאי והמעניין היחיד) שהושג עד כה ביצירתם של המספרים בני הארץ"[6]. לאה איני קראה לו: "אביה מולידה של הספרות העברית החדשה"[7]. יזהר שאב לא מעט מיצירתו של אורי ניסן גנסין, והשפעתו בולטת ביצירתו המוקדמת. יזהר שאב גם ממקורות אחרים, וביניהם גם מן המדעים הקשורים בארץ ישראל, כמו הגאולוגיה של ישראל, הגאומורפולוגיה שלה, אקלימה, ובעיקר עולם הצומח שלה. יש האומרים שהיחס בין האדם למרחב, בין איש הארץ לארץ ישראל, בין האמן והנוף, הוא הלוז של יצירתו הספרותית.

דן מירון מתרשם שביצירתו של יזהר הגיעה הספרות העברית לראשונה ליכולות גבוהות מאוד של מבע תיאורי ולשוני של מראות הטבע הישראלי על כל פרטיו ודקדוקיו. זריחה ושקיעה, שמים זרועי כוכבים, קולותיו הסמויים של הלילה, צמחים וחיות - כולם קיבלו בלשונו העשירה והחדשנית של יזהר תיאור שמותיר בקורא חוויה לא רגילה. "כיבושו האמנותי הלשוני של עולם המרחבים הארץ ישראלי" ביצירתו של יזהר הוא לדעת מירון אחת התרומות האמנותיות החשובות לספרות העברית. הוא היה מחדש גדול הן מבחינה לשונית והן מבחינת יכולת המבע המיוחדת והמדויקת של לשונו.[8]

כתיבתו מתאפיינת בלשון מיוחדת במינה. בניסוחיו הארוכים הוא גורר את הקורא אל תוך זרם התודעה של גיבוריו, ומשמשים אצלו בערבוביה גבהות לשון וציטוטי רחוב. יזהר החל לפרסם את יצירותיו בסוף שנות השלושים. פרסם מספר נובלות ובהן "אפרים חוזר לאספסת", "בפאתי נגב", "החורשה בגבעה", "לילה בלי יריות", "מסע אל גדות הערב", "שיירה של חצות", השבוי, חרבת חיזעה, וכן כמה קובצי סיפורים קצרים.

בסוף שנות החמישים, הופיעה יצירת הענק שלו "ימי צקלג" – יצירה בת שני כרכים ובהם למעלה מאלף עמודים, המספרת על מחלקה של חיילים במלחמת העצמאות הנערכת לקרב, ותיאור סיפור חייהם האישיים וכל המתרחש בלבם: אהבותיהם, פחדיהם ומצוקותיהם. יצירה זו שינתה לחלוטין את נוף הפרוזה העברית מחד, ואת "ספרות המלחמה" העברית מאידך.

על חייו ועל יצירתו של יזהר מוטל צל כבד: מותם של שני אנשים קרובים: אחיו, ישראל, וחברו האהוב מכולם, יחיעם ויץ. ישראל סמילנסקי, האח, נהרג בהתנגשות אופנועו ברכבת בחורף של שנת 1942. רק באיחור של כעשרים שנה, בשנת 1963, נעשה ניסיון ההתמודדות הממשי של ס. יזהר "עם מה שממתין בתחתית הלב ימים כה רבים", מות האח, בנובלה "סיפור שלא התחיל" שנכללה בקובץ הסיפורים האחרון שנדפס לפני שתיקתו הגדולה – "סיפורי מישור". דמות האח הופיעה עוד קודם לכן בסיפור "ערימת הדשן" שנדפס גם הוא באותו קובץ, והיא חוזרת ומופיעה גם בספריו המאוחרים כמו "מקדמות" או "צלהבים" ובסיפורים נוספים כמו "סעודה בפלוג'ה" בקובץ "צדדיים". מלבד סיפורים אלה, שבהם ההתייחסות הביוגרפית גלויה לגמרי, חוזרת ומופיעה דמות האח-האב הבוגר, איש המעשה הגברי, האקסטרוברט המובהק, כניגודו של האח הצעיר, הרך והמופנם, במיוחד בסיפוריו המוקדמים של ס. יזהר שנכללו בקובץ "החורשה בגבעה".
יחיעם ויץ, בן דודו של יזהר וחברו הטוב מילדות (אמו של יזהר, מרים לבית ויץ, הייתה אחותו של יוסף ויץ, אביו של יחיעם), נהרג בפעולת הפלמ"ח בגשר א-זיב (אכזיב) ב"ליל הגשרים" ביוני 1946. עוד קודם למותו של יחיעם כתב עליו יזהר מעין סיפור הומוריסטי בשם "הדוד יחיאל צד גנבים" שנכלל בקובץ סיפוריו לילדים "שישה סיפורי קיץ". כמעט מיד לאחר מות יחיעם הופיע סיפורו של יזהר, שלא כונס מאז, "דרך גשומה", ובשנת 1948 הופיע הקובץ "מכתבי יחיעם ויץ" בעריכת יזהר. הדמות של הרע האהוב חוזרת ומופיעה מאז בשורה ארוכה של סיפורים, כמעט לאורך חמישים שנה, ובסוגות שונות: מסיפור המלחמה "בטרם יציאה" (1948, נכלל בקובץ "ארבעה סיפורים"), בסיפור הילדים "טרזינות" (1959, נכלל בקובץ "ברגלים יחפות") ועד לספרו המאוחר "צלהבים" (1993), שבו חזר יזהר ועיצב במליאות אוהבת את דיוקנו של יחיעם בנעוריו.

יזהר כתב גם כמה סיפורי ילדים, ובהם התמודד עם נושאי ילדותו המובהקים, כגון "תפו ופוזה" על הפרדסנות הארצישראלית, "הכרכרה של הדוד משה", מעין זיכרון ילדות על דמותו של דוד אביו המפורסם משה סמילנסקי ועוד.

מראשית שנות השמונים פרסם מאמרים רבים שבהם נקט עמדה יונית וקרא לנסיגה מן השטחים ולהידברות עם אש"ף. כתיבתו עוררה לעתים התנגדות רבה בציבור הישראלי, שכן הציבה סימני שאלה בנוגע למיתוס הציוני ולמידת המוסריות של חיילי צה"ל. במיוחד עורר ויכוחים הסיפור חרבת חיזעה. מאמרים רבים נכתבו בעדו ומנגד נכתבו גם מאמרים רבים נגדו. בעקבות זאת קובצו יחדיו מאמרים אלו לספר.

הספר "מקדמות" יצא לאור לאחר למעלה משלושים שנות שתיקה ספרותית. עם כל זאת, הוא לא פסק מלפרסם מאמרים בבמות השונות בכל אותן השנים, ובייחוד בעיתון "דבר". לאחר "מקדמות" פרסם ס. יזהר עוד חמישה ספרים נוספים. ספרו האחרון, "גילוי אליהו", שעלילתו מתרחשת בזמן מלחמת יום כיפור, עורר גם הוא פולמוס בשעתו. יזהר מביע בספר בגלוי את דעתו כנגד מלחמות בכלל, ובמיוחד כנגד מלחמת יום הכיפורים, שלדעתו ניתן היה למנוע אותה מבעוד מועד.

Cquote2.svg

מלחמות אינן נופלות מן השמים, מלחמות הן החלטות. מלחמות אינן כמו נד שיטפון הרים פתאומי, ולא כמו רעש אדמה פתאומי, שאי אפשר לשער מראש, מלחמות הן החלטות מחושבות של בני אדם... וכמו שהחלטות עושות את המלחמה החלטות גם גומרות אותה.. שום מלחמה לא גמרה שום מלחמה... מלחמה אחת עושה את השנייה שאחריה, וזו עושה את זו שאחריה ואת שאחרי אחריה... כמו קין שאחרי שהרג את הבל וחשב שסוף סוף נשאר בלי השני, ופתאום ירד עליו קול שאחז בו ושינה את כל חייו, אי אבל אחיך, אמר לו הקול...מעולם שום מלחמה לא גמרה כלום... מלחמה רק עושה עוד מלחמה

Cquote3.svg
– גילוי אליהו / ס.יזהר

חוקר הספרות אבנר הולצמן סבור, שספרו האחרון של ס. יזהר, "גילוי אליהו", הוא יצירת מופת של ספרות המלחמה העברית בכלל, ושל מלחמת יום הכיפורים בפרט.[9] עמוס עוז במכתב פרטי לס. יזהר הצטרף לדעה זו.[10] .

מלקולמיה חרוקה, הפרח שהמספר קורא לו בטעות: "מלקומיה יפהפייה"

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אצל הים : שלושה סיפורים, תל אביב: זמורה ביתן, 1996
  • גילוי אליהו : סיפור, תל אביב: זמורה ביתן, 1999
  • מַלְקוֹמִיָה יפהפייה: סיפור, תל אביב: זמורה ביתן, 1998
  • מקדמות : סיפור, תל אביב: זמורה ביתן, 1992
  • צדדיים : סיפורים, תל אביב: זמורה ביתן, 1996
  • צַלְהַבים : סיפור, תל אביב: זמורה ביתן, 1993

פרסים שזכה בהם על כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

על כתביו:


הקודם:
ט. כרמי, פנחס שדה, נתן יונתן
פרס ביאליק לספרות יפה
1991
הבא:
גבריאל פרייל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ את המונח "דור האספרסו" טבע לראשונה כבר בישיבת מפא"י בשנת 1960. תקוה ויינשטוקיזהר הגזים - או אמר את האמת: "דור האספרסו" - כולו חייב?, מעריב, 8 ביולי 1960
  2. ^ ס. יזהר, גם פרחי בר רוצים לחיות, דבר, 10 ביולי 1964
  3. ^ ראו גם הרצאת הפתיחה של כנס פורים שבו השתתפו 120 אמנים מהקיבוצים, שהתקיים בנתניה בשנת 1978, בניהול אהרון ברום מקיבוץ דביר ואוריאל זוהר, מקיבוץ תל יצחק
  4. ^ ס. יזהר, לקרוא סיפור, עם עובד, 1982, עמ' 10 - 11
  5. ^ פניה עוז-זלצברגר, "בג'יפ היום לא יושב ס. יזהר", הארץ, 4 במאי, 2008
  6. ^ דן מירון, "על סיפורי ס. יזהר", ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו, שוקן, תשל"ה, עמ' 259 - 268
  7. ^ לאה איני, מועדון קריאה; ים הרגע, הארץ, 3 במרץ, 2010
  8. ^ דן מירון, "על סיפורי ס. יזהר", ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו., תל-אביב, שוקן, תשל"ה, עמ' 259 - 268
  9. ^ אבנר הולצמן, "הוא היה שם" , מפת דרכים, הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 209 - 211
  10. ^ עמוס עוז, ס. יזהר ועמוס עוז / חליפת מכתבים, הארץ, ‏28.3.2010
  11. ^ פרס למדן לספרות לסופר ס. יזהר, דבר, 24 בינואר 1960
  12. ^ פרס ברנר הוענק לס. יזהר, דבר, 26 בינואר 1959