רבה בר רב שילא
| מקום פעילות | בבל |
|---|---|
| תקופת הפעילות | רביעי אמוראים |
| רבותיו | רב חסדא, רב מתנה, רב המנונא סבא (אמורא) |
| בני דורו | אביי ורבא |
  | |
רבא (או רבה או רבי אבא) בר רב שילא היה בדור הרביעי לאמוראי בבל, תלמידו של רב חסדא.
על רבותיו נמנו מלבד רב חסדא, רב מתנה, ורב המנונא סבא[1]. שימש כדיין[2].
מסופר, כי מצא את אליהו הנביא. שאלו: מה עושה כעת הקדוש ברוך הוא? אמר לו אליהו הנביא: אומר שמועות (דברי תורה) משמם של חכמי התנאים, חוץ מרבי מאיר, מכיוון שלמד תורה מפיו של אחר. שאל אותו רבה בר שילא: והלא לקח רק את הפנימיות מתורתו, אבל לא למד ממעשיו, כאדם המוצא רימון, שאוכל את תוכו וזורק את קליפתו? השיב אליהו הנביא: בעקבות דבריך, אומר הקב"ה שמועה מפיו של רבי מאיר - ”מאיר בני אומר...”[3]
רבה בר רב שילא הוא האמורא הראשון המוזכר בתלמוד בבלי בדף הראשון בש"ס[4] ע"פ ה"שלמי חיים" זו הסיבה שנבחר להאמורא הפותח את הש"ס כי הוא בעל המאמר דלעיל שמביע את העובדה כי כל מאמר תורני הנאמר בתורה נאמר מפי הקדוש ברוך הוא.
אמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעולם יבקש אדם רחמים מהקב"ה, אפילו עד כיסוי העפר האחרון שבו יכסו את קברו[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רבה בר רב שילא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 1083–1084, באתר HebrewBooks
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]