יהודה קיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה קיל
יהודה קיל
לידה 1916
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 ביוני 2011 (בגיל 95 בערך)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רואה חשבון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1992) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יהודה קיל (191616 ביוני 2011) היה מנהל האגף לחינוך ממלכתי דתי במשרד החינוך והתרבות ויושב ראש מפעל פרשנות המקרא דעת מקרא, עליו זכה בפרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב ופרס הרב קוק לשנת תשמ"ד.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיל נולד בסנקט פטרבורג בירת האימפריה הרוסית. בילדותו עברו הוריו, בעקבות המהפכה הבולשביקית לפוניבז' שבליטא, בה עבד אביו מרדכי כרואה חשבון ומנהל חנות כלבו. לאחר מכן, היגרה המשפחה לאנטופול שבלטביה, בה ייסד אביו את הגימנסיה הממשלתית היהודית. קיל החל ללמוד בעיר לימודי יהדות וגמרא מפי רב העיר חיים לובוצקי. הוא הצטיין בלימודיו ושוחרר מבחינות הבגרות. בסיום לימודיו, בשנת 1935, נשלח קיל להכשרה של תנועת "המזרחי", לאחריה קיבל סרטיפיקט לארץ ישראל.

קיל נקלט תחילה בחיפה, ולאחר מכן עבר לפתח תקווה והחל לעבוד כסבל. שנתיים לאחר עלייתו הצטרפה אליו אחותו, בעוד הוריו ושני אחיו נותרו באירופה ונספו בשואה. בעקבות המיתון בארץ ישראל פוטר קיל מעבודתו ועבר לירושלים, בה החל לימודי ידיעת הארץ, היסטוריה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. לפרנסתו הוא עבד באגודת הסטודנטים והיה למזכיר ההנהלה הארצית של בני עקיבא. את לימודיו סיים בשנת 1940[1], לאחריהם נשלח להורות בכפר הרוא"ה. יחד עמו נקלטה בהוראה תמר, אותה נשא בשנת 1941.

הרב יעקב ברמן, המפקח הראשי על בתי הספר של "המזרחי", נוכח בדרך הוראתו וקלט את קיל לשורות מחלקתו. בשנת 1942 נשלח להקים[2] ולנהל את התיכון הדתי בעפולה[3][4]. בשנת 1950 הוא נבחר כנציג היחיד של המזרחי והפועל המזרחי למועצת עירית עפולה[5]. הוא פרש מתפקיד זה בתחילת 1955 כשעבר לירושלים[6]. בשנת 1952 מונה קיל למפקח על החינוך הדתי בצפון הארץ[7] וכעבור שנתיים למפקח ארצי על בתי הספר היסודיים והמוסדות להכשרת מורים במשרד החינוך. לצורך מילוי תפקידו עברה המשפחה בשנת 1954 לירושלים[8]. תמר עבדה בהוראה וניהלה את בית הספר המקצועי "לפידות". קיל, לצד עבודתו במשרד החינוך והתרבות, הרצה במכללה ירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן ובשבתות לימד תנ"ך לחוג הנשים "אוהל רבקה".

ב-1962 סיים את תפקידו כמפקח על בתי הספר היסודיים ועבר לתפקיד מפקח על בתי הספר העל-יסודיים במשרד החינוך.[9]

ב-1968 נבחר יהודה קיל לעמוד בראש אגף החינוך הדתי במשרד החינוך והתרבות.[10] בתקופתו עוצב החינוך הממלכתי-דתי, כפי שהוא נראה היום, לבתי ספר יסודיים, לישיבות תיכוניות ואולפנות. יהודה קיל, קידם את נושא לימוד תעודת ההוראה במסגרת ישיבות ההסדר, מסלול שנקרא "תוכנית קיל"[11].

במקביל לעבודתו החינוכית עסק קיל בניהול המפעל הפרשני על התנ"ך "דעת מקרא", תחילה עם מינויו ליו"ר הוועדה למפעל הפרשנות במשרד החינוך ובמוסד הרב קוק בשנת 1964,[12] ובהמשך, ביתר שאת, עם פרישתו מתפקידיו החינוכיים ב-1977. קיל היה העורך הראשי של המפעל והרוח החיה בו עד סיומו לאחר כ-30 שנה. מלבד עבודת העריכה כתב קיל בעצמו את הפירוש לספרי בראשית, יהושע, שמואל, מלכים, משלי, דניאל ודברי הימים. על מפעלו הגדול קיבל קיל את פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב. כרכי "דעת מקרא" פורסמו לאורך עשרות שנים והיו לספרי פרשנות המקרא הרשמיים של מערכת החינוך. יש שרואים בעבודתו המשך לפירושי רש"י וקאסוטו.

קיל זכה בתואר יקיר ירושלים בשנת ה'תשס"ב (2002).

נפטר ב-16 ביוני 2011 בגיל 95 מסרטן.

נכדו הוא מתניהו אנגלמן שנבחר ב-2019 להיות מבקר המדינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]