גלובוס פלידוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלובוס פלידוס
שיוך תת-תלמוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) pallidum עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A14.1.09.518 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 5569 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרולוקס birnlex_1234 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרוניימס 231 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 61835 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A08.186.211.200.885.287.249.487.397 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D005917 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0017651 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מיקום הגלובוס פלידוס במוח האנושי

גלובוס פלידוס (GP) הוא חלק מגרעיני הבסיס של המוח[1]. הגלובוס פלידוס כולל שני חלקים, פנימי (GPI) וחיצוני (GPE). תפקיד הגלובוס פלידוס הוא לווסת את הקשב, כמו סינון משימות נבחרות מתוך משימות מתחרות ברגע נתון, וויסות של קצב המשימה. 

מבנה [עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-GP מהווה חלק ממסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים בקורטקס המוטורי, ומתפצל בתוך ה-GP לשני מסלולים למסלול הישיר GPI. ולמסלול העקיף GPE. כל סיב לאורך המסלול משמש ערוץ שמייצג משימה פוטנציאלית, כל ערוץ חולף דרך תאים שמהווים תחנות ביניים לצורך עיבוד המידע שמתקבל מהקורטקס. המסלול הישיר חולף דרך ארבע התחנות הבאות: קורטקס, סטריאטום, GPI, תלמוס, קורטקס. המסלול העקיף חולף דרך שבע התחנות הבאות: קורטקס, סטריאטום, GPE, הגרעין התת-תלמי, GPI, תלמוס, קורטקס.

עיבוד מידע ב-GP[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסלול הישיר הוא מעורר תנועה בעיקרו. קיימים בו שלושה מצבים: הראשון, כשלא מתקבל מידע מהקורטקס, העירור הוא מינימלי. השני, כשהקורטקס שולח מידע העירור מתחזק באופן הבא. הקורטקס מעורר את הסטריאטום באמצעות גלטומט, הסטריאטום מעכב את ה-GPI באמצעות גאבא, ה-GPI מפסיק להפריש גאבא לתלמוס ולכן העיכוב של התלמוס יורד, ומאפשר לו לעורר את הקורטקס. השלישי, הקורטקס מפריש דופמין מהחומר השחור לסטריאטום, הדופמין מגביר את העירור על ה-GPI באמצעות היצמדות לקולטנים מסוג D1 בתאים שמוליכים ל-GPI. 

המסלול העקיף הוא בעיקרו מעכב תנועה. אולם יש בו שלושה מצבים שונים. הראשון, כשלא מגיע מידע מהקורטקס, אז הוא לא מעכב תנועה. כשמגיע מידע הוא מעכב תנועה בערוצים מהם מגיע המידע, באופן הבא: הקורטקס מעורר את הסטריאטום באמצעות גלוטמט, הסטריאטום מעכב את ה-GPE באמצעות גאבא, ה-GPE מפסיק להפריש גאבא שמעכב את הגרעין התת-תלמי, הגרעין התת-תלמי מעורר את ה-GPI באמצעות גלוטמט, ה-GPI מעכב את התלמוס באמצעות גאבא, התלמוס לא מעורר את הקורטקס. השלישי, דופמין שמופרש מהחומר השחור לסטריאטום נצמד לקולטנים מסוג D2 שנמצאים בתאים המוליכים ל-GPE, הדופמין מעכב את הגאבא שמופרש מהסטריאטום ובכך מפחית בסופו של דבר את העיכוב על התלמוס. 

מודלים תאורטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשערה היא שהדופמין שמופרש לגרעין התת-תלמי מעכב את הערוצים בעלי הערך הנמוך ברגע נתון, כשהדופמין שמופרש בסטריאטום מתחרה בו ומצליח ליצור עירור סלקטיבי של הערוץ שמייצג את המשימה הנבחרת הודות לערכו הגבוה באופן מכוון ביחס לדופמין בגרעין התת-תלמי ברגע הנתון. הגאבא שמופרש בסטריאטום ובחומר השחור מפחית את השפעת הדופמין, וההשערה היא שהוא מייצג ערוצים של אירועים שמפחיתים מערך המשימה, כגון יום גשום שמפחית מערכה של משימה שאמורה להתבצע תחת כיפת השמים, פעילות הגאבא מפחית זמנית מערך המשימה, על מנת לעורר משימות בעלי ערך נמוך יותר, ואף משימת ביניים שתפתור את התקלה כגון לבישת מעיל גשם כדי להתמודד עם התקלה, מה שיחזיר למשימה את ערכה המקורי. לעומת המסלול העקיף, המסלול הישיר מווסת את קצב המשימה באמצעות דופמין, שיחסו הכללי יכול להשתנות בהתאם לרמת הדחק שמווסת על ידי המערכת הסימפטטית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלובוס פלידוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Binder, M. D., Hirokawa, N., Windhorst, U., & Hirsch, M. C. (2009). Encyclopedia of Neuroscience. Springer.