הגרעין הזנבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרעין הזנבי
Caudate nucleus.gif
שיוך nucleus of brain
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (833) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) nucleus caudatus עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A14.1.09.502 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרולוקס birnlex_1373 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרוניימס 226 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 61833 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A08.186.211.730.885.105.487.550.184 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D002421 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מיקום הגרעין הזנבי במוח האנושי

הגרעין הזנבילועזית: הגרעין הקאודטי) הוא חלק תת-קורטיקלי של המוח. הגרעין הזנבי נמצא בסטריאטום, אשר מכיל גם את הפוטמן ושייך לגרעיני הבסיס[1].

הגרעין הזנבי מגיע לגודלו המרבי בגיל 10 שנים[2].

לגרעין הזנבי יש שלוחות לאונה המצחית[1], המאפשרת חופש וגמישות מחשבתיים[3] ועוסקת גם בתנועה ובתכנון של תנועה[4].

בנוסף, יש לו שלוחות גם לתלמוס[1], המקושר לקליפת המוח[5] ומחבר בינה לבין אזורים תת-קורטיקליים[6]. התלמוס קולט ומעבד את מרבית המידע התחושתי והתנועתי שמגיע אל קליפת המוח[7][5]. הוא מעורב גם בתפקודים רגשיים ובתהליכי העוררות[5].

הפלט של הגרעין הזנבי מועבר לגלובוס פלידוס (Globus pallidus), שגם הוא חלק מגרעיני הבסיס[4].

הגרעין הזנבי מקבל דופמין מתאי עצב של החומר השחור[4]. מחלת פרקינסון נגרמת מניוון של התאים המחברים בין החומר השחור לגרעין הזנבי[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגרעין הזנבי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Hynd, G. W., Hern, K. L., Novey, E. S., Eliopulos, D., Marshall, R., Gonzalez, J. J., & Voeller, K. K. (1993). Attention deficit-hyperactivity disorder and asymmetry of the caudate nucleus. Journal of Child Neurology, 8(4), 339-347.
  2. ^ Castellanos, F. X., Lee, P. P., Sharp, W., Jeffries, N. O., Greenstein, D. K., Clasen, L. S., ... & Rapoport, J. L. (2002). Developmental trajectories of brain volume abnormalities in children and adolescents with attention-deficit/hyperactivity disorder. Jama, 288(14), 1740-1748.
  3. ^ Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Mai, J. K., & Paxinos, G. (Eds.). (2012). The human nervous system. Academic Press.
  6. ^ V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
  7. ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.