גרייס אגילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרייס אגילר
Grace Aguilar engraved portrait.jpg
לידה 2 ביוני 1816
האקני, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בספטמבר 1847 (בגיל 31)
פרנקפורט, הקונפדרציה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מקורי Grace Aguilar
עיסוק משוררת, היסטוריונית, סופרת, מחברת רומנים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה הגות, שירה, רומן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרייס אגילר (באנגלית: Grace Aguilar;‏ 2 ביוני 1816 - 16 בספטמבר 1847) הייתה סופרת ומשוררת יהודיה בריטית בת המאה ה-19. עיקר כתיבתה עסקה בדת והיסטוריה יהודית ורומנים היסטוריים. כתבה 12 יצירות מסוגים שונים[1], אשר תורגמו לצרפתית, גרמנית ועברית[2].

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגילר הייתה בתם הבכורה של עמנואל ושרה אגילר. לזוג היו עוד שני בנים. אחיה, עמנואל, היה מלחין ומוזיקאי[3]. משפחתה ברחה מפני רדיפות האינקוויזיציה הפורטוגזית במאה ה-18 והגיעה להאקני בלונדון[3]. עמונאל איגלר היה פרנס וגבאי בית הכנסת הספרדי בלונדון והמשפחה הייתה מעורבת בחיי הקהילה בלונדון[4].

בילדותה חלתה אגיילר במחלה שלא אובחנה שגרמה לה להיות פגיעה למחלות נוספות שמהן סבלה במהלך חייה. המשמעותית שבהן הייתה חצבת ופגיעה בעמוד השדרה ששיתקה את שריריה ואת ריאותיה ולבסוף גרמה למותה. בריאותה הרופפת לא מנוע ממנה לכתוב יומן החל מגיל שבע ולהשתתף בפעילויות חברתיות עם נערות בנות גילה[5]. על מנת לחזק את בריאותה, איגלר שהתה על בחופי ים ובישובים כפריים באנגליה; שם התפתחה אצלה האהבה וסקרנות לטבע[6].

אגילר קבלה חינוך ביתי. הוריה המשיכו את המסורת של העברת המורשת והידע בעזרת סיפורים שבעל פה שהיו חלק ממורשת יהודי ספרד האנוסים. אביה העביר את מורשת יהודות איבריה וסיפורי אימה על האינקוויזיציה[7]. אמה קראה איתה בתנ"ך והעבירה מסורת שבעל פה שהועברה בין אם לבת בקהילות האנוסים[6]. מעבר לחינוך היהודי שקבלה בבית, איגלר התעניינה בחוויות דתיות נוצרית ונהגה לבקר בכנסיות פרוטסטניות[8]. גלצ'ינסקי מסביר את ביקוריה בכנסיות בהיעדר תרגום יהודי של התנ"ך לאנגלית והעניין שהיה לה בטקסטים יהודים[9].

יצירות ספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1828, כשהייתה בת שתים עשרה, אביה נדבק בשחפת והמשפחה לעברה עיירת חוף דרומית במחוז דבון. שם כתבה איגלר את יצירתה הראשונה, מחזה בשם “Gustavus Vasa” מלך שודיה, גוסטב ואסה. המחזה לא פורסם ואין תיעוד שלו[10]. ב- 1835 אחיה נשלחו ללמוד והמשפחה עברה לברייטון, שם פירסמה בעילום שם את ספרה הראשון "זר הקסמים" (The Magic Wreath), אוסף שירים, שבו כל שיר מכיל רמזים לשמו של פרח מסוים[6][11]. בגיל 15 החלה בכתיבת רומן שעסק באינקוויזיציה הספרדית, ונקרא עמק הארזים או, קדוש מעונה (The Vale of Cedars; or, the Martyr). הספר נכתב בתגובה לאייבנהו של וולטר סקוט, ונדרשו לה ארבע שנים לכתיבתו[6]. הוא פורסם על ידי אמה ובעריכתה ב-1850, לאחר מותה, ותורגם לגרמנית ופעמיים לעברית בשמות שונים[12]. בתקופה בה כתבה את הרומן, אמה עברה ניתוח ואיגלר נדרשה לטפל בשני הוריה ולסייע בפרנסת המשפחה. היא החלה לכתוב לפרנסתה[13]. בשנים 1837-1836 החלה לכתוב בנושא חשיבות האם במשפחה. אגילר תיארה את תפקידה של האישה בבית כאחראית על המשפחה וכמחנכת לערכים דתיים ומוסריים. ההרומן הראשון נקרא השפעת הבית (Home Influence; A tale From Mothers and Daughters) והשני גמולה של אם (A Mother’s Recompense)[10]. מחשבות על שבת (Sabbath Thoughts) וקהילות קדושות (Sacred Communings) היו אסופות של הגיגים דתיים שבחלקם היא טענה לתפילה משותפת עם נוצרים[14]. החיבורים הופיע רק לאחר מותה. 

בשנת 1838, לבקשת אביה, היא תרגמה מצרפתית את החיבור של האנוס יצחק אורוביו דה קסטרו, בזכות ישראל (Israel Defended). התרגום הודפס והופץ באופן פרטי[6][15]. התרגום היה תרומתה לדיון בנושא האמנציפציה[16].

רוח היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1840 חזרה המשפחה ללונדון ואגילר ביקשה לבסס את מעמדה הספרותי באנגליה ובארצות הברית ולסייע בפרנסת המשפחה. היא פנתה לבנימין דיזרעאלי בבקשה שהוא יבקש מאביו, יצחק דיזרעאלי, לקשר אותה להוצאת ספרים באנגליה ואחרון חיבר אותה ל- R. Groombridge and Sons שהוציאו לאור את רוב עבודתיה באנגליה. במקביל היא פנתה ליצחק ליסר בארצות הברית שהסיכם לפרסם את ספר ההגות הראשון שלה - רוח היהדות. כתב היד אבד בדרך לארצות הברית ואגילר נאלצה לכתוב אותו מחדש מתוך הטיוטות. הספר פורסם ב-1842[3][16]. לאחר פרסום הספר אגילר גילתה שליסר הוסיף הערות שוליים והקדמה לספרה בה הוא מפרט את נושאי המחלוקות בניהם. למרות ההערות, הספר עורר עניין בקהילות יהודיות ונוצריות פרוטסטנטיות בשני צדי האוקיינוס[3].

רוח היהדות עסק בצרכיה הרוחניים של האישה ובייחוד של האישה היהודיה ובחינוך יהודי. אגילר טענה שנשים צריכות להיות אחראיות על החינוך הילדים ועל כן צריך לתרגם את התנ"ך לאנגלית על מנת שיוכלו להשתמש בו כטקסט מרכזי לחינוך יהודי ולרוחניות. היא מבקרת את הממסד הרבני שזנח את התנ"ך וקידש ספרים אחרים[17]. כשהספר התרפסם העיתונות היהודית הייתה בתחילת דרכה. רוח יהודית, היה הספר הראשון של אישה יהודיה שנכתב עליו ביקורת ספרים. באחד באפריל 1842, יעקב פרנקלין, העורך של הירחון "קול של יעקב" כתב על הנראות והמעורבות של נשים בפעילות ציבורית והזהיר מפני הסכנה ברפורמות דתיות ואמנציפציה[16]. כן, הועלו טענות שאגילר פנתה למסורות כתיבה של נשים נוצריות ולא התייחסה לספרות הרבנית (שלא הייתה זמינה לה)[18]. אגילר כונתה גם יהודיה פרוטסטנטית[3].

נשות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1845 פרסמה אגילר את הספר נשות ישראל. זהו חיבור מקיף על נשים בולטות בתנ"ך, בתלמוד ובעת החדשה. על בסיס הסקירה אגילר טוענת שנשים יהודיות צריכות להתחזק ביהדותן באמצעות מימוש עצמי רוחני ואינטלקטואלי[17]. היא כתבה את הספר כדי לעודד נשים יהודיות צעירות להיות גאות בהיסטוריה שלהן ובזהותן. אם ברומנים הראשונים וברוח היהדות, אגילר הדגישה את מקומה של האישה יהודיה במשפחה ובחינוך הילדים, בנשות ישראל היא מדגישה את החשיבות של התפתחות אישית של הנשים עצמן[19].

ב- 1846 אביה נפטר ומצבה הבריאותי של אגילר התדרדר, אך למרות זאת היא המשיכה לכתוב במרץ[3]. באותה שנה פורסם, האמונה היהודית, סדרה של מכתבים בין אישה צעירה לזקנה על כוונתה של הצעירה להמיר את דתה ואילו הזקנה מעודדת אותה להשאר נאמנה לאמונתה[20]. הטקסט האחרון שכתבה כחודשים לפני שנפטרה, ההיסטוריה של היהודים באנגליה, הציעה חזון רדיקלי ליחסים בין יהודים לנוצרים. אגילאר דוחה את ההתבוללות וקוראת לנוצרים האנגלים לערוך חשבון קפדני[3]. היא משלבת בכתיבה את ההיסטוריה הפרטית של משפחתה שברחה האינקוויזיציה לאנגליה.

בקיץ 1847 אגילר נוסעת לאחיה עמנואל שלמד מוזיקה בפרנקפורט. היא נפטרה ב-16 בספטמבר באותה השנה ונקברה בבית הקברות היהודי בעיר[3].

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  •  1884: Days of Bruce :‎ story from Scottish history
  • 1837: Home influence; a tale for mothers and daughters
  • The vale of cedars; or, The martyr
  • The women of Israel
  • The days of Bruce; a story from Scottish history
  • The mother's recompense: a sequel to Home influence
  • Home scenes and heart studies

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרייס אגילר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Grace Aguilar | British author". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2017. 
  2. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (בen)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Grace Aguilar, www.jewishvirtuallibrary.org (בen)
  4. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (בen)
  5. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (בen)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 "Grace Aguilar | On Jewish Matters". On Jewish Matters (באנגלית). 10 בנובמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2017. 
  7. ^ בת האנוסים, lib.cet.ac.il
  8. ^ "His Story/Her Story: Grace Aguilar". The Jerusalem Post | JPost.com. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2017. 
  9. ^ Michael Galchinsky, The Origin of the Modern Jewish Woman Writer: Romance and Reform in Victorian England, Wayne State University Press, 1996
  10. ^ 10.0 10.1 Grace Aguilar, Grace Aguilar: Selected Writings, Broadview Literary Texts, 2003, עמ' 48
  11. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (בen)
  12. ^ בת האנוסים, lib.cet.ac.il
  13. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (בen)
  14. ^ Michael Galchinsky, The Origin of the Modern Jewish Woman Writer: Romance and Reform in Victorian England, Wayne State University Press, 1996, עמ' 144
  15. ^ בת האנוסים, lib.cet.ac.il
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Michael Galchinsky, The Origin of the Modern Jewish Woman Writer: Romance and Reform in Victorian England, Wayne State University Press, 1996, עמ' 138
  17. ^ 17.0 17.1 “A Spirit of Inquiry:” Grace Aguilar’s Private Spirituality and Progressive Orthodoxy | jewishideas.org, www.jewishideas.org (בen)
  18. ^ Cynthia Scheinberg, Women's Poetry and Religion in Victorian England: Jewish Identity and Christian Culture, Cambridge University Press, 2002, עמ' 148
  19. ^ Marion Ann Taylor & Heather E. Weir Editors, Let Her Speak for Herself: Nineteenth-Century Women Writing on Women in Genesis, Baylor University Press, 2006, עמ' 122
  20. ^ Nadia Valman Editor, Jewish Women Writers in Britain, Wayne State University Press, 2014, עמ' 12