גרייס אגילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרייס אגילר
Grace Aguilar
Grace Aguilar engraved portrait.jpg
לידה 2 ביוני 1816
האקני, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בספטמבר 1847 (בגיל 31)
פרנקפורט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, היסטוריונית, סופרת, מחברת רומנים, מתרגמת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה הגות, שירה, רומן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גרייס אגילראנגלית: Grace Aguilar;‏ 2 ביוני 1816 - 16 בספטמבר 1847) הייתה סופרת ומשוררת יהודיה בריטית בת המאה ה-19. עיקר כתיבתה עסקה בדת והיסטוריה יהודית ורומנים היסטוריים. כתבה 12 יצירות מסוגים שונים[1], אשר תורגמו לצרפתית, גרמנית ועברית[2]. בתקופה הוויקטוריאנית, אגילר הייתה לסופרת היהודיה הידועה ביותר[3].

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגילר הייתה בתם הבכורה של עמנואל ושרה אגילר. לזוג היו עוד שני בנים. אחיה, עמנואל, היה מלחין ומוזיקאי[4]. משפחתה ברחה מפני רדיפות האינקוויזיציה הפורטוגזית במאה ה-18 והגיעה להאקני בלונדון[4]. עמנואל איגלר היה פרנס וגבאי בית הכנסת הספרדי בלונדון והמשפחה הייתה מעורבת בחיי הקהילה בלונדון[5].

בילדותה חלתה אגילר במחלה שלא אובחנה שגרמה לה להיות פגיעה למחלות נוספות במהלך חייה. המשמעותית שבהן הייתה חצבת ופגיעה בעמוד השדרה ששיתקה את שריריה ואת ריאותיה ולבסוף גרמה למותה. בריאותה הרופפת לא מנוע ממנה לכתוב יומן החל מגיל שבע ולהשתתף בפעילויות חברתיות עם נערות בנות גילה[6]. על מנת לחזק את בריאותה, איגלר שהתה על בחופי ים ובישובים כפריים באנגליה; שם התפתחה אצלה האהבה וסקרנות לטבע[7].

אגילר קבלה חינוך ביתי. הוריה המשיכו את המסורת של העברת המורשת והידע בעזרת סיפורים שבעל פה שהיו חלק ממורשת יהודי ספרד האנוסים. אביה העביר את מורשת יהדות איבריה וסיפורי אימה על האינקוויזיציה[8]. אמה קראה איתה בתנ"ך והעבירה מסורת שבעל פה שהועברה בין אם לבת בקהילות האנוסים[7]. מעבר לחינוך היהודי שקבלה בבית, איגלר התעניינה בחוויות דתיות נוצרית ונהגה לבקר בכנסיות פרוטסטנטיות[9]. גלצ'ינסקי מסביר את ביקוריה בכנסיות בהיעדר תרגום יהודי של התנ"ך לאנגלית והעניין שהיה לה בטקסטים יהודים[10].

יצירות ספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1828, כשהייתה בת שתים עשרה, אביה נדבק בשחפת והמשפחה לעברה עיירת חוף דרומית במחוז דבון. שם כתבה אגילר את יצירתה הראשונה, מחזה בשם “Gustavus Vasa” מלך שודיה, גוסטב ואסה. המחזה לא פורסם ואין תיעוד שלו[11]. ב־1835 אחיה נשלחו ללמוד והמשפחה עברה לברייטון, שם פירסמה בעילום שם את ספרה הראשון "זר הקסמים" (The Magic Wreath), אוסף שירים, שבו כל שיר מכיל רמזים לשמו של פרח מסוים[7][12]. בגיל 15 החלה בכתיבת רומן שעסק באינקוויזיציה הספרדית, ונקרא עמק הארזים או, קדוש מעונה (The Vale of Cedars; or, the Martyr). הספר נכתב בתגובה לאייבנהו של וולטר סקוט, ונדרשו לה ארבע שנים לכתיבתו[7]. הוא פורסם על ידי אמה ובעריכתה ב-1850, לאחר מותה, ותורגם לגרמנית ופעמיים לעברית בשמות שונים[13]. בתקופה בה כתבה את הרומן, אמה עברה ניתוח ואיגלר נדרשה לטפל בשני הוריה ולסייע בפרנסת המשפחה. היא החלה לכתוב לפרנסתה[14]. בשנים 1836–1837 החלה לכתוב בנושא חשיבות האם במשפחה. אגילר תיארה את תפקידה של האישה בבית כאחראית על המשפחה וכמחנכת לערכים דתיים ומוסריים. הרומן הראשון נקרא השפעת הבית (Home Influence; A tale From Mothers and Daughters) והשני גמולה של אם (A Mother’s Recompense)[11]. מחשבות על שבת (Sabbath Thoughts) וקהילות קדושות (Sacred Communings) היו אסופות של הגיגים דתיים שבחלקם היא טענה לתפילה משותפת עם נוצרים[15]. החיבורים הופיע רק לאחר מותה. 

בשנת 1838, לבקשת אביה, היא תרגמה מצרפתית את החיבור של האנוס יצחק אורוביו דה קסטרו, בזכות ישראל (Israel Defended). התרגום הודפס והופץ באופן פרטי[7][16]. התרגום היה תרומתה לדיון בנושא האמנציפציה[17].

רוח היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1840 חזרה המשפחה ללונדון ואגילר ביקשה לבסס את מעמדה הספרותי באנגליה ובארצות הברית ולסייע בפרנסת המשפחה. היא פנתה לבנימין דיזרעאלי בבקשה שהוא יבקש מאביו, איש הספרות יצחק ד'יזרעאלי, לקשר אותה להוצאת ספרים באנגליה, והלה חיבר אותה ל- R. Groombridge and Sons שהוציאו לאור את רוב עבודתיה באנגליה. במקביל פנתה ליצחק ליסר בארצות הברית שהסכים לפרסם את ספר ההגות הראשון שלה - רוח היהדות. כתב היד אבד בדרך לארצות הברית ואגילר נאלצה לכתוב אותו מחדש מתוך הטיוטות. הספר פורסם ב-1842[4][17]. לאחר פרסום הספר אגילר גילתה שליסר הוסיף הערות שוליים והקדמה לספרה בה הוא מפרט את נושאי המחלוקות בניהם. למרות ההערות, הספר עורר עניין בקהילות יהודיות ונוצריות פרוטסטנטיות בשני צדי האוקיינוס[4].

"רוח היהדות" עסק בצרכיה הרוחניים של האישה ובייחוד של האישה היהודיה ובחינוך יהודי. אגילר טענה שנשים צריכות להיות אחראיות על החינוך הילדים ועל כן צריך לתרגם את התנ"ך לאנגלית על מנת שיוכלו להשתמש בו כטקסט מרכזי לחינוך יהודי ולרוחניות. היא מבקרת את הממסד הרבני שזנח את התנ"ך וקידש ספרים אחרים[18]. כשהספר התפרסם, העיתונות היהודית הייתה בתחילת דרכה. "רוח יהודית" היה הספר הראשון של אישה יהודיה שנכתבה עליו ביקורת ספרים. הספר פרסם אותה הן בקרב היהודים והן בקרב הנוצרים[3]. באחד באפריל 1842, יעקב פרנקלין, העורך של הירחון "קול של יעקב" כתב על הנראות והמעורבות של נשים בפעילות ציבורית והזהיר מפני הסכנה ברפורמות דתיות ואמנציפציה[17]. כן, הועלו טענות שאגילר פנתה למסורות כתיבה של נשים נוצריות ולא התייחסה לספרות הרבנית (שלא הייתה זמינה לה)[19]. אגילר כונתה גם יהודיה פרוטסטנטית[4].

"נשות ישראל" וחיבוריה האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1845 פרסמה אגילר את הספר "נשות ישראל". זהו חיבור מקיף על נשים בולטות בתנ"ך, בתלמוד ובעת החדשה. על בסיס הסקירה אגילר טוענת שנשים יהודיות צריכות להתחזק ביהדותן באמצעות מימוש עצמי רוחני ואינטלקטואלי[18]. היא כתבה את הספר כדי לעודד נשים יהודיות צעירות להיות גאות בהיסטוריה שלהן ובזהותן. אם ברומנים הראשונים וברוח היהדות, אגילר הדגישה את מקומה של האישה יהודיה במשפחה ובחינוך הילדים, ב"נשות ישראל" הדגישה את החשיבות של התפתחות אישית של הנשים עצמן[20].

ב-1846 נפטר אביה ומצבה הבריאותי של אגילר הדרדר, אך למרות זאת היא המשיכה לכתוב במרץ[4]. באותה שנה פורסמה "האמונה היהודית", סדרה של מכתבים בין אישה צעירה לזקנה, על כוונתה של הצעירה להמיר את דתה ואילו הזקנה מעודדת אותה להשאר נאמנה לאמונתה[21]. הטקסט האחרון שכתבה, כחודשים לפני שנפטרה, "ההיסטוריה של היהודים באנגליה", הציע חזון רדיקלי ליחסים בין יהודים לנוצרים. אגילאר דוחה את ההתבוללות וקוראת לנוצרים האנגלים לערוך חשבון קפדני[4]. היא משלבת בכתיבה את ההיסטוריה הפרטית של משפחתה שברחה האינקוויזיציה לאנגליה.

בקיץ 1847 נסעה אגילר לאחיה עמנואל שלמד מוזיקה בפרנקפורט. היא נפטרה ב-16 בספטמבר באותה השנה, בגיל 31, ונקברה בבית הקברות היהודי בעיר[4].

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרייה של אגילר נכתבה ברוח היהדות, ולעיתים קרובות התייחסה להיסטוריה היהודית ולנושאים יהודיים, אולם הציבור הקוראים שלה היה בעיקר לא יהודי. האחרונים זכו להכיר את העולם היהודי מפי יהודיה ולא מאמצעות מתווכים נוצרים[22]. על פי גלצ'ינסקי, ספריה נמכרו מאות אלפי עותקים ומהדורות חדשות הודפסו 25 שנה לאחר מותה. סניף של הספרייה הציבורית של ניו יורק נקרא על שמה. ספר ילדים המבוסס על חייה, הופיע בשנות העשרים, והספר "נשות ישראל" ניתן כפרס בבתי ספר של יום ראשון בכנסיות באנגליה עד שנות החמישים[22].

כסופרת וכמחנכת לאגילר הייתה השפעה גודלה על נשים יהודיות ועל הקמתן מוסדות נשים וקהילה ספרותית התומכת בהרחבת תפקידי הנשים בקהילות היהודיות[3]. כתביה הפולמוסיים, ונשות ישראל ורוח היהדות, השפיעו על סופרים יהודים בולטים. בעוד יצחק לסר ערער על האותנטיות היהודית של אגילר בביקורתו על רוח היהדות, הוא קבל את דעתה שיש צורך בתרגום לאנגלית של התנ"ך לטובת נשים, והפיק את התרגום הראשון[3].

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמק הארזים
  • כור הניסיון
  • ספור מלחמת האמונה והאהבה
  • גנון והציל: ספר מקורות האנוסים בפורטוגל
  • האנוסים : ספור מימי האינקויזיציה בספרד

אנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1884: Days of Bruce : story from Scottish history
  • 1837: Home influence; a tale for mothers and daughters
  • The vale of cedars; or, The martyr
  • The women of Israel
  • The days of Bruce; a story from Scottish history
  • The mother's recompense: a sequel to Home influence
  • Home scenes and heart studies

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרייס אגילר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Grace Aguilar | British author". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2017. 
  2. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 M. Galchinsky, MODERN JEWISH WOMEN'S DILEMMAS: GRACE AGUILAR'S BARGAINS, Literature and Theology 11, 1997-03-01, עמ' 27–45 doi: 10.1093/litthe/11.1.27
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 Grace Aguilar, www.jewishvirtuallibrary.org (באנגלית)
  5. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)
  6. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 "Grace Aguilar | On Jewish Matters". On Jewish Matters (באנגלית). 10 בנובמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2017. 
  8. ^ בת האנוסים, lib.cet.ac.il
  9. ^ "His Story/Her Story: Grace Aguilar". The Jerusalem Post | JPost.com. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2017. 
  10. ^ Michael Galchinsky, The Origin of the Modern Jewish Woman Writer: Romance and Reform in Victorian England, Wayne State University Press, 1996
  11. ^ 11.0 11.1 Grace Aguilar, Grace Aguilar: Selected Writings, Broadview Literary Texts, 2003, עמ' 48
  12. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)
  13. ^ בת האנוסים, lib.cet.ac.il
  14. ^ Grace Aguilar | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)
  15. ^ Michael Galchinsky, The Origin of the Modern Jewish Woman Writer: Romance and Reform in Victorian England, Wayne State University Press, 1996, עמ' 144
  16. ^ בת האנוסים, lib.cet.ac.il
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 Michael Galchinsky, The Origin of the Modern Jewish Woman Writer: Romance and Reform in Victorian England, Wayne State University Press, 1996, עמ' 138
  18. ^ 18.0 18.1 “A Spirit of Inquiry:” Grace Aguilar’s Private Spirituality and Progressive Orthodoxy | jewishideas.org, www.jewishideas.org (באנגלית)
  19. ^ Cynthia Scheinberg, Women's Poetry and Religion in Victorian England: Jewish Identity and Christian Culture, Cambridge University Press, 2002, עמ' 148
  20. ^ Marion Ann Taylor & Heather E. Weir Editors, Let Her Speak for Herself: Nineteenth-Century Women Writing on Women in Genesis, Baylor University Press, 2006, עמ' 122
  21. ^ Nadia Valman Editor, Jewish Women Writers in Britain, Wayne State University Press, 2014, עמ' 12
  22. ^ 22.0 22.1 Beth-Zion Lask Abrahams, Grace Aguilar: A Centenary Tribute, Transactions (Jewish Historical Society of England) (Vol. 16 (1945-1951, עמ' 137-148