גרשון היימן

גרשון היימן
	אין תמונה חופשית
לידה	3 במרץ 1949 (בן 75); רמת גן, ישראל
לאום	ישראל
תחום יצירה	פיסול, ציור
יצירות ידועות	אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים, אנדרטת "חץ שחור"

גרשון היימן (נולד ב-3 במרץ 1949) הוא פסל וצייר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היימן נולד וגדל ברמת גן. למרות שהתגורר בעיר, זלמן אביו, עסק בחקלאות וגידל כותנה וירקות. הוא למד בבית ספר יסודי "המתמיד" ברמת גן ואחר כך למד שרטוט בניין ועיצוב פנים בבית ספר "אורט" ברמת גן. בצבא שירת בנח"ל ובמילואים בצנחנים. לאחר השחרור מצה"ל החל לעבוד עם האמן יצחק שמואלי. פתח סטודיו ללימוד ציור והדפס משי בגבעתיים ביחד עם חברו דוד הדר.

בשנת 1971 הציג ברמת גן את תערוכת הציורים הראשונה שלו.

באירוע סביבתי שנערך בהר סדום בשנת 1984 יצר ביחד עם מיכה אולמן את "אשת לוט".

באירוע אמנותי שנערך במסוף ניצנה, בגבול עם מצרים בשנת 1985 הכין יצירה סביבתית "צמיחתה של ישראל", חפירות באדמה ושילוב אבן.

באירוע פיסול שנערך ב"דרך החשמל", בקרחת היער השרוף ביער בן שמן של קרן קיימת לישראל, הוא פיסל שתי יצירות הנקראות "חרקים בטבע".

היימן תכנן ויצר את "גן נעמי", לזכרה של נעמי טל–עדי אמא של פנינה רעייתו. גן פסלים, בבית ספר "מבואות", בבאר טוביה, אותו ניהלה נעמי, במשך כשני עשורים. הגן הוקם במימון המועצה האזורית באר-טוביה. רחבה, מוקפת ב-7 ספסלים מפוסלים. כל ספסל מייצג את אחד משירי-הסיפור של קדיה מולודובסקי - "פתחו את השער" אותו אהבה נעמי. כל ספסל עשוי מעץ "טייגר" המחובר לאבנים גדולות, ומשני צדדיו או מצד אחד, דמות חצובה באבן. הדמויות המפוסלות הן בהשראת האיורים של תרצה טנאי מהספר "פתחו את השער". בגן יש ציטוטים משירי קדיה מולודובסקי.

ב-2012 ארגן את הסימפוזיון פיסול באבן, "זמן באבן", שנערך בשוהם.^[1]

היימן השתתף ב-26 תערוכות קבוצתיות וב-8 תערוכות יחיד של פיסול וציור. הוא יצר 25 אנדרטאות לזכר חללי מערכות ישראל ולזכר קורבנות השואה ומעל ל-50 פסלים סביבתיים שפיסל מוצבים ברחבי ישראל.

היימן עיצב גני זיכרון, תערוכות שונות בנושאי הקונגרס הציוני והלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, תערוכות בארכיונים ביישובים שונים, וכן עיצוב אמנותי של קירות. הוא ארגן סימפוזיונים לפיסול בערים שונות בישראל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 נישא לפנינה. דוד שלה הוא האלוף ישראל טל, אבי טנק ה"מרכבה". השניים מתגוררים במושב באר טוביה. לזוג נולדו שלוש בנות ו-13 נכדים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 זכה היימן בפרס בסימפוזיון לפיסול בינלאומי באבן בצרפת.

פסלים במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשת לוט, אדמה, הר סדום, 1984
לגו ציפורים, במעלה אדומים
לוח החושן, פסל מאבני שוהם ואבן לֶשֶם, בשילוב ציפורים ביציקות אלומיניום, בכיכר הכניסה לשוהם
גן נעמי, 7 ספסלים מפוסלים בבית ספר "מבואות", באר טוביה
שובן של הציפורים, דרך הפסלים בחצרים
בתקווה שתעוף, רחובות, 2000
ציפור, שכונת המגינים, מודיעין, 2009
ארנב והצב, שהם 2012
כינור דוד, ליד בית "יד לבנים", באשדוד
ברבורים, מעלה אדומים, 2015

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (ביחד עם: סידור כהן ורמי פלדשטיין)
אנדרטה הראשונה שהקים, במושב עזריקם לזכר חללי צה"ל, 1987
אנדרטה לזכר השואה במושב באר טוביה, 1989
אנדרטה לחללי צה"ל בגדרה
אנדרטת חץ שחור
אנדרטת חללי פעולות האיבה ב"גן הבנים", ברמת גן
בגבעת התחמושת תכנן יחד עם חברו לגדוד המילואים, האדריכל אהרון בן אפרים, את האנדרטה של הגדוד.
הלפיד בגבעת התחמושת
חדר הגבורה לגיבורי חיל השריון. אולם שבו מוצגים סיפורי הגבורה של 16 לוחמי חיל השריון שעוטרו בעיטור הגבורה.^[2]
סמל מועצה אזורית באר טוביה^[3]
אנדרטה במועצה אזורית שפיר לזכר הטייס אברהם שטהל
פסל הניצחון - אנדרטה לציון 65 שנה לניצחון על הנאצים, באשדוד
אנדרטה וגן הזיכרון לזכר 58 הנספים במטוס אל על שהופל מעל שמי בולגריה בשנת 1955, במושב ניר ח"ן, 2016
גן הבנים במשואות יצחק
אנדרטה של חטיבה 8 בפארק העוצבות בלטרון, 2013
מצפה איתי בר, לזכרו של החייל איתי בר, על גבעה מול תל גזר, גרניט במשקל 10 טון, הניצבת על חודה.