גרשון סלומון
 | |
| לידה |
1935  |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 2022 (בגיל 87 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
גרשון סלומון (1935 – 23 בנובמבר 2022, כ"ט בחשוון ה'תשפ"ג) היה פוליטיקאי ופעיל חברתי ישראלי. הוא הקים את "תנועת נאמני הר הבית וארץ ישראל" ושימש יו"ר התנועה. היה חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר הנהלת תנועת החרות וממקימי תנועת התחייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים לאברהם ויהודית (לבית המבורגר) סלומון. למד בבית הספר היסודי תחכמוני ובגימנסיה העברית רחביה בירושלים. סלומון היה חניך תנועת בית"ר. בהיותו בן 12, לאחר הוצאת בית"ר אל מחוץ לחוק על ידי ממשלת המנדט באוגוסט 1947, התגייס לפלוגת הנוער של האצ"ל בירושלים. נעצר על ידי הבולשת הבריטית בשעה שהדביק כרוזים של האצ"ל[1] ונידון לפיקוח קצין מבחן למשך שנה.
שירות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירת בצה"ל בהנדסה קרבית, סיים קורס קצינים ומונה למפקד מחלקה ואחר כך למפקד פלוגה. השתתף במבצע סיני (1956). בוגר קורס קומנדו שהתקיים במסגרת בית הספר לצניחה וללוחמה זעירה בבסיס תל נוף (1957).
בינואר 1958 נפצע קשה בעת שפיקד על כוח שעסק בפינוי מוקשים בסמוך לגבול סוריה. על הכוח נפתחה אש ממוצבים סוריים ואחדים מחייליו של סלומון נפגעו. סלומון עצמו וחייל נוסף , יהודה אלזנר, נדרסו על ידי נגמ"ש שהתלווה לכוח. סלומון, שנפגע בעמוד השדרה, אושפז במשך כשנה ובסיום הטיפול נותר מוגבל בתנועת רגליו ונאלץ להיעזר במקל לשם הליכה[2]. למרות נכותו, חזר ליחידתו ושימש קצין מבצעים במשך כשנה, עד לשחרורו מצה"ל ב-1960.
לימודים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו מן הצבא השלים תואר ראשון בהיסטוריה של ארצות האסלאם ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. המשיך בלימודים לתואר דוקטור וחקר את תולדות התנועה הלאומית הכורדית במאה ה-20. בשל פעילותו הציבורית הפסיק את כתיבת הדוקטורט טרם השלמתו.
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן לימודיו באוניברסיטה העברית הצטרף לתנועת החרות והיה חבר הנהלת תנועת החרות ועמד בראש מחלקת נוער, צעירים וסטודנטים בתנועה[3]. בתחילת 1973 היה סלומון מזוהה עם מחנהו של עזר ויצמן[4]. בבחירות המוניציפליות ב-1970 נבחר למועצת עיריית ירושלים במסגרת רשימת גח"ל (גוש חרות ליברלים)[5]. בשנת 1972 הוא הביא לדיון הצעה לסיפוח בית לחם לירושלים במועצת עיריית ירושלים[6]. סלומון גם הוביל הפגנה נגד רכישת אוטובוסים מגרמניה[7].
ב-1978, בזמן המגעים בין ישראל למצרים על חתימת הסכם שלום, הקים את "חוג נאמני עקרונות תנועת החרות", שנאבק בתוך התנועה נגד מסירת סיני למצרים ונגד מתן אוטונומיה לפלסטינים ביהודה, שומרון ועזה. לאחר חתימת הסכמי קמפ דייוויד פרש סלומון מתנועת החרות ומן הליכוד (שתנועת החרות הייתה שותפה מרכזית בו). היה בין מקימי תנועת התחייה ב-1979. שימש חבר מזכירות התנועה ומועמדהּ לראשות עיריית ירושלים בבחירות המוניציפליות ב-1983.
תנועת נאמני הר הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נאמני הר הבית
פעילותו הפוליטית הבולטת של סלומון הייתה ב"תנועת נאמני הר הבית וארץ ישראל". הוא הקים את התנועה בעקבות מלחמת ששת הימים ועמד מאז בראשה. סלומון והתנועה מזוהים יותר מכול עם מאבקה להשבת הר הבית למרכז החיים הדתיים, הלאומיים והתרבותיים היהודיים[8] ובמאבק להקמת בית המקדש השלישי על ההר[9]. סלומון עמד בראש קבוצות שבקשו להתפלל בהר הבית ולהדגיש את הזיקה היהודית למקום[10][11][12][13][14].
סלומון היה מן הבולטים שבמארגני ומשתתפי הפגנות הימין בירושלים[15]. ב-1990 עמדה תנועת נאמני הר הבית בלב ההתרחשויות שהובילו למהומות הר הבית, לאחר שהודיעה על כוונתה להניח אבן פינה לבית המקדש השלישי[16]. מאז לא התירה משטרת ישראל לסלומון להיכנס לשטח ההר. עתירות של התנועה לבג"ץ בבקשה שיורה למשטרה לאפשר את כניסתו להר נדחו[17][18]. בינואר 2019, אחרי 28 שנה של הרחקה, כשהוא בן 84 ומתנייד בכיסא גלגלים בעקבות שבר ברגלו, התיר מפקד מחוז ירושלים יורם הלוי לסלומון לחזור ולעלות אל הר הבית, אך ללא פרסום וללא מצלמות[19].
סלומון ותנועתו שימשו, ככל הנראה, כאחד היעדים המודיעיניים של סוכן השב"כ אבישי רביב[20]. הוא צולם בהפגנות נגד ממשלת רבין כשידו האחת על שכמו של רביב והשנייה על שכמו של איתמר בן גביר.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלומון הוא דור שישי למשפחת סלומון בארץ ישראל. אביו של גרשון סלומון, אברהם, היה בעליה של אחת מטחנות הקמח המודרניות הראשונות בירושלים, ובנו של מרדכי, אחיינו של יואל משה סלומון[21]. היה נשוי לנעמי (לבית כרמי), ציירת, פסלת וזמרת[22] בת קיבוץ משמרות, אב לחמישה. אחיו, דב סלומון, היה מפקד באצ"ל ובין היתר שימש סגן מפקד הפריצה לכלא עכו (1947).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל ברקוביץ, מה נורא המקום הזה! קדושה, פוליטיקה ומשפט בירושלים ובמקומות הקדושים בישראל, ירושלים: הוצאת כרטא, 2006
- שמואל ברקוביץ, מלחמות המקומות הקדושים: המאבק על ירושלים והמקומות הקדושים בישראל, יהודה, שומרון וחבל עזה. אור יהודה: הוצאת הד ארצי, 2000
- מוטי ענברי, פונדמנטליזם יהודי והר-הבית, ירושלים, הוצאת מאגנס, 2008 (הקישור הוא לגרסה האנגלית של הספר)
- נדב שרגאי, הר המריבה: המאבק על הר-הבית – יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה מאז 1967. ירושלים: הוצאת כתר, 1995
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוטי ענברי, "אבי הבית -גרשון סלומון ותנועת "נאמני הר הבית", יקום תרבות, 3 בדצמבר 2022
- אלי אשד, "לחזור להר הבית - ראיון עם גרשון סלומון, היקום של אלי אשדhttps://www.no-666.com/2022/12/04/%d7%9c%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a8-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%92%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%9f/
- גרשון סלומון, להילחם על הר הבית, באתר וואלה!, 5 באוקטובר 2009
- שמואל מיטלמן, גרשון סלומון מתקרב להר הבית, באתר nrg, 10 בדצמבר 2007
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תמונות חיים ירושלמיות, עשבי אמיר (ניתן לצפייה רק באינטרנט אקספלורר)
- ^ תשעה באב, אתר תקשוב דרום, גרשון סלומון לבוש שק בעצרת להקמת בית המקדש
- ^ דניאל דגן, חירות מפחדת מצעיריה, מעריב, 2 בפברואר 1971
- ^ דניאל דגן, 6 מ-8- תומכי־וייצמן הסכימו להצטרף להנהלה שהרכיב בגין, מעריב, 12 בינואר 1973
- ^ ראש עיריית ירושלים, מעריב, 5 ביולי 1971
- ^ יוסף צוריאל, בית לחם נהנית רק מפירורים, מעריב, 5 בנובמבר 1972
- ^ "במרצדס הובילו יהודים למשרפות" נאמר בהפגנה נגד אוטובוסים מגרמניה, על המשמר, 6 ביולי 1972
- ^ לילך שובל, 10,000 איש השתתפו בברכת כהנים בכותל, באתר ynet, 5 באפריל 2007
- ^ נדב שרגאי, הר המריבה: המאבק על הר-הבית - יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה מאז 1967 (ירושלים: הוצאת כתר, 1995), פרק 2: "הנביא גרשון".
- ^ נכשל נסיון אנשי בית״ר להתפלל בהר-הבית, על המשמר, 3 באוגוסט 1971
- ^ המשטרה פיזרה הפגנה של חברי 'אריאל' בהר־הבית, דבר, 11 במרץ 1971
- ^ ברוך מאירי, הפגנת בית"ר נערכה מחוץ להר־הבית, דבר, 8 במרץ 1976
- ^ שוטרים מנעו עליית מתפללים אל הר הבית; 2 בתגנבו ואמרו קינות, מעריב, 14 באוגוסט 1978
- ^ המשטרה נעלה את הרב הבית ומנעה קיום תפילת נעילה עליו, מעריב, 12 באוקטובר 1978
- ^ שלום ירושלמי, המתח במזרח ירושלים לא קשור להר הבית, באתר nrg, 9 באוקטובר 2009
- ^ גרשון סלומון: המשטרה עשתה תרגיל מכוער כדי למנוע את הנחת אבן הפינה היום, ערוץ שבע
- ^ בג"ץ גרשון סלומון ותנועת נאמני הר הבית נגד נצ"מ דוד גבעתי ותנ"צ יהודה וילק
- ^ בג"ץ דחה עתירתו של גרשון סלומון לעלות להר הבית לפני חג הפסח או במהלכו, באתר ynet, 1 באפריל 2004
- ^ ארנון סגל, אחרי 28 שנות הרחקה: גרשון סלומון שוב בהר הבית, באתר מקור ראשון, ח' באדר א' ה'תשע"ט
- ^ שמפניה ואני, חן בן אליהו, מחלקה ראשונה
- ^ הבלדה על יואל משה סלומון חלק ב, אלי אשד, אי מנגו, - תחקיר וריאיון עם גרשון סלומון
- ^ סלומון (כרמי), נעמי, באתר זמרשת