ג'נט רנקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'נט רנקין
Jeannette Rankin
First woman congress member protests increase in nation's armed forces. 26014v crop.jpg
לידה 11 יוני 1880
מחוז מיזולה שבמונטנה
פטירה 18 במאי 1973 (בגיל 92)
כרמל ליד הים, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
עיסוק פוליטיקאית, עובדת סוציאלית, פציפיסטית, פמיניסטית, פעילה אנטי מלחמתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
חברת קונגרס ארצות הברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'נט פיקרינג רנקיןאנגלית: Jeannette Pickering Rankin;‏ 11 ביוני 1880 - 18 במאי 1973) הייתה פוליטיקאית אמריקאית מהמפלגה הרפובליקנית, פעילה פמיניסטית ופציפיסטית והאישה הראשונה שכיהנה בקונגרס ארצות הברית. נבחרה לבית הנבחרים כנציגת מונטנה ב-1916 ופעם נוספת ב-1940[1]. שתי כהונותיה בבית הנבחרים חפפו את תחילת ההתערבות האמריקאית במלחמות העולם. רנקין, הפציפיסטית, הייתה אחת מ-50 חברי בית הנבחרים (סך של 56 משני הבתים) שהתנגדו להכרזת המלחמה בשנת 1917, וחברת הקונגרס היחידה שהצביעה נגד הכרזת מלחמה על יפן לאחר המתקפה על פרל הארבור ב -1941[2][3].

רנקין סייעה בייזום החקיקה, שבסופו של דבר הפכה להיות התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, מתן זכות הצבעה לנשים; היא תמכה בשוויון מגדרי וזכויות האזרח לאורח כל קריירה שלה שהשתרעה על פני יותר משישה עשורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעורים ותחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנקין נולדה בחווה שליד מחוז מיזולה שבמונטנה, והייתה הבכורה מבין שבעת ילדיהם של ג'ון רנקין, חוואי וקבלן בניין שהיגר מקנדה, ואוליב פיקרינג, יאנקית ומורת בית ספר[3]. הוריה היו אנשים אמידים ופעילים בולטים בעסקים במיזולה. כנערה לקחה חלק בטיפול באחיה הצעירים ובחווה, כולל טיפול במתקני החווה. לרנקין היו כישורי נגרות ובנייה[4]. היא סיימה תיכון ב-1898 ותואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת מונטנה בשנת 1902. ללא שאיפות קריירה ברורות, היא ניסתה תפירה ולאחר מכן עיצוב רהיטים בבוסטון, שם התגוררתי בעוד אחיה למד בהרווארד. בתקופה זו היא גם דחתה מספר הצעות נישואים[5]

בעקבות ביקור בבוסטון ב-1904, שם הזדעזעה תנאי החיים הירודים בשכונות העוני, החליטה רנקין ללמוד עובדה סוציאלית. בין 1908 ל-1909 היא למדה בבית הספר לפילנתרופיה בניו יורק (שמוזג מאוחר יותר לתוך אוניברסיטת קולומביה). לאחר שעבדה תקופה קצרה כעובדת סוציאלית בספוקיין שבוושינגטון, היא חלה ללמוד באוניברסיטת וושינגטון, שם החלה להיות מעורבת בתנועה הסופרג'יסטית שנאבקה למען הענקת זכות בחירה לנשים. היא הייתה חלק מהמקימות של סיעת הנשים למען זכות ההצבעה והלוביסטית של "אגודה האמריקאית הלאומית לזכות בחירה לנשים" (NAWSA). בנובמבר 1910 תושבי מדינת וושינגטון אישרו בהצבעה את זכות ההצבעה לנשים. זו הייתה המדינה החמישית, ממדינות האיחוד, בארצות הברית שאישרו את זכות ההצבעה לנשים[6].באותה שנה רנקין שבה למונטנה והפכה לפעילה בארגון "Montana Equal Franchise Society"[7]. כשהיא מחקה את הסלוגן המפורסם מהמהפכה האמריקאית, "אין מיסוי ללא ייצוג", התרעמה רנקין על כך שנשים נאלצות לשלם מסים בעוד שאינן יכולות להשמיע את דעתן ולהשפיע על פעילות השלטון[דרוש מקור].

בפברואר 1911, רנקין הייתה האישה הראשונה שנאמה בפני בית המחוקקים של מדינת מונטנה. היא דיברה בדבר זכות ההצבעה לנשים. בנובמבר 1914, תוקן החוק במונטנה החוק ונשים קיבלו זכות הצבעה[3].

תקופה ראשונה בקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הבחירות של רנקין לקונגרס כנציגת מונטנה ב-1916 מומן ומנוהל על ידי אחיה, וולינגטון רנקין, שהיה פעיל ובעל השפעה במפלגה הרפובליקנית במונטנה. הקמפיין דרש נסיעות ארוכות כדי להגיע לאוכלוסייה המפוזרת בכל רחבי המדינה. רנקין נבחרה ב -9 בנובמבר, בפער של יותר מ -7,500 קולות, והפכה לחברת הקונגרס הראשונה[5].

זמן קצר לאחר שנבחרה, הקונגרס נקרא לתוך דיון דחוף בעקבות הכרזתה של גרמניה על מלחמת צוללות, בלתי מוגבלת, שבה יוטבעו כל אוניות סוחר שימצאו בים[8]. ב -2 באפריל 1917, הנשיא וודרו וילסון, פנה מושב משותף, לשני הבתים, וביקש מהקונגרס "להפוך את העולם למקום בטוח עבור הדמוקרטיה" בהכרזת מלחמה על גרמניה. לאחר ויכוח סוער, ההחלטה בנוגע ליציאה למלחמה הגיע להצבעה בבית הנבחרים ב-3 לפנות בוקר ב-7 באפריל; רנקין הייתה אחת מתוך חמישים קולות המתנגדים. "אני מבקשת להיות כנה למען ארצי," אמרה, "אבל אני לא יכולה להצביע בעד מלחמה"[9]. למרות 49 חברי קונגרס ושישה סנטורים, גברים, הצביעו נגד ההכרזה, רנקין הייתה היחידה שקבלה ביקורת על החלטתה[4]. אולם, היא קיבלה תמיכה ממפלגת הנשים הלאומית והפעילה הפמיניסטית אליס פול, מראש עיריית ניו יורק, פיורלו לה גוארדיה[3].

עד 1918, זכות הצבעה לנשים הוענקה, בצורה זו או אחרת, בכארבעים מדינות בארצות הברית. רנקין הייתה לכוח מניע בתנועה שפעלה להענקת זכות הצבעה אוניברסלית בלתי מוגבלת. בחודש ינואר 1918 היא פתחה דיון בקונגרס שיביא לתיקון בחוקה למתן זכות בחירה לכל לנשים. ההחלטה התקבלה בקונגרס ואך נדחה על ידי הסנאט. אך ב-1919 החלטה דומה עברה את שני הבתים. לאחר אשרור על ידי שלושה רבעים מן המדינות, התקבל התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית[4].

רנקין לא התעלמה מבוחריה במונטנה ולאחר אסון של הכרייה שהתרחש בבוט (butte) ב-1917 והמהוממות שבאו לאחריו[10], רנקין בקשה עזרה, ללא הצלחה, מממשל וילסון, באמצעות חקיקה והתערבותה האישית במשבר[3].

במהלך הקדנציה של רנקין שונתה שיטת בחירת הנציגים של מונטנה לבתי הנבחרים. בשיטת הבחירה החדשה סיכוייה להיבחר לקונגרס היו נמוכים ביותר ועל כן היא ניסתה את כוחה בבחירות לסנט ב-1918. אולם, לאחר שהפסידה בבחירות המקדימות למועמד הרפובליקני, היא התמודדה לסאנט, מטעם המפלגה הלאומית (The National Party)[3].

בין הכהונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1924, רנקין קנתה חווה קטנה בג'ורג'יה בה התגוררה ללא חשמל או אינסטלציה. היא נאמה באופן תדיר בשם איחוד נשות השלום (Women's Peace Union) שפעל בארצות הברית לחוקק חוק שלא יאפשר לצאת למלחמות ובשם המועצה הלאומית למניעת מלחמה (National Council for the Prevention of War)[1]. רנקין עבדה כלוביסטית לאחד מארגוני הצרכים הארציים ולמספר ארגונים פציפיסטיים. היא פעלה להעברת תיקון לחוקה האוסר העסקת ילדים וכן לקידום חקיקה של הקונגרס שתספק מימון פדרלי ליולדות ולטיפול בילדים[3]. באותן שנים רנקין הייתה פעילה גם בליגת נשים בינלאומית לשלום ולחירות, שפעלה ברמה הבינלאומית למניעת מלחמה. היא החזיקה בארגון תפקידים שונים[3].

תקופה שנייה הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנקין זכתה שוב בבחירות לקונגרס ב-1940 בגיל 60. היא הביסה את ג'יקוב טורקלסון (Jacob Thorkelson), רפובליקני אנטישמי בבחירות הפנימיות ואת ג'רי אוקניל (Jerry O'Connell) בבחירות הכלליות[11]. רנקין הייתה חברה בשתי ועדות בתקופת כהונתה השנייה. בעוד חברי קונגרס ובוחריהם, היו עסוקים כבר בדיון בנוגע לשאלת התערבות ארצות הברית במלחמת העולם השנייה במשך חודשים, ההתקפה על פרל הארבור ב -7 בדצמבר 1941, השתיקה כמעט כל התנגדות למלחמה[12].

ב -8 בדצמבר, רנקין הייתה היחידה משני בתי הנבחרים שהצביע נגד הכרזת מלחמה על יפן. עמיתים רבים, ביניהם חבר הקונגרס אוורט דירקסן (Everett Dirksen), שהחזיק דעות דמות לרנקין בנושאים רבים, ביקש ממנה לשנות את הצבעתה או לפחות להימנע, אך היא סירבה. "כאישה אני לא יכולה לצאת למלחמה," אמרה, "ואני מסרבת לשלוח מישהו אחר"[3]. הצבעתה של רנקין עוררה הדים רבים, מרביתם שליליים. העיתונות לעגה להחלטתה.

יומיים לאחר מכן, הכרזת מלחמה נגד גרמניה ואיטליה הגיעה להצבעה; רנקין נמנעה. הקריירה הפוליטית שלה הסתיימה והיא לא רצה לכהונה נוספת בבחירות בשנת 1942[5]. כשנשאלה, שנים מאוחר יותר, אם היא אי פעם התחרטה על ההצבעה שלה, רנקין השיבה:

"לעולם לא. אם את נגד המלחמה, את נגד המלחמה ולא משנה מה קורה. זוהי שיטה לא נכונה לנסות ליישב בה מחלוקת."

[4]

אחרי הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נט רנקין ב-1973
ג'נט רנקין ב-1973

בשנות השישים והשבעים דור חדש פציפיסטים, פמיניסטיות ופעלי זכויות אדם ראו ברנקין השראה והוקירו את פועלה כפי שלא הוערכה על ידי בני דורה. פעילות פמיניסטיות רדיקליות גייסו אותה שוב לפעילות. בינואר 1968, "חטיבת ג'נט רנקין", של קואליציית ארגוני נשים לשלום, ארגנה צעדה. רנקין צעדה בראש צעדה נגד מלחמת וייטנאם בוושינגטון. זה היה המצעד הגדול ביותר של נשים מאז תהלוכה לדרישת זכות הבחירה לנשים ב 1913[13]. רנקין הובילה 5,000 צועדות מתחנת יוניון אל מדרגות בניין הקפיטול, שם הן הגישו עצומה שלום ליושב ראש בית הנבחרים ג'ון מקורמק[3]. בשנת 1972, רנקין כבר בת תשעים, הובילה מהלך להרחבת ההתנגדות למלחמת וייטנאם, אולם מחלות לב וגרון אילצו אותה להפסיק את פעילותה הפוליטית[14].

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נט רנקין נפטרה בגיל 92 ב-19 במאי 1973 בכרמל קליפורניה. היא הורישה את החווה שלה בג'ורגיה לנשים עובדות שהפכו למובטלות. קרן המלגות לנשים של ג'נט רנקין, מחלקת מלגות ללימודים לנשים ממעמד נמוך מעל גיל 35 מכל רחבי ארצות הברית. הקרן נתנה מלגה לראשונה מלגה אחת על סך 500$ ב-1978 ומאז העניקה מלגות בסך בכמעט 2 מיליון דולר לכ- 800 נשים[15].

פסל של ג'נט רנקין מוצב, מאז 1985, בגבעת הקפיטול באולם הפסלים הלאומי. לפסל מוצמד הכיתוב "אני לא יכולה להצביע למלחמה"[16].

למרות שהמורשת של רנקין נשענת רובה ככולה על התנגדותה למלחמה, רנקין אמרה בוועידת החוקה מונטנה בשנת 1972 כי הייתה מעדיפה להיזכר לא רק בגלל התנגדותה למלחמה. "אני רוצה שיזכרו אותי בתור האישה היחידה שאי פעם הצביעה למען זכות הצבעה לנשים."[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Jeannette Rankin Biography, BIO.
  2. ^ [http://www.nytimes.com/learning/general/onthisday/big/1208.html U.S. DECLARES WAR, PACIFIC BATTLE WIDENS], www.nytimes.com
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 3.9 RANKIN, Jeannette | US House of Representatives: History, Art & Archives, history.house.gov
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 O'Brien, Mary Barmeyer, Jeannette Rankin, 1880–1973 : bright star in the big sky, Falcon Press, 1995
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Alter, Judy, Extraordinary women of the American West, Children's Press, 1999, עמ' 153-157
  6. ^ "How Washington women won the right to vote - HeraldNet.com - Everett and Snohomish County news". HeraldNet.com (באנגלית). 4 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2016. 
  7. ^ Helen Rappaport, Encyclopedia of Women Social Reformers: Volume One A-L, Volume, ABC-CLIO, 2001, עמ' 570
  8. ^ קציעה אביאלי-טביביאן, "המלחמה הגדולה" - 1918-1914 : מלחמת עולם, מטח
  9. ^ "Do we remember Jeannette Rankin who voted against both the WWs? (by Vishank Singh)". Mimaansa | Journalism for People, Art & Reason (באנגלית). 11 ביוני 2016. בדיקה אחרונה ב-23 באוקטובר 2016. 
  10. ^ Michael Punke: Q & A About the North Butte Disaster of 1917 ... the worst hard-rock mining disaster in American history, historynewsnetwork.org
  11. ^ St. Petersburg Times - Google News Archive Search, news.google.com
  12. ^ "Do we remember Jeannette Rankin who voted against both the WWs? (by Vishank Singh)". Mimaansa | Journalism for People, Art & Reason (באנגלית). 11 ביוני 2016. בדיקה אחרונה ב-23 באוקטובר 2016. 
  13. ^ Colin Barker‏,Alan Johnson‏,Michael Lavalette‏, Leadership and Social Movements, Manchester University Press, 2011, עמ' 78
  14. ^ "Do we remember Jeannette Rankin who voted against both the WWs? (by Vishank Singh)". Mimaansa | Journalism for People, Art & Reason (באנגלית). 11 ביוני 2016. בדיקה אחרונה ב-23 באוקטובר 2016. 
  15. ^ History & Mission | Jeannette Rankin, www.rankinfoundation.org
  16. ^ "Jeannette Rankin". Architect of the Capitol | United States Capitol. בדיקה אחרונה ב-1 בנובמבר 2016.