ג'פרי ארצ'ר (1940)

ג'פרי ארצ'ר
Jeffrey Howard Archer

לידה	15 באפריל 1940 (בן 84) בית החולים ליולדות של לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	קולג' ברייזנוז בית הספר ולינגטון
תקופת הפעילות	1976–2012 (כ־36 שנים)
תפקיד	חבר בית הלורדים (27 ביולי 1992–4 ביולי 2024) חבר הפרלמנט ה־45 של הממלכה המאוחדת (18 ביוני 1970–8 בפברואר 1974) חבר הפרלמנט ה־46 של הממלכה המאוחדת (28 בפברואר 1974–20 בספטמבר 1974) חבר הפרלמנט ה־44 של הממלכה המאוחדת (4 בדצמבר 1969–29 במאי 1970)
מפלגה	המפלגה השמרנית
השקפה דתית	אנגליקניזם
בן או בת זוג	מרי ארצ'ר (1966–?)
www.jeffreyarcher.co.uk

ג'פרי הווארד ארצ'ר, ברון ארצ'ר מווסטון-סופר-מר (באנגלית: Jeffrey Howard Archer; נולד ב-15 באפריל 1940) הוא סופר ששימש כחבר בית הנבחרים הבריטי (1969–1974), וכיהן כסגן יו"ר המפלגה השמרנית (1985–1986). ריצה עונש מאסר בגין שבועת שקר.

ביוגרפיה

בלבול רב שורר בכל הנוגע לפרטי חייו של ארצ'ר; יש ראיות לכך, שארצ'ר עשה שימוש במידע דו-משמעי או בדה פרטים במקרים רבים - למשל, פעם טען בראיון טלוויזיה, שאביו היה משנה למלך ברוניי. לא זו בלבד שאין זה נכון, אלא שבברוניי לא היה מעולם משנה למלך.

שנות חייו הראשונות

ארצ'ר נולד בבית החולים ליולדות בלונדון ורוב ילדותו עברה עליו בעיר החוף וסטון-סופר-מר, נורת' סומרסט, אנגליה. הוא למד בבית הספר ולינגטון בסומרסט (ולא כפי שאהב לרמוז, לטענת כמה אנשים, בקולג' ולינגטון בברקשייר, היוקרתי יותר). אחרי שסיים את בית הספר, עבד במספר מקומות, כולל הכשרה צבאית והוראה. הוא טוען גם להכשרה למשטרה, אך כמה עיתונאים הזימו את דבריו אלה כבדיה.

אוקספורד

התקבל ללימודים בקולג' ברייסנוז באוקספורד, לשנה של לימודי תעודה בחינוך, אף כי בסופו של דבר נשאר שם למשך שלוש שנים. הוא איננו בוגר של אוניברסיטת אוקספורד, על אף טענתו בראיונות מאוחרים.

בשנות לימודיו באוקספורד נחל הצלחה בינונית באתלטיקה, בתחרויות ריצה למרחקים קצרים וריצת משוכות. כמו כן עשה לו שם בגיוס כספים למפעל הצדקה אוקספאם, שלא היה ידוע אז ברבים. בעיקר התפרסם בהצלחתו להשיג את תמיכת הביטלס במסע לגיוס כספים. בתקופה זו פגש את אשתו, מרי, סטודנטית מבריקה, שרבים סבורים כי הייתה לה יד ברומנים המצליחים ביותר שלו.

פוליטיקה וכתיבה

אחרי שעזב את האוניברסיטה, המשיך בגיוס כספים לצדקה, ללא הצלחה. אז גם החל בקריירה בפוליטיקה, כשכיהן כחבר במועצת העיר של לונדון רבתי. בגיל 29 נבחר בבחירות הביניים מטעם מפלגת השמרנים לייצג בפרלמנט מחוז בחירה לאות' בלינקולנשייר. בתקופת כהונתו גדל מספר הבוחרים באזור הבחירה שלו, הודות לגילו הצעיר ומרצו הרב. ארצ'ר היה בקצה השמאלי של מפלגת השמרנים ויצא חוצץ נגד חלק ממדיניות המפלגה. הוא עודד מתן רישיונות טלוויזיה ללא תשלום לקשישים וכניסה חינם למוזיאונים. כן התנגד לעונש מוות, שראה כמעשה מגונה וברברי.

בשנת 1974 שקע ארצ'ר בחובות כבדים, אחרי שנפל קורבן להונאת השקעה, שהייתה קשורה ב"אקוואבלאסט", חברה קנדית. כשעמד לפני פשיטת רגל, ויתר על מקומו כחבר פרלמנט בבחירות הכלליות של אוקטובר 1974 ופנה לכתיבה. ספרו הראשון, Not a Penny More, Not a Penny Less (דין פרוטה) נחל הצלחה, ובסופו של דבר הצליח להימנע מפשיטת רגל. "קין והבל" התגלה כספרו הנמכר ביותר, שהגיע למקום הראשון ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס. על פי ספר זה נוצרה מיני-סדרה בטלוויזיה. ארצ'ר רכש את בית הכומר הישן בגראנטצ'סטר, בית שנקשר בשמו של המשורר רופרט ברוק.

בשנת 1976 נתפס ארצ'ר בגנבת מעילים בחנות בטורונטו, קנדה, אם כי לא הוגשה תביעה נגדו. אחרי שהכחיש במשך שנים רבות את קיומה של תקרית זאת, מודה עכשיו ארצ'ר באמיתותה.

הקריירה הפוליטית של ארצ'ר שבה לחיים לאחר שכתיבתו הנחילה לו פרסום. הוא התמנה לסגן יו"ר המפלגה השמרנית בממשלת מרגרט תאצ'ר, קיבל בשנת 1992 תואר ברון למשך חייו (שאינו עובר בירושה) מאת ג'ון מייג'ור ונבחר על ידי המפלגה כמועמד לראשות העיר לונדון בבחירות של שנת 2000. ויליאם הייג, אז מנהיג המפלגה השמרנית, תמך בו בפומבי ודחה ספקות בדבר התאמתו, לאור הקריירה הקודמת שלו. ארצ'ר נאלץ לפרוש מן המירוץ כשהתגלה, שהוא עומד לפני אישום בשבועת שקר (ראו להלן). לאורך הקריירה שלו, כל השנים הבאות, נחקר על ידי העיתונאי מייקל קריק, שרכש פרסום-מה כביוגרף הלא-רשמי של ארצ'ר ואל-הנקמות שלו.

שבועת שקר

בשנת 1987 הגיש ארצ'ר תביעת דיבה נגד ה"דיילי סטאר", כשהעיתון טען שהיו לו יחסי מין עם פרוצה אירית, מוניקה קוכלאן. הוא זכה במשפט וקיבל 500,000 ליש"ט נזיקין, אבל פסק הדין לא שכנע את כולם. העיתונאי אדם רפאל כתב בזמנו מאמר, שרמז - תוך עקיפה זהירה של חשש דיבה - כמה וכמה דברים: שארצ'ר הלך כנראה עם פרוצה; שבמשפט, ארצ'ר ועורכי דינו הסיטו את תשומת הלב מסוגיה זו אל התכסיסים שה"דיילי סטאר" נקט כדי להפיל את ארצ'ר בפח, ושאנשי ה"דיילי סטאר" יכולים להאשים רק את עצמם בכך. בדיחות דעת רבה גרם גם תיאורו של השופט קולפילד את הגברת ארצ'ר: "המשוללת היא חן? הלא ינעם ריחה?" השתמע מכך שלארצ'ר לא היה שום צורך בפרוצה כשיש לו אישה מקסימה כל כך.

כמה שנים אחר כך טענו שניים: חבר של ארצ'ר (שלווה ממנו סכום כסף נכבד וסירב להחזיר), ועוזרו האישי לשעבר (שארצ'ר קיים אותו למחצה בתמיכתו), שהוא בדה אליבי במקרה ההוא. נראה שהם היו מודאגים ממועמדותו של ארצ'ר למשרת ראש עיריית לונדון והטילו ספק בהתאמתו למשרה. המזכיר האישי ניהל, כמתברר, יומן חשאי של תנועותיו של ארצ'ר. על טענה זו התבססה התביעה נגד ארצ'ר, אך המזכיר העלה עוד טענה מפתיעה, לפיה היה ארצ'ר מעורב ברצח מגישת הטלוויזיה הבריטית, ג'ין דנדו, אשר, כפי שנרמז בהצהרות מודלפות, נהרגה כנראה בשוגג על ידי מתנקש שארצ'ר שכר כדי לרצוח עד מפתח במשפט שבועת השקר. דברים אלה נראים אומנם כהאשמה שלא תיאמן, אבל יש לזכור כעובדה שבכרך הראשון של "יומני הכלא" שלו, ארצ'ר מספר על אסיר שמציע לטפל במזכיר לשעבר של ארצ'ר.

ארצ'ר נשפט על שבועת שקר וסילוף מהלכי משפט בדצמבר 2000. ימים אחדים לפני פתיחת המשפט, החל ארצ'ר להופיע בתפקיד הראשי במחזה משפטי (שאותו גם כתב) בשם "הנאשם". המחזה הועלה בתיאטרון רויאל היימרקט בלונדון והוא עוסק במשפטו של רוצח לכאורה, מתחילה ועד סיום. אף כי עלילתו שאולה לכאורה, ברובה, מסרט משנות ה-50', "עד התביעה" (המבוסס על ספר מאת אגתה כריסטי), היה במחזה חידוש, שהתבטא במתן תפקיד חבר המושבעים במשפט לקהל הצופים. מדי ערב התבקשו צופי ההצגה להכריע בהצבעתם אם האדם, שאותו גילם ארצ'ר בהצגה, חף מפשע או אשם. ארצ'ר התייצב למשפטו האמיתי בשעות היום ועמד למשפט בדיוני בתיאטרון בשעות הערב.

ב-19 ביולי 2001 נמצא לורד ארצ'ר אשם ונשפט למאסר בן ארבע שנים.

אירועים אלה עוררו ספק ציבורי ניכר באשר לצדקת פסק הדין במשפט הדיבה. ההיבט האירוני ביותר של משפטו היה שהאליבי שהמציא לא היה לתאריך הנכון.

בראשית תקופת מאסרו הושם ארצ'ר בכלא פתוח, משם יצא לעבוד בתיאטרון רויאל בלינקולן, אנגליה, והורשה לצאת מדי פעם לביקורים בביתו. דיווחים בתקשורת, שהמשיכה לגלות בו עניין, אמרו שהוא ניצל לרעה את זכותו זו כשיצא לארוחות צהריים עם ידידים, ובספטמבר 2002 העבירו אותו לכלא לינקולן. באוקטובר 2002 דווח שארצ'ר הציע להחזיר ל"דיילי סטאר" את סך 500,000 הלירות שקיבל כדמי נזיקין, יחד עם הוצאות המשפט בסדר גודל של מיליון לירות שטרלינג.

ביולי 2003 שוחרר ארצ'ר על תנאי, לאחר שנשא מחצית מעונשו. בספטמבר 2003 הכריזה הממשלה על רפורמות שימנעו מעבריינים שהורשעו לשרת בבית הלורדים; תומכים טענו שהתארים לא נשללו מלורדים רבים, בעלי הרשעות חמורות פי כמה, כמו ידידו של הרולד וילסון, לורד קאגאן. הרפורמות הללו לא מומשו לפי שעה.

נושאים ביצירתו

לעיתים קרובות לוקח ארצ'ר את דמויותיו מן המעמדות העליונים באנגליה והוא מרבה לדון במניירות וברגישויות, שמקורן ברובד זה של החברה. רוב יצירותיו ממוקמות בארצות הברית, אם כי דמויותיו נוטות להשתמש בתחביר בריטי.

הוא מרשה לעצמו מידה ניכרת של חירות ספרותית כשהוא שוזר יחדיו את חייהם של שני גיבורים מקבילים (קין והבל, Sons of Fortune), או גיבור ונבל (As the Crow Flies, First Among Equals) בעלילות אלה יש אופי אפי והן מקיפות כמה עשורים, לא פעם עם קווי עלילה מקבילים, המתייחסים לאירוע מנקודות ראות שונות. גיבורים רבים סובלים מבעיות פוריות (As the Crow Flies), או מאבדים את ילדם היחיד (First Among Equals, Sons of Fortune), ליצירת רושם דרמטי.

יצירותיו ה"לא-אפיות" ("עניין של כבוד", סיפור מרדף, ו- Shall We Tell the President?, מותחן בלשי) מתרחשות בדרך כלל במסגרת זמן קצרה בהרבה ומספר הדמויות בהן קטן יותר.

יחסו ליהודים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ברבים מספריו של ארצ'ר, קיימת דמות משנה בעלת זהות יהודית המתוארת כדמות חיובית.
בספר "קין והבל", לאורך חלק גדול מהספר הגיבור "קיין" נעזר בעורך דין יהודי בשם כהן (תחילה אב ולאחר מותו בנו).
בספר "כמעוף העורב" מר סלומון היהודי מסייע רבות לגיבור הספר צ'רלי.
בסדרת "סדרת דברי ימי קליפטון", יהודיה ניצולת שואה מתוארת כקורבן של אחד הנבלים הנבלים הראשיים בסדרה. בספרי המשך מתואר נער יהודי כאחד מחבריו הטובים של הגיבור "סבסטיאן" - תוך גינוי לאנטישמיות שהנער חווה.

בריאיון לאילת נגב אמר ארצר: ”אני מאוד מעריך את היהודים, וחושב שהם גזע נחוש, חרוץ ויסודי. אך חסרונם העיקרי הוא שהם לא מאפשרים לנו להיכנס לעולמם. ההסתגרות הזאת לא מקובלת עלי...” באותו ריאיון הביע ארצ'ר את תמיכה בנישואי תערובת, והסתייג מיהודים מסורתיים שנרתעים מהם.

ספריו שתורגמו לעברית

• דין פרוטה (1976), הוצאת זמורה ביתן, 1990, עברית: עמנואל לוטם
• קין והבל (1979), הוצאת זמורה ביתן, 1983, עברית: אופירה רהט
• הבת הסוררת (1982), הוצאת זמורה ביתן, תשמ"ה 1985, עברית: מיכאל אביב
• ראשון בין שווים (1984), הוצאת זמורה ביתן, 1988, עברית: עופרה עופר
• עניין של כבוד (1986) הוצאת זמורה ביתן, 1988, עברית: חניתה רוזנבליט
• עוקצו של סיפור (1988) הוצאת זמורה ביתן, 1991, עברית: עמנואל לוטם
• כמעוף העורב (1991), הוצאת זמורה ביתן, 1992, עברית: דפנה לוי
• כבוד בין גנבים (1993), הוצאת מודן, 1994, עברית: עדי גינזבורג-הירש
• המעצמה השביעית (1996), הוצאת מודן, 1997, עברית: עדי גינזבורג-הירש
• הדיבר האחד עשר (1998), הוצאת מודן, 1998, עברית: עדי גינזבורג-הירש
• בני מזל (2002), הוצאת מודן, 2002, עברית: עדי גינזבורג-הירש
• תמונה כוזבת (2005), הוצאת מודן, 2007, עברית: בועז וייס
• אסיר מלידה (2008), הוצאת מודן, 2008, עברית: בלהה רוזנפלד
• שבילי התהילה (2009), הוצאת מודן, 2010, עברית: בועז וייס
• עץ או פלי (2018), הוצאת מודן, 2019, עברית: כנרת היגינס-דוידי (הספר בקטלוג ULI)

סדרת דברי ימי קליפטון

• ימים יגידו (2011), הוצאת מודן, 2012, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• חטאי האב (2012), הוצאת מודן, 2013, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• סוד שמור (2013), הוצאת מודן, 2013, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• הזהר במשאלותיך (2014), הוצאת מודן, 2014, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• חזק מחרב (2015), הוצאת מודן, 2015, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• בבוא השעה (2016), הוצאת מודן, 2016, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• זה היה אדם (2016), הוצאת מודן, 2017, עברית: כנרת היגינס-דוידי

סדרת ויליאם ווריק

• רק המעז (2019), הוצאת מודן, 2020, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• חבוי לעין כל (2020), הוצאת מודן, 2021, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• העלמת עין (2021), הוצאת מודן, 2022, עברית: נועה בן פורת
• על גופתי המתה (2021), הוצאת מודן, 2023, עברית: כנרת היגינס-דוידי
• הבא בתור (2022), הוצאת מודן, 2023, עברית: אינגה מיכאלי
• שער הבוגדים (2023), הוצאת מודן, 2024, עברית: אינגה מיכאלי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'פרי ארצ'ר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'פרי ארצ'ר (באנגלית)
• הספרים של ג'פרי ארצ'ר, באתר "סימניה"
• ג'פרי ארצ'ר (1940-), דף שער בספרייה הלאומית

• ג'פרי ארצ'ר, ברשת החברתית Goodreads