דאגלס אדמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דאגלס אדאמס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דאגלס אדמס
Douglas adams portrait.jpg
דאגלס אדמס
תאריך לידה 11 במרץ 1952
תאריך פטירה 11 במאי 2001
שם מקורי Douglas Noël Adams
מקום לידה קיימברידג', בריטניה
עיסוק סופר
לאום בריטי
שפות היצירה אנגלית
יצירות בולטות הטרילוגיה בחמישה חלקים "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (סדרת ספרים)"

דאגלס נואל אדמסאנגלית: Douglas Noël Adams‏; 11 במרץ 1952 - 11 במאי 2001) היה סופר מדע בדיוני. נודע בעיקר כמחבר הטרילוגיה-בחמישה-חלקים "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".

אדמס כתב סדרת תסכיתי רדיו בשם "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ששודרו ברשת ה-BBC האנגלית בשנת 1978. בסדרה הופקו כ-20 פרקים לפני שהפכה לספר בשם זה, ולאחר מכן לסדרת ספרי מדע בדיוני מהמצליחות בעולם. ב-1981 הופקה ב-BBC סדרת טלוויזיה בת שישה פרקים באותו שם המבוססת על סדרת התסכיתים. בנוסף, כתב שני ספרים בסדרת עלילותיו של הבלש ההוליסטי, דירק ג'נטלי, וספרים נוספים. אדמס פעל למען איכות הסביבה, ובפרט למען מינים נעלמים. במסגרת פעילות זו, כתב את הספר "הזדמנות אחרונה לראות".

דאגלס אדמס נפטר מהתקף לב ב-11 במאי 2001, בהיותו בן 49. שנה לאחר מותו, בחודש מאי 2002, יצא לאור ספרו "סלמון הספק" ("The Salmon of Doubt"), המכיל סיפורים קצרים, מאמרים ומכתבים שנמצאו במחשביו. בשנת 2005 תורגם ספר זה לעברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאגלס נואל אדמס נולד ב-11 במרץ 1952 בקיימברידג' שבבריטניה. אדמס, שהיה ידוע בכינוי DNA (ראשי התיבות של שמו), התגאה בעובדה שנולד שנה בלבד לפני שווטסון וקריק גילו את מבנה ה-DNA באותה עיר. המצב הכלכלי של משפחתו של אדמס היה "גרוע למדי", והם עברו מקיימברידג' לפאתי מזרח לונדון שישה חודשים לאחר הולדתו.

לאחר גירושיי הוריו (ג'אנט אדמס וכריסטופר דאגלס אדמס) בשנת 1957, עבר אדמס יחד עם סוסן, אחיו, ג'נט, אמו, והוריה של אמו, לברנטווד אסקס. סבתו של אדמס הפכה את ביתה למקלט לבעלי-חיים פצועים, שלפי דבריה הזיקו לאדמס, וגרמו לו להתקפי חום ואסתמה.

ב-1959 התחיל ללמוד בבית הספר ברנטווד, ונחשב לתלמיד מבריק. עם זאת אמר: "ימי בית הספר זכורים לי במעורפל. הם היו הדבר שהתרחש ברקע, כשאני ניסיתי להקשיב לביטלס". הגורם השני שהשפיע על אדמס היה מונטי פייתון. אחרי שנים של האזנה לתוכניות רדיו שלהם, הוא מתאר כהתגלות דתית את הרגע שבו הבין "שאנשים אינטליגנטיים יכולים להתבטא דרך צחוק - ובו בזמן להשתטות עד מאוד".

כאשר היה בן 13, התחתנה אמו בשנית, ועברה לגור בדורסט. בעקבות עזיבתה הפך אדמס מתלמיד יום בבית הספר לתלמיד פנימייה. את חייו בפנימייה תיאר כך: "נראה לי שהם מבלים יפה (תלמידי הפנימייה), ואכן נהניתי מאוד מחיי בפנימייה. יש בי חלק שאוהב לחשוב בחיבה על הפן המתבודד והמורד שבי, אבל מדויק יותר לומר שאני אוהב להתחכך כנגד איזה ממסד חמים ונעים. אין טוב מכמה איסורים שאפשר לבעוט בהם בנוחות."

עבודות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מכתביו המוקדמים של אדמס התפרסמו בזמן לימודיו, בבית הספר שבו למד (כגון: מחזה סוף סמסטר שכונה "Doctor Which" והיווה סאטירה לסדרה "Doctor Who"). במסגרת בית הספר העניק לו המורה שלו לאנגלית, פרנק הלופורד, 10 מתוך 10 בכתיבה יצירתית. היה זה ה-10 מתוך 10 הראשון שנתן במשך כל קריירת הלימוד שלו. אדמס אמר שהוא זכר זאת במשך כל חייו, ושזה עזר לו להתמודד עם מחסומי כתיבה בהמשך.

בגיל 16 העלה אדמס עם כמה מחבריו את המחזה "יוליוס קיסר". לאחר ההופעה, התבדח אדמס על גובהו (אדמס התנשא לגובה של 1.83 מטר כבר בגיל 12, והפסיק לגדול כאשר היה בגובה של 1.96), ואמר שעדיף היה לו אחת הדמויות הייתה אומרת במקום המשפט: "ניפגש מתחת למגדל השעון", את המשפט: "ניפגש מתחת לאדמס".

אוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971, לאחר התיכון, עבר אדמס לאוניברסיטת סנט ג'ון בקיימברידג'. אדמס טען שבחר באוניברסיטה זו בעקבות אהבתו למונטי פייתון, ורצונו להצטרף ל-Footlights Dramatic Club בו היו בעבר כמה וכמה סופרים אנגלים. לאחר שלא הצליח להתקבל למועדון, התחיל לכתוב ולהופיע בהצגות תיאטרון עם ויל אדמס (אין קשר משפחתי) ומרטין סמית'. ביחד הם הקימו קבוצה בשם אדמס-סמית'-אדמס. לאחר מספר הופעות התקבל אדמס למועדון. בשנת 1974 סיים אדמס תואר ראשון בספרות אנגלית.

חייו הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאגלס אדמס בכנס בסן פרנסיסקו, 2000

בשנת 1974, התפרסמו חלק מהדברים שכתב בזמן האוניברסיטה (לאחר עריכה), בטלוויזיה, בערוץ ה-BBC2. באותה שנה, עלתה בלונדון גרסה של ההצגה. גרהאם צ'אפמן, גיבור הילדות של אדמס וחבר בצוות מונטי פייתון, ראה את ההצגה ויצר איתו קשר. כשנפגשו ביקש צ'אפמן מאדמס עזרה בסיום תסריט שהיה צריך לגמור עד הצהריים. נוצרה ביניהם שותפות כתיבה קצרה, במהלכה, בין השאר, הרוויח אדמס זכויות כתיבה על הפרק ה-45 בסדרה "הקרקס המעופף של מונטי פייתון". הוא הרוויח את זכויות הכתיבה בזכות טיוטה שכונתה "Patient Abuse", ומספרת על אדם שנדקר על ידי אחות, וכאשר הוא מגיע אל הרופא שלו, בעודו מדמם מהבטן, זה נותן לו למלא מספר טפסים לפני שהוא מתחיל בניתוח (מכאן הוא לקח גם את הבדיחה על "הווגונים" בהמשך). אדמס עזר גם לתכנן את הפוסטר לסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש".

בנוסף, היו לאדמס שתי הופעות קצרות בעונה הרביעית של הסדרה של מונטי פייתון. פעם אחת, בתחילת פרק 42, בתפקיד רופא לבוש מסכה, ופעם שנייה, בפרק 44, כשהוא מעמיס טילים על עגלה הנהוגה בידי טרי ג'ונס.

בשנת 1975, אחרי שנפרד מצ'אפמן, נתקל אדמס בקשיים במכירת הדברים שכתב, הוא המשיך לכתוב מערכונים, אבל לא הצליח להתפרנס מזה. כתוצאה מהקושי להתפרנס כתסריטאי, עבד אדמס במגוון עבודות שונות ומשונות, כגון מנקה של לול תרנגולות, ושומר ראש של משפחתו של אחד משליטי קטאר (עבודה אליה הגיע בעקבות מודעה בעיתון). בזמן העבודה כשומר ראש לקה אדמס בדיכאון, וכשנסע לבקר את אמו בחג המולד, נשאר אצלה במשך שנה.

ב-1978 יצאה סדרת הרדיו של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. ב-1979 יצאה גרסת הספר לתסכיתים. ב-1980 יצאה גרסה חדשה לתסכיתי הרדיו, יחד עם הספר "המסעדה שבסוף היקום" ספר המשך ל"מדריך". בשנים אלו כתב את הסיפורים ״כוכב הפיראטים״, ״עיר המוות״ (יחד עם גראהם וויליאמס) ו״שאדה״ (שמעולם לא הופק) לסדרת המד״ב דוקטור הו.

קברו של דאגלס אדמס בלונדון

למרות כל הספרים המצליחים בשנות השמונים מצבו הכלכלי הידרדר. הוא הפסיק להפיק הנאה מהכתיבה, והתחיל להתעניין בגאדג'טים ובמאבק למען איכות הסביבה. לפי דבריו, הסיבה להתדרדרות הכספית היא זאת: "משלמים לך המון ואתה לא מרוצה, הדבר הראשון שאתה עושה הוא לקנות דברים שאתה לא צריך ולא רוצה - ובשביל זה אתה צריך עוד כסף". ב-1981 יצא "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" כסדרת טלוויזיה. הסדרה לא הצליחה כמצופה.

ב-1983 יצא הספר "The Meaning of Liff", שנכתב בעקבות משחק שנהג לשחק עם ג'ון לויד. במהלך המשחק, כל אחד אומר שם של עיר, והאדם השני צריך להגיד מה המשמעות של אותה מילה (כך למשל, משמעות המילה "woking" היא "התחושה שאתה מרגיש כשאתה עומד במטבח ותוהה למה בדיוק באת לשם").

ב-1984 הוא סיים את "היו שלום ותודה על הדגים", הספר הרביעי בסדרת המדריך. באותה שנה יצא גם משחק מחשב לפי הסיפור של מדריך הטרמפיסט. ב-1987 וב-1988 יצאו שני הספרים בסדרת דירק ג'נטלי, "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" ו"שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש". ב-1987 הוציא אדמס משחק מחשב בשם "בירוקרטיה". ב-1990 הוא הוציא לאור את "הזדמנות אחרונה לראות" ספר העוסק בחיות נכחדות, ובמסעו של אדמס מטעם ה-BBC, יחד עם הזואולוג מארק קרווארדיין, לראות אותן בפעם האחרונה.

ב-1991 סיים לכתוב את "The Deeper Meaning of Liff" (ספר ההמשך לספר "The Meaning of Liff"). ב-1992 יצא "לא מזיק ברובו", הספר החמישי בטרילוגיה של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.

באמצע שנות ה-90 הפסיק לכתוב מכיוון שלפי דבריו: "נתקעתי לגמרי באמצע כתיבת רומן, ואפילו שזה נשמע כפוי טובה, המחשבה שאצטרך לחתום על אינספור ספרים עוררה בי כעס ודיכאון". ב-1997 הוציא משחק מחשב בשם "ספינת החלל טיטניק". ב-2002 יצא ספרו האחרון "סלמון הספק", שהורכב מקטעים שונים שכתב במהלך חייו, כולל חלק מתוך הספר השלישי של "דירק ג'נטלי" אותו מעולם לא סיים לכתוב.

אדמס נישא ב-1991 לפרקליטה ג'ין בלסון, וב-1994 נולדה לזוג בת.

דאגלס אדמס מת ב-11 במאי 2001 מהתקף לב. לאחר מותו הוכרז התאריך 25 במאי כ"יום המגבת", יום לזכרו של דאגלאס אדמס.

ספרי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (סדרת ספרים)

לאחר מותו השלים אואן קולפר ספר סיום לסדרה מתוך כתבי היד של אדאמס, שמו של הספר הוא "ועוד משהו". שלושת הספרים הראשונים בסדרה תורגמו לעברית על ידי מתי ונגריק ודנה לדרר; שני האחרונים תורגמו על ידי גבי פלג. כל חמשת הספרים יצאו לאור בהוצאת "כתר".

הספרים בסדרה "דירק ג'נטלי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הספרים יצאו לאור בהוצאת כתר.

ספרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Meaning of Liff (עם ג'ון לויד): בספר מופיעים שמות של יישובים, בעיקר באיים הבריטיים אך לא רק בהם, וניתנת להם משמעות חדשה, כך שישמשו לתיאור רעיונות שלא זכו למילה משלהם בשפה.
  • The Deeper Meaning of Liff (עם ג'ון לויד): גרסה מורחבת של The Meaning of Liff, ובה גם היישוב Ashdod (הלא הוא אשדוד), ששמו נבחר לתאר כל עצם שבו מעשן מקטרת מקיש במקטרתו כדי לרוקנה מאפר הטבק (אפר, באנגלית Ash).
  • הזדמנות אחרונה לראות (יחד עם מארק קרווארדיין): עוסק במינים הנמצאים בסכנת הכחדה. תרגום לעברית: ירון בן עמי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004.
  • סלמון הספק : תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה, תרגמה מרב זקס-פורטל, הוצאת כתר, 2005.

פרויקטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]