סתיו שפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סתיו שפיר
שפיר ביולי 2015
שפיר ביולי 2015
לידה 17 במאי 1985 (בת 36)
נתניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה
עיסוק פוליטיקאית, סופרת, עיתונאית, פעילה חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה, המפלגה הירוקה
סיעה מפלגת העבודה, המחנה הציוני, המחנה הדמוקרטי
stavshaffir.co.il
חברת הכנסת
5 בפברואר 20131 באוגוסט 2019
(6 שנים ו־25 שבועות)
3 באוקטובר 201916 במרץ 2020
(23 שבועות ו־5 ימים)
כנסות ה־1921, 22
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סתיו שפיר (נולדה ב-17 במאי 1985, כ"ו באייר ה'תשמ"ה) היא יושבת ראש המפלגה הירוקה וחברת הכנסת לשעבר מטעמה בסיעת המחנה הדמוקרטי. קודם לכן הייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה ויושבת ראש ועדת השקיפות וכן עיתונאית ופעילה חברתית, ממנהיגות המחאה החברתית בישראל בשנת 2011.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סתיו שפיר נולדה בנתניה להורים ילידי ישראל, לאב רואה חשבון ולאם מורה[1]. שמה נלקח מתוך השיר "ציפורים נודדות" (שבו הפזמון החוזר מתחיל במילים "זה היה עם בוא הסתיו") שבביצוע צמד "הפרברים", שאחד מחבריו, יוסי חורי, הוא אחי סבתהּ[2]. בצעירותה עברה עם משפחתה לפרדסיה, ויש לה אחות צעירה עם אוטיזם[3]. בגיל 8 החלה לכתוב בעיתון הילדים "כולנו", והדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד[1]. בשנת 2003 התנדבה לשנת שירות בגרעין של החברה להגנת הטבע ובמהלכה גרה בטבריה[4]. ביולי 2004 התגייסה לצה"ל, התחילה קורס טיס והודחה ממנו לאחר ארבעה חודשים[5]. לאחר מכן שירתה בשבועון "במחנה" ככתבת, שם סיקרה, בין היתר, את תוכנית ההתנתקות ואת מלחמת לבנון השנייה.

בשנת 2006 החלה ללמוד לתואר ראשון בעיתונות וסוציולוגיה באוניברסיטת סיטי (אנ') שבלונדון, במסגרת פרויקט ישראלי-פלסטיני למנהיגות צעירה במזרח התיכון[6]. היא פרסמה טורים באתר "mako", "מסע אחר" ובמגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק". בשנת 2008, במקביל ללימודיה בלונדון, הייתה חברה במשך שנה בקומונה שיתופית במושב ניר משה שעסקה בבנייה אקולוגית וחינוך[7][8].

בשנת 2009 החלה בלימודי מוזיקה בבית הספר רימון למוזיקה ברמת השרון[9]. בשנת 2010 החלה לימודים לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב, ועבדה ככתבת מדור נדל"ן בשבועון "העיר". החל מפברואר 2011 עבדה כעורכת וכותבת בערוץ "השראה" באתר Xnet[10], וכתבה בהתנדבות ל-"קול הפליטים" – עיתון המחולק לקהילת המסתננים מאפריקה בישראל[11].

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2011 פגשה שפיר את דפני ליף, בעקבות פתיחת "אירוע" בפייסבוק, על מנת לתכנן הקמת מאהל מחאה ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד. למחרת פרסמה כתבה באתר Xnet על התנועה החדשה והשוותה אותה לנעשה בהפגנות המחאה שנערכו בספרד באותה עת. שבוע לאחר מכן הקימה עם ליף ואחרים את האוהל הראשון בשדרה, שהתפתח למחאת האוהלים[12].

שפיר נמנתה עם הדוברים המרכזיים של המחאה, נאמה בחלק מהעצרות, דיברה בדיונים בנושא בכנסת ובמסיבות העיתונאים שערכה הנהגת המחאה. היא נמנתה עם קבוצת מובילי המחאה שנפגשה עם נשיא המדינה שמעון פרס. בין הופעותיה המתוקשרות בלט העימות הטלוויזיוני עם חברת הכנסת מירי רגב בתוכנית "ערב חדש"[13], וכן סילוקה מיציע האורחים בכנסת לאחר שנעמדה וסימנה "X" (סמל הסירוב בשפת מפגיני המחאה החברתית) בידה בעת ההצבעה על חוק הווד"לים[14]. בריאיון לרשת הטלוויזיה RT אמרה שפיר שהיא חוששת שראש הממשלה בנימין נתניהו יפתח במלחמה עקב לחץ מהמחאה החברתית[15].

בינואר 2012 נעצרה שפיר פעמיים, בהפגנה נגד פינוי מאהל מחוסרי הדיור בשכונת התקווה ובעת פינוי המאהל[16][17]. בתום תקופת ההפגנות של קיץ 2011 הקימה שפיר עם כמה מחבריה את "התנועה החברתית"[18], שיזמה את פרויקט "המעבדה", "חממה רעיונית לפיתוח ובניה של תודעה פוליטית חדשה". התנועה פעלה בפריפריה וארגנה הפגנות נוספות[19]. שפיר נמנתה עם קבוצת מובילי המחאה שדגלו בנקיטת קו פוליטי, אל מול הא-פוליטיות שהציגו אחרים בראשות דפני ליף[20].

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפיר בעצרת צעדת המיליון, שנת 2011

בנובמבר 2012 התמודדה בפריימריז במפלגת העבודה והוצבה במקום התשיעי ברשימת המפלגה לכנסת, שמשוריין לנשים. בפברואר 2013, בגיל 27, הושבעה לכנסת התשע עשרה והייתה לצעירת חברי אותה כנסת. הייתה יושבת הראש בשדולות לקידום שכירות הוגנת ושדולת הצדק חברתי שתמכה בהקמת פרלמנטים אזוריים שיביאו את האזרחים להגיש הצעות חוק[21]. הייתה ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית של ישראל עם נורווגיה.

בדצמבר 2013 הגישה עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את נוהל ההעברות התקציביות בוועדת הכספים שאינן כלולות בחוק התקציב[22]. העתירה נדחתה, אך הנשיאה מרים נאור כתבה בפסק דינה שבעקבות העתירה גיבשה ועדת הכספים נוהל לטיפול בבקשות להעברות תקציביות, שיש לקוות כי ישפרו את תפקודה. עוד כתבה נאור שהעתירה השפיעה על שורת צעדים שנקטה הממשלה במטרה לצמצם את הצורך בהעברות תקציביות במהלך השנה[23][24].

הבחירות לכנסת ה-20 וה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפריימריז במפלגת העבודה שקדמו לבחירות לכנסת ה-20 נבחרה למקום השני אחרי ח"כ שלי יחימוביץ' והוצבה במקום הרביעי ברשימת המחנה הציוני שזכתה ל-24 מנדטים. גם בכנסת זו הייתה צעירת חברי הכנסת[25]. עם הקמתה, ביקשה שפיר כי תוקם ועדה חדשה שתעסוק בשקיפות תקציב המדינה ובחופש מידע. בתמיכת יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הוקמה "הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור", המכונה גם "ועדת השקיפות"[26]. ב-14 ביולי 2015 מונתה ליושבת ראש הוועדה[27]. דיוני הוועדה עסקו בשקיפות תקציב הביטחון, חברות הביטוח, התקשרויות הממשלה ועוד. בין השנים 2015–2019 עמדה שפיר בראשן של כ-7 שדולות בכנסת בהן מאבק בשחיתות, כינון חוקה לישראל, וקידום שכירות הוגנת.

באותה תקופה, שפיר מונתה לעמוד בראש ועדת השקיפות של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) שאת הקמתה יזמה עם שגריר ישראל בארגון ועם משרד החוץ הישראלי. מטרת הוועדה הייתה שיתוף פעולה בין פרלמנטים בעולם למען מלחמה בשחיתות ושיתוף הציבור. הישיבה הראשונה התקיימה ב-10 בפברואר 2017 בפריז בה השתתפו כ-90 נציגים ממדינות שונות[28].

יחד עם ח"כ רועי פולקמן יזמה הצעת חוק להסדרת שכירות במגורים[29], שמומשה לבסוף (בשינויים משמעותיים) בתיקון לחוק השכירות והשאילה[30][31].

בינואר 2018 הרחיקה ועדת האתיקה את שפיר מן הכנסת למשך שבוע, לאחר שכינתה מספר פעמים את חבר הכנסת מיקי זוהר מושחת[32].

בבחירות המקדימות בפברואר 2019 שקיימה מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, הגיעה שפיר למקום השני אחרי ח"כ אבי גבאי והוצבה במקום הרביעי ברשימת המפלגה לכנסת[33].

הבחירות לכנסת ה-22 וה-23[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לראשות העבודה (2019)
שפיר באירוע של עיריית רמת גן יחד עם העיתונאי יובל קרני

ביוני 2019, לאחר פרישתו של ח"כ אבי גבאי מהחיים הפוליטיים, התמודדה על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה[34]. היא הפסידה לעמיר פרץ שקיבל 47% מהקולות לעומת 27% לשפיר[35][36]. כמה שבועות לאחר מכן הודיעה שפיר על פרישתה ממפלגת העבודה וחבירתה לראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ולמפלגות מרצ וישראל דמוקרטית בהקמת הרשימה של המחנה הדמוקרטי שבה הוצבה במקום השני ונכנסה לכנסת. במקביל, מונתה ליו"ר התנועה הירוקה[37].

ב-30 ביולי הגישה את התפטרותה מהכנסת. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש סירבו אנשי מפלגת מרצ לשבץ שוב את שפיר במקום גבוה ברשימתם[38], ובסופו של דבר לא התמודדו שפיר והתנועה הירוקה[39][40]. בנובמבר 2020 עתרה שפיר עם אחרים לבג"ץ בעקבות אי אישור התקציב לשנת 2020[41].

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 הגישה הצעת חוק שלפיה על המדינה להציב יעדים לצמצום פליטות גזי החממה לפי המלצות הפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים, ובהם הפחתת פליטות של 50% לפחות משנת הבסיס עד לשנת 2030 והפחתת פליטות של 100% לפחות משנת הבסיס עד לשנת 2050[42]. ההצעה לא עברה. עוד באותה שנה הציגה תוכנית בשם "גרין ניו דיל" שכללה חתירה להגדלת השימוש בתחבורה הציבורית מ-20% ל-40%, תמרוץ עובדים לויתור על רכב פרטי, העברת צי הרכב בישראל לחשמלי ומעבר ל-100% אנרגיות מתחדשות עד 2050[43].

שפיר תומכת בהפרדת דת ומדינה ובהעברת ההכרעה בנושאים אלה לרשויות המקומיות באמצעות משאלי עם[44]. היא תומכת בנישואים אזרחיים, הכרה בנישואים קונסרבטיביים, רפורמיים וזוגות חד מיניים. היא תומכת בכלכלה סוציאל-דמוקרטית ומדינת רווחה[45].

הכרה תקשורתית ואותות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בפברואר 2016 הופיעה בעיתון פורבס ישראל ברשימת "30 המבטיחים מתחת לגיל 30"[46].
  • בכנס החורף של הכנסת בשנת 2017, הגיעה שפיר למקום הראשון ב-"מדד החברתי" של ארגון "המשמר החברתי"[47].
  • בספטמבר 2018 הופיעה ברשימת "100 המשפיעים" של המגזין "TheMarker"[48].
  • בשנת 2018 הופיעה ברשימת "100 המשפיעים הצעירים בממשלות מסביב לעולם" של המגזין "Apolitical"[49].
  • בשנת 2020 נבחרה לאחת ממנהיגות העתיד הצעירות, מטעם הארגון הכלכלי העולמי "World Economic Forum"[50].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריה:

מנאומיה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שפיר סתיו, באתר News1 מחלקה ראשונה
  2. ^ קובץ וידאו סתיו שפיר, ליטל שוורץ ועדן ועודד מנשה, הערב יהיו כאן בערוץ כאן 11 באתר יוטיוב (אורך: 51:11), 17 בדצמבר 2017
  3. ^ אתר למנויים בלבד יהודה שוחט, ‏שיר אהבה, באתר "ידיעות אחרונות", 3 באוקטובר 2017
  4. ^ אתר למנויים בלבד סתיו שפיר, ‏גלגלי המהפכה, באתר "ידיעות אחרונות", מוסף השבת
  5. ^ הילה רז, יוזמת מחאת האוהלים: "אם בעלי אינטרס ישתלטו – המחאה תתפרק", באתר TheMarker‏, 5 באוגוסט 2011
  6. ^ (הקישור אינו פעיל, 21 במאי 2018) מלגת "עץ הזית" למנהיגות ישראלית-פלסטינית, באתר City University London. מופיעה ב-Second Cohort 2006/9
  7. ^ קבוצות שיתופיות בעיתונות
  8. ^ ורד לי, מלרוז פלייס, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008
  9. ^ Four Questions with Stav Shaffir, Israeli Social Protest Leader באתר Ameinu
  10. ^ סתיו שפיר, באתר Xnet
  11. ^ למען פליטי דרפור ראו גיליון שני
  12. ^ סתיו שפיר, חולמים לגור בת"א? תמשיכו לחלום, באתר Xnet‏, 11 ביולי 2011
  13. ^ קובץ וידאו עימות בין ח"כ מירי רגב וסתיו שפיר סביב מחאת הדיור, ערב חדש בערוץ כאן חינוכית באתר יוטיוב (אורך: 10:28), 17 ביולי 2011
  14. ^ רועי מנדל ומורן אזולאי, סתיו שפיר הצליבה ידיים וגורשה מהכנסת, באתר ynet, 3 באוגוסט 2011
  15. ^ הראיון שעבר תחת הראדר: סתיו שפיר לרשת RT - "החשש שלנו הוא שנתניהו יפתח במלחמה מרוב לחץ ממחאת האוהלים", באתר גלובס, 30 באוגוסט 2011
  16. ^ ענת שלו ומור שמעוני‏, שוב: סתיו שפיר נעצרה בפינוי מאהל שכונת התקווה, באתר וואלה!‏, 15 בינואר 2012
  17. ^ גלעד מורג, סתיו שפיר מהזינזאנה: בסוף יהיה פה טוב, באתר ynet, 8 בינואר 2012
  18. ^ העמוד הרשמי של התנועה החברתית
  19. ^ אור קשתי, ואולי לא הייתה מחאה מעולם, באתר הארץ, 8 ביוני 2012
  20. ^ אריק בנדר, דפני ליף מכחישה שהיא מקימה תנועה פוליטית חדשה: "לא אמרתי זאת", מעריב, 3 בפברואר 2018
  21. ^ יהונתן ליסהשדולה לצדק חברתי הוקמה בכנסת, באתר הארץ, 12 בפברואר 2013
  22. ^ יסמין גואטה, עתירה לבג"ץ נגד ועדת הכספים ולפיד: "מחטפים של מיליארדים", באתר TheMarker‏, 26 בדצמבר 2013
  23. ^ צבי זרחיה, אם זה לא היה ברור - בג"ץ שוב קורא לכנסת להתעורר, באתר TheMarker‏, 15 באוגוסט 2017
  24. ^ בג"ץ 8749/13 חה"כ סתיו שפיר נ' שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת, ניתן ב-13 באוגוסט 2017
  25. ^ סרטונים דפנה ליאל ועזרי עמרם, ‏תוצאות הפריימריז בעבודה: יחימוביץ' במקום ה-1, שפיר ושמולי אחריה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 בינואר 2015‏
  26. ^ צבי זרחיה, אושרה הקמת ועדת השקיפות בראשות ח"כ סתיו שפיר: "כשאין שקיפות, יש שחיתות", באתר TheMarker‏, 14 ביולי 2015
  27. ^ ניר הר זהב, "לא רצינו להיכנס לממשלה בלי סתיו", באתר ערוץ 7, 14 ביולי 2015
  28. ^ איתמר אייכנר, שפיר ושקוף, באתר ynet, 11 בפברואר 2017
  29. ^ הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה-2015, באתר הכנסת
  30. ^ ענת דניאלי, חוק שכירות הוגנת אושר, באתר כלכליסט, 17 ביולי 2017
  31. ^ חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז-2017, ס"ח 2649 מ-19 ביולי 2017
  32. ^ ח"כ סתיו שפיר תורחק ממליאת הכנסת למשך שבוע, באתר גלובס, 30 בינואר 2018
  33. ^ ספי עובדיה, הפריימריז בעבודה: שמולי ראשון, כבל במקום לא ריאלי, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 11 בפברואר 2019
  34. ^ עמיחי אתאלי, סתיו שפיר: אתמודד על ראשות העבודה, באתר ynet, 7 ביוני 2019
    אריק בנדר, ‏"מתרגשת מאד": סתיו שפיר הודיעה כי תרוץ לראשות מפלגת העבודה, באתר מעריב אונליין, 7 ביוני 2019
  35. ^ יובל קרני, עמיר פרץ ניצח וחוזר לראשות העבודה, סתיו שפיר שנייה, באתר ynet, 2 ביולי 2019
  36. ^ תוצאות הבחירות ליו”ר המפלגה יולי 2019, באתר מפלגת העבודה
  37. ^ מורן אזולאי, יובל קרני, שחר חי ואיתי שיקמן, איחוד בשמאל: ברק ומרצ ירוצו יחד, שפיר במקום השני, באתר ynet, 25 ביולי 2019
  38. ^ מורן אזולאי, שפיר הודיעה כי תרוץ עם המפלגה הירוקה: "השמאל טובע כמו הטיטניק", באתר ynet, 25 בדצמבר 2019
  39. ^ טל שלו‏, סתיו שפיר לא תתמודד בבחירות לכנסת, באתר וואלה!‏, 15 בינואר 2020
  40. ^ סתיו שפיר: "לא אתמודד לכנסת במערכת הבחירות הבאה", באתר מעריב אונליין, 15 בינואר 2020
  41. ^ בג"ץ 5969/20 סתיו שפיר נ' כנסת ישראל, ניתן ב-24 בנובמבר 2020
  42. ^ המאבק בשינוי האקלים: בישראל אין חקיקה, ynet, ‏2019-11-25
  43. ^ אשכנזי, שני (27 באוגוסט 2019). "המחנה הדמוקרטי מציג תוכנית "גרין ניו דיל" ישראלית". Globes. בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2021. 
  44. ^ מצטרפים למפלגה הירוקה (בעברית), בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2021 
  45. ^ סתיו שפיר עורכת טקס נישואים אזרחי, בעמוד הפייסבוק של סתיו שפיר, 30 באוגוסט 2017
  46. ^ סתיו שפיר, באתר "פורבס ישראל", 29 בפברואר 2016
  47. ^ יקי אדמקר‏, סתיו שפיר בראש, נאוה בוקר בתחתית: המדד החברתי של חברי הכנסת, באתר וואלה!‏, 30 במרץ 2017
  48. ^ חגי עמית, סתיו שפיר, יו"ר ועדת השקיפות בכנסת - 100 המשפיעים 2018, באתר TheMarker
  49. ^ 100 Future Leaders: The World's Most Influential Young People In Government, apolitical
  50. ^ Stav Shaffir, World Economic Forum (באנגלית)