דוד עזריאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד עזריאלי, 2008
פסל של דוד עזריאלי בקניון עזריאלי. הפסל הוא אסף ליפשיץ

דוד יהושע עזריאלי (10 במאי 1922 - 9 ביולי 2014) היה יזם, פילנתרופ ואיש עסקים ישראלי-קנדי. מילא תפקיד מרכזי בהבאת רעיון הקניונים לישראל. שימש כמנכ"ל קבוצת עזריאלי, הבונה ומחזיקה כ-13 קניונים בישראל, כולל מגדלי עזריאלי בתל אביב וקניון ירושליםשכונת מלחה).

עזריאלי תרם לפרויקטים רבים, כמו בי"ס לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב וקמפוס חדש לאוניברסיטת קרלטון באוטווה, קנדה. באמצעות הקרן הציבורית שלו בקנדה, שבראשה עומדת בתו נעמי עזריאלי, ועמותת עזריאלי הפרטית, שבראשה עומדת בתו דנה עזריאלי, תרם עזריאלי עשרות מיליוני דולרים בשנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד עזריאלי נולד בשנת 1922 במקוב מזובייצקי (Maków Mazowiecki), פולין. הוריו נספו בשואה, והוא הצליח לשרוד, כשברח לצד הגבול הרוסי, ומשם, עם צבא אנדרס שעבר דרך אוזבקיסטן ואיראן, הגיע לארץ ישראל. מסעותיו ודרך הצלתו מובאים בספרו: "צעד אחד לפנים".

ב-1942 עלה לישראל ומשנת 1944 למד אדריכלות בטכניון, לימודים שנאלץ להפסיק עם תחילת מלחמת העצמאות. הוא עבר קורס קצינים ושירת בחטיבה 7 שהוקמה אז, והשתתף בקרבות לטרון. לאחר מכן הועבר לחיל האוויר, שם שירת כקצין חינוך ורווחה. בשנת 1954 היגר למונטריאול, קנדה. וב-1957 נישא לסטפני. לזוג ארבעה ילדים.

בשנת 1958 הקים עזריאלי במונטריאול את חברת Canpro investments, שהתעסקה בנדל"ן בקנדה ובארצות הברית. הודות לפעילותו זאת שוק הנדל"ן זכה לצמיחה ניכרת ועל כך זכה עזריאלי לאות הוקרה מממשלת קנדה ב-1984 ואות הוקרה מקוויבק ב-1999. בשנת 1982 הקים את קבוצת עזריאלי והחל בבניית הקניון הראשון בישראל, קניון איילון ברמת גן, ואחריו קניונים נוספים, וכן הקמת מגדלי עזריאלי בסוף שנות ה-90, תחילת שנות האלפיים. בנוסף, עזריאלי משקיע גם בתחומי התעשייה, התעבורה, ההתפלה והבנקאות, בין היתר באמצעות חברת גרנית הכרמל שבשליטת קבוצת עזריאלי.

על עזריאלי נמתחה ביקורת על רכישת בית ואן-הורן במונטריאול ב-1973, בית שהוגדר כ"פנינה ארכיטקטונית". כוונתו להרוס את האחוזה נתקלה בביקורת עזה. עם זאת, עזריאלי נותר איתן בדעתו להרוס את המבנה לצורך פיתוח הקרקע, ובשעות הבוקר המוקדמות של ה-8 בספטמבר 1973, בחסות החשיכה, הביא להריסת המבנה ההיסטורי באמצעות דחפורים.

מחלוקת נוספת התעוררה לאחר שבשנת 2008 בעקבות תרומה של 5.5 מיליון דולר, החליטה אוניברסיטת קרלטון לשנות את שמו של בית הספר לארכיטקטורה ל"בית הספר עזריאלי לארכיטקטורה ואורבניזם".

במרץ 2012 פורסם כי עלות שכרו של עזריאלי כיו"ר דירקטוריון קבוצת עזריאלי עמדה בשנת 2011 על 21 מיליון ש"ח‏[1]. שנה אחר כך פורסם כי עלות שכרו של עזריאלי כיו"ר דירקטוריון הקבוצה בשנת 2012 עמדה על 23 מיליון ש"ח‏[2].

דוד עזריאלי תרם רבות לאוניברסיטת קרלטון שבקנדה, לשם חזר ללימודי אדריכלות וסיים בשנת 1997 תואר שני בהצטיינות. כמו כן תרם למחלקה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, שנקראת על שמו ולשורה של פרויקטים בתחום החינוך בקנדה, ישראל וארצות הברית, ביניהם הענקת מלגות לסטודנטים, תמיכה במחקר מדעי, העצמת תלמידי בתי ספר תיכוניים וקידום פעולות למניעה נשירה בקרבם, קידום מצוינות במחקר והוראת השואה במטרה להרחיב את הנצחתה, קידום איכות חייהם של מבוגרים הסובלים מעיכוב התפתחותי ותמיכה במצוינות בהוראת מוזיקה ואומנות.

עזריאלי ייסד את בית ספר לתארים מתקדמים במִנהל וחינוך יהודי בישיבה יוניברסיטי, הקרוי על שמו. יזם גם את מכון עזריאלי להעצמה חינוכית.

בתחילת 2013 תרם עזריאלי 40 מיליון ש"ח לעזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה ירושלים. הכסף יושקע בבניית קמפוס חדש, אשר יתפרס על שטח של כ- 30 דונם.

ב-2014 תרם לשלוחת הטכניון במתחם שרונה הנקראת "קמפוס הטכניון בשרונה על שם עזריאלי"‏[3].

"המסע הציוני" מימין: חלוץ, לוחם ההגנה, אחות, אדריכל (עזריאלי), אשת עסקים, מדען ואיש הייטק. הפסל הוא הנרי בצלאל צפיר. בנובמבר 2014 הוא הועבר לקניון חיפה

במרץ 2014 הושם פסל גדול בכניסה לקניון עזריאלי בשם "המסע הציוני", המראה את עזריאלי בראש קבוצה הכוללת חלוץ, איש ההגנה, אחות רחמניה, אדריכל (עזריאלי עצמו), אשת עסקים, מדען ואיש הייטק. עיריית תל אביב הורתה להסיר את הפסל, בנימוק שלא ניתן היתר להצבת הפסל‏[4]. בנובמבר 2014 הועבר הפסל לרחבת קניון חיפה, אף הוא בבעלות עזריאלי, ובמרץ 2015 נחנך הפסל במקומו החדש‏[5].

ב-9 ביולי 2014 נפטר דוד עזריאלי‏[6] וכעבור ימים ספורים נקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד עזריאלי, צעד אחד לפנים: זיכרונות (1950-1939), הוצאת יד ושם, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד עזריאלי בוויקישיתוף

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]