לדלג לתוכן

דוד עזריאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד עזריאלי
David Azrieli
דוד עזריאלי במגדלי עזריאלי
דוד עזריאלי במגדלי עזריאלי
לידה 10 במאי 1922
מקוב מזובייצקי, דוכסות ורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 ביולי 2014 (בגיל 92)
מונטריאול, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים
  • מונטריאול/וסטמאונט–נוטרדאם-דה-גרייס
  • חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
ילדים שרון עזריאלי, Naomi Sara Azrieli עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • חבר במסדר קנדה (17 בדצמבר 1984)
  • אביר המסדר הלאומי של קוויבק (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד יהושע עזריאלי (באנגלית: David Azrieli;‏ 10 במאי 1922 – 9 ביולי 2014) היה יזם, פילנתרופ ואיש עסקים ישראלי-קנדי. מילא תפקיד מרכזי בהבאת רעיון הקניונים לישראל. שימש כמנכ"ל קבוצת עזריאלי, הבונה ומחזיקה 16 קניונים בישראל, בהם מגדלי עזריאלי ומגדל עזריאלי שרונה בתל אביב וקניון ירושלים (בשכונת מלחה).

עזריאלי תרם לפרויקטים רבים, כמו בי"ס לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב וקמפוס חדש לאוניברסיטת קרלטון באוטווה, קנדה. התרומות בוצעו באמצעות הקרן הציבורית שלו בקנדה, שבראשה עומדת בתו נעמי עזריאלי, ובאמצעות עמותת עזריאלי הפרטית, שבראשה עומדת בתו דנה עזריאלי, דרכן תרם עזריאלי עשרות מיליוני דולרים בשנה.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד עזריאלי נולד בשנת 1922 במקוב מזובייצקי, פולין. הוריו נספו בשואה, והוא הצליח לשרוד, כשברח לצד הגבול הרוסי, ומשם, עם צבא אנדרס הגיע לארץ ישראל ב-1942, דרך אוזבקיסטן ואיראן. מסעותיו ודרך הצלתו מובאים בספר אודותיו, הנקרא: "צעד אחד לפנים"- שכתבה בתו דנה, ויצא בהוצאת יד ושם. בשנת 1944 החל ללמוד אדריכלות בטכניון, אך לא השלים את לימודיו עקב פריצת מלחמת העצמאות. הוא עבר קורס קצינים ושירת בחטיבה 7 של חיל השריון שרק הוקמה, והשתתף בקרבות לטרון. לאחר מכן הועבר לחיל האוויר, שם שירת כקצין חינוך ורווחה. בשנת 1954 היגר למונטריאול, קנדה, וב-1957 נישא לסטפני.

לזוג נולדו ארבעה ילדים.

בשנת 1958 הקים עזריאלי במונטריאול את חברת "Canpro investments", שפעלה בעסקי נדל"ן בקנדה ובארצות הברית. הודות לפעילותו- שוק הנדל"ן בקנדה זכה לצמיחה ניכרת, ועל כך זכה עזריאלי לאות הוקרה מממשלת קנדה ב-1984, ואות הוקרה מהנהלת מחוז קוויבק ב-1999. בשנת 1982 הקים את "קבוצת עזריאלי", הוא יזם ובנה את קניון איילון, שהיה הקניון השני בישראל, והוא גם זה שטבע את המונח "קניון" – מונח שהתקבל מאז לשימוש כללי ורווח. לאחר מכן, בנה קניונים נוספים בישראל וכן את "מגדלי עזריאלי".

בנוסף, עזריאלי השקיע גם בתחומי התעשייה, התעבורה, ההתפלה והבנקאות- בין היתר באמצעות חברת "גרנית הכרמל" שבשליטת קבוצת עזריאלי. במרץ 2012, פורסם כי עלות שכרו השנתי של עזריאלי כיו"ר דירקטוריון קבוצת עזריאלי עמדה בשנת 2011 על 21 מיליון ש"ח[1]. שנה אחר כך פורסם כי עלות שכרו של עזריאלי בשנת 2012 היה 23 מיליון ש"ח[2].

ב-9 ביולי 2014, נפטר עזריאלי בגיל 92.[3]

בהמשך אותו חודש, נקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

פילנתרופיה והנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"המסע הציוני" מימין: חלוץ, לוחם ההגנה, אחות, אדריכל (עזריאלי), אשת עסקים, מדען ואיש הייטק. הפסל הוא הנרי בצלאל צפיר. בנובמבר 2014 הוא הועבר לקניון חיפה
פסל של דוד עזריאלי בקניון עזריאלי. הפסל הוא אסף ליפשיץ

דוד עזריאלי תרם רבות לאוניברסיטת קרלטון שבקנדה, לשם חזר ללימודי אדריכלות וסיים בשנת 1997 תואר שני בהצטיינות. כמו כן תרם למחלקה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, שנקראת על שמו. בשנת 2008 בעקבות תרומה של 5.5 מיליון דולר, החליטה אוניברסיטת קרלטון לשנות את שמו של בית הספר לארכיטקטורה ל"בית הספר עזריאלי לארכיטקטורה ואורבניזם". תרם לשורה של פרויקטים בתחום החינוך בקנדה, ישראל וארצות הברית, ביניהם הענקת מלגות לסטודנטים, תמיכה במחקר מדעי, העצמת תלמידי בתי ספר תיכוניים וקידום פעולות למניעה נשירה בקרבם, קידום מצוינות במחקר והוראת השואה במטרה להרחיב את הנצחתה, קידום איכות חייהם של מבוגרים הסובלים מעיכוב התפתחותי ותמיכה במצוינות בהוראת מוזיקה ואומנות.

עזריאלי ייסד את בית ספר לתארים מתקדמים במִנהל וחינוך יהודי בישיבה יוניברסיטי, הקרוי על שמו. יזם גם את מכון עזריאלי להעצמה חינוכית.

בתחילת 2013 תרם עזריאלי 40 מיליון ש"ח לעזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה ירושלים עבור בבניית קמפוס חדש על שטח של כ-30 דונם.

ב-2014 תרם לשלוחת הטכניון במתחם שרונה הנקראת "קמפוס הטכניון בשרונה על שם עזריאלי"[4].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דוד עזריאלי, צעד אחד לפנים: זיכרונות (1950-1939), הוצאת יד ושם, 1999. יצא במהדורה חדשה ומעודכנת ב-2022.
  • דליה טל, דוד עזריאלי:"אני אוהב לטפס על הפיגומים", ניצול השואה שהיה למלך הקניונים, בלי כפית של כסף - 10 סיפורי הצלחה עסקיים, עורך איתמר לוין, הוצאת ידיעות אחרונות - גלובס, 2006, 147 - 172
  • בונה תירוש, מרכז עזריאלי: סיפורו של אייקון, הוצאת אלבטרוס, 2012. הספר מתאר את פרשת הבנייה של המגדלים שהפכו לסמל תל אביבי, ומהווים אחד מהישגיה של האדריכלות הישראלית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד עזריאלי בוויקישיתוף

בעקבות מותו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוד_עזריאלי&oldid=42821445"