דיזנגוף סנטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°04′31″N 34°46′29″E / 32.07528°N 34.77472°E / 32.07528; 34.77472

מבט מהאוויר: דיזנגוף סנטר במרכז התמונה
דיזנגוף סנטר - מבט מצפון
דיזנגוף סנטר - מבט מהחניון העליון
דיזנגוף סנטר - מבט מבפנים
דיזנגוף סנטר - מבט ממזרח
מגדל דיזנגוף בתכנון האדריכל מרדכי בן-חורין

המרכז המסחרי דיזנגוף סנטר (הקרוי על שם מאיר דיזנגוף) שוכן במפגש הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' בתל אביב, כחצי קילומטר דרומית לכיכר צינה דיזנגוף. הקמת המרכז החלה ב-1972 והוא נפתח לציבור ב-1977. במרכז כ-400 חנויות, בהן מבקרים כ-50,000 מבקרים בימי חול‏[1], כ-80,000 מבקרים בחגים, ולמעלה ממיליון מבקרים מידי חודש. מרכז הקניות מחולק לשניים, משני צדי רחוב דיזנגוף, ושני החלקים מקושרים באמצעות מדרכות עיליות ומעברים תת-קרקעיים. על-גבי הקניון הוקמו שני מגדלים - מגדל מגורים מעל חלקו הצפון-מזרחי המכונה "מגדל דיזנגוף", ומגדל משרדים מעל חלקו הדרום-מערבי המכונה "מגדל על" (Top Tower). מתחת לדיזנגוף סנטר פועל חניון גדול.

חברת דיזנגוף סנטר וחברת הניהול של דיזנגוף סנטר נמצאת כיום בבעלות משותפת של משפחת פילץ ואיש העסקים שמואל פלאטו שרון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרקע עליה הוקם דיזנגוף סנטר שכנה בעבר שכונת נורדיה - שכונת צריפים קטנה, בה התגוררו כמה מאות עולים, בעיקר מאירופה בכ-200 צריפים. קודם לכן, היו באזור כרמי ענבים. שטח השכונה עצמו היה, בעקבות מלחמת השחרור בידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפך למרכז חיי המסחר והבידור של תל אביב, למעט מפגש הרחוב עם רחוב קינג ג'ורג', בשל שכונת הצריפים והרמה הסוציו אקונומית של המתגוררים בה.

עיריית תל אביב יזמה בשנת 1955 תחרות לתכנון השטח. בתחרות זכו האדריכלים אבא אלחנני ואריה לוטן, ולצורך הקמת הפרויקט הוקמה חברת "מעינות נורדיה". על פי תוכניתם של אלחנני ולוטן היו אומרים להיבנות במתחם עשרה מבני מגורים למפוני הצריפים, ושני מבני מסחר. מתוך עשרת המבנים שתוכננו הוקמו ארבעה מבנים מגורים לאורך רחוב טשרניחובסקי. עקב קשיים בפינוי דיירי הצריפים הופסקו עבודות הפינוי והבינוי, והחברה התפרקה.

לאחר כישלון התוכנית הראשונה הוצעו שלוש תוכניות חדשות למתחם:

  • תוכנית של האדריכל אי. אם. פי עבור היזם משה מאייר
  • תוכנית של אוסקר נימאייר בשיתוף על אלחנני ולוטן עבור יקותיאל פדרמן
  • תוכנית למרכז קניות שנערכה על ידי חברת אדריכלות מקנדה, בשיתוף עם אלחנני ולוטן. תוכנית זו הגיע עד לשלב שינוי תוכנית הבנייה העירונית ואושרה.

שלושת הפרויקטים לא יצאו אל הפועל בשל קשיים כלכליים, ובשל קשיים בפינוי חלק מצריפי שכונת נורדיה.

היוזמה להקמת מרכז הקניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיזנגוף סנטר הוקם בעקבות החלטה משותפת של יזמי הפרויקט, משפחת פילץ ושמואל פלאטו שרון, אשר רכשו את הקרקע בשנת 1970. היזמים אימצו קונספט של "עיר בתוך עיר" - מרכז מסחרי שיכלול, בנוסף לחנויות, גם רחובות ממוזגים, גנים תלויים ורחבות ציבוריות. ההשראה לפרויקט ולשמו היו מרכז רוקפלר ("רוקפלר סנטר") בניו יורק. פילץ, בראיון לעיתון מעריב אמר "רציתי שיהיה לזה ריח של משהו גדול, כמו רוקפלר סנטר"[2]. היזמים חזו בעיני רוחם מתחם שאדם יוכל להתגורר בו כל חייו ולמצוא את כל מבוקשו מבלי לצאת ממנו, בהתאם תכננו שהמתחם יכלול מגורים, משרדים, חנויות, חדרי כושר וכל צורך אחר. "עידן חדש בדיזנגוף" היא אחת הסיסמאות בהן התהדרו. פרויקט נוסף שתוכנן באותה תקופה תחת אותו קונספט הוא התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, שזכתה להצלחה פחותה ובנייתה נמשכה עד 1993. ליזמים אושרו אחוזי בנייה גדולים על מנת שיוכלו לממן את פינוי כל התושבים שגרו בשכונה.

היזמים פילץ ופלאטו שרון פנו לשלושה אדריכלים לקבלת הצעות לתכנון מרכז הקניות: רם כרמי, חיים קצף ועליזה טולדו. הפרויקט של עליזה טולדו נבחר על ידי פלאטו שרון. בשנת 1972 אושרה תוכנית הבנייה העירונית, ובשנת 1973 החלה הבנייה.

התכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכלים עליזה טולדו ויצחק ישר זכו על תכנון מרכז הקניות בפרס רוקח בשנת 1984. תכנון המבנה המקורי היה על פי תוכנית של טולדו. בשנת 1974, בעקבות התעקשות ראש עיריית תל אביב יהושע רבינוביץ, הצטרף ישר לצוות המתכנן והוקמה השותפות ביניהם. את מגדל המגורים תיכנן האדריכל מרדכי בן-חורין ואת מגדל המשרדים תיכנן האדריכל משה צור.

טולדו רצתה לתת להולך במרכז הקניות הרגשה של טיול עירוני, ולכן המשיכה לתוך הקניון מוטיבים מהסביבה העירונית: קווים עגולים ושיפועים מתונים. כמו כן טולדו לא תכננה במתחם אזור אוכל מרוכז, אלא פיזרה בו בתי קפה ומסעדות בין החנויות, על מנת לשמור על ההרגשה של הליכה לאורך רחוב. טולדו יצרה שתי כיכרות פנימיות משני צידי הרחוב, במטרה ליצור מעין "פיאצה" - כיכר עירונית בה יוכלו המטיילים "להזדנגף" - לראות ולהיראות. בהתאם נבנו מעברים סביב כיכר זו המאפשרים למבקרים בסנטר לראות מבקרים אחרים. גישה זו יצרה את המבנה הספירלי של המבנה, שגורם לרבים תחושת חוסר התמצאות‏[3]

טולדו ניצלה את שינוי המפלס הטבעי של רחוב דיזנגוף, העולה 2 מטרים במקטע הרחוב שבו שוכן הקניון, ושמרה על שיפוע זה בתוך המבנה, והמשיכה אותו בקומות הגבוהות של המבנה. צורתו של המבנה נבעה משטח המגרש. הועלתה סברה לפיה צורת החלל המעגלית היא דמוית רחם, וכי הדבר קשור להריונה של טולדו עצמה בעת התכנון‏[4], אולם טולדו מכחישה סברה זו:

כשגיליתי את הפרש הגבהים של שני מטר לאורך רחוב דיזנגוף בקטע של דיזנגוף סנטר, הבנתי שבעיר עולים ויורדים תוך כדי הליכה בלי לשים לב. זה הוביל אותי לרעיון הרמפות: כשנכסים מכיוון כיכר דיזנגוף יורדים שני מטר, נמצאים ברחבה שהיא מרתף ואפשר לעבור גם לצד השני של הבניין. לעומת זאת, אם נכנסים מרחוב המלך ג'ורג' ועולים שני מטרים נמצאים בגשר מעל רחוב דיזנגוף, וגם בו אפשר לעבור לצד השני של הבניין. כך נוצרת הספירלה שמתחילה במרתף ומסתיימת בגג. מתוך אותה מטרה להיות קטע עיר, בתי הקפה מפוזרים במעברים ומתקיים בהם המנהג התל אביבי של לראות ולהיראות.

– שיחה עם עליזה טולדו‏[5]

על הגג תוכננה גינה שהוחלפה בסופו של דבר בחניון עילי. כמו כן לא הוקצה בקניון אזור ייעודי לבתי קפה ומסעדות ולפיכך, אלה מפוזרים בכל הקניון.

הקמת המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקט היה אחד הפרויקטים ההנדסיים והנדל"ניים הגדולים בישראל עד אותה תקופה, והשתתפו בו אלפי פועלים ועשרות מהנדסים ומתכננים. החנות הראשונה בדיזנגוף סנטר, המשביר לצרכן, נפתחה ב-1977, ושאר החנויות במתחם נפתחו בשנים 1978-1979.

שם המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת חנוכת הפרויקט התעורר ויכוח ציבורי בשל שמו הלועזי, שכן זה היה הפרויקט הראשון הגדול שנקרא בשם לועזי. כתוצאה מהביקורת הוחלף שם הפרויקט לשם עברי, "לב דיזנגוף", אולם הציבור המשיך לקרוא לו בשמו הלועזי, ואחרי תקופה קצרה חזרו רשמית לשם הקודם. השרידים לשם העברי הם בתי הקולנוע לב שממוקמים בקניון. טענת המבקרים שזהו תקדים שיגרור פרויקטים נוספים בעלי שמות לועזיים התבררה כמדויקת. בית קולנוע נוסף בקניון היה "קולנוע דיזנגוף", שהוקם ב-1986 ופעל עד סוף שנת 2011.

אירועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשתות בינלאומיות רבות פתחו את החנות הראשונה שלהם בארץ במתחם דיזנגוף סנטר, ובהן פיצה האט והארד רוק קפה. כמו כן נערכו במרכז הקניות מופעים שונים, ובהן הופעה הפילהרמונית הישראלית ושל אסף אמדורסקי וירמי קפלן.

בשנת 1983 נערכו במרכז הקניות "ירידי הקיבוצים" - ירידים בהם נמכרה תוצרת של קיבוצים שונים.

בשנת 1992 הביאו למרכז הקניון שתי משאיות מלאות בשלג מהחרמון על מנת להביא למבקרים במרכז חוויית חורף מושלגת. שנה לאחר מכן, בשנת 1993 הובאו למרכז הקניות עשרות תנינים מאתר חמת גדר שהסתובבו במרכז הקניות באזור מגודר. באותה השנה, בעת ביקורו של מייקל ג'קסון בארץ, לרגל הופעה שערך, ביקש לבקר בסנטר. על מנת שלא יופרע על ידי המוני מעריציו נפתח מרכז הקניות במיוחד עבורו בשעות הלילה. בנוסף, ביקרו במרכז הקניות גם מדונה ורוד סטיוארט.

ב-4 במרץ 1996 נרצחו 13 אנשים בפיגוע ההתאבדות שאירע במעבר החצייה הסמוך לפינת רחוב המלך ג'ורג'.

במאי 2001, שופץ הבניין הצפוני, לאחר שפרצה שריפה במקום כתוצאה מקצר חשמלי. בעקבות הפתיחה המחודשת, וכן בשל פתיחתן של מספר חנויות עוגן חדשות - זכה הסנטר להצלחה אדירה ממנה הוא נהנה עד היום.

תיאור המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלף במערה החשמלית

המבנה מורכב משני מתחמים, האחד מצפון לרחוב דיזנגוף והשני מדרום לו. שני המבנים מקושרים בארבעה מעברים עיליים העוברים מעל רחוב דיזנגוף, ושני מעברים תחתיים העוברים מתחתיו.למתחם שמונה כניסות מהרחובות המקיפים אותו, חמש כניסות מהחניון המצוי בגג המבנה, שני כניסות מהמגדלים (להם כניסות נפרדות) וארבע כניסות מחניון המבנה.

שטחו הכולל של המתחם כ- 102,000 מ"ר, ושטחו של מרכז הקניות 60,000 מ"ר. במרכז הקניות פועלים כ-400 עסקים שונים. אורכם הכולל של המעברים בתוך המבנה עולה על 2.5 קילומטרים - מקטע הארוך מכל אורכו של רחוב דיזנגוף. במרכז כ-1,200 מקומות חנייה.

במתחם הן חנויות בינלאומיות כגון נייקי, אדידס, סמסונג, זארה ומנגו וכן רשתות מקומיות כגון קסטרו.

המערה החשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחת לרחוב דיזנגוף ממוקם חלל ענק שתוכנן להיות מרכז תרבות, ובו אולם תיאטרון "צוותא 3". התוכנית לא יצאה לפועל והחלל נותר ריק. בסוף שנות התשעים ותחילת העשור הראשון של המאה ה-21 פעל בו אולם בשם "המערה החשמלית". נכון לשנת 2007 החלל משמש חניון למשאיות ולאיסוף זבל. במקום מקננת אוכלוסייה גדולה של עטלף פירות מצוי. משלחת של הנשיונל ג'אוגרפיק מגיעה מדי שנה לסקור את מצבם. קיימת תוכנית לפתוח מחדש את המקום כמרכז תרבות.

פעילויות ואירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירידים בסנטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוק האוכל בימי שישי בדיזנגוף סנטר
  • יריד האוכל - יריד אוכל הגדול בישראל, מתקיים מידי חמישי ושישי מאז שנת 1998[6]. ניתן למצוא ביריד אוכל מוכן, ממגוון מקורות וטעמים.
  • בוטיק המעצבים, מתקיים גם הוא בימים חמישי ושישי, ומאגד כ-40 מעצבות אופנה, תכשיטים ואקססורייז.
  • יריד טיפולים אלטרנטיבים, פועל בימי חמישי ושישי גם הוא, ניתן להגיע לטיפול של מטפלים מקצועיים, אף ללא קביעת תור מראש. הטיפולים נערכים במקום והתשלום עבורם הינו סמלי בלבד.


דיזנגוף-המלך ג'ורג' וסביבתם
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
כיכר לונדון כיכר מגן-דוד מתחם הבימה כיכר רבין כיכר מסריק גן מאיר דיזנגוף סנטר כיכר מיכאל'ס קולנוע חן קולנוע אסתר מרכז קופת חולים כיכר דיזנגוף רחוב המלך ג'ורג' (תל אביב) רחוב דיזנגוף רחוב בוגרשוב שדרות בן ציוןDizengoff map.jpg
אודות התמונה

(1) קולנוע אסתר (מלון סינמה). (2) קולנוע חן. (3) מרכז קופת חולים.
(4) בית הספר "נצח ישראל". (כיום בניין מגורים). (5) מלון סנטר שיק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיזנגוף סנטר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוד אודות באתר דיזנגוף סנטר
  2. ^ שרית פוקס, לב תל אביב נולד, מעריב, 14 בספטמבר 1979
  3. ^ ענת אור, חפשו את חנות 325A, באתר וואלה!, 26 ביוני 2006
  4. ^ הספר "אוכלים אורבני", בהפקת דיזנגוף סנטר, 2012, עמוד 98
  5. ^ פגישת עורכי ויקיפדיה עם עליזה טולדו, 16 בדצמבר 2012
  6. ^ הספר "אוכלים אורבני", בהפקת דיזנגוף סנטר, 2012, עמוד 44