דלק סיבירי
 דלק סיבירי
| |
|---|---|
דלק סיבירי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי כלב |
| משפחה: | סמוריים |
| סוג: | דלק |
| מין: | דלק סיבירי |
| שם מדעי | |
 Martes zibellinaליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
דָּלָק סִיבִּירִי או צוֹבֶּל (שם מדעי: Martes zibellina) הוא יונק קטן ממשפחת הסמוריים. זהו מין בסוג דלק, הנפוץ באזור דרום רוסיה, בגזרת הרי אורל, סיביר, מונגוליה ואף יפן. הוא נפוץ במרוצת השנים גם בפולין ובמערב רוסיה.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צובלים הם אוכלי כל, הניזונים בעיקר ממכרסמים קטנים כגון עכברים וסנאים. הם משתמשים בכישורי מארב המתבססים על שמיעה חדה. בהיעדר טרף זמין, הצובל יכול לשרוד על גרגירי יער, דבש ובלוטים. במהלך הלילה ובסופות שלגים, כאשר הטרף אינו נפוץ, הצובל גר לרוב במחילה צרה המוגנת מפני אויבים טבעיים.
הצובלים החיים בטבע הם חיות טריטוריאליות ויכולים לתקוף בני אדם המתקרבים אליהם.
פרוותו של הצובל נחשבת משובחת במיוחד בשל העובדה שהיא רכה למגע בכל כיוון שמברישים אותה. עובדה זו עשתה אותו למבוקש בתעשיית הפרוות, וצובלים מגודלים או ניצודים לצורך שימוש בפרוותם השחורה או החומה-כהה, בין השאר בשטריימלים (כובעי פרווה), מעילים ועוד.
על אף שמם, מכחולי שיער צובל המשמשים כמכחולי עלית בציור בצבעי מים או שמן, אינם עשויים מפרוות צובל אלא מפרוותו של בן משפחה קרוב אחר - החמוס הסיבירי.
על שמם קרויים דגמי הרכב גא"ז סובול המיוצרים ברוסיה במפעלי גא"ז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דלק סיבירי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דלק סיבירי, באתר ITIS (באנגלית)
- דלק סיבירי, באתר NCBI (באנגלית)
- דלק סיבירי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- דלק סיבירי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- דלק סיבירי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דלק סיבירי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דלק סיבירי באתר הרשימה האדומה של IUCN
